העתיד כמעט כאן

כיצד יילחם בצה"ל בעוד 10 שנים?

יובל בוסתן, אלון לוין


שורה של אמצעי לחימה מתקדמים, שעד לפני שנים לא רבות הופיעו רק בסרטי מדע בדיוני, נכנסים בהדרגה לשירות בצה"ל ובצבאות אחרים. כמו מהפכות טכנולוגיות קודמות, גם הפעם יזכה ביתרון תחרותי לא רק מי שיפתח את האמצעים החדשים, אלא מי שיבין ראשון איך נכון לשלב אותם בתורת הלחימה ואיך להתמודד עם ההשלכות כבדות המשקל שמתעוררות מכניסתם של אמצעים כאלו.

גבול הצפון. בעתיד הלא רחוק. כוח החיזבאללה הגיע כמעט עד גדר המערכת בחסות החשכה והצמחייה הסבוכה. סיור צה"לי חלף לאורך הגדר במרחק של פחות ממאה מטר מהם, לחלוטין לא מודע למה שעומד להתרחש עוד זמן קצר, לא מודע לכך שגורלו כבר נחרץ. קצת לפני השעה 9 בבוקר ניתן האות לירי רקטות נרחב לאורך גבול הצפון, בהיקפים שלא נראו במשך שנים. בחסות הירי, כוח החיזבאללה התקדם עד הגדר ממש ופתח בירי כבד אל עבר הסיור הצה"לי שחלף שוב בנקודה. ירי טיל נ"ט ועוד אחד, בצירוף אש מקלעים גרמו לרכב להתפוצץ ולהיעצר בחריקה כמעט במקום. מחבלי החיזבאללה חתכו במהירות את הגדר, הגיעו עד הרכב עצמו ופתחו את הדלת באין מפריע. דבר לא היה מונע מהם לחטוף שוב חיילים מהרכב, דבר כנראה לא היה עוצר את ישראל מלצאת למלחמה נוספת בלבנון בתגובה. למרבה המזל, חיילים לא היו שם. הסיור שהותקף היה לא מאויש ונשלט מרחוק, כמו מרבית הסיורים הנעים לאורך גבולות ישראל.

חושבים שמדובר בתרחיש דמיוני מהעתיד הרחוק? תחשבו שוב. בשנים האחרונות הולכת ומואצת כניסתם של אמצעים לא-מאוישים מגוונים אל כוחות הלחימה בצבאות שונים, והמגמה הזו הולכת וצוברת תאוצה משנה לשנה. בצבא ארה"ב לדוגמא, 1 מכל 50 חיילים שהוצב באפגניסטן בשנת 2011 היה רובוט. רובם ככולם נועדו לצמצם פגיעה בחיי החיילים – מרובוטים לאיסוף מודיעין ורובוטים לגילוי ופירוק מטעני צד, דרך כלים לסריקת כלי רכב ונשיאת משאות כבדים לצד כוח מתקדם ועד אמצעי תקיפה בלתי מאוישים באוויר ובקרקע – היחידות האמריקניות החלו לאמץ את כלי הלחימה האלו בקצב גובר ובחפץ לב.

גם בצה"ל נכנסו או עומדים להיכנס שורה של אמצעים טכנולוגיים חדשים, בים, באוויר וביבשה, בקרב הכוחות התוקפים והמגנים כאחד. כבר שנים שבצה"ל מפעילים את מערכת "רואה-יורה" המאפשרת לתצפיתניות לבצע ירי על הגבול מעמדה מרוחקת ומוגנת. בשנים האחרונות מופעלים גם אמצעי סיור ותצפית "חצי-אוטונומיים" המבצעים סריקות לאורך נתיבי תנועה מוגדרים מראש וב-90% מהמקרים פועלים ללא התערבות המפעילים.

בצוק איתן נעשה שימוש נרחב ראשון במספר אמצעי לחימה נוספים – "רוכב שמיים", כלי טיס בלתי מאויש (כטב"מ) הפועל ברמת החטיבה והגדודים ומאפשר איסוף מודיעין טקטי נקודתי וטאלון 4, רובוט אמריקני קטן (86x57x30 ס"מ בקירוב) אשר כולל מצלמות, מיקרופונים, זרוע לטיפול במטענים ופיצוץ שלהם בעת הצורך, יכולת גרירה וגם השמדה עצמית. הוא מסוגל לשדר למפעיליו באופן אלחוטי מטווח של למעלה מקילומטר או באופן חוטי. בצוק איתן, נשלח הרובוט ראשון במספר הזדמנויות לתוך מנהרות של החמאס ושידר לאחור באמצעות סיב תקשורת.

