על קו הזינוק

הקרב על הבית הלבן מתחיל עכשיו

יובל בוסתן, אלון לוין


הבחירות לנשיאות ארה"ב תיערכנה רק ב-4 בנובמבר, אך כמיטב המסורת, המערכת הפוליטית החלה להתכונן כבר למחרת הבחירות הקודמות. המאבק העולמי המתעצם, והעובדה כי מערכת הבחירות הזו היא הראשונה מאז 1928 בה לא מתמודדים נשיא או סגן נשיא מכהנים, הופכת את המרוצים בשתי המפלגות למרתקים מאי פעם.

ה-11 בספטמבר 2001. מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה מחרידה את ארה"ב. הנשיא האמריקני הטרי, ג'ורג' וו. בוש, משגר כוחות להילחם במשטרים רדיקליים בצד השני של העולם. המדיניות שהוביל בוש מאז, הולידה קיטוב עולמי שלא נראה מאז ימי המלחמה הקרה הראשונה. מנהיגים באו והלכו, בריתות נכרתו ונשברו. ובוש עדיין כאן.

מאז היציאה למלחמה העולמית בטרור, התחלפו כל המנהיגים במדינות המובילות במערב אירופה, יפן החליפה שני ראשי ממשלה, הודו, אוסטרליה ודרום קוריאה החליפו מנהיגים גם הן. ורק בוש עדיין כאן.

ב-20 בינואר 2009, מועד השבעתו של הנשיא הבא של ארה"ב, יעזוב בוש באופן רשמי את הבית הלבן. הגוש הדמוקרטי, שעוצב והתגבש לאור המדיניות שהוביל בוש, יזכה למנהיג חדש. זה, יידרש למצוא את הדרך לשקם את הדומיננטיות האמריקנית שנפגעה, ולהוביל את המאבק בגוש המדיניות הריכוזיות.

הנושאים שעל הפרק

המלחמה בטרור – הנושא המרכזי במערכת הבחירות הנוכחית, ואחד הנושאים המבדלים בין מועמדים משתי המפלגות. כל המועמדים הדמוקרטיים רואים במלחמה בעיראק טעות, על אף שמועמדים שכיהנו בקונגרס ב-2003, תמכו ביציאה למלחמה מלכתחילה. בקרב הרפובליקנים, נשמעת אמנם ביקורת על עצם ניהול המלחמה, אך התמיכה הנשמעת על העיקרון שהוביל למלחמה, הינה בלתי מסויגת על פי רוב.

המדיניות מול מדינות "ציר הרשע" בכלל ואיראן בפרט – בסוגיה זו נוטים הרפובליקנים לכיוון פעולה צבאית, בעוד שחלק מהמועמדים הדמוקרטיים טוענים כי "לוחמנות היתר" שהפגין ממשל בוש היא שפגעה במעמד האמריקני בעולם. מכיוון שכך, טוענים במפלגה הדמוקרטית, יש לשוב ולהתמקד בדיפלומטיה.

המאבק בהגירה הלא חוקית – המועמדים הרפובליקניים דוחפים לביצור הגבול עם מכסיקו ולצמצום מעבר של פועלים לתוך ארה"ב, לעומת הדמוקרטים, שחלקם אף מציעים להגדיל באופן דרמטי את מספר אשרות עבודה המוענקות למהגרים.

הפלות מלאכותיות – "זכותה של האישה לבחור" לא נעדרת ממערכת הבחירות גם הפעם. באופן מסורתי, הרפובליקנים השמרנים מתנגדים להפלות מלאכותיות, לעומת הדמוקרטים הליברליים תומכים במתן אפשרות זו לנשים. העובדה כי המועמד הרפובליקני המוביל, רודי ג'וליאני, תומך בהפלות, מערערת את בסיס התמיכה שלו במחנה השמרני של המפלגה הרפובליקנית, אך מגדילה את הפופולאריות שלו בכלל הציבור.

לגבי מספר נושאים, המועמדים משתי המפלגות תמימי דעים. כולם, למעט פרד תומפסון הרפובליקני, סבורים כי ההתחממות הגלובאלית היא באשמת פעילות בני האדם (תומפסון נוהג להציג מידע לפיו מדובר בתופעה הנחזית גם בכוכבים אחרים). כל המועמדים רוצים לפעול להפחתת התלות האמריקנית במשאבי אנרגיה מיובאים, ולהגביר את השימוש בביו-דלקים או באנרגיה גרעינית.

