לאחר שלוש שנות לחימה בסוריה שבהן הוכיח אסד יכולות הישרדות מרשימות, העורף שלו נמצא תחת איום רציני, הן מארגון סלפי והן מטורקיה, שמאיימת בהתערבות צבאית. בינתיים ארדואן ממשיך להסתבך בעודו עולה על מסלול התנגשות עם רוסיה, וכשתחת אפו מתנהל טבח בארמנים על כל המשמעות ההיסטורית לכך.

21 במרץ 2014 עשוי להיזכר בדברי ימי מלחמת האזרחים הסורים כיום שבו אירע המפנה בהתנהלות הלחימה. כניסתם של אלפי מחבלים סלפים לסוריה שחצו את הגבול מטורקיה וחבירתם לכוחות נוספים של המורדים, מעמידה לראשונה את המשטר של אסד בפני סכנה אמיתית. העובדה שטורקיה מעניקה גיבוי לוגיסטי מלא למהלך ומטריה אווירית – מטוס קרב סורי הופל על ידי הטורקים בתואנה שחדר למרחב האווירי של טורקיה – מעקרת את היתרון היחסי כמעט היחיד שהיה בידי משטר אסד [1].

להתפתחות הזו מצטרפת אינדיקציה נוספת לכך שמשטרו של אסד עומד בפני האיום הגדול ביותר מאז תחילת הלחימה, בנוסף לתגבור מסיבי של כוחות מצד החיזבאללה, והוא השימוש המחודש בנשק כימי, כך לדברי גורמי ביטחון בישראל. כזכור, בהסכם בין מנהיגי ארה”ב ורוסיה, הנשיא אובאמה והנשיא פוטין, הוחלט לוותר על התערבות חיצונית בתמורה לפירוק מלא של היכולת הכימית. השימוש המחודש בנשק הכימי מצד המשטר מעמיד את ארה”ב בפני אתגר ועל כך בהמשך, אך הוא מצביע על המצוקה האדירה שבה מצוי אסד [2].

בניגוד לשימוש בנשק כימי באוגוסט 2013 שגבה את חייהם של 1,400 בני אדם, כאן מדובר בשימוש בחומר חלש יותר שלא אמור להמית אלא רק לנטרל, ולדברי הגורמים ייתכן שמתו 4 בני אדם בכל זאת. השימוש נעשה בפרברי דמשק, זירת הלחימה הקרקעית החשובה הנוספת לצד לטקיה וחומס שנותרה. הצלחה של המורדים להתקדם דרומה לאורך החוף תוביל לנטישת המערכה בדמשק מצד השלטון ולתגבור מקסימלי של הכוחות בצפון מערב המדינה, ארץ העלווים. לפי שעה, המצב בדמשק עדיין נוטה לטובת הממשלה הסורית אולם לחץ מוצלח על העורף העלווי יביא לנטישתה של דמשק.

ניצחון גדול לארדואן

ההקלטה בערוץ יוטיוב הציתה את הדמיון. נשמעו בה שלושה אישים בכירים ביותר בממשל הטורקי – ראש המודיעין, שר החוץ וסגנו, כשהם דנים בדרכים לביים מתקפה על טורקיה כדרך ליצירת עילה מלאכותית לכניסה צבאית לתוך סוריה [3]. למעשה, טורקיה הותקפה מספר רב של פעמים בעבר על ידי הסורים באופן שיכול היה לשמש כרקע לפעולה, אך חששם מפטרוניה של סוריה, איראן ורוסיה, התנגדות דעת הקהל למהלך ובעיות פנים אחרות שיש לארדואן בשפע, מחייבים את טורקיה למצוא סיבה טובה להסרת הכפפות. הקלטת המודלפת אכן הצביעה על כך.

כשהתפרסם דבר ההקלטה, ניסו הטורקים לטעון כי הקלטת מבושלת אולם ארדואן התנהג לכל אורך הדרך באופן שמחזק את התחושה שמדובר בהקלטה אותנטית. השיא היה שארדואן הורה לחסום את הגישה ליוטיוב, הוראה שבוטלה מאוחר יותר על ידי בית המשפט לחוקה הטורקי אך הציגה את ארדואן כמי שמצוי במצוקה [4].

במקביל, ציין ראש הממשלה ארדואן בנאום לאחר הבחירות המקומיות המוצלחות מבחינתו, שארצו נמצאת במצב לחימה עם סוריה. הטורקים אף העלו טענה שהם מודאגים ממצבו של קברו של סולימאן שאה, סבו של מייסד האימפריה העות’מאנית, הממוקם 25 ק”מ בתוך סוריה ונהנה ממעמד של מובלעת טורקית בזכות הסכם מלפני 90 שנה.