רק לאחרונה התבשרנו גם על רונ"י (רובוט נישא ייעודי) שעתיד להיכנס לשימוש בקרוב. מדובר ברובוט קטן, הנע על זחלים ומסוגל להתגבר על מכשולים קלים ואף לטפס במדרגות. הוא מצויד במצלמות המספקות כיסוי 360 מעלות מסביבו וגם בזרועות המאפשרות לו להזיז ואף להרים חפצים קטנים. בשטח, הלוחמים יוכלו להשתמש במכשיר הזה על מנת שינוע לפני הכוח ויציץ מעבר לפינה או בתוך הבית, ויחסוך לכוח את הצורך לחשוף את החיילים עצמם לירי או למטענים.

המהפכה מתקרבת

אלו רק מקצת האמצעים הגלויים שנכנסו לשימוש בצבא לאחרונה. מגמה זו צפויה להתרחב, ומסיבות ברורות – הרצון לצמצם את הסיכון לחיילים בביצוע פעולות כמו פירוק מטענים, סריקת רכבים ובתים ואפילו תנועה בשיירות, דוחפת את הצבא לחפש פתרונות טכנולוגיים, ואלו מבשילים בקצב גובר. יכולת השליטה והצילום מרחוק הפכה בשנים האחרונות לזולה ופשוטה להפעלה ולראייה, מגוון הרחפנים הזמינים כיום לרכישה בשוק לכל דורש, עם יכולת צילום מתקדמת וטיסה אוטומטית "חזרה הביתה", לידי המפעיל. וכשהשוק האזרחי מדבר כבר על מכוניות אוטונומיות, המשלבות בין מערכות שסורקות את הסביבה המידית של הרכב לבין מערכות ניווט לווייניות לכיוון כללי במרחב, לא אמורה להיות מגבלה טכנולוגית להציג פתרונות דומים גם לשימושים צבאיים. לפיכך, כנראה שלא ירחק היום בו כלי רכב אוטונומיים ינועו בשיירות אספקה ופינוי פצועים.

ומה בשלב שאחרי? די ברור כי הטכנולוגיה לא תעצור כאן. לא מופרך להניח כי לאחר שיופיע בשדה הקרב אמצעי פירוק מטענים או סריקת בתים לא מאוישת, תעלה הדרישה להעניק לו יכולות אוטונומיות, כדי לשפר את מהירות התגובה של הכוח. שהרי, אם חייל משתמש בחושיו ובניסיון שצבר כדי לזהות איום ולהגיב, במוקדם או במאוחר יופיע אמצעי טכנולוגי שיהנה מאמצעי חישה טובים באותה מידה אם לא יותר, לזהות את אותו איום ולהגיב בצורה קטלנית אף יותר בהינתן ההרשאות המתאימות. רובוט לא מתרגש, לא מפחד, לא מהסס ולא מפספס. ואם כבר מדובר בחייל-רובוט, למה לא לייצר אותו קטן יותר ולהעניק לו יכולת תנועה ותגובה מהירות פי כמה מבני אדם? חייל-רובוט כזה יוכל להיכנס לתוך בית ממקומות שבני אדם לא יכולים להפתיע, להיכנס ולפגוע את האויב לפני שזה יספיק להגיב בכלל. וגם אם יגיב – במקרה הגרוע יפגע ברובוט ולא יפגוש אפילו חייל צה"ל אחד מולו במשך כל הלחימה.

כך, בתוך שנים לא רבות, אנו צפויים למבצעים שייראו שונים מהותית ממה שהורגלנו בהם. בתחילה נקבל יחידות שישלבו רובוטים לצד לוחמים וייהנו מכל היתרונות האמורים. לאחר מכן, בהדרגה, נקבל מבצעים בהם ייקחו חלק רק מכונות, שחלקן ישלטו מרחוק וחלקן יפעלו באוטונומיה הולכת וגוברת. נשמע לכם כמו שליחות קטלנית? אתם לא טועים.

