קמרון והטעויות

הממשלה השמרנית בבריטניה מציינת שלושה חודשים

יובל בוסתן, אלון לוין


ראש הממשלה הטרי של בריטניה, דיוויד קמרון, עומד לציין במהלך החודש 100 ימים לכהונתו. אחרי שהנהיג את האופוזיציה במשך 5 שנים, מבקש ראש הממשלה הצעיר לחולל מפנה במצבה העגום של הכלכלה הבריטית ושל מעמדה בעולם. אם לשפוט ממסע הדילוגים הראשונים שלו, נראה כי קמרון עומד לגלות כי החיים מספסלי הממשלה קשים הרבה יותר מספסלי האופוזיציה.

דיוויד קמרון נחשב למטאור פוליטי בבריטניה. הוא נבחר לפרלמנט לראשונה בגיל 35 והיה לראש האופוזיציה בגיל 39. כניסתו לדאונינג 10 עוד לפני יום הולדתו ה-44, הפכה אותו לראש הממשלה הצעיר ביותר שידעה בריטניה מזה כמעט 200 שנה. קמרון הצליח להוביל את השמרנים לניצחון ראשון מאז 1992 אך חסר 20 מושבים לרוב בפרלמנט. לפיכך, הוא שולט בראש קואליציה עם הליברל-דמוקרטים, הקואליציה הראשונה בבריטניה מאז מלחמת העולם השנייה.

קמרון קיבל לידיו את הכלכלה השלישית בגודלה באיחוד האירופי, שעדיין מתרפקת על הימים שהייתה מספר אחת. ירידה נמשכת בתוצר וחוב חיצוני גדול מקשים על הבריטים בשנים האחרונות, כמו גם הזדקנות האוכלוסייה והירידה בשיעורי הילודה שמשפיעים על כל האיחוד וכבר הביאו להעלאת גיל הפרישה בממלכה המאוחדת.

בתחום הפנים, מבקש קמרון בראש ובראשונה לחתוך באופן דרסטי את הוצאות הממשלה ולשים קץ לבזבוזים במגזר הציבורי שהסעירו את הבריטים בשנים האחרונות [1]. בחודש יוני הציגה ממשלתו "תקציב חירום" שנועד להקטין את הגרעון. בין הצעדים השנויים במחלוקת הייתה ההחלטה להעלות את שיעור המע"מ ב-2.5% ל-20% והרמיזה כי בעתיד הלא רחוק תיאלץ הממשלה לקצץ בפנסיה של עובדי המגזר הציבורי [2].

בתחום החוץ, נסע קמרון עם כניסתו לתפקיד, כמיטב המסורת, לסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד, ולאחר מכן חצה את התעלה ונפגש עם נשיא צרפת סרקוזי וקאנצלרית גרמניה מרקל. לאחר מכן יצא קמרון לבקר את החיילים הבריטים באפגניסטן והתחייב להתחיל להסיג את הכוחות ב-2011. במהלך טיסה במסוק לאחד הבסיסים הבריטיים באזור, התקבל מידע מודיעיני שהצביע על תוכנית מיידית להתנקש בקמרון וביקורו בוטל [3].

במהלך הקיץ, יצא קמרון למסע דילוגים באיטליה, ארה"ב, טורקיה והודו. בארץ המגף, גרם למבוכה כשאיחר בשעה לפגישה המיועדת עם ראש הממשלה ברלוסקוני. כתוצאה מהאיחור, פגישה בארבע עיניים בין שני האישים לא התקיימה כלל, וגם לא מסיבת עיתונאים משותפת [4]. קמרון, שמטבע הדברים ביקש להותיר רושם טוב במסע הדילוגים הראשון שלו, יצר קשרים אישיים עם מארחיו, אך החליק בלשונו יותר מפעם אחת.