הפרסומים וההדלפות סביב כניסה אפשרית של הצבא הטורקי לתוך סוריה התחזקו עם תום מערכת הבחירות המקומית בטורקיה. בפעם הראשונה מאז שנבחרה מפלגת הפיתוח והצדק של ארדואן להנהיג את המדינה ב-2002, שררה תחושה ציבורית במהלך מערכת הבחירות כאילו עומד ארדואן להפסיד בבחירות. העימות בינו ובין בן בריתו הפוליטי לשעבר פתחוללה גולן, העלה את אפשרות תבוסתו של ארדואן, אולם זה האחרון הפנה משאבים עצומים כדי לרשום ניצחון בעוד מערכת בחירות. ארדואן הציג את הבחירות כמעין הצבעת אמון בדרכו האסלאמיסטית והבוחרים המסורתיים של המפלגה השתכנעו – הניצחון של מפלגת הפיתוח והצדק היה משכנע ביותר, אולי אף הגדול ביותר בתולדות המפלגה לאור אובדן התמיכה של גולן.

הטורקים מתערבים

טורקיה מודאגת ביותר מהמתרחש בסוריה. מספר הפליטים הסורים במדינה הוערך זה מכבר ב-700,000, מספר עצום בכל קנה מידה, שמצריך את הטורקים לפעילות סיוע מתמשכת. במקביל לסיר הלחץ האזרחי, נראה שגם ה-PKK הכורדי, שרק לפני כמה חודשים עוד חתם על הסכם הפסקת אש עם ארדואן שהוגדר כהיסטורי, עושה הכנות לשיבה למאבק מזוין, לאור הצלחת אחיהם בסוריה ובעיראק לזכות באוטונומיה. אם זה לא מספיק, הטורקים, שנכנסו למיטה עם הסלפים ומסייעים להם במלחמתם עם אסד, עשויים לשלם מחיר גם במקרה הזה לאור המחויבות האידיאולוגית של הסלפים והאכזריות הרבה שבה הם פועלים.

חוסר שביעות הרצון באנקרה מהנעשה בסוריה נמשך כבר זמן רב, אך לאורך השנים בטורקיה נרשמה התנגדות ציבורית רחבה למהלך צבאי – 60% התנגדו למהלך כזה, בסקר שנערך ביולי 2012 [5]. שנה לאחר מכן, סקר שנערך באוניברסיטת איסטנבול, העלה כי רק במקרה של איום צבאי ישיר על ביטחונה של טורקיה תהיה תמיכה למהלך צבאי (79%). בשאלת התערבות טורקית למנוע טבח פנים-סורי, הציבור היה מסויג יותר כאשר רק 42.6% הביעו תמיכה בהתרבות כזו. גם לאחר סקר זה, נשמר רוב יציב בקרב הציבור הטורקי נגד התערבות [6].

מבחינת הטורקים, מהלך צבאי הוא לא רק עניין לא פופולארי בציבור, אלא מהלך שסיכויי שההצלחה שלו לא ברורים, לא מעט לאור העובדה שהצבא הטורקי הגדול עבר שורה ארוכה של טיהורים על ידי ממשל ארדואן לאחר שנחשד במעורבות בקונספירציה נגד השלטון. חלק גדול מהקצונה המקצועית הבכירה הודח, עד שכלל לא ברור אם הצבא מסוגל לנהל מערכה בסדר גודל כזה.

הטורקים שכן לוחצים להתערבות בסוריה הם אלו המתגוררים באזורים הסמוכים לגבול הסורי של טורקיה. אזרחים אלו הם הנפגעים העיקריים מנוכחות הפליטים באזורם. לא מפתיע איפה כי בבחירות המקומיות האחרונות ארדואן הפסיד בהפרש של אחוז אחד, פער מינימלי אך משמעותי אם מביאים בחשבון כי בבחירות הקודמות ניצח באותו אזור בפער של 18%.

אולם כאמור המערכה בסוריה, בין אם תפלוש טורקיה ובין אם לאו, עשויה להתקרב לסיומה לאור מהלך צבאי שעושה האופוזיציה בלטקיה, מעוז של העלווים שמאלץ את הממשלה הסורית לרכז את כל העוצמה האפשרית כולל לוחמי החיזבאללה, כדי להגן על רצועת החוף. התערבות טורקית רק תביא לזירוז התהליך, בהתאם לאופי המעורבות. גם האופוזיציה הסורית משליכה לתוך המערכה בלטקיה את כל הכוחות שיכלה לגייס כדי ללחוץ את הממשלה שם ולסיים את טיהור המדינה במקומות אחרים, בדגש על עיר הבירה דמשק שחצויה עדיין בין הכוחות.

