מאז פרצה המלחמה העולמית בטרור, מנהלים הארגונים קרבות עיקשים באפגניסטן, בעיראק, בפקיסטן וגם באזורנו. בחפשם אחר אתרים שיספקו להם מחסה ואווירה מתאימה לאימונים, מצאו המחבלים בית מתאים משני צדדיו של הים האדום – בסומליה מדרום ובתימן מצפון. במדינה האפריקנית הענייה, הובילו פעילות הטרור והקרבות הבלתי פוסקים להתפוררותה דה-פקטו של המדינה. האם תימן הבאה בתור?

ממשלת תימן, מושג שנאמר על דרך ההגזמה בהתחשב בעובדה כי גוף זה משליט את ריבונותו רק על עיר הבירה צנעא ואזורים הסמוכים לה, מתמודדת מול כמה חזיתות במקביל, בעודה מתקשה לקיים חיים מדיניים עבור כלל אזרחי המדינה. מאז אוחדו חלקיה הצפוניים והדרומיים ב-1990 תחת ההגמוניה של הצפון, מתמודדת הממשלה עם חזית דרומית של גופים המבקשים לשוב ולהתנתק.

ב-1994, לפרק זמן של כשבעה שבועות, הכריזו אנשי דרום תימן בעלי התפיסה הסוציאליסטית-מרקסיסטית, על היפרדות מהצפון. מלחמת אזרחים קצרה פרצה, ונהרגו בה בין 7,000 ל-10,000 בני אדם. מנהיגי המרד נסו לעומאן או חוסלו על ידי המשטר, והשקט המתוח שב לשכון בתימן.

ב-2007, לאחר שקציני צבא מהדרום אולצו לצאת לפנסיה מוקדמת וללא פיצוי הולם לדעתם, החלו מהומות בדרום נגד הממשלה, מקריאות נגד הנשיא צלאח והאשמתו בשחיתות, ועד לחיזוק התנועה לעצמאותה של דרום תימן, אותו אזור אשר פעל בשנים 1967-1990 כרפובליקה קומוניסטית על פי הדגם הסובייטי. בתחילת 2009, לאחר שנתיים של מאבק אזרחי מתגבר, עברו תומכי ההתנתקות לפעילות אלימה יותר נגד ממשלת תימן, שמוצאת עצמה במקביל מתמודדת כיסי מורדים גם בצפון המדינה.

בצפון תימן, במחוז צעדא הגובל בסעודיה, הביאה מלחמת האזרחים של שנות ה-60 לקטיעתה של שושלת בת יותר מאלף שנים שהנציחה אל שלטון האימאמים באזור. במחוז פועל שבט אל-חוּתי, שאנשיו חולמים לחדש את השלטון שנפל.

מזרחית למוקד זה, פורחים להם תאים של אל-קעידה, מוג’אהידינים שנסו כאמור ממוקדי חיכוך אחרים לצורך התארגנות מחדש בחצי האי ערב. בעבר היו לאנשי אל-קעידה אלה יחסים טובים עם הממשל בצנעא והם אף סייעו בידו של הנשיא הוותיק, עלי עבדאללה צלאח, להיאבק בניסיון המרידה של הדרום ב-1994, אולם לאחר שצברו עוצמה הם מעוניינים להשליט את תפיסותיהם הדתיות הקיצוניות על תימן [1].

ארבעה אחים – חוסיין, יחיא, עבד אל מאליק ועבד אל כארים, הקימו את ארגון שבאב אל מואמינין (“הצעירים המאמינים”), שמטרתו להשיב את שלטון האימאמים הזיידים בתימן. חוסיין חוסל על ידי הממשלה התימנית ב-2004 ועבד אל מאליק חוסל על יד הסעודים בסוף 2009. לאורך השנים, מוסיפים האחים ואנשיהם להילחם לפרקים בממשלה. ב-2008, הודיע הנשיא צלאח כי המאבק הוכרע אולם זה שב והתחדש מאז. אנשי הארגון מתנגדים ליחסים הקרובים של נשיא תימן עם ארה”ב, וליחסו המתון ליהודים במדינה. פעילות הארגון נגד יהודי תימן, הכוללת חטיפות ורציחות, הובילה בשנים האחרונות לעלייה שקטה מצנעא לישראל.

