בחירות האמצע

ממשל אובאמה מסיים סמסטר ראשון

יובל בוסתן, אלון לוין


בחירות האמצע בארה"ב, שנתיים לאחר בחירתו של הנשיא השחור הראשון לתפקיד מנהיג העולם החופשי, מאיימות להעניק לנשיא האמריקני אובאמה חוויה הפוכה מחוויית בחירות 2008 – תבוסה קשה בקונגרס שתקשה עליו לבצע רפורמות חברתיות כלכליות ואשר תיאלץ אותו לבצע שינויים מעמיקים במדיניות החוץ שלו, כמו גם בהרכב של הקבינט ושל סגל הבית הלבן.

בבחירות האמצע בארה"ב, הנערכות שנתיים לאחר הבחירות לנשיאות, יעמדו להצבעה 37 מחוזות בחירה בסנאט וכל מחוזות הבחירה של בית הנבחרים. למרות שישנם לא מעט מרוצים צמודים, המגמה די ברורה – המפלגה הדמוקרטית שכבשה את השלטון רק לפני שנתיים, עומדת בפני תבוסה בבית הנבחרים, בעוד שהרוב הגדול ממנו היא נהנית בסנאט יצטמצם באופן משמעותי.

ניתוח הסקרים של הבחירות בבית הנבחרים הינו משימה לא פשוטה. שורה ארוכה של מומחי סקרים רואים במערכת הבחירות האמריקנית את האתגר הגדול ביותר, וביניהם נייט סילבר, שדייק יותר מרוב הסוקרים בבחירות 2008 בשל מודל מתמטי מיוחד שפיתח, צ'ארלי קוק הוותיק והמוערך, פרופסור לארי סבתו ואחרים.

על אף הקושי לחזות את תוצאות הבחירות לבית הנבחרים, ניתן להגיע לרמת דיוק גבוהה יותר מאשר בניתוח סקרים לנשיאות או לסנאט. הקושי נובע כמובן מכך שמדובר ב-435 מחוזות בחירה שונים שכמעט שאינם מושפעים מתהליכים ברמה הלאומית. רמת הדיוק הגבוהה נובעת מכך שמדובר במחוזות בחירה קטנים יחסית שבהם ישנה בדרך כלל נטייה ברורה לאחת המפלגות או למועמד מסוים. ככלל, מועמד מכהן בבית הנבחרים, נהנה בדרך כלל מנאמנות בוחריו יותר מאשר מבעלי תפקידים אחרים, פועל יוצא של הקשר הישיר בינו לבין תושבי המחוז אותו הוא מייצג ומחויבותו לקדם את האינטרסים שלהם.

ערב הבחירות לבית הנבחרים, למפלגה הדמוקרטית יש 256 נבחרים ולמפלגה הרפובליקנית 179. כדי להשיג את הרוב בבית הנבחרים, יש צורך ב-218 מחוזות בחירה. במלים אחרות, הרפובליקנים צריכים לזכות בכל המחוזות שלהם וב-39 מחוזות דמוקרטיים כדי להשיג רוב. נכון לאמצע אוקטובר, ועל אף הגדרתם של כ-40 ממחוזות הבחירה כ"צמודים מאוד", מסכימים הסוקרים כי בסבירות גבוהה עד גבוהה מאוד תצליח המפלגה הרפובליקנית לחולל מהפך או במקרה הגרוע ביותר מבחינתה, להפסיד בדוחק.


מליאת הסנאט האמריקני – שליש עומדים לבחירה. צילום: ספריית הסנאט

הבחירות לסנאט

התמונה בבחירות לסנאט חיובית יותר באופן יחסי מבחינת המפלגה הדמוקרטית. בשל השיטה שבה רק כשליש מהמושבים עומדים לבחירה בכל מערכת בחירות, השינויים בסנאט בדרך כלל מתונים יותר, גם באווירה של ביקורת מתמשכת על הבית הלבן. השנה כאמור, ישנם 37 מחוזות שעומדים לבחירה. בדרום דקוטה לא טרחה המפלגה הדמוקרטית להעמיד יריב למועמד הרפובליקני, כך שלמעשה המרוץ במדינה זו כבר הוכרע.

אם כך, 64 המושבים שבהם לא תהיה תחרות השנה נחלקים באופן הבא: 38 שייכים למפלגה הדמוקרטית, 24 למפלגה הרפובליקנית ו-2 מושבים לסנאטורים עצמאיים הנוטים למפלגה הדמוקרטית.