עיסוק במהפכה צבאית שרק מתחילה ונראה שהיא עדיין בשלב הניסוי והטעייה בכל הצבאות בעולם,  טומן בחובו סיכון גדול. מה שנראה הגיוני היום או עבד מצוין בסרט מדע בדיוני, לא בהכרח יעבור את מבחן השטח. לשון אחרת – גם האמצעים שנראים המתקדמים ביותר היום, צפויים לעבור עוד שלבים רבים של פיתוחים והתאמות.  הנבואה, כידוע, ניתנה לשוטים. לכן, אין טעם להיכנס יותר משכבר נכנסו לתיאור אמצעי הלחימה העתידיים והאופן בו ייראו בדיוק. אך יש מקום לדון כבר עכשיו בהשלכות של הפיתוחים האלו – על האופן שבו ישפיעו על ניהול הלחימה, על השינוי הצפוי במפת האיומים ועל השינוי היסודי בתפיסת מחיר המלחמה.

מה אפשר לעשות עם צעצועים המלחמה החדשים?

פיתוח טכנולוגי לבדו לא מספיק כדי לחולל מהפכה. תשאלו בזירוקס שנתנו לאפל במתנה כמעט את עכבר המחשב הראשון, או את כל היצרנים שהציגו מסכי מגע בטלפונים ניידים לפני המולטי-טאץ' של האייפון. על מנת לחולל מהפכה, לא מספיק לפתח משהו חדש – צריך גם לזהות כיצד הכי נכון להשתמש בו. הצבא הבריטי היה הראשון שהציג טנקים בשדה הקרב, אבל הגרמנים היו הראשונים שהציגו את ה"בליצקריג" (מלחמת בזק), כשעשו שימוש בטנקים מהירים כדי לפרוץ את קווי האויב.

המהפכה הטכנולוגית של השנים האחרונות הביאה כבר לשינויים דרמטיים בניהול הלחימה: מספר תקיפות המל"טים של צבא ארה"ב הגיע כבר לאלפים, וכאמור רובוטים משתלבים כיום בשורה של תפקידים ביחידות הקרביות בצבא ארה"ב וגם בצה"ל. אך מה לגבי השלב הבא? בנקודת זמן כזו או אחרת, אמצעי הלחימה יהיו מתקדמים כל כך, עד ששילוב והפעלה על ידי כוח חי"ר לדוגמא תמנע מהם למצות את היכולות שלהם. מעצבי תפיסת הלחימה בכל צבא, ששואפים כמובן למקסם יכולת כדי להשיג יתרון תחרותי, יידרשו למצוא את השיטה האופטימלית לביצוע תקיפה על ידי אמצעים בלתי מאוישים ובעלי יכולת אוטונומית במידה כלשהי.

שתי תפיסת הלחימה המוזכרות לעיתים קרובות בהקשר זה מכונות דוקטרינת "ספינת האם" (Mothership) ודוקטרינת "הנחילים" (Swarming). הראשונה מציגה דרך פעולה של בסיס קדמי כלשהו, ימי או יבשתי, שממנו יוצאים רובוטים חדשים, בים, באוויר או ביבשה, למשימות סריקה או התקפה. כל יחידה בפני עצמה יכולה להיות אוטונומית או נשלטת מרחוק. מטבעה, דוקטרינה זו שמה דגש על פיזור כוח האש. להבדיל, בדוקטרינת הנחילים הכוח מרכז את האש על יעד מסוים. דמיינו כוח רובוטי תוקף שנע כמו להקת ציפורים או להקת חרקים טורפים, שנעים ביחד במהירות אל עבר מטרה מסוימת. פגיעה בחלק מהפרטים המרכיבים את הנחיל עדיין לא עוצרת את המתקפה. תפיסת ההפעלה שאותה ניסו להטמיע בצה"ל ערב מלחמת לבנון השנייה הזכירה את רעיון הנחילים, ובמידת מה הקדימה את זמנה – שכן הכוח שנבנה לא היה מסוגל להוציא לפועל את הדוקטרינה הזו.

מוקדם עדיין לקבוע איזו דוקטרינה תתברר כמתאימה ביותר לעידן הלחימה החדש, האם זו תהיה אחת מהשתיים שהוזכרו, שילוב ביניהן או משהו חדש לחלוטין. כך או אחרת, ברור כי מי שיצליח לבצע את הקפיצה משילוב אמצעי לחימה כאלו כבודדים בקרב יחידות אנושיות להפעלה מסיבית ויעילה שלהם, יזכה ליתרון משמעותי בשדה הקרב.