חמש שנות הלחימה של השבאב אל מואמינין בממשלת צנעא, כללו חמישה גלים שונים, ארבעת הראשונים נמשכו לכל היותר חמישה חודשים, והסתיימו בהפסקות אש. גלים אלה, שהתרחשו בשנים 2004, 2005, 2007 ו-2008, לא הצליחו להביך יתר על המידה את תימן. הגל הנוכחי הגיע בעיתוי בעייתי מבחינת התימנים, שטרודים כאמור גם בשאיפות הבדלנות בדרום.

כשהיא נהנית מתמיכת ארה”ב וסעודיה, יצאה ממשלת תימן למבצע “אדמה חרוכה” נגד המורדים הזיידים בצפון. אלו מצידם, נתמכים על ידי איראן.

נשיא תימן, עלי עבדאללה צלאח – מנסה לשרוד מול הקיצונים. צילום: האתר הרשמי

סעודיה עושה שריר

ב-11 באוגוסט 2009, מטוסי קרב, טנקים וחיילים נשלחו לאזור צעדא כדי להתעמת ישירות עם אנשי ארגון אל-חותי. בחלוף חודש, תקפו מטוסי חיל האוויר התימני מחנה פליטים ארעי, בו חיו אזרחים שהצליחו לנוס מאזור הקרבות. 80 בני אדם נהרגו. באותו חודש נחשפה גם מקצת הפעילות האיראנית לטובת המורדים החותיים, כשחיל הים התימני עצר בים האדום ספינת נשק איראנית שהייתה ככל הנראה בדרכה אל המורדים.

בחודשים שלאחר מכן, נהנו החותיים מכמה הצלחות בשדה הקרב, ביניהן השתלטות על בסיסים של צבא תימן, וחיסולם של כמה מפקדים בכירים בצבא. ב-4 בנובמבר, חצו המורדים את הגבול הסעודי וירו למוות בשני חיילים. באותה פלישה הם הצליחו להשתלט על שני כפרים בתוך השטח הסעודי. עד לאותה התקפה, הייתה המעורבות הסעודית בעיקר בתחום הסיוע בנשק והסיוע הכלכלי לממשלת תימן, אולם לא התקיימו קרבות ישירים בין המורדים ובין החיילים הסעודים.

מבחינת הסעודים, אירוע זה לא יכול היה להישאר ללא תגובה תקיפה ביותר. הסעודים, המצויים מזה זמן במעין מלחמה קרה עם איראן, וחוששים מהיום שבו תיסוג ארה”ב מעיראק בעוד המשטר האיראני נותר מאיים, רואה במורדים החותיים ארגון פרוקסי בדומה לחיזבאללה ולחמאס. אמנם בפועל יכולתו ועוצמתו של הארגון בתימן קטנה לאין שיעור מזו של הארגונים באזורנו, אך הסעודים מאמינים כי בהינתן ההזדמנות, האיראנים ישקיעו מאמצים רבים בשדרוג יכולות הלחימה של הארגון ויהפכוהו לאיום מוחשי. בדיוק מכך, מחפשים בריאד להימנע.

למחרת חיסולם של שני החיילים הסעודים, תקפו מטוסי חיל האוויר הסעודי את ריכוזי המורדים. במקביל, נפרסו כוחות קרקע לאורך הגבול על תימן. הייתה זו נקודת מפנה בסדרת האירועים הנוכחית – הצבא התימני הצליח לחסל מנהיגים של השבאב אל מואמינין, בעודו נעזר בחיל האוויר הסעודי כדי להגביר לחץ על המורדים, שנסוגו חזרה לתוך תימן.

ב-14 בדצמבר, במהלך התקפה אווירית המיוחסת לאמריקנים לטענת החותיים, אך עשויה להיות מצד הסעודים, נהרגו 120 איש. ארבעה ימים לאחר מכן נהרגו בהתקפות אוויריות 63 אזרחים נוספים, ביניהם 28 ילדים, התקפה עליה נטלו האמריקנים אחריות. התקפה סעודית נוספת, יומיים לאחר מכן, גרמה למותם של 54 אנשים נוספים. ב-26 בדצמבר, הודו המורדים החותיים כי מנהיגם עבד אל-מאליק אל-חותי חוסל. הם ביקשו להשיג הפסקת אש עם הסעודים ולהביא בכך לנסיגתם בחזרה לשטח הסעודי.