ניתוח העומק של תוצאות הסקרים השונים לאורך החודשים האחרונים יובא להלן. בחרנו ב-4 קטגוריות שונות כדי להגדיר את המרוצים השונים. אין אלה בהכרח ההגדרות המקובלות על סטטיסטיקאים בארה"ב.

הקטגוריה הראשונה היא המדינות ה"בטוחות", מדינות שבהן, כשבועיים לפני הבחירות, הפער של מועמד מסוים על פני רעהו הוא דו ספרתי. 7 מדינות אנחנו מגדירים כיום ככאלה שבהן המועמד הדמוקרטי צפוי לנצח בסבירות גבוהה ביותר: שני המושבים של מדינת ניו-יורק, ומושבים בודדים של דלוור, מרילנד, ורמונט, הוואי ואורגון.

הרפובליקנים מצדם נהנים מ-17 מדינות שכאלה. חשוב לציין כי ב-3 מתוך 17 המדינות בהן נהנים כיום הרפובליקנים מרוב מוחץ, מכהנים כיום נציגים של המפלגה הדמוקרטית שנבחרו ב-2004. תנודה זו מעידה על מהפך דרמטי בדעת הקהל במדינה. ה-3 הן צפון דקוטה, אינדיאנה וארקנסו. בארקנסו, הסנאטורית הוותיקה בלאנש לינקולן החותמת כעת 12 שנה כסנאטורית ועוד קודם לכן שירתה 6 שנים כחברת קונגרס, נהנתה מפופולאריות רבה ומתדמית של לוחמת למען זכויות חקלאים ובאליטה הפיננסית של וול סטריט. מעבר לכך, עמדה לזכותה העובדה כי הצליחה למצב עצמה במרכז הפוליטי, ולכן נהנתה מניצחונות קלים בכל הקמפיינים הפוליטיים בהם השתתפה.

עד מאי 2010, הייתה מרוחקת 7-12 אחוזים בממוצע מהמועמד הרפובליקני ג'ון בוזמן. אולם הצהרתו של אובאמה כי הוא תומך בה לכהונה נוספת בקונגרס עשתה ככל הנראה את הפעולה ההפוכה לה קיוותה. הסקר שנערך מיד לאחר מכן, ב-19 במאי, כבר הציב את לינקולן במרחק של 38% מיריבה. מאז הצליחה לינקולן לצמצם את הפער ל-15%-20% בממוצע, אך נראה שרק נס יוכל להעניק לה כהונה שלישית [1].

באינדיאנה ספגה המפלגה הדמוקרטית אבידה קשה לאחר הכרזתו מפברואר של אוואן באיה כי לא יתמודד פעם נוספת. באיה, ששירת בשורת תפקידים ציבוריים באינדיאנה ברבע המאה האחרונה – מזכיר המדינה של אינדיאנה, שתי קדנציות כמושל ושתי קדנציות כסנאטור, תפקידים בהם קצר שבחים רבים מכל הקשת הפוליטית, הודיע כי עייף מהמאבקים הבין-מפלגתיים והחליט לפרוש. במקומו העמידה המפלגה את בראד אלסוורת', חבר קונגרס צעיר מאז 2006. אלסוורת', ששימש כשריף במשך שנים רבות ואף זכה פעמיים בעיטורים על הפגנת אומץ לב במהלך שירותו, נבחר לפני כמה שנים לגבר הנאה ביותר בקונגרס על ידי מגזין "THE HILL". אולם נראה כי אין בכך די מול המועמד הרפובליקני דן קואטס, בעל עבר של 20 שנה בקונגרס וכן 4 שנים כשגריר ארה"ב בגרמניה.

גם בצפון דקוטה, איבדו הדמוקרטים סנאטור ותיק ומוערך, ביירון דורגן, ששירת בבית הנבחרים ובסנאט ב-30 השנה האחרונות. במקומו נבחר מועמד אלמוני יחסית, טרייסי פוטר, שכיהן ב-4 השנים האחרונות בסנאט של צפון דקוטה (להבדיל מהסנאט האמריקני) וקודם לכן היה פעיל חברתי ומורה להיסטוריה. מולו מעמידה המפלגה הרפובליקנית את המושל היוצא ג'ון הובן, המסיים את שתי הקדנציות האפשריות בחוק. הובן, נשיא הבנק של צפון דקוטה קודם לתפקידו כמושל, הביא לצפון דקוטה שגשוג כלכלי בשנותיו כמושל, 76% צמיחה בסך הכל, ובשמונת החודשים האחרונים היתרון הנמוך ביותר לו זכה בסקרים עמד על 44%.


