משבר הטילים בין ארה”ב לרוסיה, המחלוקת בין המעצמות סביב הגרעין האיראני, השלכות המלחמה העולמית בטרור, מאבקי כוח במזרח אירופה ואי יציבות פוליטית במספר מדינות במזרח אסיה. אלו ועוד קידמו במהלך השנה האחרונה את ההכרה העולמית בהתהוות מערכת בין-גושית חדשה, אותה אנו מכנים “המלחמה הקרה השנייה”.

ארה”ב סיימה זה עתה את השנה השישית למלחמה העולמית בטרור, שהתמקדה גם השנה באפגניסטן ובעיראק. מספר הנפגעים האמריקנים בעיראק המשיך לגדול השנה, והסתכם ב-889 הרוגים לעומת 822 במהלך 2006. עם זאת, כניסתם של כ-20,000 חיילים אמריקנים לעיראק במהלך חודשי הקיץ נתן את אותותיו, ובמהלך הרבעון האחרון של השנה נהרגו 86 חיילים אמריקנים “בלבד” לעומת 288 בתקופה המקבילה ב-2006. זהו מספר ההרוגים הנמוך ביותר שחוו האמריקנים בעיראק מאז תחילת המלחמה במרץ 2003, והוא מאפשר להם לקדם את השנה האזרחית החדשה באופטימיות זהירה.

באפגניסטן, היקף הנפגעים נמוך יותר, אך המגמה היא הפוכה לעומת עיראק. במהלך 2007 נהרגו שם 229 חיילי קואליציה, לעומת 191 ב-2006 ו-130 ב-2005. לאור הצלחת כוחות התגבור בהקטנת האבידות בעיראק, עשויים האמריקנים ליזום מבצעים רחבים בהיקפם ומוגבלים בזמן גם באפגניסטן, בניסיון לבלום את התעצמות הטאליבן.

השינוי הגיאו-פוליטי החיובי ביותר מבחינת האמריקנים בשנה החולפת, ואולי בשנים האחרונות, היה ניצחונו של ניקולא סרקוזי בבחירות לנשיאות צרפת. סרקוזי, המנהיג הכי פרו-אמריקני שידעה הרפובליקה החמישית, הביע תמיכה במרבית העמדות האמריקניות. יחד עם ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון וקאנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, המזוהים אף הם עם עמדות פרו-אמריקניות מובהקות, מציגות כיום שלושת המדינות הגדולות באיחוד האירופי חזית אחידה, לראשונה זה שנים.

בראון, המוביל את הכוחות הבריטיים לנסיגה הדרגתית מעיראק מאז החליף את טוני בלייר כראש ממשלת בריטניה באמצע השנה, נאבק לזכות בתמיכה הציבורית, שהתפוגגה בחלוף מאה ימי חסד שקיבל. הבחירות הבאות בבריטניה צפויות להיערך ב-2009 ועל פי המצב בסקרים, יש להניח כי בראון יבקש להימנע ככל יכולתו מהקדמת הבחירות.

במדינות בולטות אחרות במערב היבשת, איטליה וספרד, נאבקו רומנו פרודי האיטלקי וחוזה ספאטרו הספרדי בכדי לשמר את ממשלותיהם. בבלגיה, אין ממשלה מתפקדת כבר חודשים ארוכים, והקולות הקוראים לפילוג בין החלק הצרפתי לחלק ההולנדי, גוברים.

בטורקיה, נבחר לנשיא הדתי הראשון בתולדות הרפובליקה, עבדאללה גול, שהזדרז להבטיח כי לא יפגע בסטטוס קוו בכל הנוגע להפרדת הדת מהמדינה. טורקיה, שנמצאה השנה תחת מתקפה דיפלומטית מצד מדינות במערב אירופה שאימצו חוקים המכירים בשואה הארמנית והערימו קשיים על שאיפותיה של טורקיה להצטרף לאיחוד האירופי, שוקלת את עתידה.