המזרח התיכון והיחסים עם ישראל – גם כאן, מציגים מרבית המועמדים חזית אחידה, והמדיניות אותה מוביל הנשיא בוש ביחס לישראל וליחסיה עם שכנותיה, צפויה להימשך גם אחרי ינואר 2009.

המפלגה הדמוקרטית

שמונה אישים מתמודדים על הנהגת המפלגה הדמוקרטית. שלושת המועמדים המובילים הם הסנאטורית מניו יורק הילארי קלינטון, רעייתו לשעבר של הנשיא ביל קלינטון, ברק אובאמה, הסנאטור השחור מאילינוי, בנו של מהגר מקניה ואזרחית אמריקנית וג'ון אדוארדס, הסנאטור מצפון קרוליינה. חמשת המתמודדים הנוספים שמנסים להפתיע, ואולי לצבור מספיק קולות שיחזקו את מעמדם בהתמודדות על משבצת סגן הנשיא, הם מושל ניו מכסיקו ביל ריצ'ארדסון, הסנאטור לשעבר מייק גראבל, חבר בית הנבחרים מאוהיו דניס קוסיניץ', הסנאטור מדלאוור ג'ו ביידן, והסנאטור מקונטיקט כריסטופר דוד.

סקר שנערך על ידי מכון הסקרים רסמוסן ב-20-17 בדצמבר, העניק לקלינטון 39%, לאובאמה 27% ולאדוארדס 17%. שאר המועמדים זכו בסקר זה ל-3% תמיכה או פחות.

קלינטון, שניהלה קריירה מצליחה כעורכת דין עוד בטרם נבחר בעלה לנשיאות האמריקנית, ובשנת 1988 נבחרה לאחת מ-100 עורכי הדין המשפיעים ביותר באמריקה, גייסה עד כה כ-90 מיליון דולר, הסכום הגבוה ביותר מבין כל המועמדים. היא נחשבת לאחת מהסנאטורים הליברליים ביותר בארה"ב. עמדותיה בתחומים כלכליים וחברתיים אף נתפסות כקיצוניות בהקשר זה. בזירה המדינית, מבטיחה קלינטון לשוב למדיניות שהנהיג בעלה בשנות התשעים. בראש ובראשונה מבקשת קלינטון לחזק את המוסדות הבינלאומיים ולהתאימם למציאות העולמית החדשה.

מאז היציאה למלחמה העולמית בטרור, התחלפו כל המנהיגים במדינות המובילות במערב אירופה, יפן החליפה שני ראשי ממשלה, הודו, אוסטרליה ודרום קוריאה החליפו מנהיגים גם הן. ורק בוש עדיין כאן.

ברק אובאמה, הנעזר בכלכלנים ידועים כג'פרי ליבמן מאוניברסיטת הארוורד, מקדם תוכנית כלכלית-חברתית שבמסגרתה שיפור תנאי העסקה של מורים, רפורמה במסים לטובת שכבות חלשות, ביטוח רפואי לכל הציבור, הגברת השימוש בדלקים ידידותיים לסביבה ועוד.

מדיניות החוץ שמבטיח אובאמה הינה לוחמנית יותר בהשוואה לקלינטון. הוא אינו מתנגד כלל ועיקר להפעלת כוח צבאי כחלק מהשגת מטרות מדיניות, ותומך בהפצתם של ערכים דמוקרטיים בעולם. בעבר טען כי לא יהסס להפעיל כוח צבאי בפקיסטן בכדי להילחם בטרוריסטים, אף אם יהיה זה בניגוד לעמדת ממשלת פקיסטן. בנושא האיראני טען אובאמה כי אינו שולל התקפה צבאית במידה והסנקציות הכלכליות לא ישיגו את מטרתן. עם זאת, הוא נחשב לאחר המתנגדים הותיקים והקולניים ביותר של המלחמה בעיראק.

אובאמה גייס עד כה כ-80 מיליון דולר לצורך קמפיין הבחירות שלו, שני במפלגה הדמוקרטית רק להילארי קלינטון. בסה"כ הצליחו המועמדים הדמוקרטים לגייס 244.5 מיליון דולר עבור הקמפיין שלהם.