הסנאטורית בלאנש לינקולן מארקנסו – לא תצליח להיבחר בשלישית? צילום: אתר הקמפיין

כמעט בטוחות

הקטגוריה השנייה מציגה מדינות "כמעט בטוחות", בהן אחד המועמדים נהנה מהפרש של 7-10 אחוזים בסקרים, הפרש בשיעור כפול או יותר מסטיית התקן של הסקרים. בהתחשב במרחק הזמן הקצר עד לבחירות ובכך שבכל המירוצים למעט אלסקה ופלורידה מדובר בעימות דו-ראשי, הרי שגם בקטגוריה זו הסיכוי להפתעה הוא נמוך יחסית.

ישנן בסך הכל 4 מדינות בקטגוריה זו, כולן נוטות למפלגה הרפובליקנית: בלואיזיאנה, המספרים עשויים קצת להטעות. הסקר האחרון מה-12 באוקטובר מצביע על יתרון של 7% לסנאטור דיוויד ויטאר הרפובליקני המתמודד על כהונה נוספת, אולם ב-4 החודשים האחרונים עמד ההפרש על 12-21 אחוזים בכל הסקרים שהתקיימו בלואיזיאנה, כך שניתן להתייחס ללואיזיאנה כמדינה רפובליקנית בטוחה. בניו המפשייר, נהנה המועמד הרפובליקני ברוב הסקרים מיתרון דו-ספרתי ובוויסקונסין המועמד הרפובליקני, רוב ג'ונסון, זוכה בחודשים האחרונים ביותר ממחצית מהסקרים ל-7-10 אחוזים יתרון. בפנסילבניה, מוביל פאט טומי הרפובליקני בהפרש של 5%-10% על פני ג'ון ססטק כבר יותר משנה. ססטק ניצח את הסנאטור היהודי הוותיק ארלן ספקטר.

ספקטר, שכיהן 30 שנה בסנאט, ועד 2009 השתייך למפלגה הרפובליקנית, החליט לעבור למפלגה הדמוקרטית כמי ששהה כל שנותיו במרכז הפוליטי. למרות שנבחר על ידי הטיים מגזין כאחד מ-10 הסנאטורים הטובים ביותר, לא הצליח ספקטר להתקבל על ידי הדמוקרטים ונכשל בהתמודדות המפלגתית. אחת הסיבות בגינן עבר ספקטר למפלגה הדמוקרטית היא המועמד הרפובליקני טוּמי, שכמעט ניצח אותו בהתמודדות במפלגה הרפובליקנית ב-2004 ועל פי הסקרים היה אמור לנצחו השנה. טומי שירת שלוש קנדציות כחבר בית הנבחרים האמריקני, ופרש בשל הבטחה כי כך ינהג לאחר שלוש קדנציות. משנכשל ב-2004 מלהיכנס לסנאט, עבר לפעילות ציבורית חוץ פוליטית, אם כי נותר קשור למפלגה הרפובליקנית בעשייה שלו.

סיכום המושבים שאינם עומדים לבחירה ביחד עם אלו המוגדרים "בטוחים" או "כמעט בטוחים", מעניק למפלגה הדמוקרטית 47 מושבים (כולל שני המועמדים העצמאיים שמצביעים ברוב המקרים עם הדמוקרטים), ולמפלגה הרפובליקנית 44 מושבים.

עם נטייה קלה

הקטגוריה השלישית כוללת מדינות בהן נרשמת "נטייה קלה" למי המועמדים, קרי, נטייה בהפרש של 4-6 אחוזים, שהם מעט יותר מטעות הדגימה של הסקרים. בקטגוריה זו נכללות שלוש מדינות: קונטיקט, שם מוביל המועמד הדמוקרטי, וקנטאקי ומיזורי, שם מובילים המועמדים הרפובליקנים.

בקונטיקט, ריצ'רד בלומנטל היהודי מהמפלגה הדמוקרטית, מבקש להחליף את הסנאטור כריסטופר דוד הוותיק, הפורש לאחר 30 שנות כהונה בסנאט. לאורך המרוץ נהנה בלומנטל מיתרון יציב. בחודשים ינואר ופברואר עמד היתרון של בלומנטל על פני כל מועמד רפובליקני אפשרי על 20-40 אחוזים, ונראה היה שקונטיקט תהיה לאחד מהניצחונות הקלים של המפלגה הדמוקרטית. אולם בלומנטל, שמזה 20 שנה מכהן כתובע הכללי של קונטיקט, נתפס בכמה הזדמנויות משקר. ב-17 במאי, פרסם הניו יורק טיימס תחקיר שהוכיח כי בלומנטל, שהשתייך לכוחות המילואים של המרינס בשנות ה-60, הצליח להימנע משירות צבאי בווייטנאם בשל העובדה כי למד משפטים בהרווארד באותם ימים, למרות שבמספר הזדמנויות תיאר את עצמו כמי ששירת בווייטנאם.