הסעודים לטענתם, איבדו בסיבוב הקרבות עם החותים 73 חיילים. למעלה מ-500 נפצעו. למרות זאת, בריאד רשמו הישג גדול כשהצליחו ליצור מציאות חדשה באזור הגבול שלהם עם מחוז צעדא, בהופכם רצועה ברוחב של עשרה קילומטרים הקרובה לגבול, לריקה מאנשים.

תושבי האזור, שהתפרנסו היטב במשך דורות מהברחות בין תימן לסעודיה, יאלצו למצוא לעצמם תעסוקה אחרת גם אם יורשו לשוב לבתיהם – בסעודיה שוקדים על בניית גדר משוכללת בגבול על תימן באזור, בדומה לגדר הנפרשת בחלקים מסויימים בגבול עם עיראק [2].

הלחימה באזור, אינה מנת חלקם של הסעודים והחותיים בלבד. איראן, כאמור, מסייעת בידי המורדים בזמן שמדינות המתנגדות למשטר האיראני, כך לטענו של זה, מסייעות לסעודים. המדינות הבולטות המואשמות בסיוע לסעודים הן ירדן, שעל פי האשמות המורדים שלחה יחידת עילית לקרבות, ומרוקו [3].

האמריקנים והבריטים באים

כישלונו של השלטון המרכזי להשליט את ריבונותו ברחבי המדינה, הפכה את תימן לבסיס נוסף של הטרור העולמי, התואם את המגמה של העברת מרכז הכובד מעיראק ואפגניסטן, לזירת הים האדום. הפעילות של תאי אל-קעידה בתימן, נעשית נגד השלטון התימני, אך גם משגרת פעולות טרור ברחבי חצי האי ערב.

לאחרונה אף הצליחה ההתארגנות התימנית גם לשלח מפגעים לארה”ב – עומאר פארוק עבדול מוטאלב, צעיר ניגרי בן 23 שזכה לכינוי “מחבל חג-המולד” בשל ניסיונו לפוצץ את מטוס של חברת נורט’ווסטרן האמריקנית במהלך החג הנוצרי, באמצעות מטען נפץ בתחתוניו, חשף את הקשר התימני לטרור העולמי. מוטאלב קיבל את הכשרתו כמחבל בתימן, שם גם נחשף לאידיאולוגיה הקיצונית של הג’יאהד, למרות שלטענת מכריו היה בעל דעות קיצוניות עוד קודם לכן.

ב-1 ביוני, רצח צעיר מוסלמי בארה”ב חייל. הצעיר שהה זמן מה בתימן ושם ספג השפעות רדיקליות. המנהיג התימני הדתי אנוור אל-אוולאקי, שחוסל באחרונה, נחשב כמי שהשפיע על המחבלים הללו. אדם נוסף שהושפע ממנו הוא נידאל מאליק חסן, הפסיכולוג הצבאי האמריקני שרצח 13 חיילים, בפורט-הוד [4].

הקשר של אל-קעידה לתימן אינו חדש אלא מתחדש – בשנות ה-90 נהנו אנשי אל-קעידה מיד חופשית מבחינת השלטונות, לאחר שסייעו לנשיא התימני צלאח להיאבק במרידה בדרום. אוסאמה בן-לאדן, מי שנחשב למנהיג הטרור האסלאמי העולמי, הוא תימני במוצאו, והיה מעורב בפעילות טרוריסטית כבר בשנות ה-90, נגד מטרות מערביות. עם התחדשות תאי אל-קעידה בתימן, נראה כי בן-לאדן סוגר מעגל, ובמידה והוא אכן שוהה כיום בגבול אפגניסטן-פקיסטן, ייתכן כי במידת הצורך יבחר להימלט לתימן כדי להמשיך בניהול פעולות הטרור.

בשנת 2000, הותקפה האונייה האמריקנית קול על ידי אנשי אל-קעידה. היה זה הפיגוע הידוע והבולט האחרון של ארגון זה לפני פיגועי ה-11 בספטמבר, והוא פוּרש בזמנו כאירוע איזורי, ולא כחלק מההתארגנות העולמית של אל-קעידה. הטרוריסטים שיצאו מתימן כגדי לפגוע באונייה האמריקנית, הביכו את השלטון התימני שאומנם בחר באותו זמן לשמור מרחק מהמערב, אך חשש מעימות עם האמריקנים. לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, כשיצאה קריאתו של נשיא ארה”ב דאז, ג’ורג’ בוש, אל מנהיגי העולם להצטרף אליו למאבק בטרור, “אתם איתנו או נגדנו”, החל הנשיא התימני צלאח להתקרב לאמריקנים.

