מאז אוקטובר פועלים כוחות משותפים לצבא קניה, לממשלת סומליה וכן לאוגנדה ואתיופיה, במאמץ לשרש את ארגון אל שבאב, הגרסה העדכנית של מיליציות אל קעידה השולטות בדרום סומליה לסירוגים, מאז 2006. הקניאתים יזמו את הפלישה בתגובה לתקיפות באזור הגבול הקניאתי והם נהנים מתמיכה בינלאומית, אך כלל לא בטוח כי סיבוב הקרבות הנוכחי יהיה גם האחרון.
ההתדרדרות של סומליה החלה כבר בסוף שנות ה-70 תחת שלטונו של הדיקטטור זיאד בארה, שיזם מלחמה נגד אתיופיה, מלחמת אוגדן, במטרה לספח שטחים המצויים במחוז זה המשתייך לאתיופיה אך רוב תושביו הם סומלים. המלחמה האירידנטית הזו הסתיימה בתבוסה קשה ביותר לסומלים, ובהפיכת הצבא הסומלי לכוח לא אפקטיבי. 12 שנה לאחר מכן, כשמשטרו של בארה נפל סופית, נפלה סומליה לתוך כאוס ממנו לא יצאה עד היום.
לאחר הפלת משטר הטאליבן באפגניסטן ב-2001-2002 על יד האמריקנים, חיפשו אנשי אל קעידה בסיס חדש כדי לשגר ממנו פעולות טרור. סומליה נתפסה כאלטרנטיבה נוכח פיצולה לשבטים שאיפשר השתלטות קלה על המדינה, ולאור העובדה כי היא מצויה במיקום אסטרטגי לחופי הים האדום.
מול המיליציות השונות שקמו מאז, התייצבה ממשלה חלשה בגיבוי האו”ם, שלא הצליחה להיאבק בארגון. ב-2006, כשנראה היה כי האסלאמיסטים בדרך לכבוש את כל סומליה, פלשה אתיופיה למדינה והצליחה לחזק את מעוזי הממשלה, אם כי לא ברור מבחינת האתיופים האם היה המחיר כדאי, לאור העובדה כי הקרבות מעולם לא פסקו. האתיופים לבסוף נאלצו לצאת מסומליה כשהבינו שהישיבה שלהם שם לא אפקטיבית במיוחד [1].
המלחמה האתיופית בסומליה בראי המלחמה הקרה השנייה הייתה לאירוע מרכזי – אתיופיה זכתה לגיבוי אמריקני בלחימה מול המיליציות האסלאמיסטיות שנעזרו בכוחות רדיקליים כגון איראן במאבקם באתיופים. גם אריתריאה, יריבתה של אתיופיה, ניסתה לסייע לאסלאמיסטים.
באפריל 2010, סקרנו את התהוותו של כוח חדש באפריקה אותו כינינו “הגוש הנוצרי”. מדינות אפריקה הנוצריות שהתמודדו עם הטרור מבית מדרשן של סומליה וסודן, תוך גיבוי מצד מדינות כאיראן ואריתריאה, החלו להדק את הקשרים ביניהן. אתיופיה, קניה ואוגנדה, ולצדן גם בורונדי והמדינה החדשה דרום סודן, שיפרו את שיתוף הפעולה ביניהן עד שנדרשה פעולה צבאית כגון זו המתנהלת כעת במזרח אפריקה, כדי להחליש את כוחן של המיליציות האסלאמיות ובראשן אל שבאב [2].
באותו מאמר בחנו גם את המעורבות הישראלית האפשרית בחיבור לגוש המדינות הנוצרי, מעורבות שאכן מומשה לאחר מכן כפי שנראה להלן.
באזורים הנתונים לשליטת המיליציות, הוחלה השריעה והחלו להיאכף החוקים על פי האסלאם הפונדמנטליסטי – כריתת ידיים לגנבים, תלייה לאנסים ועוד. בשנה האחרונה פקדה את סומליה בצורת קשה אשר גרמה לרעב בהיקפים אדירים, ייתכן שהחמור ביותר ב-30 השנה האחרונות בסומליה. אולם המיליציות האסלאמיסטיות מסרבות לאפשר לארגוני הצלה להעביר מזון לאזורים הנזקקים, וכך מתים אלפי סומלים מרעב.
באוגוסט 2011, הצליחה לראשונה מזה זמן רב הממשלה הסומלית להשתלט על העיר מוגדישו. היה זה לאחר זמן רב שבו הוטל לחץ על הארגון מצד האמריקנים ובני בריתם באפריקה. במסגרת לחץ זה חוסלו שורה ארוכה של מנהיגים בתוך הארגון.