אשת העסקים המצליחה לינדה מקמהון, שניהלה ביחד עם בעלה וינס את התאגדות ההתאבקות ה-WWE מאז 1980 ועד שפרשה לטובת ההתמודדות לסנאט, מתמודדת מול בלומנטל מטעם הרפובליקנים. היא נוהגת להציג בסרטוני תעמולת הבחירות נאומים של בלומנטל בהם הוא מספר על שירותו בווייטנאם. בלומנטל טען כי לא הובן כהלכה, מאחר והוא אכן השתייך לצבא בזמן המלחמה ויכול היה לקבל צו גיוס ולהישלח לווייטנאם בכל עת. בחודשים האחרונים הפער נע בין 5-15 אחוזים כשהמגמה היא שחיקה ביתרון של בלומנטל ככל שמתקדמים אל עבר הבחירות. גם מסע הבחירות של מקמהון אגב אינו חף משערוריות והיא מואשמת כמי ש"קונה את דרכה לסנאט". עד כה גייסה מקמהון כ-22 מיליון דולר למסע הבחירות שלה, לעומת 3.5 מיליון דולר שגייס בלומנטל. סכומים אלה עשויים לעשות את ההבדל ביום הבחירות ולהטות את הכף לטובת מקמהון.

בקנטאקי יש לכאורה יתרון ברור למועמד הרפובליקני ראנד פול. כל הסקרים מנובמבר 2009 מצביעים על יתרון לפול על פני יריבו ג'ק קונווי. בשלושת החודשים האחרונים מדובר על פער של 5-15 אחוזים, אם כי נערכו גם סקרים שהצביעו על שוויון בין המועמדים, האחרון שבהם בתחילת ספטמבר. ראנד פול, רופא עיניים ובנו של חבר הקונגרס רון פול נאלץ להתמודד עם סיפור מימיו באוניברסיטת ביילור הטקסנית. מסתבר שפול החילוני המושבע, השתייך אחת אגודות הסתרים באוניברסיטה הנוצרית. אחת הסטודנטיות שלמדה עם פול סיפרה על מעשה קונדס בו השתתף במסגרתו הוא וחבריו קשרו אותה, כיסו את עיניה ולאחר מכן הכריחו אותה לסגוד לפסל בודהה. הסיפור הוצא מפרופורציות בעיתונות האמריקנית והסטודנטית הוצגה כקורבן לאלימות פיזית ולכפייה דתית משונה. אולם בראיון נוסף הסבירה הסטודנטית לשעבר כי דבריה לא הובנו וכי היה זה מעשה קונדס בו השתתפה ברצון.

למרות ההבהרה, בקרב הבוחרים הרפובליקנים, לעג שכזה לדת אינו מתקבל בדרך כלל בחיוך. ברוב הנושאים המסורתיים כגון הבעלות על נשק, התנגדות לנישואין חד מיניים ועוד ראנד פול, המשתייך לתנועת "מסיבת התה" ניצב בקצה הימין של הקשת הפוליטית האמריקנית, אך עמדתו הדתית עשויה לפגוע בו. יריבו קונווי, שמזה שנתיים הוא התובע הכללי של קנטאקי, חונך כקתולי ואף למד בתיכון לבנים בלבד בעל אוריינטציה קתולית אדוקה. קונווי ניסה לשחק את הקלף הדתי ותקף את פול בנקודה זאת, ובכך נראה כי הצליח להעביר למחנהו בוחרים שמרניים.

במיזורי נהנה רוי בלאנט הרפובליקני מיתרון יציב של 6-13 אחוזים בשלושת החודשים האחרונים. בלאנט הוא חבר בבית הנבחרים מטעם מיזורי מזה 14 שנה ונחשב לאחד מהבולטים במפלגה. מולו מייצגת את המפלגה הדמוקרטית מזכירת המדינה של מיזורי, רובין קארנאהן. קארנאהן מגיעה מאחת מהשושלות הפוליטיות הבולטות במיזורי ובארה"ב כולה. סבה, אלברט סידני קארנאהן, כיהן כחבר בבית הנבחרים במשך 6 קדנציות רצופות ואף מונה כשגריר הראשון של ארה"ב בסיירה ליאון על ידי הנשיא ג'ון קנדי. אביה מל, שירת במשך 7 שנים כמושלה של מיזורי, עד מותו בשנת 2000. אמה ג'אן, כיהנה כסנאטורית במקום בעלה שנבחר לתפקיד אף שנפטר במהלך הקמפיין, תפקיד אותו מילאה במשך כשנתיים. אחיה ראס מכהן אף הוא בקונגרס ב-6 השנים האחרונות.


