סופרים לאחור ברוסית

הכלכלה מתפוררת, ופוטין נערך לבאות

אלון לוין, יובל בוסתן


בעוד שנה, אם לא יהיה שינוי דרמטי, ייגמר הכסף בקרן החירום הרוסית. פוטין אמנם מנסה לשדר עסקים כרגיל, אך כבר נערך ליום שבו ייגמר הכסף. בהיעדר אפשרות להגיע להסדר באוקראינה, פועל פוטין לחיזוק הקשרים הכלכליים באסיה. במקביל, אולי כצעד להבטיח אחיזתו במדינה כשהמצב הכלכלי יחריף, הוא מקים את ה-KGB מחדש. האם רוסיה תהיה הבעיה הראשונה שהנשיא האמריקני הבא ייאלץ להתמודד איתה?

בעוד חודשיים, יציינו באוקראינה 3 שנים לתחילת הסערה הפוליטית שהובילה לפלישה הרוסית, לעימות עם המערב ובסופו של דבר לסנקציות על רוסיה. פוטין עומד איתן מול ארה"ב, ואחוזי התמיכה בו נסקו מעל 80% מאז תחילת המשבר ועדיין לא ירדו משם. זאת, למרות שהשילוב של הסנקציות המערביות והצניחה במחירי האנרגיה בעולם פגעו פגיעה קשה בכלכלה הרוסית.

הנתונים היבשים קשים: התוצר הרוסי צנח מכ-2 טריליון דולר ב-2013, לכ-1.2 טריליון בשנה שעברה. הבנק המרכזי ברוסיה שרף 140 מיליארד דולר של עתודות מט"ח בניסיון לייצב את הרובל, אך זה צנח לשפל של כל הזמנים בינואר האחרון. כתוצאה מכך, מורגש ברוסיה מחסור במצרכים בסיסיים ומספר החיים מתחת לקו העוני זינק ב-25% בשנתיים. הכספים בקרן החירום הלאומית צנחו מ-91 מיליארד דולר לפני שנתיים ל-32 מיליארד דולר היום. על פי הערכות מומחים, היא צפויה להגיע ל-15 מיליארד בלבד עד סוף השנה הנוכחית ולהתרוקן סופית בקיץ הבא.

ופוטין בשלו – בתחילת החודש הוא הצהיר כי הכלכלה דווקא מתייצבת: "צמצמנו הוצאות, הפחתנו את הגרעון וגם קצב האינפלציה הואט" הכריז בתחילת ספטמבר. לנשיא הרוסי כמובן כל הסיבות להמעיט בחריפות המשבר הכלכלי ולשדר עסקים כרגיל. עם זאת, גם הוא יודע כי המיליארדים ששמר בצד בשנות השיא של מחירי הנפט והגז, לא יספיקו לעוד זמן רב. וכל עוד מחירי הנפט ממשיכים להיות מתחת ל-50$ לחבית, סף הרווחיות של הייצור הרוסי, היום שבו תתרוקן הקופה סופית מתקרב במהירות וכאמור, עשוי להגיע כבר בקיץ הקרוב.

לפיכך, פוטין נערך מראש והוא מחפש לחזק את מעמדה של רוסיה באסיה בתקווה לקצור רווחים כלכליים שם. עוד לפני כן, הוא פועל לחיזוק שלטונו. בהקשר הזה, המהלך האחרון שלו הוא המשמעותי ביותר, הן מבחינה סמלית והן מבחינת ההשפעה שתהיה לו בפועל: ריכוז כל סוכנויות הביון הרוסיות תחת משרד חדש אחד – המשרד לביטחון המדינה (Ministry of State Security – MGB). אם זה נשמע קצת כמו ה-KGB, אתם לא טועים– לא זו בלבד שהמשרד החדש יקבל מנדט דומה, הרי שהשם שנבחר – המשרד לביטחון המדינה – היה השם של המשרד בעידן סטאלין בשנים 1946-1953, לפני שהוקם ה-KGB האימתני.

המהלך הזה של פוטין, שלא פעם הצהיר על געגועיו "לדברים הטובים שהיו בברית המועצות", יותר מאשר הוא מעיד על חוזק, מעיד על פחד – עוד סממן משותף למשטר פוטין ולמשטרים הסובייטים הקלאסיים. זאת, למרות שאחיזתו של פוטין ברוסיה איתנה כמעט כשהייתה בשיאה, והמנגנון שטיפח במשך שנים מצליח לסכל כל התארגנות אופוזיציונית.