בחודשים האחרונים של השנה החלה טורקיה לתקוף את ריכוזי הכורדים בצפון עיראק, בתגובה להתקפות חוזרות ונשנות מצד המחתרת הכורדית. האמריקנים מכירים בטענות הטורקים, אך מפעילים עליהם לחץ שלא להגיב יתר על המידה, מחשש לערעור היציבות האזורית.

ביפן, החליף יאסו פוקודה הוותיק את שינזו אבה בתפקיד ראש הממשלה. אבה, שהחזיק בתפקיד שנה בלבד, התקשה לתפקד אל מול המציאות המשתנה במזרח אסיה, ומהלכיו הפוליטיים גררו בדרך כלל ביקורת. שורה של שערוריות פוליטיות בה היו מעורבים חברי ממשלתו והמפלה בבחירות בבית העליון ביפן, זירזו את פרישתו. פוקודה, שנכנס לתפקידו בחודש ספטמבר, נדרש להיאבק בכדי לזכות בלגיטימציה לכהונתו, לאור העובדה כי הוא ראש הממשלה השני ברציפות שנבחר במוסדות המפלגה הליברלית-דמוקרטית ולא בבחירות כלליות.

באוסטרליה, הפסיד ראש הממשלה ג’ון הווארד, מתומכיו הנאמנים של בוש במלחמה העולמית בטרור, בבחירות לקווין ראד מהלייבור, שמעדיף להתמקד בחיזוק הקשרים האזוריים של אוסטרליה. תהליך דומה התרחש בפולין, שם הפסיד ירוסלב קז’ינסקי הפרו-אמריקני לדונלד טוסק, המעדיף את הידוק הקשרים עם האיחוד האירופי על פני היחסים עם ארה”ב.

בפקיסטן, מצא עצמו הנשיא מושארף מותקף מכל הכיוונים. גורמי אופוזיציה אסלאמיסטיים תקפו אותו על הברית עם האמריקנים, גורמים ליברליים הלינו על הרקורד העגום בתחום הדמוקרטיה וזכויות האדם, בעוד האמריקנים רעמו על אזלת ידו, לתפיסתם, במלחמה העולמית בטרור. מושארף, שפרש השנה מהצבא והפך לראש ממשלה אזרחי, הכריז בסערת האירועים על מצב חירום לאומי, אותו הסיר רק לקראת סוף השנה.

כצעד לריכוך הביקורת מצד החוגים הליברליים ומהמערב, התיר מושארף את חזרתה של ראש הממשלה לשעבר בנאזיר בהוטו מהגלות שנכפתה עליה, אולם המהלך התפוצץ בפרצופה של פקיסטן, תרתי משמע, לאחר שבהוטו חוסלה בידי מתנקש-מתאבד. השנה הקרובה תהווה שנת מבחן עבור מושארף, שיידרש לייצב את המצב הביטחוני במדינה השסועה, במקביל למאבקו להישאר בתפקידו.

הודו המשיכה להראות נתוני צמיחה מרשימים. התחזיות הכלכליות מעריכות כי התמ”ג ההודי גדל במהלך השנה החולפת ביותר מ-9%. הסכם שיתוף הפעולה הגרעיני עם ממשל בוש יצר סערת רוחות במערכת הפוליטית בהודו, כשהקומוניסטים איימו להסיר את התמיכה מממשלת סינג באם יאומץ ההסכם. על אף ההתקרבות לאמריקנים ב-2006, לא זנחה הודו את רוסיה, שממשיכה להיות ספקית הנשק הגדולה ביותר, בתקופה בה תקציב הביטחון ההודי עולה בצורה משמעותית.

סין המשיכה גם השנה לצמוח בקצב מהיר, והמשיכה להגביר מעורבותה באזורים שונים בעולם ובעיקר באפריקה. בועידה ה-17 של המפלגה הקומוניסטית, זכו מנהיגי הדור הרביעי, הנשיא הו ג’ינטאו וראש הממשלה וון ג’יבאו, לבצר את כוחם על חשבון תומכי הנשיא לשעבר ז’יאנג זמין. בוועידה זו קודמו שני פוליטיקאים צעירים, שֹי ג’ינפינג ולי קצ’יאנג לתפקידים במעגל הפנימי בפוליטבירו, גוף בן תשעה חברים שנחשב לחזק ביותר בסין מבחינה פוליטית. שי ולי אמורים להוות את השלד עליו יושתת השלטון בדור החמישי, ככל הנראה החל מ-2013-2012.