לינדה מק'מהון זוכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית – תיכנס לסנאט? צילום: אתר הקמפיין

הקרבות הצמודים

את תוצאות הבחירות נדע רק בנובמבר, אך כבר כיום ניתן להבחין כי אחת הכותרות המשמעותיות מבחירות אלו היא כי הסבירות שמושב המוחזק על ידי רפובליקני יעבור למפלגה הדמוקרטית הוא קלוש. הרפובליקנים המגנים על כסאם היום זכו בו ב-2004, בבחירות בהן ניצח ג'ורג' בוש ניצחון משכנע, אך מאז התדרדר מעמדה של המפלגה הרפובליקנית עד לתבוסה ב-2008. נראה כי המכה אותה עומדת לספוג אם כן המפלגה הדמוקרטית, שייכת בעיקר לנשיא אובאמה, וניתן לראות כי במקומות שבהם מנצחים הדמוקרטים מדובר במדינות בעלות הטיה מסורתית לכיוון המפלגה הדמוקרטית ועל פי רוב מדובר גם בסנאטור מכהן פופולארי בפני עצמו.

הקטגוריה האחרונה מתייחסת למרוצים שבהם ההפרש בין המועמדים הוא 0-3 אחוזים, דהיינו בתוך טווח טעות הדגימה, ועל כן לא ניתן להבחין בנטייה אמיתי כלפי אחד המועמדים. מדובר במירוצים במדינות קליפורניה, נבאדה, מערב וירג'יניה, אילינוי, וושינגטון וקולורדו. בכל השש, מכהן כיום סנאטור דמוקרטי. מטבע המדברים, צפויות מדינות אלו לזכות למרב זמן התקשורת ביום הבחירות.

ששת המרוצים שייסקרו להלן עשויים להצטרף לרשימת המושבים שיעברו מהצד הכחול לצד האדום של הסנאט האמריקני, ואולי אף להטות את הכף.

המושב באילינוי הוא המושב שאויש על ידי הנשיא אובאמה, והתפנה לאחר ניצחונו ב-2008. בשנתיים האחרונות שימש בתפקיד רולנד בוּריס, פוליטיקאי מקומי, שהצהיר כי לא ינסה להתמודד ב-2010. מי שכן יתמודד מטעם המפלגה הדמוקרטית הוא אחד הצעירים ביותר בפוליטיקה הארצית – אלכסיי ג'יאנוליאס בן ה-34, מכהן כיום כאחד משני אנשי הכספים החשובים של מדינת אילינוי, תפקיד עליו מתמודדים בבחירות ובמסגרתו אחראי ג'יאנוליאס על ניהול ההון של המדינה, לצד שר האוצר של אילינוי שאחראי לתקציב. מולו הציבה המפלגה הרפובליקנית את מארק קירק, חבר בית הנבחרים מטעם אילינוי מזה 10 שנים.

מעניין לציין כי מארק קירק הוא קצין מודיעין במילואים של הצי האמריקני ובמסגרת שירותו היה מעורב בתקיפת נאט"ו ביוגוסלביה ב-1999, ובמלחמות בעיראק ובאפגניסטן, בתקופות שירות קצרות, למרות שכבר כיהן כחבר קונגרס. הוא בעל דרגת קומנדר, המקבילה לסגן אלוף. מאז חודש אפריל, נע ההפרש בין המועמדים על טווח 0-4 אחוזים, כשההובלה עברה בין המועמדים מספר רב של פעמים.

במערב וירג'יניה, מציגה המפלגה הדמוקרטית "תותח" מקומי בדמותו של המושל ב-5 השנים האחרונות, ג'ו מאנצ'ין. למעשה, מדובר במושב שמאז 1958 אויש על ידי אדם אחד, רוברט בירד, השיאן האמריקני בשירות בסנאט ובכלל בקונגרס, שכיהן קודם לכן כחבר בית הנבחרים ובסך הכל עד מותו השתייך לקונגרס למעלה מ-57 שנה. כדי שלא לאבד את המושב הזה, שלחה כאמור המפלגה הדמוקרטית את הפוליטיקאי המקומי החזק ביותר, שבבחירות לקדנציה השנייה כמושל ב-2008, גרף למעלה מ-70% מהקולות. אם מאנצ'ין יזכה, תתפנה משרת המושל.