הבחירות לדומא שנערכו החודש מספרות את הסיפור על השליטה של פוטין ומנגד התסכול ממנו הוא חושש: שיעור ההשתתפות שנרשם הוא הנמוך ביותר בעידן הפוסט-סובייטי – פחות מ-48% מהמצביעים הרשומים מימשו את זכותם, לעומת 60% בבחירות הקודמות. מספר התומכים במפלגת השלטון ירד מ-44 מיליון ב-2007 (כשפוטין התמודד לראשות הממשלה) ו-32 מיליון בפעם הקודמת ל-28 מיליון הפעם. מנגד, שיעור התמיכה במפלגה עלה ל-54% מהקולות והיא זכתה ב-76% מהמושבים, יותר מושבים ממה שזכתה המפלגה כשפוטין התמודד ב-2007. והדובדבן שבקצפת מבחינת הקרמלין – אף מפלגה ליברלית מהאופוזיציה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.

במקביל לצעדים שהוא נוקט לחיזוק שלטונו, ממשיך פוטין בשלו בחזית האוקראינית – בקיץ האחרון, האשים פוטין את האוקראינים בחימוש מתנגדי השלטון הפרו-רוסי בחצי האי-קרים ובשימוש ב"טקטיקות של טרור". זה הספיק לו כדי לקדם עשרות אלפי חיילים ואמצעי לחימה לגבול ולאיים בחצי פה בפלישה. בקייב הכחישו אך העלו את הצבא לכוננות גבוהה. הבעיה המרכזית מבחינת אלו שמחפשים את היציבות, היא שלפוטין אין שום אינטרס להשיג הסדר באוקראינה שיכלול פחות מהכרה בסטטוס-קוו הנוכחי והקלה בסנקציות. מכיוון שהסכם כזה לא צפוי בקרוב, בוודאי לא מכיוונה של ארה"ב, נאלץ פוטין לחפש הצלחות במקומות אחרים.

הסכם שלום עם יפן בפתח?

המצוקה של רוסיה מובילה את פוטין לשחק עם הקלפים שעוד נותרו על השולחן, כולל כאלו שלא באו בחשבון עד היום. מוקדם יותר החודש, בפגישה עם ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, הצהירו השניים על ניסיון לפתור את הסכסוך הטריטוריאלי העתיק בין שתי המדינות עד למועד ביקורו של פוטין ביפן, בחודש דצמבר. האזור שבסכסוך נקרא "האיים הקוריליים" ברוסיה או "הטריטוריות הצפוניות" ביפן. זוהי קבוצת איים שברה"מ כבשה בשלהי מלחמת העולם השנייה וגרשה מהם את היפנים שהתגוררו במקום. טכנית, שתי המדינות טרם סיימו את מלחמת העולם השנייה והסכם שלום עדיין לא נחתם בין השתיים.

לאורך השנים, ובעיקר בשנים האחרונות, נשמעו כמה פעמים הצהרות על רצון לסיים את הסכסוך, אך הדברים לא התקדמו מעבר להצהרות.

הפעם, לראשונה, לא רק שהדברים נאמרים בפגישת מנהיגים, אלה שאלו הציבו תאריך יעד – כאמור, הביקור הצפוי של פוטין ביפן בחודש דצמבר.

פוטין הולך כאן על קרח דק מאוד – דמות המנהיג חסר הפשרות שלא מוותר על כלום עומדת במרכז התמיכה בו ברוסיה. לכן, פוטין כבר הזדרז להבטיח כי לא מדובר בוויתורים טריטוריאליים, אם כי קשה לראות כיצד היפנים יסכימו לפחות מנסיגה או פיצוי סמליים, לכל הפחות. היפנים, מצידם, לחוצים פחות מהרוסים על עסקה מהירה ויוכלו לנצל זאת לטובתם. אם בכל זאת פוטין יתגמש, הוא יצטרך לעטוף כל פשרה רוסית מול יפן בעטיפה שתציג את ההטבות שתקבל רוסיה, לדוגמא הגדלה משמעותית של הסחר בין שתי המדינות, מה שיעניק לרוסיה מטבע זר שהיא כה זקוקה לו בימים אלו. במילים אחרות – פשרה עם יפן תעניק לרוסיה עוד אוויר לנשימה במאבק הנמשך מול המערב באוקראינה.

הסנקציות המערביות לא מותירות לרוסיה ברירה, והיא משחקת בכל מקום שהיא יכולה, גם אם הדברים מתנגשים לעיתים. כך, במקביל להתקרבות ליפן, רוסיה קיימה תמרון ימי גדול עם הסינים בים סין הדרומי השנוי במחלוקת, בצעד תמיכה מובהק באינטרסים הסיניים באזור חודשים ספורים לאחר שבית המשפט הבינ"ל הכריע באופן תקדימי נגד הטענות הסיניות באזור.

עד כמה מורכבת הסיטואציה, תעיד העובדה שמוקדם יותר השנה, לפני השתתפותה במהלך הפרובוקטיבי הזה של סין, אירחה רוסיה פסגה לציון 20 שנה ליחסים עם פורום ASEAN, המאגד 10 מדינות קטנות באזור כולל אלו המסוכסכות עם סין סביב הים הדרומי. באותה פסגה, הכריז פוטין על 57 פרויקטים חדשים עם מדינות האזור, כמו גם על רצון להגדיל את עסקאות הנשק עם המדינות שם. פוטין יזדקק לכל כישוריו המדיניים על מנת להצליח ללהטט בין הידוק החיבוק עם סין, לבין ההתקרבות ליפן לבין הרצון להשיג נתח גדול יותר מהשוק בדרום-מזרח אסיה.