כהמשך לאותו לחץ, מצאו עצמם אל שבאב מול סדרה של אתגרים – ראשית, בסוגיית הסיוע הבינלאומי לרעבים במדינה נוצר פיצול בהנהגת הארגון בין אלה שביקשו לאפשר סיוע ואלה שתמכו במניעתו. שנית, ארגונים אסלאמיסטים יריבים המעוניינים להשתלט בעצמם על סומליה החלו להיאבק באל שבאב כמו אהל סונה וג’מעה (בתרגום חופשי – “חברת אנשי המסורת”).
נשיא סומליה, שייח שריף אחמד – חובר לגוש הנוצרי במאבק באל שבאב. צילום: צבא ארה”ב
הסיבוב הנוכחי
האירוע המכונן בסומליה שדחף את הקניאתים להתערב אירע ב-4 באוקטובר השנה. משאית תופת התפוצצה ליד מתחם הממשלה במוגדישו – 139 בני אדם נהרגו במה שנחשב לאחד מהפיגועים הגדולים שאירעו בסומליה, אם לא הגדול שבהם. אולם העילה למלחמה מבחינת קניה הייתה אירוע החטיפה של שתי נשים ספרדיות מהארגון רופאים ללא גבולות, שפעלו באחד ממחנות הפליטים הסומלים בקניה.
ממשלת קניה קיבלה אישור ממשלת סומליה לפלוש למדינה ולהילחם באל שבאב. על פי מספר אינדיקציות, נראה כי בקניה המתינו לאירוע שיצדיק פלישה זמן רב, תוך לחץ מצד ארה”ב וצרפת. ב-16 באוקטובר פלשו כוחות קניה לסומליה במטרה מוצהרת לחסל את ארגון אל שבאב. יום קודם לפיגוע, נעצרו בארה”ב שתי נשים כחלק מקבוצה של כמה עשרות אזרחים אמריקנים מוסלמים, שביקשה להגיע לסומליה ולהצטרף לארגון אל שבאב [3]. בשלב זה כבר הובן כי האמריקנים שוקלים מהלך במזרח אפריקה.
ב-27 באוקטובר אמר דובר רשמי של ממשלת קניה, אלפרד מוטואה, שהפלישה הייתה מתוכננת חודשים מראש. בעוד שכוח בן 7,000 חיילים מהאיחוד האפריקני, המורכב בעיקר מחיילים מאוגנדה ומבורונדי פועל במוגדישו, פתחה קניה בחזית שנייה עם אל שבאב, בעודה לוחצת על אתיופיה לפתוח בחזית שלישית.
בסך הכל שלחה ממשלת סומליה 10,000 חיילים למבצע “לינדה נא’צי (“להגן על המולדת” בסוואהילית), חלקם הגדול אומן על ידי קניה בעבר. קניה תרמה למבצע 2,000 חיילים. מולם עומדים כ-5,000 מחבלים, 3,000 משתייכים לגרעין הקשה של הארגון. הכוח הקניאתי-סומלי ספג עד כה כמה עשרות הרוגים בעודו מחסל כ-100 מחבלים.
ב-14 בנובמבר הגיע ראש ממשלת קניה, ראילה אודינגה, לישראל לביקור רשמי. הוא נפגש עם ראש הממשלה נתניהו, שאמר ש”אויבי קניה הם אויבי ישראל”. נתניהו הבטיח לסייע לקניה בציוד שיסייע לאתר מחבלים. על פי ההערכה, בנוסף לסיוע המודיעיני ייתכן שישראל אף מסייעת באימון הכוחות בשטח [4]. מעורבות ישראלית זו גרמה כבר להתנגדות מסיבית מכיוון המיעוט המוסלמי בקניה [5]. ישראל אינה הגורם הזר המעורב בזירה – גם הצרפתים בוחשים בנעשה [6].
ב-17 בנובמבר, נפגשו בניירובי בירת קניה, נשיא סומליה, שאריף אחמד, נשיא קניה מוואי קיבאקי ונשיא אוגנדה יוארי מוסבני שהתחייבו להמשיך בלחץ על אל שבאב. למחרת קראו האמריקנים לאתיופיה לפתוח בחזית נוספת. ב-19 בנובמבר כבר הגיעו דיווחים על כ-30 משאיות עמוסות בחיילים אתיופים ובציוד שהגיעו לעיר גוריאל שבצפון סומליה, כדי להקים בסיס צבאי [7]. רק 6 ימים לאחר מכן יודו גורמים רשמיים בנוכחות חיילים אתיופיים בסומליה.
מיבאקי הגיע ב-21 בנובמבר לאיחוד האמירויות כדי לקבל את תמיכתה ואת ההתחייבות לסיוע כלכלי נרחב כדי לשקם את סומליה לאחר המלחמה.