מולו הציבו הרפובליקנים את ג'ון רייס, איש עסקים העומד בראש קונצרן גריר המעסיק כ-1,000 עובדים במערב וירג'יניה. רייס כבר נכשל בשלוש הזדמנויות בעבר – בבחירות לסנאט ב-1984, בבחירות לתפקיד המושל ב-1988 ובבחירות לסנאט ב-2006 להיבחר לתפקיד במערב וירג'יניה.

לכאורה התחרות אמורה הייתה להיות חד צדדית לטובת הדמוקרטים – המסורת הפוליטית במערב וירג'יניה מצביעה על כך שמאז 1956 לא נבחר אף מועמד רפובליקני לסנאט בשני מחוזות הבחירה, ולעומת זאת בבחירות לנשיאות זוכה המועמד הרפובליקני דרך קבע. אפילו אובאמה הפסיד ב-2008 במערב וירג'יניה. ואף על פי כך, הצליח רייס להיצמד למאנצ'ין בסקרים ואלו צפויים להישאר צמודים עד הבחירות.

בקולורדו, מייצג את המפלגה הדמוקרטית הסנאטור המכהן מייקל בנט היהודי, איש חינוך שהחליף לאחר הבחירות האחרונות לנשיאות את קן סלאזאר שנבחר על ידי אובאמה לתפקיד שר הפנים. מולו מתמודד קן באק הרפובליקני, אחד המתמודדים השמרניים ביותר בבחירות. באק מתנגד להפלות, אפילו במקרים של אונס או גילוי עריות, אלא אם נשקפת לחיי האם סכנה. הוא חבר בתנועת "מסיבת התה".

קודם לפנייה לפוליטיקה שירת באק בתביעה בקולורדו. באחת הפעמים הוביל פשיטה על הביטוח הלאומי בקולורדו בתואנה כי המוסד מעניק למהגרים לא חוקיים מספרי ביטוח לאומי לצורך קבלת קצבה לא חוקית. הצוות שלו אסף למעלה מ-5,000 תיקים חשודים, אולם הפשיטה הוכרזה כלא חוקתית ומשום כתב אישום לא הוגש. באק אמר לאחר שהחליט להתמודד על תפקיד הסנאטור כי עשה זאת בשל הנטייה האמריקנית בשנתיים האחרונות לכיוון השמאל הפוליטי. בנט הדמוקרטי התומך במתן אזרחות וחנינה למהגרים לא חוקיים רבים, מצוי בצד השני של הקשת הפוליטית ולאור המרוץ הצמוד, שבו מוביל באק ב-2-5 אחוזים בתקופה האחרונה, מדובר באחד המאבקים המעניינים ביותר המנקזים אליהם את תמצית הפילוג הפוליטי באמריקה של ימינו.

בנבאדה חשב מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד, המכהן כסנאטור מזה 24 שנה, כי הוא עומד בפני טיול במערכת הבחירות, אך נראה כי מדובר בקרב צמוד. לא סייעה בוודאי העובדה כי ריד הסתבך בפליטת פה גזענית כשציין לפני הבחירות ב-2008 כי המדינה מוכנה לנשיא שחור וכי אובאמה הוא "שחור בעל צבע בהיר וללא מבטא 'כושי', אלא אם הוא רוצה לסגל לעצמו אחד כזה". האמירה הזו פורסמה בספר על בחירות 2008 שיצא לאור בינואר 2010. ריד מיהר להתנצל על האמירות ואף התקשר לאובאמה כדי להתנצל, והנשיא האמריקני אכן קיבל את התנצלותו.

בשלושת החודשים האחרונים ההפרש בין המועמדים נע בין 0-5 אחוזים, כשבחודש האחרון ההובלה בדרך כלל בידי המועמדת הרפובליקנית שרון אנגל. אנגל, מועמדת בעלת עמדות לא קונבנציונליות הצליחה לפי שעה להיצמד לריד כאמור. אנגל קושרה בעבר לכת הסיינטולוגיה למרות שהיא בפטיסטית מוצהרת, ובמהלך הפגנה של תנועת מסיבת התה טענה כי העיר דירבורן במישיגן, מקום מושבה של חברת הרכב פורד, אימצה את השריעה המוסלמית. הטענה התבררה כמובן כלא נכונה, ואנגל הואשמה כי היא מנסה לזרוע פילוג תוך שימוש בשקרים ובהפחדות. שליש מאוכלוסיית דירבורן הם ערבים וזוהי השפה השנייה הכי מדוברת בעיר לאחר השפה האנגלית – הערותיה של אנגל הוסיפו למתיחות האתנית בעיר.