הגוש הריכוזי, שהגיע להישגים רבים במהלך 2006, לא יזכור את שנת 2007 לטובה, ובעיקר אמורים הדברים לגבי מדינות השורה השנייה והשלישית בגוש. הסינים הצליחו למנוע סנקציות או החרפה של סנקציות במועצת הביטחון של האו”ם כנגד איראן, סודן, בורמה וצפון קוריאה, אך עדיין, שתיים משלוש המדינות בציר הרשע, סוריה וצפון קוריאה, נחלשו השנה.

על פי פרסומים זרים, סוריה ספגה עלבון צורב בדמות המתקפה הישראלית על הכור הגרעיני הסודי שלה. חמור מכך, מבחינתה של סוריה, היא איבדה את אווירת “השבת הגולן או מלחמה” שיצרה מאז סוף מלחמת לבנון השנייה. צפון קוריאה, נכנעה השנה ללחץ הכלכלי והמדיני, והסכימה לפרק את פרויקט הגרעין שלה בתמורה לסיוע כלכלי.

הוגו צ’אבז, מנהיגה הססגוני של ונצואלה, סיים את השנה עם מפלה אלקטוראלית ראשונה, כשהפסיד במשאל עם שאמור היה לאפשר לו להתמודד על הנשיאות שוב. עם זאת, צ’אבז, שצפוי לכהן עד 2012, לא אמר נואש מניסיונותיו והוא עתיד לנסות שוב לשנות את החוקה.

מי שתזכור את השנה החולפת לחיוב היא איראן. אם להאמין לאלו הטוענים כי כל מטרתה של איראן היא למשוך זמן עד לפיתוח פצצת האטום הראשונה, הרי שהשנה החולפת הייתה הצלחה מסחררת. איראן אמנם ספגה סנקציות כלכליות שהשפיעו על המשק המקומי, אך נהנתה מהסיוע הדיפלומטי הרוסי-סיני, שמנע ניסיונות מערביים להטיל סנקציות חריפות יותר. הקרקס התעמולתי של הנשיא האיראני אחמדינג’אד, שחגג את לכידתם של 15 מלחים בריטיים בחודש מרץ, המשיך בהתרסותיו כלפי המערב בכלל, וארה”ב וישראל בפרט. עם זאת, במחצית השנייה של השנה הלכו והתרבו הדיווחים על מנהיגים שמרניים באיראן המסתייגים מהמדיניות הרדיקלית של אחמדינג’אד, ואלו צפויים להתגבר במהלך השנה הקרובה.

נשיא איראן, מחמוד אחמדיניג’אד. הצליח להדוף את הלחץ המערבי. צילום: האתר הרשמי

המלחמה הקרה השנייה ב-2007

השנה החולפת תיזכר כשנה בה העמיק הקיטוב הגיאו-פוליטי, בעיקר בחזית שבין ארה”ב והאיחוד האירופי לבין רוסיה. רוסיה ובריטניה מצאו עצמן במשבר החמור ביותר מאז קריסת הגוש הסובייטי, על רקע חיסולו של הסוכן הרוסי אלכסנדר ליטוויננקו בבריטניה, וסירובה של מוסקבה להסגיר את האחראים.

המעצמות הדמוקרטיות הלינו על הריכוזיות הגוברת בקרמלין, בעוד הקש ששבר את גב הגמל הרוסי הייתה התוכנית האמריקנית להצבת מערכת הגנה מפני טילים בצ’כיה ובפולין. לאור הערך הצבאי המוגבל יחסית של מערכת היירוט, נראה כי הסיבה לתגובה הרוסית נוגעת לעקרון התפיסתי יותר מאשר לאיום הנקודתי – העובדה כי ארה”ב החליטה על הצבת מערכת אסטרטגית סמוך כל כך לגבול עם רוסיה מבלי להתייעץ איתה כלל, היא שהוציאה את הרוסים מכליהם.