מרחיבים את ה-SCO

נדבך משמעותי נוסף במאמץ הרוסי לייצר סדר יום ידידותי עבורה באסיה הוא הארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO), שמציין השנה 15 שנה להקמתו בגלגול הנוכחי. חברות בו לצד רוסיה גם סין וארבע רפובליקות סובייטיות לשעבר במרכז אסיה. מאז הקמתו, כמה מדינות זכו למעמד משקיפות, אך אף אחת לא צורפה. שנת 2016 מביאה כמה התפתחויות משמעויות לארגון: ראשית, בפסגה שהתקיימה בחודש יוני, הודו ופקיסטן הגישו רשמית את טפסי ההצטרפות והן צפויות להתקבל בשנה הבאה. שנית, סין הביעה תמיכה בשדרוג מעמדה של איראן ממשקיפה לחברה מלאה, וגם באפגניסטן המשקיפה החלו מדברים ברצינות על הצטרפות. בנוסף, מצרים וסוריה (של אסד), העלו לראשונה את האפשרות להצטרף כמשקיפות לארגון ומדינות אחרות מחפשות גם הן להצטרף או לשדרג את מעמד השתתפותן בפורום, דוגמת מונגוליה, בנגלדש וטורקיה.

הדרך מהצהרות על הרחבת מסגרת ה-SCO לכל רחבי אסיה להרחבה בפועל תוך שמירה על מנגנון פעולה יעיל – ארוכה ומורכבת. הארגון אינו מסגרת מחייבת, והוא מהווה בעיקר פורום פגישות בדרגים בכירים לסיכום על שיתופי פעולה אד-הוקיים. מצד שני, זו בדיוק הדרך לבנות אמון בין שכנים חשדניים, ולבסס מסגרת פעולה שתיטיב עם כל המעורבים.

דוגמא נוספת לשיתוף פעולה בעידוד הקרמלין הוא הסכם משולש בין רוסיה, איראן ואזרבייג'אן, המדינה היחידה לה גבול משותף עם השתיים, להנחת מסילת ברזל שתקשר בין שתיהן ותעבור בשטח האזרי. באופן טבעי, קו רכבת מהמפרץ הפרסי למוסקבה ולהיפך, יאפשר להרחיב באופן משמעותי את המסחר בין השתיים.

מחכים לנובמבר

המתיחות עם רוסיה עושה כותרות גם במערכת הבחירות בארה"ב. זה התחיל בדונלד טראמפ, שטען כי לפוטין יותר תכונות מנהיגות מאשר לאובמה. בתגובה, הואשם טראמפ בתמיכה במנהיג השנוי במחלוקת. בחודש יולי , הודלפו לרשת אלפי אימיילים של חברי המפלגה הדמוקרטית, פרסום שהביך מאוד את המפלגה ואת הילארי קלינטון. ארגוני המודיעין ואבטחת המידע בארה"ב טוענים כי רוסיה עומדת מאחורי ההדלפה. פוטין הכחיש מעורבות בפריצה אך הצהיר כי "מי שעשה את זה, עשה שירות לציבור". ועוד בטרם שככה הסערה, הזדרז טראמפ לעורר סערה משלו, כשקרא לרוסיה למצוא את האימיילים האבודים של קלינטון.

האם לרוסיה אינטרס בבחירת טראמפ? קשה לקבוע. הילארי, אם תיבחר, תמשיך בוודאי את הקו שהוביל אובמה כולל הסנקציות על רוסיה. טראמפ, לעומת זאת, פחות צפוי. קשה לראות כיצד ההצהרות שלו עד כה בנושאי חוץ יתורגמו למדיניות. גם בלי מועמד מועדף, הרוסים ישמחו בוודאי לתורם את חלקם ליצירת כאוס בבחירות בארה"ב ולפגוע באמינות ובלגיטימיות של כל אחד מהמועמדים עוד בטרם יתיישב זה על כס הנשיא.

נשיא חדש ייכנס לבית הלבן ב-20 בינואר 2017. מסורתית, נשיאים אמריקנים חדשים מעדיפים להימנע מהחלטות דרמטיות במדיניות חוץ אלא אם מתרחש מאורע שמכריח אותם להתערב. פוטין, שצפוי להגיע לקיץ הבא עם KGB חדש תחת מרותו אבל עם ארנק ריק, עשוי ליזום מהלך דרמטי במטרה לאלץ את ארה"ב להתערב ולקבל החלטה על סיום המשבר והסרת הסנקציות, כך או אחרת.


מאמרים נוספים