התפתחות האיומים

בזמן שצה"ל משקיע בפיתוח אמצעים טכנולוגיים חדשים, ברור כי גם הכוחות שמנגד לא מחכים בשילוב ידיים. תחת ההנחה כי לא יוכלו לעוצמה הטכנולוגית בקרב ישיר פנים אל פנים, סביר להניח כי ארגוני הטרור וגם צבאות סדירים חלשים יותר יתמקדו בשני ערוצים: ניסיון לצמצם את היתרון הטכנולוגי של צה"ל, ופיתוח אמצעים שיחדרו את שכבות ההגנה על העורף .לפיכך, ארגונים דוגמת חיזבאללה וחמאס יחפשו להמשיך את מה שהחלו בו בשנים האחרונות – גרירת הקרב אל תוך השטח הבנוי והיטמעות באוכלוסייה, שם קשה יותר להביא את היתרונות הטכנולוגיים לידי ביטוי. גם חייל-רובוט אוטונומי שלא מתעייף ולא מפספס, יהיה בלתי יעיל אם לא יוכל לזהות את האויב במידת הוודאות הדרושה כדי לבצע ירי.

יותר ויותר קבוצות מחקר מטרידות עצמן כיום בפיתוח דרכי לחימה במרחבים אורבניים ענקיים וצפופים. מה שנראה ברחובות עזה ודרום לבנון, יגיע בתוך זמן לא רב גם לאזורי לחימה מיושבים אחרים במזרח התיכון ומחוצה לו. הימים של דיוויזיות משוריינות שועטות האחת לעבר השנייה חלפו כנראה לבלי שוב. העליונות הטכנולוגית גורמת לאויב להיטמע באוכלוסייה ולהתחפר במטרה להקשות על הכוח התוקף.

ניסיונות חדירה של ארגוני הטרור את שכבות ההגנה על העורף נשמעים במבט ראשון ברורים מאליהם – עוד רקטות, משוכללות וקטלניות יותר. אלא שההתפתחות הטכנולוגית טומנת בחובה סכנה מוחשית למדינות כמו ישראל, ארה"ב ומדינות אחרות במערב, סכנה שעומדת לחצות את גבולות ארגוני הטרור המוכרים: כשם שבשני העשורים האחרונים ראינו כיצד שימוש באמצעי איסוף מודיעין בסיסיים והתחמשות ברקטות העניקה לארגוני טרור דוגמת החיזבאללה והחמאס יכולת צבאית שהייתה פעם רק לצבאות סדירים, ההתפתחות הטכנולוגית הנוכחית מעניקה לאנשים פרטיים יכולת שהייתה עד לא מזמן רק לארגוני טרור. לא מוגזם לקבוע כי מעולם בתולדות העולם לא הייתה טכנולוגיה קטלנית זמינה באופן פשוט כל כך לרדיקליים פרטיים.

כל חובב רכישות באינטרנט נחשף בוודאי לעשרות הרחפנים הזמינים לרכישה לכל דורש, ומשתפרים משנה לשנה בטווחי הטיסה, ביכולת הצילום ובטיסה בנתיב קבוע מראש אל יעד מוגדר וחזרה ממנו. כל זאת, במחירים שנעים בין 50 ל-500 דולרים בלבד. מה ימנע ממישהו לצייד רחפן כזה בבקבוק תבערה, אולי במטען מאולתר ולהטיס אותו לכנסת, או לתוך אירוע ציבורי גדול? מה ימנע ממנו להטיס עשרה כאלו במקביל? בארה"ב יש כאלו שטוענים שהעובדה שעוד לא קרה אירוע כזה בבית הלבן היא ההפתעה האמיתית.

מדובר בכאב ראש גדול לאחראים על ההגנה על מתחמים ואירועים רגישים, מכיוון שהאמצעים הדרושים נגישים מאי פעם. הנחת היסוד כרגע היא כי הסיכוי הטוב ביותר לסכל מתקפה כזו תהיה בעזרת הגנה אקטיבית או אמצעי כלשהו שישבש וימנע הטסה של רחפנים באזורים מסוימים.

קושי גדול נובע גם מחוסר היכולת להרתיע בודדים מלבצע פעולות כאלו. מתקפה גדולה של החיזבאללה שברור שתגרור תגובה ברחבי לבנון, מאלצת את נסראללה וחבר מרעיו לשקול לפני כל פעולה שיקולי רווח והפסד הקשורים לגורל העדה השיעית בלבנון. אך כיצד ניתן להרתיע אדם פרטי? מול מי יגיבו במערכת הביטחון ביום שאחרי שאדם אחד או שניים ירסקו עשרה רחפנים בוערים על הכנסת ויגרמו לנזק תדמיתי שאף צבא ואף ארגון טרור לא הצליחו לגרום?