האידיאולוגיה האסלאמית הקיצונית של אנשי אל-קעידה וגרורותיהם בתימן, גרמה גם לרדיפות כנגד יהדות תימן. שרידי הקהילה היהודית עלו לישראל או היגרו לארה”ב בחשאי בשנים האחרונות, תוך שהם משאירים מאחוריהם פליטים בודדים מאחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. צלאח, שהבין את הסכנה של הטרור, ואת האופן בו תיתפס תימן בשל הפגיעה ביהודים, פרש עליהם את חסותו, אולם העובדה שממשלת תימן מתקשה לשלוט בארצהּ, בלטה גם במקרה זה.

החל מסוף דצמבר 2009, בזו אחר זו, סגרו ארה”ב, בריטניה וצרפת את שגרירותיהן בתימן בצל התראות לפיגועים. השגרירות האמריקנית אגב, הותקפה פעמיים ב-2008. באחת ההתקפות, בהפגזה על ידי מרגמה, פספסו התוקפים את השגרירות ופגעו בבית ספר לבנות שניצב בסמוך. בהתקפה זו נהרג אחד המאבטחים.

המעורבות האמריקנית הפעילה החלה כבר ב-2008. האמריקנים השכילו להבין כי ארגון אל-קעידה וגורמי טרור אחרים, מעוניינים להשתלט על אזור קרן אפריקה מצדו האחד של הים האדום, ולהשיג אחיזה גם בצדו השני של הים האדום. הם שלחו מאות סוכני CIA ומדריכים צבאיים, על מנת להגיש סיוע לממשלת תימן. לצורך כך הקצתה וושינגטון תקציב בן 65-70 מיליון דולר, פי 2 מהסיוע לתימן בשנה הקודמת. בשנה הקרובה, צפוי הסיוע להכפיל את עצמו פעם נוספת.

חשוב להבין כי ממשלת תימן אינה מעוניינת לפי שעה, לראות כוחות אמריקנים בארצהּ [5]. לנוכח ניסיון העבר של מלחמות אמריקניות במדינות מוסלמיות, חוששים התימנים כי גורלם יהיה דומה – נוכחות אמריקנית רק תמשוך מספר רב יותר של גורמי טרור לתוך תימן. אולם הרצון הזה מבוסס כרגע על ההנחה כי הממשלה מסוגלת להתמודד בעצמה עם אל-קעידה וגורמי האופוזיציה האחרים, הנחה שעשויה להתפוצץ בפרצופם של התימנים כבר בזמן הקרוב.

הבריטים הצהירו כי יסייעו בהקמת יחידה מיוחדת ללוחמה בטרור בתימן, ובסוף ינואר יארחו ועידה בינלאומית כדי לדון בטקטיקות שונות למלחמה בטרור בתימן, כולל גיוס משאבים כדי לסייע לממשלה התימנית. בסך הכל, התחייבו הבריטים לסייע לממשלת תימן בסכום של 100 מיליון ליש”ט [6].

הוועידה תיערך במקביל לוועידה שתעסוק באפגניסטן, ונראה כי האמריקנים מבינים היטב את הקשר בין הטרור בשתי המדינות. במסגרת הסיוע האמריקני עשויים להיות כלולים מזל”טי תקיפה, בהם כבר נעשה שימוש בלוחמה בטרור הן בעזה והן בפקיסטן, וכן סיוע ברכש של מסוקי תקיפה. האמריקנים מעוניינים פחות בלחימה במורדים החותיים במחוז צעדא, ויותר במלחמה בגורמי אל-קעידה המרוכזים מזרחית לצעדא, במחוזות מע’ריב וג’וֹף.

הסנאטור ג’ו ליברמן, שביקר בתימן באוגוסט והיה מאלה שחשפו את מעורבותה הגוברת של ארה”ב בתימן, הצביע על כך שישנו קשר בין ניסיונות הפיגוע במטוסים אמריקנים ובין הפיגוע בבסיס הצבאי האמריקני בו נרצחו 13 חיילים – לכולם קשר ישיר לתימן [7].

