מבצע “עופרת יצוקה”, המתחולל בימים אלו, כבר הוגדר על ידי זקני עזה ככואב ביותר ב-40 השנה האחרונות. סיום התהדייה, שלווה בירי רקטות מתגבר על יישובי עוטף עזה, הוביל את ממשלת ישראל להחליט לשנות את הכללים הלא כתובים, ולזעזע את שלטון הטרור בעזה.
כך, שנתיים וארבע חודשים אחרי סיום מלחמת לבנון השנייה, ארבעה חודשים לאחר שהכריז ראש הממשלה אולמרט כי לא יתמודד על כהונה נוספת, וחודש וחצי לפני הבחירות, יצאה ישראל למלחמה נוספת, שכך או אחרת, תשנה את המציאות באזור.
שורות אלו נכתבות אמנם כשהמערכה הקרקעית בחיתוליה, אך הימים שחלפו מאז תחילת המבצע כבר הבליטו את השינוי שחל בדעת הקהל העולמית בשנים האחרונות – אם בעבר היו קמים מנהיגי העולם ומזדעקים נוכח כל פעולה של ישראל, מוצדקת פחות או מוצדקת יותר, מעטים הם אלו החולקים על עמדתה של ישראל כלפי החמאס. רוב המתנגדים מלינים על עוצמת התגובה ולא על עצם התגובה.
ברמה העולמית, המלחמה בעזה היוותה אקורד הסיום לשנה קשה במיוחד – המשבר הכלכלי, המלחמה בגיאורגיה והמתיחות הבין-גושית שהחריפה, ינציחו את השנה החולפת כקודרת. לקראת השנה האזרחית החדשה, התמלא העולם תקווה, בעיקר נוכח הציפייה לכניסתו של ברק אובאמה לבית הלבן.
במהלך השנה הקרובה, תיערכנה שורה של מערכות בחירות מסקרנות – בבריטניה, גרמניה, הודו, יפן, איראן וכמובן ישראל. אנו נסקר כמובן את המערכות הבחירות ואת השלכותיהן.