הביקור בארה"ב

ערב הביקור בבית הלבן, היו בסביבתו שהעריכו בחיוך כי קמרון יחזור עם "יותר מ-25 סרטי DVD חסרי תועלת", תזכורת למתנה המביכה שהעניק אובאמה לראש הממשלה בראון בביקורו האחרון בצפון אמריקה. מטבע הדברים, מרבית הכותרות בביקורו הראשון של קמרון כראש הממשלה הבריטי עסקו בבריטיש פטרוליום (BP), תאגיד האנרגיה הבריטי שהואשם באחריות לדליפת הנפט במפרץ מכסיקו, הקשה ביותר בתולדות בארה"ב.

קמרון לא ניסה אפילו להגן על המחדל שהוביל לדליפה הגדולה, אך כן התיייצב לימין BP נוכח פרשייה חדשה-ישנה שעשתה כותרות עוד לפני ביקורו – ההאשמה כי תאגיד האנרגיה הבריטי הפעיל לוֹבי לשכנע את הממשלה הבריטית לשחרר את המחבל מלוקרבי, עבד אל-באסט אל-מקרחי, משום שקיווה להשיג עיסקת אנרגיה גדולה במדינה הצפון-אפריקנית [5].

המחבל הלובי, היחיד שהורשע באחריות לפיגוע, שוחרר בהחלטה של ממשלת סקוטלנד מטעמים שכונו "הומניטאריים", נוכח הדיווחים כי סבל מסרטן סופני. עוד בסמוך לשחרורו נשמעו טענות על בחישה מצד תאגיד האנרגיה הגדול ובכירי המערכת הפוליטית הבריטית שחברו יחדיו, כך על פי הטענות, לשכנע את הלובים לחתום על עיסקת ענק בתחום האנרגיה.

ההחלטה השנויה במחלוקת עוררה סערה שהתעצמה עם שידור התמונות של קבלת הפנים השמורה לגיבורים לה זכה אל-מקרחי עם חזרתו ללוב. בארה"ב ובבריטניה גינו את השחרור והקואליציה בסקוטלנד כמעט ונפלה. העובדה כי זמן מה לפני השחרור העניקה הממשלה הלובית ל-BP חוזה בשווי 900 מיליון דולר, גרמה כבר בשעתו להרמת גבות [6]. כעת, כשכל העיניים מופנות לתאגיד הבריטי, שבו ועלו הקולות הקוראים לחקור את ההאשמות בדבר קשר הארגון לשחרור המחבל מלוקרבי.

קמרון ביקש להדגיש כי הוא מבין את הזעם והתסכול בארה"ב כלפי BP, אך הבהיר כי ההחלטה לשחרר את אל-מקרחי הייתה "החלטה של ממשלת סקוטלנד" וכי הוא, קמרון, לא ראה כל הוכחה שתקשור את BP לנושא [7].

במהלך הביקור, נרשמה תקרית מביכה – במהלך ראיון שהעניק קמרון לסקיי ניוז אמר: "אני חושב שזה חשוב בחיים לתאר את הדברים כמו שהם, והעובדה היא שאנחנו שותף אפקטיבי מאוד של ארה"ב, אבל אנחנו השותף המשני… היינו השותף המשני ב-1940 כשנלחמנו בנאצים" [8].

העובדה כי קמרון תייג את בריטניה כשותפה משנית לארה"ב במלחמת העולם השנייה, מלחמה בה ספגו הבריטים יותר אבידות מהאמריקנים, היא פגיעה כשלעצמה בכבודם של הבריטים. מביכה מכך היא העובדה כי ב-1940 בריטניה התמודדה לבדה כמעט מול גרמניה של היטלר, וארה"ב הייתה רחוקה עדיין מהצטרפות למלחמה. "את מי אתה מחשיב לשותף הראשי בקרב על בריטניה כשניהלנו אותו לבדנו במשך שנתיים וחצי?", תהתה בלגלוג פנסיונרית בריטית [9]. היסטוריון אחר הזכיר מיד כי רק ב-1944 עלה מספר החיילים האמריקנים במלחמה על מספר החיילים הבריטים. התנצלות מגומגמת של קמרון, בה הסביר כי התכוון למעשה לשנות ה-40 ולא ל-1940 בלבד, לא זכתה לאותה תהודה תקשורתית, מטבע הדברים.