בוושינגטון סברה הסנאטורית המכהנת פאטי מאריי כי היא בדרך לניצחון רביעי קל. מאריי היא מבין הליברלים ביותר בוושינגטון והייתה בין המתנגדים הראשונים למלחמה בעיראק, שזכתה לתמיכה כמעט מקיר לקיר בימיה הראשונים. דינו רוסי, סוכן נדל"ן שכיהן בסנאט של מדינת וושינגטון במשך שש שנים, מצליח להעניק למאריי קרב צמוד, אם כי בניגוד למרוצים הצמודים האחרים, הכללנו את וושינגטון ברשימה למרות שישנם גם סקרים המעניקים למאריי יתרון של 15%. ככל הנראה, לסוקרים ישנו קושי לשרטט תמונה מדויקת של המרוץ הספציפי הזה – בשבועות האחרונים הנדנדה נעה בין יתרון של 3% לרוסי ועד ליתרון 15% למאריי. מבין ששת המרוצים הצמודים אם כן, וושינגטון נוטה יותר לדמוקרטים, אך מדובר בקרב צמוד.

לבסוף, קליפורניה מציגה מרוץ מעניין ביותר בין שתי נשים ידועות. ברברה לוי בוקסר היהודייה, מכהנת בסנאט 18 שנה ובקונגרס בכלל 28 שנה. גם הסנאטורית השנייה מקליפורניה ב-18 השנה האחרונות אגב, דיאן פיינשטיין, היא יהודייה. בוקסר נחשבת כאחת הליברליות והפמיניסטיות ביותר בסנאט ובעלת רקורד של פייטרית פוליטית חזקה, שאינה מוותרת על עמדותיה. מולה שלחה המפלגה הרפובליקנית את אחת הנשים המשפיעות בכלכלה העולמית – קארלי פיורינה, מנכ"לית היולט פקארד העולמית בין 1999-2005. למרות שמידת הצלחתה בהיולט פקארד נתונה למחלוקת, פיורינה עדיין נהנית מקרדיט כמומחית לתחום הכלכלי. בעוד קליפורניה, הכלכלה הגדולה ביותר בארה"ב, נאנקת תחת עול חובות וניהול כושל של ענייניה הכלכליים, עשויה פיורינה ליהנות מהמיתון ולזכות בבחירות לסנאט מטעם קליפורניה, לאחר שמחוז הבחירה הזה נמצא בידיים דמוקרטיות מאז 1969.


ג'ו מאנצ'ין, מושל מערב וירג'יניה, ינסה לשמור על הכסא הדמוקרטי. צילום: אתר המושל

הכל פתוח

בבחירות לסנאט אם כן, תבוא לידי ביטוי חלק מהסלידה שרוכשים אמריקנים רבים לנשיא אובאמה. התסריט האופטימי מבחינת המפלגה הדמוקרטית יהיה כרסום בפער הנוכחי מ-59-41 לטובת המפלגה הדמוקרטית ל-55-45, אם כי מדובר באפשרות קלושה ביותר. למפלגה הרפובליקנית ישנו סיכוי לא גבוה במיוחד להפוך את הקערה על פיה לחלוטין ולזכות ב-52 סנאטורים, הגם כי מדובר בהסתברות לא גבוהה במיוחד.

מניתוח תמונת הסקרים, אנו מעריכים כי המפלגה הרפובליקנית תאחוז לאחר נובמבר ב-48 מושבים לפחות. העובדה כי ישנם שני סנאטורים עצמאיים הנוטים כיום למפלגה הדמוקרטית תסבך את התמונה. אחד מהם, ג'ו ליברמן, הוא בעל עמדות שמרניות בנושאים רבים ונחשב לציוני חם. העובדה כי ממשל אובאמה נחשב לשמאלי ביותר כבר דחפה את ליברמן ימינה, שתמך בחברו מק'קיין בצורה אקטיבית בבחירות 2008. ליברמן הגדיר עצמו כדמוקרט בנושאי פנים וכרפובליקני בנושאי חוץ, מתנגד למדיניות החוץ של אובאמה, ובעיקר ליחסו של אובאמה לישראל. מעבר של ליברמן עשוי להיות דרמטי במיוחד ולהעניק לרפובליקנים תיקו או אפילו את ההובלה בסנאט.