מלחמה כמוצא ראשון?

כניסתם של אמצעי לחימה אוטונומיים תציג שורה ארוכה של סוגיות חדשות עימן יצטרכו להתמודד במערכת הביטחון ובדרג המדיני. יכולת אוטונומית התקפית תעורר סוגיות של מוסר, הן בהיבט דרך הפעולה של האמצעים החדשים בסיטואציות מסוימות, והן בהיבט של צניחה בעלות המלחמה הכוללת למדינה, באופן חסר תקדים. אם יציאה למלחמה פירושה שליחה של אמצעים נשלטים מרחוק או אפילו אוטונומיים תוך צמצום מינימלי של כוחות אנושיים ויכולת הגנה מתקדמת על העורף, עלות המלחמה עשויה להפוך נמוכה משמעותית במונחי אובדן כוח אדם – גם לכוח התוקף וגם לעורף המוגן – עד שהמלחמה לא תהיה עוד מוצא אחרון לבעיות. המלחמה עשויה להפוך לדרך פעולה מפתה הרבה יותר, הן מבחינת הדרג המדיני והן מבחינת אזרחי המדינה.

מנגד, גם בתרחיש האופטימלי ביותר, בו ישראל תצליח להביא לידי ביטוי את הטכנולוגיות החדשות, היא תיתקל בקושי גובר והולך לקבל אישור לפעולות התקפיות. הלגיטימציה הבינ"ל, שגם כך מעולם לא זכינו לה יותר מדי, תלך ותצטמצם במציאות שבה פערי העוצמה גדולים ומנגד אמצעי ההגנה דוגמת כיפת ברזל מפותחים. זו תהיה מציאות שבה לישראל תהיה היכולת לבצע מבצעים ברמת דיוק גבוהה מבלי לסכן את חייליה, ובאותו הזמן העורף הישראלי יספוג נזקים מינוריים יחסית בהשוואה לנזק בצד השני. מציאות כזו שמציגה איום שאינו קיומי כבר, תביא את מנהיגי העולם, כולל ידידי ישראל הקרובים ביותר, להעניק אשראי מוגבל ביותר לכל פעולה.

אפילו ההיבט הפיזי של היציאה למלחמה יזדקק לחשיבה מחודשת – מפעילי מל"טים מחתימים כרטיס עבודה בכניסה למתקן השליטה, מכוונים מרחוק אמצעי תקיפה וחוזרים בסוף היום הביתה. בספרו "Wired For War", מתאר המחבר פיטר סינגר, ראש תוכנית "הגנה במאה ה-21" במכון Brookings בארה"ב, כיצד במקרה של צבא ארה"ב, מפעילי מל"טים מעבירים יום עבודה בנבדה, מול מסכי שליטה שמאפשרים להם לתקוף יעדים בעיראק ובאפגניסטן. ועדיין יש להם זמן לעצור בדרך הביתה לקנות מצרכים לארוחת הערב. האם כך נראית יציאה למלחמה? מהן ההשלכות של המעברים החדים האלו בין לחימה לחיים "הרגילים"?

אלה רק כמה מהסוגיות רבות המשמעות המתעוררות כתוצאה מהמהפכה החדשה בעניינים צבאיים המתהווה מולנו. מעצבי המדיניות בארץ ובחו"ל יידרשו להכריע בסוגיות האלו בשנים הקרובות. ואם זה לא מספיק, יש להביא בחשבון גם כי קצב ההתפתחות הטכנולוגית מוסיף להאיץ והדברים משתנים בקצב גובר והולך. די אם ניזכר כיצד נראה עולם הטלפונים הניידים לפני עשור, בימים שלפני האייפון, ואיך הוא נראה היום. כמה קשה להעביר היום יום שלם בלי הטלפון החכם לידנו ואיך החיים השתנו דרמטית מאז הופעתו. הזמן העומד לרשותם לענות על האתגרים והשאלות שמציבה הטכנולוגיה החדשה הולך ומתקצר.

מי שלא ימצא תשובות מתאימות – יישאר מאחור.


מאמרים נוספים