יחסים מורכבים

בסוריה פעלו עד היום השחקנים השונים תחת הרתעה כפולה – איראן איימה כי תיכנס לסוריה אם טורקיה תעשה זאת, ואילו הרוסים העבירו מסר כי ימנעו כל ניסיון של מעצמות המערב לתקוף בסוריה. כעת, כשהפוקוס הרוסי נתון לאוקראינה והאיראנים מושקעים גם כך בלחימה למען אסד עם אלפי לוחמי משמרות המהפכה, שיעים עיראקים וכמובן אנשי החיזבאללה, הופכת ההרתעה מול הטורקים לפחות ופחות אפקטיבית.

על רקע ההשתעשעות הטורקית ברעיונות פלישה לסוריה, עולה גם סוגיית היחסים המורכבים בין הטורקים ורוסיה, מורכבות שמלווה מאות שנים את מי שהיו יריבות אסטרטגיות ואשר בשנים האחרונות מנהלות יחסים כלכליים די הדוקים.

המהלך הרוסי האחרון של השתלטות על חצי האי קרים זוכה לכותרות בשל העימות עם המערב, אך הוא צעד מאיים גם על טורקיה. הטורקים מצניעים את מורת רוחם על מנת שלא לצייר את רוסיה כאויב ולכן בתגובה לפלישה הרוסית הביעו עמדה כללית על כך שהם תומכים בשמירה על ריבונותה ושלימותה הטריטוריאלית של אוקראינה.

מאז סיום המלחמה הקרה עמדו הטורקים בים השחור בעיקר מול האוקראינים, ואילו כעת הנוכחות הרוסית בים השחור גדולה משמעותית מכפי שהייתה ערב המשבר. בנוסף, ישנה סוגיית המיעוט הטטרי בקרים, מיעוט שמזוהה ותומך באופן היסטורי בטורקים. טורקיה ראוה בעצמה פטרון של הטטרים וחוששת לביטחונם לאור ההתפתחויות באזור והחשש מפני מהלך של טיהור אתני על ידי הרוסים.

צדו השני של מטבע המיעוטים נחשף בעת ההשתלטות של מחבלי הדעאש, הארגון המזוהה עם אל קעידה ונלחם באסד, על העיירה הארמנית-נוצרית קסב בגבול הסורי-טורקי. התמונות שהגיעו מהעיירה מזעזעות – טבח אכזרי שכלל כריתת ראשים והתעללות בגופות בוצע על ידי הסלפים בארמנים. עיירה שבה כ-2,500 תושבים התרוקנה כליל מיושביה, והעובדה שהטבח שבוצע בארמנים נעשה בחסות הטורקים עורר את הרגשות הלאומיים וההיסטוריים פעם נוספת. החודש מציינים הארמנים 99 שנה לטבח וכך מתנגש הטבח הנוכחי עם אותו רצח עם היסטורי ומטיל לחץ נוסף על ארדואן. הרוסים היו מהראשונים ומהקולניים בגינוי הפגיעה בארמנים, והטורקים מיהרו לדחות כל קשר למעשה הטבח ואף הודיעו כי בכוונתם לקלוט פליטים ארמנים מהאירוע [7].

הכדור שוב אצל אובאמה

נשיא ארה”ב ספג ביקורת קשה מאז שנסוג מהאיום שלו בהפעלת כוח בסוריה כתגובה לשימוש בנשק כימי. הצהרותיו כי בעצם איומו הצליח להניע מהלך לפירוק הנשק הכימי הסורי לא הצליחו לשפר במשהו את התמיכה בו. העובדה כי אסד עודנו אוחז במושכות השלטון ורבבות סורים נהרגו מאז, לא מוסיפה לפופולריות ולאמינותו של הנשיא האמריקני.

הופעתו המחודשת אף אם צנועה של הנשק הכימי במערכה על דמשק, מאתגרת את הבית הלבן. אמנם איש אינו מעלה על דעתו שארה”ב תתערב בשל השימוש המוגבל החדש בנשק כימי לאור העובדה שלא התערבה במשך שלוש שנים שבהן נטבחו כ-140 אלף בני אדם על פי ההערכות השמרניות ביותר, אולם אי-ההתערבות שלה תעודד שימוש נוסף בנשק זה בניסיון נואש של הממשלה להכניע את המורדם ולהפסיק את המערכה.

מעניין לציין כי הידיעה הגיעה מגורמים ישראלים ואף פורסמה בעיתון ישראלי, הג’רוזלם פוסט, על רקע התפוצצות המו”מ בין ישראל לפלשתינים, מעין חבטה קטנה בממשל האמריקני שמבקשת לרענן את סדר העדיפויות שלו. ידיעה זו לצד הטבח בארמנים וההתפתחויות האחרות במלחמת האזרחים הסורית, מסיטות את תשומת הלב האמריקנית במזרח התיכון בחזרה לסוריה.