קמרון עם אובאמה – ישקמו את "היחסים המיוחדים"? צילום: הבית הלבן

הביקור בטורקיה

כשבוע לאחר הביקור בארה"ב, הגיע קמרון לביקור בטורקיה. ראש הממשלה הבריטי, מהקולות הבולטים באיחוד האירופי בעד צירופה של טורקיה, התקבל בחמימות רבה במדינה המוסלמית. קמרון "יישר קו" עם העמדה הניצית של מארחו, ראש הממשלה ארדואן, כלפי ישראל כשכינה את עזה "מחנה כליאה" וגינה את האחראים לכך, קרי ישראל [10].

ההתקפה יוצאת הדופן של קמרון על ישראל עוררה סערה בבריטניה, שם תקפו משמאל את ראש הממשלה על חוסר ניסיונו המדיני ועל כך שתקף את ישראל אך לא טרח לגנות את החמאס לדוגמא. קמרון מצידו לא הסתפק בישראל והאשים גם את גרמניה וצרפת בסטנדרטים כפולים כלפי טורקיה, שחברה בנאט"ו אך חברותה לאיחוד האירופי נידחית בטיעונים שונים.

ראש הממשלה הבריטי סיים את הביקור באנקרה בהתחייבות להכפיל את הסחר הבילאטרלי בתוך חמש שנים ובהכרזה כי "טורקיה צריכה להיות שותפת הסחר החשובה ביותר של בריטניה באירופה" [11].

גם במהלך הביקור בטורקיה נתפס קמרון בפליטת פה מביכה – במהלך מסיבת עיתונאים משותפת עם ארדואן, בה נשאל לגבי הסיבה שהוא תומך בצירוף טורקיה לאיחוד האירופי, הסביר ראש הממשלה הבריטי כי טורקיה תוכל לסייע בפתרון בעיות העולם "כמו תהליך השלום במזרח התיכון והעובדה כי לאיראן יש נשק גרעיני" [12]. קמרון נאלץ להתנצל על דבריו מאוחר יותר והבהיר כי התכוון לניסיונותיה של איראן להשיג נשק כזה.


קמרון עם ארדואן – תומך בצירוף טורקיה לאיחוד. צילום: משרד ראש הממשלה הבריטי

הביקור בהודו

"אני יודע שבריטניה לא יכולה להסתמך על סנטימנטליות והיסטוריה משותפת כדי להיות שותפה לעתיד של הודו", כתב ראש הממשלה הבריטי בעיתון הינדו. הודו, הדמוקרטיה הגדולה בעולם והכלכלה ה-12 בעולם במונחי תוצר, היא אחת ממדינות המפתח בזירה הגיאו-פוליטת עשורים הקרובים. ככזו, הודו היא יעד נחשק ומטרה לתחרות בין המעצמות על "מקום ליד השולחן".

הנשיא בוש הגיע לביקור היסטורי בהודו שהושווה לביקור של ניקסון בסין, כל זאת בניסיון לשדרג את היחסים בין ארה"ב להודו. אובאמה, לעומתו, מתעלם כמעט במופגן מהמדינה השנייה המאוכלסת ביותר בעולם. אמנם ראש הממשלה ההודי היה המנהיג הזר הראשון שזכה להתארח לארוחת ערב (State Dinner) בבית הלבן של אובאמה, אך מאז כמעט ולא נרשמו התפתחויות בציר שבין וושינגטון לניו-דלהי. כך, מצא עצמו קמרון כמעט בלי משים לנציג המערבי הבכיר ששם את היחסים עם הודו בראש מעייניו, סיטואציה שעשויה להיטיב עם בריטניה.