הילארי קלינטון – מובילה במרוץ הדמוקרטי. צילום: האתר הרשמי

המפלגה הרפובליקנית

המפלגה הרפובליקנית מציגה שבעה מועמדים בבחירות 2008. ראש עיריית ניו-יורק לשעבר רודי ג'וליאני, מושל ארקנסו לשעבר מייק האקבי, הסנאטור מאריזונה ג'ון מק'קיין, מושל מסצ'וסטס לשעבר מיט רומני, מושל מסצ'וסטס לשעבר פרד תומפסון, שמאחוריו קריירה עשירה כשחקן ואשר ייצג את מדינת טנסי בסנאט, חבר בית הנבחרים מקליפורניה דאנקן האנטר וחבר בית הנבחרים מטקסס ומי שנחשב ליוני מבין כל המועמדים, רון פול.

את קבוצת המועמדים מוביל כבר חודשים ארוכים ג'וליאני, אך בשבועות האחרונים נראה כי מעמדו של האקבי מתחזק. אחריהם ברשימה, לפי הסדר, ניצבים מק'קיין, מיט רומני ופרד תומפסון.

מבין המועמדים הרפובליקנים, ג'וליאני הוא בוודאי המוכר ביותר בישראל. מי שכיהן כראש עיריית ניו-יורק בזמן המתקפה על מגדלי התאומים, נחקק בזיכרון הציבורי כאיש שסייע בשיקומה של העיר ובעל יכולות מנהיגותיות. ג'וליאני תומך במדיניות המלחמה העולמית בטרור של הנשיא בוש ובעקרון הפצת דמוקרטיה כגורם מחולל יציבות, וכן בהפסקת התלות האמריקנית בייבוא אנרגיה ובמדיניות נוקשה כלפי מדינות "ציר הרשע".

ג'וליאני מציע להפיק לקחים מהביקורת העולמית על בוש, ולחזק את שיתוף הפעולה עם בנות בריתה של ארה"ב. בנושאי פנים, ג'וליאני הוא אחד הרפובליקנים הליברליים ביותר. הוא תומך בביצוע הפלות ובעמדות נוספות שמקוממות את המחנה הנוצרי של המפלגה הרפובליקנית, מחנה שעשוי לגרום לבעיות בהמשך, במידה וההתמודדות תהיה צמודה. עד כה, גייס ג'וליאני כ-47 מיליון דולר לקמפיין שלו.

מייק האקבי הוא אחד המועמדים המעניינים ביותר. לפני חודשים ספורים עוד נחשב הכומר הבפטיסטי מארקנסו למתמודד חסר סיכוי, אולם לאחר שזכה בחודש אוגוסט במקום השני מקרב המועמדים הרפובליקנים בסקר מסורתי הנחשב לברומטר פוליטי חשוב, החל להתחזק בסקרים. האקבי הוא בעל עמדות שמרניות ביותר בנושאים חברתיים. הוא מתנגד להפלות, לנישואין חד מיניים ותומך בעונש מוות. לנאומיו יש גוון דתי, ובעבר אף טען כי הצלחותיו הפוליטיות נובעות "מסיוע שמיימי".

האקבי תומך ביד קשה ביותר במלחמה בטרור והביע תמיכה פומבית בפעילות הממשל האמריקני בבסיס גואנטנמו שבקובה, שם בוצעו חקירות ועינויים של חשודים בטרור על ידי האמריקנים. כניסתו המאוחרת למרוץ לנשיאות הקשתה עליו לגייס כספים, והוא הצליח לגייס עד כה רק כשני מיליון דולר. עם זאת, לנוכח הצלחתו בסקרים יש להניח שסכום זה יגדל באופן משמעותי בשבועות הקרובים.

ג'ון מק'קיין הוא גיבור מלחמה אמריקני, אשר התפרסם בשל ישיבה בת חמש שנים וחצי בשבי הוייטנאמי, במהלכה סירב לנצל את העובדה כי אביו היה מפקד הכוחות האמריקנים בוייטנאם בכדי להשתחרר מוקדם יותר מהשבי על חשבון חיילים אחרים. בשל תמיכתו הבלתי מסויגת במלחמה בעיראק, ספג מק'קיין מהלומות פוליטיות והתדרדר בסקרים. ההתאוששות האמריקנית בעיראק, ותמיכתם של פוליטיקאים ידועים כסנאטור ג'ו ליברמן במועמדותו, השיבו אותו לתמונה. מק'קיין, התומך בתקיפה באיראן, נחשב לנץ בנושאי מדיניות חוץ, ולליברלי יחסית בנושאי פנים. 32 מיליון דולר נתרמו עד כה למרוץ של מק'קיין לנשיאות.