באמצע דצמבר 2006, כחודש לפני פרסום התוכנית האמריקנית, כינס שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, מסיבת עיתונאים, בה ביקש להשיב לביקורת הקשה שהוטחה כלפי רוסיה בנושאים שונים דוגמת התנגדותה להחרפת הסנקציות על איראן. “רוסיה היא מעצמה עולמית ועל המערב להתייחס אליה ככזו, אם הוא רוצה לסמוך על תמיכתה בהחלטות ובפתרון משברים בעולם”, הזהיר. מישהו בוושינגטון לא הקשיב כנראה.

אם וכאשר תושג תמימות דעים בקרב מדענים פוליטיים כי העשור הראשון של המאה ה-21 אכן היווה את נקודת הזינוק למלחמה קרה שנייה, הרי שאיש לא יופתע אם נאומו של פוטין ב-10 בפברואר 2007 במינכן, יהיה בין המתמודדים המובילים על התואר “ההכרזה שהתחילה את המלחמה”.

פוטין עשה שימוש בלשון תקיפה ולא-דיפלומטית בלשון המעטה, וניצל את המעמד לפרוק תסכולים של תקופה ארוכה. הוא הלין על כך שארה”ב חרגה מכל גבול אפשרי בתחומי הכלכלה, הפוליטיקה וזכויות האדם, וביקר את מאמצי ההתרחבות של נאט”ו מזרחה. “כנגד מי מופנית ההתרחבות הזו?” תהה הנשיא הרוסי בקול.

דרכי הפעולה האמריקניות, טען פוטין, לא הביאו לרגיעה בעולם אלא אדרבא, החריפו את המצב: “בשנים האחרונות ישנן יותר מלחמות, יותר הרוגים ונרשמה עלייה דרמטית בשימוש בכוח… האמריקנים קפצו מסכסוך לסכסוך מבלי להביא לפתרון או להציע פתרון כולל לבעיה למעט שימוש מוגבר בכוח… בפעולותיהם, מאיצים האמריקנים מרוץ חימוש בעולם, כולל גרעיני”, האשים פוטין. למחרת, הצהיר מזכיר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס: “מלחמה קרה אחת הייתה די והותר!”

רוסיה הכריזה השנה על השקעות ענק בתעשייה הצבאית שהוזנחה מאז ימי ברה”מ. היא פרשה מהאמנה להגבלת נשק באירופה ושלחה מפציצים אסטרטגיים לפטרל ברחבי העולם. נשיא ארה”ב בוש, ששיגר למוסקבה את מזכירי ההגנה והמדינה והזמין את פוטין לאחוזתו הפרטית, סירב להתגמש בסוגיית סוללות ההגנה מפני טילים.

התסכול האמריקני מהתנגדותו העיקשת של פוטין להחריף את הצעדים נגד איראן ציננה אף היא את היחסים בין המעצמות, כמו גם חילוקי הדעות בנוגע לעתיד קוסובו. ניצחונה הגורף של מפלגת רוסיה המאוחדת בראשותו של פוטין בבחירות לפרלמנט, הוכיח כי העם הרוסי עומד מאחוריו, למרות, ואולי בגלל, המתיחות הגואה עם ארה”ב.

העולם ב-2008

הקוטביות העולמית המעמיקה מעלה את חשיבותם של שינויים שלטוניים, וכל מערכת בחירות הופכת חשובה מקודמתה. שנת 2008, אם כן, עומדת להיות מלאה הכרעות פוליטיות.