נשיא קניה, מוואי קיבאקי – יוצא למלחמה באסלאמיסטים בסומליה. צילום: הבית הלבן
אובאמה מחפש הישג
לאחר חיסולו של בן לאדן ובכירים רבים באל קעידה, הופכת מיליציית אל שבאב ליעד מועדף על האמריקנים. תוך הסתייעות במדינות הגוש הנוצרי, ובגיבוי צרפת וישראל מאחורי הקלעים, מטרת האמריקנים, המשקיעים משאבים וציוד מודיעיני יקר היא להסיר מעל סומליה את הארגונים האסלאמיסטיים אחת ולתמיד. מדובר במאבק הירואי ביותר מבחינת המדינות האפריקניות, לנוכח הניסיון העגום לעשות זאת ב-20 השנה האחרונות, שהסתיים עד כה ברבבות הרוגים באזור. החברה הסומלית היא עדיין חברה שבטית וזיאד בארה הצליח לשלוט בה רק באמצעות צבא חזק והפרד ומשול בין השבטים. גם אם יחוסל ארגון אל שבאב וכל ארגון אחר שיופיע פתאום בסומליה, מציאות השבטים לא תשתנה.
האתיופים שכבר מבינים זאת, נמנעים מלהוביל את המהלך הצבאי ומעדיפים לפעול מאחורי הקלעים. מבחינתם ומבחינת הקניאתים, אם יצליחו לשמור על מוגדישו ועל צפון סומליה תחת שלטון ממשלת סומליה והרחק מהשפעת האסלאמיסטים, דיים. שני אינטרסים חשובים יש לאתיופים ולקניאתים במאבק הזה – הראשון, להפחית עד כמה שניתן את העוצמה של ארגוני הטרור המאיימת על אזרחיהן. ואולי החשוב מכל, להגן על הגישה לים דרך סומליה, מאחר שלאתיופיה אין גישה לים.
הצרפתים והאמריקנים מעוניינים אף הם בשליטת ממשלת סומליה בצפון המדינה בצורה גורפת, כדי לחסל את תופעת הפיראטיות בים האדום. אין פלא אגב שהקניאתים פנו לאיחוד האמירויות, לישראל ולעוד מדינות המשתמשות בים האדום, בבקשת עזרה. איחוד האמירויות אף מאמינים כי האיראנים מעורבים בצורה עמוקה בפעילות המיליטנטית של ארגוני הטרור בסומליה, ולכן מעוניינים לקדם את הפלת הארגונים הללו.
עד כה המהלך הצבאי פועל בקצב משביע רצון מבחינת מתכנניו. היתרון הטכנולוגי הברור מצוי בצד ממשלת סומליה, הקניאתים ובני בריתם, אולם אין ספק שהניסיון האתיופי מוכיח כי המהלך הצבאי הוא החלק הקל במשוואה – כדי לשמור על מרכז וצפון סומליה נקיים ממחבלים, יהיה צורך בהחזקת כוחות קבועים בסומליה עד שתוכל הממשלה החלשה לתפוס פיקוד, מה שעשוי שלא לקרות בשנים הקרובות.
אחד מהרעיונות העולים תדיר בהקשר של סומליה הוא פיצולה ל-2 ואף יותר מדינות. במצב כזה, עם קביעת גבול מדיני נוקשה, ולא גבול רך כפי שמקובל באפריקה בדרך כלל, ניתן יהיה לפתור את רוב הבעיות הביטחוניות של האזור ואף להקל מבחינה כלכלית על המתרחש. עם זאת, פיצולה של סומליה לשתי מדינות, ייצור מדינת טרור מוסלמית קיצונית במזרח אפריקה, ועל כן יהיה צורך בחיזוקם של מנהיגים שבטיים מקומיים, כדי שלא יאפשרו לאל שבאב או למי שיירש אותו, לשלוט בדרום המדינה.
הערות
1. עוד בנושא במאמר “סומליה שוב קורסת” בגיליון אפריל 2008 של סיקור ממוקד
2. עוד בנושא במאמר “הגוש הנוצרי אפריקני”, בגיליון אפריל 2010 של סיקור ממוקד
3. “U.S. Woman Facing Somalia Terror Case Arrested”, AP, 03/10/2011
4. “Israel-Kenya deal to help fight Somalia’s al-Shabab”, BBC News, 14/11/2011
5. “Kemnac, Muhuri Oppose Israel Intervention in Somalia”, All Africa, 23/11/2011
6. “Somalie: pas de coup de main francais pour corriger les islamistes somaliens”, lignesdedefense, 24/10/2011
7. “Ethiopian troops move into Somalia – witnesses”, Reuters, 19/11/2011