מיט רומני הוא אחד המועמדים השמרניים ביותר במרוץ לנשיאות. הוא מתנגד להפלות אלא במקרי פיקוח נפש או הריון כתוצאה מאונס, תומך בחינוך להתנזרות ממין לפני הנישואין ובעונש מוות במקרים מסוימים. רומני הצליח לגייס קרוב ל-63 מיליון דולר במערכת הבחירות, הסכום הגבוה ביותר למועמד רפובליקני.

פרד תומפסון אוחז בדרך כלל בעמדות דומות לאלה של רומני, למעט באשר לתמיכתו בהפלות. הוא הצליח לגייס כ-13 מיליון דולר, נכון לתום הרבעון השלישי.

העובדה כי מועמדי המפלגה הרפובליקנית הצליחו לגייס 175 מיליון דולר "בלבד", שהם כמעט 30% פחות מהסכום שגייסו המועמדים הדמוקרטים, מלמדת על הטינה שעדיין חשים רבים בארה"ב כלפי המפלגה שמזוהה עם ג'ורג' וו. בוש והמלחמה בעיראק. עם זאת, סקרי פופולאריות ארציים מציגים קרב צמוד בין המועמד הרפובליקני המוביל, ג'וליאני, לבין המועמדת הדמוקרטית המובילה, קלינטון.


רודי ג'וליאני – מוביל במרוץ הרפובליקני. צילום: האתר הרשמי

לוח הזמנים

שריקת הפתיחה לבחירות המקימות תישמע באיווה, ב-3 בינואר. בהמשך החודש, תערוכנה שתי המפלגות בחירות מקדימות בניו המפשייר, מישיגן, נבאדה, דרום קרוליינה ופלורידה, השווים ל-13.4% מסך האלקטורים, כשהמפלגה הרפובליקנית מתכננת לקיים מרוץ במיין ובוואיומינג, השוות קצת יותר מאחוז נוסף.

ב-5 בפברואר ייערך "יום שלישי הגדול" – בחירות מקדימות למפלגה הרפובליקנית ב-21 מדינות, ובחירות למפלגה הדמוקרטית ב-22 מדינות. כבר אז, תמונת המרוץ לנשיאות בשתי המפלגות צפויה להתבהר.

עם סיום הבחירות המקדימות, מתכנסים האלקטורים מטעם כל מדינה לוועידה מפלגתית, שם הם בוחרים באופן רשמי את המועמד לנשיאות. המפלגה הדמוקרטית תערוך את הועידה שלה ב-28-25 באוגוסט, וזו הרפובליקנית תיערך שבוע לאחר מכן.

בחירות לקונגרס

על אף שבמוקד הבחירות עומד המרוץ לנשיאות, הבוחר האמריקני יצטרך לבחור בנובמבר גם בית נבחרים חדש, ולקבוע את זהותם של 35 סנאטורים ו-11 מושלים. בבחירות האמצע שנערכו בנובמבר 2006, איבדו הרפובליקנים את הרוב בשני בתי הקונגרס. מאז, הם נוכחו לדעת עד כמה יכול קונגרס לעומתי להקשות על התנהלות הבית הלבן.

תחזיות מוקדמות לגבי המרוץ לבית הנבחרים צופות כי המפלגה הדמוקרטית תשיג רוב יציב בסנאט, ואולי אף תרחיב את הרוב ממנו היא נהנית בבית הנבחרים. כמובן שכל אירוע פוליטי דרמטי ברמה לאומית יכול להטות את הכף, אך כרגע נראה כי במידה וייבחר נשיא דמוקרטי, הוא ייהנה לפחות בשנתיים הראשונות מקונגרס דמוקרטי, שיאפשר לו כניסה נוחה לתפקיד מבחינה פוליטית. ניצחון של מועמד רפובליקני יעורר מאבק קשה, בעיקר באשר למועד סיום המלחמה בעיראק וכן לגבי שורה של נושאים כלכליים.

ארה"ב נוהגת להפחית את הפעילות העולמית שלה בשנת בחירות, ונושאים בוערים רבים שעל הפרק, נאלצים להמתין להשבעתו של הנשיא החדש. בתוך חודשים ספורים תתבהר התמונה עבור הבוחר האמריקני, שיעמוד מול שתי אלטרנטיבות – המשך מדיניות בוש בשינויים כאלו ואחרים, או חזרה למדיניות ליברלית דוגמת זו שהוביל קלינטון בשנות התשעים. כך או אחרת, תוצאות הבחירות תשפענה באופן מרחיק לכת על המערכת העולמית כולה, ועל האופן בה יתנהל הגוש הדמוקרטי בשנים הקרובות.


מאמרים נוספים