ברוסיה, תיערכנה הבחירות לנשיאות רק ב-2 במרץ, ואם לא תהיינה הפתעות מיוחדות, ייבחר “הבן המועדף”, דימיטרי מדבדב, לנשיא השלישי של רוסיה בעידן הפוסט סובייטי. מדבדב, בן 42, דוקטור למשפטים ויו”ר תאגיד גזפרום האימתני, הוכר על ידי פוטין כיורשו, ונראה כי איש לא יוכל למנוע את ניצחונו, ודאי אם נשפוט על פי סקרי דעת הקהל החוזים לו 78% תמיכה.

הגם שכך, נהיר לכל כי פוטין עצמו אינו מתכוון לצאת לפנסיה מוקדמת, אלא להישאר בעמדת השפעה במערכת הפוליטית ברוסיה. ראש הממשלה, יו”ר הפרלמנט ואפילו “נשיא על” של איחוד של רוסיה עם בלארוס. אלו הם רק כמה מהתפקידים שנקשרו בשמו של פוטין ליום שאחרי צאתו מהקרמלין. פוטין, שהצהיר כי אינו פוסל אפשרות להיות ראש ממשלה אם מדבדב ינצח בבחירות, רמז כי גם ריצה מחודשת לנשיאות ב-2012, עדיין על הפרק.

מדבדב, שנחשב לאחד מסמלי “רוסיה הקפיטליסטית”, ישכיל להמשיך את תנופת הצמיחה בה התחיל פוטין, אך הוא נעדר ניסיון בזירה הבינלאומית. פוטין, שתמרן את רוסיה בחזרה לעמדה של מעצמה עולמית והיה בין הראשונים לזהות את התהוותה של מערכת גיאו-פוליטית חדשה, בוודאי ייתן את הטון במדיניות החוץ במשטר מדבדב, לפחות בשנה הראשונה לכהונתו.

בארה”ב, צפויות הבחירות לנשיאות להעסיק את המערכת הפוליטית לכל אורך השנה. הסיבוב הראשון בבחירות המקדימות ייערך ב-5 בינואר, והמנצחים בכל מפלגה יוכרזו רשמית בוועידות המפלגתיות הגדולות, ב-28 באוגוסט (המפלגה הדמוקרטית) וב-4 בספטמבר (המפלגה הרפובליקנית). הבחירות לנשיאות תיערכנה ב-4 בנובמבר.

כמיטב המסורת האמריקנית, את המרוץ לנשיאות מתחילים מספר רב של מתמודדים. מרביתם ינשרו בדרך ורק מיעוט מהם יגיע לקו הסיום. ערב תחילת הפריימריז, הסקרים מציבים את הסנאטורית הילארי רודהאם קלינטון, רעייתו של הנשיא לשעבר ביל קלינטון, כפייבוריטית לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית, ואת ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, רודי ג’וליאני, כמוביל בצד הרפובליקני.

הנשיא ה-44 של ארה”ב יושבע אמנם ב-20 בינואר 2009, אך רשימת המשימות שלו מוכנה כבר כעת. הנשיא בוש צפוי להותיר “על השולחן” משימות שוטפות דוגמת ייצוב השלטון באפגניסטן ובעיראק, התמודדות עם הסכנה מאיראן, סיום פירוקה של צפון קוריאה מנשק גרעיני והסכמה על אמנה חדשה לריסון ההתחממות העולמית. מעל לכל אלו, תרחף שאלת ההתמודדות עם האתגר הגיאו-פוליטי שמציבות רוסיה וסין.

מערכות בחירות משמעותיות נוספות צפויות השנה במקומות נוספים בעולם. אזרחי גיאורגיה ילכו לקלפי כבר ב-5 בינואר. הנשיא מיכאיל סאקשווילי, מוביל מהפכת השושנים וממתנגדיו הקולניים של הקרמלין במזרח אירופה, יעמוד למבחן כוח משמעותי. במידה ויפסיד, ובמקומו ייבחר נשיא פרו-רוסי, ייאבדו ארה”ב והאיחוד האירופי את אחד מבני בריתם החשובים באזור.