רגע האמת בסוריה

במשך שלוש שנים מספידים הפרשנים, כולל אתר זה, את משטרו של אסד מוקדם מדי. הממשלה הסורית הוכיחה יכולת הישרדות גדולה שנשענה על גיבוי איראני ורוסי מסיבי שבלעדיו כבר הייתה קורסת. אולם לאורך השנים הללו איבדה הממשלה באופן הדרגתי את אחיזתה בשטח. כך היה בכורדיסטן הסורית שננטשה על ידי הצבא כדי להשיג שתי מטרות – ריכוז כוחות בגזרות חשובות יותר והפיכת הכורדים לשחקן בלחימה שיוריד מעט מהלחץ על הממשלה הסורית, יעד שהושג באופן מינורי אם בכלל.

הממשלה איבדה במידה רבה את אחיזתה באזור הגבול עם ישראל בדרום מערב המדינה, ובאזור הגבול עם ירדן בדרום מזרח. בצפון, בחאלב, המרכז המטרופוליני המשתווה בחשיבותו לדמשק, איבדה הממשלה את אחיזתה הקרקעית ופעלה באופן שיטתי כדי להחריב את העיר ההיסטורית, בצעד שמצביע על ויתור שליטה עתידית בה.

הממשלה הסורית אוחזת בשני גושים גדולים במערב המדינה – החלק הדרומי יותר הוא אזור דמשק, שם יד הממשלה עדיין על העליונה, והחלק הצפוני יותר כולל את רצועת החוף למעט קטע קטן בצפון והרי אנצאריה המקבילים לחוף, כך שנוצר אזור של כ-4,200 קמ”ר. אליו, ניתן להוסיף עוד כ-2,000 קמ”ר משטח מחוז חומס, שמחבר את הקטע הצפוני עם הקטע הדרומי ולכן הוא נתפס כחיוני ביותר בעיני המשטר.

הטקטיקה שבה נוקטים המורדים בסוריה, בגיבוי ובסיוע טורקיה וכן מדינות אחרות, היא להטיל איום על האחיזה העלווית במעוזם ההיסטורי, במאמץ להביא להכרעה באחת הזירות – או בלטקיה שבצפון מערב המדינה, או בדמשק אם יוחלט להפנות כוחות משם להגנה על לטקיה.

בנקודת הזמן שבה אנו נמצאים, אחרי 140,000 הרוגים, 2.5 מיליון פליטים והריסות ששיקומן יעלה כ-200 מיליארד דולר על פי הערכות אחרונות, אין כל דרך עבור העלווים להשיב לעצמם את השליטה בכל המדינה. ריבוי ארגוני האופוזיציה והיריבות ביניהם, לא רק מקשה עליהם לכבוש את מעוזי העלווים הנותרים בצפון מערב המדינה, אלא מבטיחה התנגשויות אזרחיות נוספות גם בהמשך.

השחקנים השונים במלחמת האזרחים – הממשלה הסורית, האופוזיציה, טורקיה, סעודיה, קטאר, איראן, רוסיה, ארה”ב ועוד – יצטרכו בקרוב להסכים על הפסקת אש שתוביל לפיצולה של המדינה. שאלת קביעת הגבולות תדרוש זמן ולא ברור אם דרישת האופוזיציה להדיח את אסד תתמלא, אך כעת מסתכנים כל הצדדים בסוריה בכך שהיא תהפוך למדינה טאליבנית עם טבח אדיר באזרחים, בעיקר מיעוטים אך גם סונים וללא כל סיכוי להשתקם גם בעוד שנים רבות. מבחינת אסד, שפנה בצורה נואשת לפוטין והבטיח לו שהוא “לא ינוקוביץ'”, דהיינו שאיש לא ידיח אותו ועל כן כדאי לרוסים להמשיך ולהשקיע בו, הזמן פועל לרעתו – בקרוב לא יוכל החיזבאללה להמשיך ולסייע לו כי הוא יצטרך להתמודד עם בעיות בלבנון שידרשו את כל כוח האדם האפשרי, זמן שטורקיה עשויה להגביר את המעורבות שלה, ואולי אף לחסל את שרידי חיל האוויר של אסד.

הערות

1. Gul Tuysuz, “Turkey shoots down Syrian warplane, Prime Minister Erdogan says”, CNN, 23/03/2014

2. Yaakov Lappin, “Israeli security source confirms Assad regime recently used chemical weapon”, Jerusalem post, 07/04/2014

3. Carlo Davis, “The Syrian Civil War May Be About to Go Fully Regional”, New Republic, 31/03/2014

4. “Turkey’s Courts lift Twitter and Youtube Ban”, MSNBC, 04/04/2014

5. “Polls reveal Turks against military intervention in Syria”, Today’s Zaman, 05/07/2012

6. Kadri Gursel, “Poll Shows Weak Support for Turkey’s Syria Policies, Al-monitor, 22/02/2013

7. Hania Mourtada, “Rebels Reassure Christians After Capturing Key Syrian Border Town”, TIME, 27/03/2014