יחיא אל חותי – מהאחים שממשיכים להנהיג את ארגון שבאב אל מואמינין. צילום: ממשלת תימן

היסטוריית האזור על רגל אחת

אזוריהּ ההרריים של תימן, היו מאז ומעולם לאזורים המרכזים אופוזיציה שלטונית, כפי שאירע במקוות רבים אחרים בעולם. בהיסטוריה התימנית ישנם מקרים רבים מספור של פעילות נגד השלטון המכהן. בזמן מלחמת האזרחים בצפון תימן בשנות ה-60, מלחמה בה היו מעורבים גם הסעודים שתמכו במלוכנים והמצרים בהנהגתו של נאצר שתמכו ברפובליקנים, אמר אחד השייח’ים שתמך בהשבת שלטון האימאמים חרף העובדה כי האימאם דאז נחשב למנהיג רע ומושחת – “במהלך אלף שנות שלטון האימאמים, היו לנו אימאמים רעים אותם חיסלנו במוקדם או במאוחר, ואימאמים טובים שתחת הנהגתם פרחנו”.

גם סיפור התפצלותה של הכת הזיידית מהשיעה התרי-עשרית, קשור לעניין – לאחר מותו של האימאם הרביעי בשושלת תריסר האימאמים, בחרו הזיידים בזייד בן-עלי, ומכאן שמם, בעוד שהפלג המרכזי בשיעה, הפלג אליו משתייכים האיראנים ועמים אחרים, בחר באחיו, מוחמד אל-באקר. הסיבה הייתה שזייד בן-עלי מרד בשלטון שושלת אומייה, תכונה שנתפסה כנאצלת יותר בעיני התימנים הזיידים למרות שאחיו נחשב לחכם ומלומד יותר ברזי הדת.

תרבות המרידה הזאת, שהושפעה מהמבנה השבטי בצפון המדינה ומהצורך של כל שליט ליצור קשרים טובים עם מנהיגי השבטים החזקים, אופיינית בעיקר לצפון המדינה. בדרומה, חדרו לאורך השנים השפעות מערביות וזרות, אשר יצרו תרבות פוליטית שונה. ב-1839, כחלק מהאסטרטגיה הבריטית שראתה בהודו את היהלום שבכתר הבריטי, נבחרה העיר עדן בדרום תימן, עיר בעלת נמל לים הערבי, לתחנת ביניים עבור אוניות הסוחר הבריטיות. הבריטים השתלטו צבאית על האזור, והקימו בדרום ובמזרח המדינה שורה של מדינות חסות שונות.

כשלושים שנה לאחר מכן, עם פתיחתהּ של תעלת סואץ והפניית תנועת האוניות לים האדום, עלתה קרנה של העיר בעיני הבריטים, והיא זכתה לשגשוג כלכלי. בה בעת, המחוזות הרחוקים מהחופים נותרו עניים וצחיחים. כמאה שנים לאחר מכן, כשהם מושפעים מתהליכי הדה-קולוניזציה העולמיים, אימצו אנשי דרום תימן תורה מרקסיסטית ופעלו להשתחרר משלטון הבריטים. באותו הזמן, השתוללה בצפונה של תימן מלחמת אזרחים.

באותה תקופה, נסוגו הבריטים כמעט מכל מאחז אימפריאלי במזרח – בהודו, בארץ ישראל, בעיראק ובמקומות נוספים. גם את המושבות באפריקה פינו הבריטים. יכולת ההשפעה האירופית על האזור נפגעה. סגירת המיצרים על ידי נאצר לפני מלחמת ששת הימים, פגעה קשות מבחינה כלכלית בדרום תימן, בשל הפסקת תנועת האוניות בים האדום. במקביל, המאבק המזוין מצד המורדים בדרום הביא ליציאתם הסופית של הבריטים בנובמבר 1967.

לאחר עזיבתם, הפכה דרום-תימן למדינה קומוניסטית, ולאחת מבנות הברית החשובות של הפלשתינים. 23 שנות קומוניזם בדרום תימן, תחת שלטון מפלגת יחיד, השפיעו רבות על האקלים הפוליטי ובידלו את דרום תימן משכנתהּ הצפונית. גם לאחר איחוד המדינה ב-1990, נותר הדרום אוטונומי במידת מה ובוודאי יציב וממוסד יותר מאשר הצפון למוד הקרבות.