בפקיסטן מתוכננות להיערך בחירות לפרלמנט ב-8 בינואר, אולם רצח בהוטו עשוי להוביל לשינוי בלוח הזמנים. קשה להעריך האם הפופולאריות האדירה ממנה נהנים כעת תומכי בהוטו תתורגם להישגים בקלפי בשל שינוי אפשרי של תאריך הבחירות ובשל יכולת ההשפעה העמוקה של מושארף על תוצאות הבחירות, אך אין ספק שארוכה הדרך להשיג יציבות בפקיסטן.

בסרביה, המתנגדת ליציאתה של קוסובו לעצמאות, תיערכנה בחירות לנשיאות ב-20 בינואר. הסרבים, הנתמכים על ידי רוסיה, צפויים להקצין את עמדותיהם מול האלבנים מקוסובו, שנתמכים על ידי ארה”ב והאיחוד האירופי. המאבק סביב עתידו של החבל, שנמשך מאז סוף שנות התשעים, עשוי להיות מוכרע השנה, אך ספק אם זה יתרחש ללא שפיכות דמים.

בקובה תיערכנה בחירות לפרלמנט ב-20 בינואר, ובמידה ופידל קסטרו לא יופיע לבחירות, הרי שהוא לא יוכל להתמודד על כהונה נוספת כנשיא, בבחירות שיערכו בחודש מרץ. באופן טבעי, המועמד המוביל לרשת את פידל הוא אחיו, ראול.

ספרד תלך לקלפי ב-9 במרץ. הבחירות הקודמות, שנערכו רק שלושה ימים לאחר מתקפת הטרור הגדולה במדריד, העלו לשלטון את חוזה ספאטרו הסוציאליסטי. זה חווה כהונה סוערת בזירה הפנימית והוביל קו אנטי-אמריקני מתריס בזירה החיצונית. הבחירות הקרובות צפויות להיות צמודות.

איראן תבחר בפרלמנט חדש ב-14 במרץ. הסנקציות הכלכליות מורגשות בארץ האייתוללות, וגם זרם הדיווחים על התחזקות המחנה השמרני באיראן, יריביו של אחמדינג’אד, הולך ומתגבר. גם כאן, ניצחון למתנגדי אחמדינג’אד יהווה ביטוי למורת הרוח שחשים איראנים רבים כלפי מדיניות ההתרסה נגד המערב שמוביל אחמדינג’אד, ומאמינים כי היא אינה משרתת את מטרותיה של טהרן. ניצחון שמרני צפוי לאלץ את הנשיא האיראני למתן את מדיניותו, כל זאת שנה בלבד לפני הבחירות הבאות לנשיאות.

בלגיה, בה נערכו בחירות ב-10 ביוני, העבירה את כל המחצית השנייה של השנה ללא ממשלה, שהוקמה רק לקראת סוף השנה. חוסר היציבות הפוליטית צפויה להמשיך השנה, והקריאות לפצל את המדינה בין הצפון הפלמי דובר ההולנדית והדרום הוואלוני דובר הצרפתית, תתגברנה. בחודש יוני הקרוב צפויות שוב בחירות בבלגיה, ולתוצאותיהן עשוית לזרז את הפיצול המדובר.

באמריקה הלטינית, צפויים השנה שני נושאים לרכז את תשומת הלב. הראשון והמשמעותי מביניהם יהיה המאמץ לייסד איחוד “לטיני”. איחוד שכזה עשוי ליצור גוש בעל קירבה אתנית ולשונית גדול יותר מאשר גושי סחר אחרים, וייהנה מסיכוי טוב יותר לקיים מדיניות ביטחון וחוץ משותפת, בהשוואה לאיחודים אזוריים אחרים, דוגמת האיחוד האירופי או האפריקני.

הנושא השני – מאמצי מנהיגי הציר לבסס את שלטונם, כל אחד במדינתו. במהלך השנה ייערכו משאלי עם בבוליביה ואקוודור, במתכונת דומה לזו שביצע צ’אבז בוונצואלה, בהם יבקשו שני המנהיגים הסוציאליסטיים להרחיב את סמכויותיהם. הפסד שלהם, שיצטרף להפסד של צ’אבז בוונצואלה, עשוי להעמיד בספק את יציבות “הציר הלטיני”, בעוד ניצחון יכול להעניק לו את הרוח החדשה, לה הוא משווע.