הדמוקרטים עומדים בפני תבוסה ללא צל של ספק. בסבירות נמוכה הם יצליחו לשמר לעצמם רוב דחוק בסנאט שיאפשר לאובאמה מהלכים מסוימים, אולם נראה כי הרוב המשכנע ממנו נהנה אובאמה בין 2008-2010 שנוצל בצורה דרמטית רק פעם אחת עת העביר הנשיא האמריקני את הרפורמה במערכת הבריאות, יילך לאיבוד ואובאמה ימצא עצמו במצוקה פוליטית. אחד הצעדים שכבר ביצע אובאמה , היה החלפת ראש הסגל בבית הלבן רם עמנואל שמשך אליו אש וביקורת רבה בשל סגנונו השחצני, בפיט ראוס, יועץ ועסקן פוליטי הפועל מאחורי הקלעים בוושינגטון קרוב לארבעה עשורים ונחשב לאחד המומחים הגדולים לפוליטיקה האמריקנית.

היועץ לביטחון לאומי ג'יימס ג'ונס הודיע לאחר שנתיים בתפקיד כי יפרוש, ונראה כי אובאמה ימשיך להחליף את הסגל הקרוב אליו, כולל חלק נכבד מחברי הקבינט. מינואר 2011 ולפחות עד ינואר 2013, יצטרך אובאמה לשתף יותר את המפלגה הרפובליקנית בהחלטות ארציות, וייתכן שגם הרפורמה בבריאות תצומצם. בתחום המדיני ימתן אובאמה את עמדותיו היוניות בכל הנוגע למתרחש במזרח התיכון. אובאמה סופג ביקורת רבה על יחסו הנוקשה לישראל, לצד יחסו הפייסני לאיראן, לנוכח ההתקדמות האיראנית אל עבר השגת פצצה גרעינית. ביקורו של אחמדינג'אד בלבנון באוקטובר, העלה את החשש מפני השתלטות של החיזבאללה בגיבוי איראן על לבנון כולה, והביקורת כלפי אובאמה בסוגיה האיראנית המשיכה להתגבר.

מבחינת ראש ממשלת ישראל נתניהו, מדובר בהקלה של ממש. השנתיים האחרונות העמידו את נתניהו תחת ביקורת קשה ומתמשכת מצד הבית הלבן בסוגיות רבות כגון הבנייה בירושלים, וביקוריו של נתניהו בוושינגטון תוארו בדרך כלל בתקשורת כהשפלה. הוא נאלץ לבצע ויתורים לפלשתינים ובראש ובראשונה להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון בשל הלחץ האמריקני, צעד שהחליש את מעמדו בימין ופגע בשלמות הקואליציה השברירית שבנה. מאחר וגם בעניין התהליך הישראלי-פלשתיני נחל אובאמה כישלון, ומאחר וישראל נחשבת עדיין לפופולארית ביותר בגבעת הקפיטול, השינוי הדרמטי הצפוי במערך הכוחות הפרלמנטרי האמריקני, ייאלץ את אובאמה לאמץ מדיניות חדשה כלפי ישראל, מרוככת יותר.

הנשיא האמריקני, שהאמין כי יוכל להציג סדר עדיפויות ומדיניות ניהול משברים שונה מקודמיו, עומד בפני שנתיים בעייתיות ביותר מבחינת היכולת שלו לבצע רפורמות בנושאי פנים. כמו כן, נראה כי ראש הסגל היוצא רם עמנואל הותיר אחריו אדמה חרוכה ככל הנוגע ליחסי הבית הלבן עם המפלגה הרפובליקנית בפרט ועם הקונגרס בכלל. הסגנון השחצני ואף הנקמני הותיר שובל של "גופות" מאחוריו וכעת נשלח החשבון מגבעת הקפיטול לבית הלבן.

אובאמה יצטרך למשוך את מדיניות החוץ שלו לכיוון מרכזי יותר, להטות אוזן לעמדה הרפובליקנית ולבחון מחדש את מצבה של ארה"ב בזירות הלחימה והעימות הדיפלומטי – המלחמה הנמשכת באפגניסטן חרף התגבורת המסיבית והכישלון לפי שעה להביא לשינוי מול איראן על אף הניסיון להציג דיפלומטיה אחרת, כל אלה מעידים על כישלון מתמשך של התפיסה הנשיאותית הנוכחית. אם אובאמה רואה עצמו כמועמד לנשיאות ב-2012, יצטרך לבחון בחינה עמוקה את עמדות הבסיס שלו.

הערות

1. Sam Stein, "Obama Portrays Blanche Lincoln As A Populist Crusader In Radio Ad", huffingtonpost.com, 25/10/2010


מאמרים נוספים