עתיד בעייתי

תימן מתקדמת בצעדי ענק להצטרף למועדון המפוקפק של מדינות, שהטרור הפנימי והמעורבות הבינלאומית החריבו את השלטון המרכזי בה. במועדון זה חברות כיום סומליה, אפגניסטן ובמידה רבה גם פקיסטן ועיראק. רק בשנתיים האחרונות, החלה הממשלה התימנית לקבל סיוע של ממש במאבקה בטרור, ויש לתהות האם תמונת המצב המצטיירת מתימן עד כדי כך גרועה, או שמא מנצלת הממשלה התימנית את החשש מאיראן מצד אחד ומאל-קעידה מצד שני, כדי למשוך אליה סיוע.

אזכור המעורבות הגוברת של אל-קעידה הובילה את האמריקנית והבריטים לפתוח את הארנקים, ולדבר על מעורבות ישירה, היוזמה הצבאית העצמאית הראשונה בעידן אובאמה. קשירת המאבק במורדים לאיראן, סייע בגיוס ממשלות ערביות רבות, ובראשן סעודיה שהייתה הראשונה לסבול ממורדים אלה.

בכל זאת, גם אם המעורבות לטובת ממשלת תימן נולדה בשל ניפוח המצב על ידי הממשלה התימנית, אין ספק שתימן שקועה כיום במאבקי איתנים. מדינות ערב הסוניות, רואות במעורבות האיראנית בתימן איום גדול ורמז על מעבר מהמאבקים הכלכליים והתעמולתיים, לניהול קרבות באמצעות צד שלישי. כשהן פועלות מתוך חשש כי החרפת הלחץ המערבי על איראן יצית תבערה באזור, פועלים סעודיה ובנות בריתה לנטרל איום פוטנציאלי כבר עתה.

הנסיגה המתוכננת מעיראק ומאפגניסטן, אותה מקווה אובאמה להשלים ב-2011 לכל המאוחר, מעלה תהיות באשר ליכולת של הממשלות החדשות במדינות אלה להצליח ולשמר את היציבות לאחר הנסיגה. האמריקנים והבריטים חוששים כי מרכז הכובד של הטרור העולמי אכן יעבור לתימן ולסומליה, החולשות ביחד על אחד מהצירים הימיים העסוקים ביותר.

הדינאמיקה הזו, המרתקת את כוחות ממשלת תימן המסתייעים באמריקנים, בסעודים ובבני בריתם במאבק בטרור בצפון המדינה, מאפשרת לדרום התימני לנהל מאבק משלו, עם סיכויים גבוהים להצליח ולהיפרד מהצפון, כדי להקים מדינה חדשה. העבר של דרום תימן מצביע על כך שמדינה כזו תבחר במסלול הרדיקלי בעולם הערבי – ייתכן ותבקש לחבור למדינות כגון סוריה ולוב. במידה וכך יהיה, היא תוכל לגרום לצרות רבות למאבק בטרור, ולגרירתם של האמריקנים למערכה ארוכה נוספת.

ככל שינקוף הזמן, תהפוך תימן לאבן מבחן לנשיא ארה”ב אובאמה, מאחר ובמקרה זה, מדובר במערכה אליה נכנסה ארצו ביוזמתו, והדוקטרינה שניסה לפתח בהתמודדות עם העולם המוסלמי והטרור העולמי, תעמוד באחד המבחנים המשמעותיים ביותר שלה.

הערות

1. עוד על מערכת היחסים הזו במאמר “געגועים לאימאם”,. בגיליון ספטמבר 2009 של סיקור ממוקד

2. Abigail Hauslohner, “Yemen’s Hidden War: Is Iran Causing Trouble?”, Time, 18/12/2009

3. Olivier Guitta, “Iran and Saudi Arabia drawn to Yemen”, Asia Times, 11/11/2009; “Jordanian commandos join war on Houthi fighters”, PressTV, 21/11/2009

4. Eric Schmitt and Roberto F. Worth, “US forces quietly open covert front in Yemen”, New York Times, 28/12/2009

5. Cynthia Johnston, “Yemen rejects U.S. intervention in Qaeda fight”, Reuters, 07/01/2010

6. Suzy Jagger, “Gordon Brown calls summit over terrorism threat from Yemen”, The Times, 02/01/2010

7. Anne Gearan and Lee Keath, “More threats from al-Qaida close embassies”, AP, 04/01/2010