באפריקה השחורה תתמקדנה התקוות בהצלחת כוח המשימה של האו”ם להביא לסיום שפיכות הדמים בדארפור, הנמשכת זו השנה החמישית ברציפות. מדינות צפון היבשת צפויות השנה להוסיף ולהדק את קשריהן עם צרפת של סרקוזי, שהשקיע מאמצים רבים בפיוס מנהיגי האזור מאז שנבחר לתפקידו, ואף מעוניין לקדם יוזמה להקמת איחוד “ים תיכוני”. בדרום אפריקה, הפסיד הנשיא ת’אבו מ’בקי, את ראשות מפלגת השלטון לג’ייקוב זומה. מ’בקי יסיים את כהונתו כנשיא ב-2009, ונראה כי אובדן מושכות המפלגה יקשו עליו לתפקד בשארית כהונתו.

שיוך המדינות על פי תיאוריית המלחמה הקרה השנייה

המלחמה הקרה השנייה ב-2008

שורת סוגיות מתמשכות עשויות לבוא על פתרונן במהלך השנה הקרובה. המחלוקת סביב פרויקט הגרעין האיראני, שעמדה במרכז העימות בין המעצמות הדמוקרטיות למעצמות הריכוזיות, צפויה להישאר בראש סדר היום גם בשנה הקרובה. דו”ח מודיעין אמריקני, שפורסם לקראת סוף 2007, קבע כי איראן נטשה את המסלול הגרעיני הצבאי, מה שהביא את הנשיא האיראני לצאת בהצהרות “ניצחון” על המערב. למרות החגיגות בטהרן, הרי שהתגובות החריפות לדו”ח, בקרב ממשל בוש ובנות בריתה של ארה”ב דוגמת ישראל וצרפת, צפויות להחריף את המשבר האיראני. החשש מהתקרבות האיראנים לנקודת האל חזור עשויה להוביל לפעולה צבאית נגד איראן, אולי כבר במהלך 2008.

נושא בוער אחר הוא המאבק בהתחממות העולמית. הניסיון להסכים על אמנה חדשה שתחליף את אמנת קיוטו הוותיקה נכשל כשלון חרוץ בועידת באלי שנערכה בחודש שעבר, לאור התנגדות אמריקנית נחרצת. עם זאת, העובדה כי את המלחמה בהתחממות מובילים מנהיגי האיחוד האירופי, תביא את ארה”ב להתגמש בנושא, במסגרת שיתוף הפעולה הגובר עם גרמניה וצרפת.

באשר לתהליך השלום באזורנו, הרי שועידת אנאפוליס, אליה נגררו הישראלים והפלשתינים כמעט בעל כורחם על ידי האמריקנים, הניבה בעיקר הצהרות. המשא ומתן בין הצדדים אמור לתפוס תאוצה השנה, אך התקוות שתולים בו קטנות. עם זאת, הפלשתינים כבר גזרו קופון ראשון מהאווירה החדשה באזור, שגייסו 7.4 מיליארד דולר בוועידת המדינות התורמות בפריז. סכום זה אמור לסייע לפלשתינים להפעיל את המנגנונים האזרחיים ברשות.

בגזרת עזה, ירי הקסאמים התגבר השנה, ולקראת סוף השנה עסקה ישראל בהכנות לקראת מבצע נרחב לפגיעה בתשתיות השיגור, המנהרות וריכוזי המחבלים. השנה האזרחית החדשה, כך נראה, תיפתח בהסלמה בגזרה, למרות שזו מלווה, בדרך כלל, בהסלמה בגבול הצפון.

בלבנון, נמשך עדיין המשבר הפוליטי שהחל לאחר מלחמת לבנון השנייה, וטרם הושגה הסכמה על זהותו של הנשיא הבא של המדינה. החיזבאללה, שהפיק לקחים מהמלחמה האחרונה, משתדל לשמור על ריסון מול ישראל, אולם הסלמה בעזה עשויה לספק לו תירוץ להתערב ולהסיט את המיקוד מהמאבק הפוליטי הפנימי.

בחודש אוגוסט יופנו העיניים לבייג’ינג, שתארח את האולימפיאדה ה-29 בעידן המודרני. סין, שצפויה להפוך לכלכלה השלישית בגודלה בעולם במהלך השנה, השקיעה סכומי עתק במתקנים ובאימון ספורטאים. האתלטיים הסיניים, שזכו באולימפיאדה הקודמת ב-32 מדליות זהב, רק ארבע פחות מארה”ב, ינסו לנצל את יתרון הביתיות בכדי לרשום ניצחון היסטורי ויוקרתי.

מעל לכל אלו יעמדו, כאמור, חילופי הגברי בהנהגה האמריקנית והרוסית. שתי המעצמות והיריבות החדשות-ישנות, צפויות להמשיך ולתת את הטון גם השנה במערכת הגיאו-פוליטית. המשבר סביב התוכנית האמריקנית להציב מערכת הגנה מפני טילים במזרח אירופה, התמיכה הרוסית במובלעות באזרבייג’אן, גיאורגיה ומולדובה, ומנגד התמיכה המערבית בקוסובו, מובלעת אלבנית בסרביה הנתמכת על ידי רוסיה, יוסיפו למתיחות הגוברת בין הצדדים, כמו גם הפעילות הצבאית הנמשכת באפגניסטן, ספקית הסמים הראשית לשוק הרוסי.

לאחר מספר שנים שהתאפיינו בהתגבשות גוש ריכוזי חזק, סימנה שנת 2007 את ליכוד השורות בגוש הדמוקרטי. ניצחונו של סרקוזי בבחירות לנשיאות צרפת הטה את הכף באיחוד האירופי, וכיום האווירה הכללית נוטה שוב באופן משמעותי לטובת האמריקנים. יפן המשיכה לפעול בהרמוניה עם האמריקנים והשינויים הצפויים בדרום קוריאה, יהפכו גם אותה לשותפה חשובה בדרום מזרח אסיה אל מול ההתעצמות הסינית. הביקורת המתעצמת כנגד המדיניות הכלכלית הסינית בתחום המטבע והמסחר, כבר אינה נחלתה הבלעדית של ארה”ב, ונשיאי צרפת וגרמניה הביעו דעה נחרצת בנושא, כולל איום בנקיטת פעולות.

מנהיגי הגוש הדמוקרטי עדיין לא מציגים מדיניות אחידה בנושאים העולמיים, אך בשנה האחרונה חלה התקרבות בעמודותיהם של מנהיגי אירופה לעמדות הממשל האמריקני. נראה כי הטרמינולוגיה שאפיינה את שנות התשעים ואת תחילת העשור, שהתאפיינה בהרהורים בקול על עולם רב-קוטבי במסגרת כלשהו, התחלפו בהכרה כי את המערכת הגיאו-פוליטית מרכיבות שתי גישות עיקריות בלבד.

השנה הקרובה תתאפיין בנקיטת עמדה ברורה מצדן של מדינות העולם השלישי, בכריתת בריתות כלכליות ואסטרטגיות, ובהמשך התעצמות צבאית מצדן של המעצמות הגדולות. נושא ההתחממות הגלובאלית ועליית מחירי האנרגיה ימשיך להעסיק את מרבית העולם, וכרגע נמצאות רוב צרכניות האנרגיה הגדולות בסכנת האטה כלכלית.

ככלל, לאחר שהשנתיים האחרונות היו טובות לכלכלה העולמית, החשש מפני משבר כלכלי מעסיק את קברניטי הכלכלה העולמית, וכבר בחודשים הראשונים של השנה צפויות להתקבל מספר אינדיקציות, ביניהן התפתחות משבר המשכנתאות בארה”ב, השפעת עליית מחירי האנרגיה והמשך אי היציבות הפוליטית בשורה של מדינות, לגבי המגמה העולמית.