בביקורו בהודו עורר קמרון סערה נוספת כשהאשים את פקיסטן ב"ייצוא" של טרור. באיסלאמבד כמובן נפגעו ודרשו התנצלות אך קמרון נותר עיקש בדעתו כי על הממשלה בפקיסטן לפעול ביתר שאת נגד הטרור היוצא משטחה "כלפי הודו או כל מקום אחר" [13]. הפקיסטנים הגיבו בביטול נסיעתה של משלחת מודיעינית ללונדון.

דיוויד מיליבנד מממשלת הצללים הבריטית תקף את קמרון והדגיש כי בריטניה זקוקה לקשר עם פקיסטן ופקיסטן לקשר עם בריטניה. "הלקח לדיוויד קמרון הוא ברור: באופוזיציה רודפים אחרי כותרות, בממשלה צריכים לעשות את הדבר הנכון", סיכם מיליבנד [14].


קמרון עם סינג – מניח את הקרקע להידוק הקשרים. צילום: משרד ראש הממשלה הבריטי

עבודה רבה עוד לפניו

באמירותיו השנויות במחלוקת, הוכיח קמרון בעיקר היא הוא חסר ניסיון ומועד לטעויות, ברגע שאור הזרקורים נופל עליו. מדינאים מהוקצעים במעמדו מכירים היטב את הדינמיקה התקשורתית ואת ההשפעה שיש לאמירה של ראש ממשלה, על שומעיו. יחד עם זאת, ניתן ללמוד כמה דברים מהאמירות של קמרון בהקשר לתפיסת העולם המתגבשת של ראש הממשלה הצעיר, בכל הנוגע למדיניות החוץ של הממלכה.

ראשית, נראה כי קמרון מקבל את התפיסה שעמדה בבסיס היחסים בין ארה"ב ובריטניה מאז מלחמת העולם השנייה, יחסים שזכו לכינוי "היחסים המיוחדים". בתפיסה זו, בריטניה היא כינור משני, ועל כן היא מיישרת קו עם המדיניות האמריקנית בסוגיות השונות. תפיסה זו הביאה את הבריטים להצטרף למספר רב של מלחמות אמריקניות, האחרונות שבהן הן עיראק ואפגניסטן. נראה כי לתפיסה זו שותפים אנשי הלייבור והשמרנים כאחד, אם כי היחסים הקשים בין גורדון בראון ואובאמה גרמו לריחוק בין המדינות וייתכן וקמרון מבקש כעת להפשיר את היחסים המתוחים.

תפיסתו של קמרון באשר לטורקיה ולישראל צריכה להדליק נורה אדומה בירושלים, אך היא בעלת היגיון פוליטי פנימי מבחינה בריטית. ההיסטוריה הקרובה באירופה הוכיחה כי ממשלות שמרניות נטו להיות ביקורתיות כלפי העולם הערבי ואוהדות כלפי ישראל, בעוד שממשלות סוציאל-דמוקרטיות קיבלו את העמדה הערבית-מוסלמית על פני העמדה הישראלית. בריטניה, בה שלט הלייבור מאז 1997, דווקא הציגה עמדה אוהדת כלפי ישראל, לפחות מבחינתו של ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר, כך שנראה כי יותר מהכל מבקש קמרון לבדל עצמו מהלייבור באמצעות נקיטת גישה שונה.

קמרון גם הצהיר כי הוא רואה בטורקים שותפים אסטרטגיים במאבק עם איראן. אין ספק כי גם הבריטים ממשיכים לראות באיראן איום. טורקיה הפכה להיות למשענת עבור העולם הערבי במאבק עם איראן, וגם הבריטים מצטרפים למחנה זה, עם או בלי קשר לקואליציה האנטי-איראנית המתהווה במזרח התיכון [15].

החיבור להודו, כאמור בשונה מהעמדה האמריקנית, עשוי להעיד על ראייה לטווח ארוך יותר מבחינת הבריטים. ההיגיון שעמד מאחורי חיזוק היחסים עם פקיסטן מבחינת האמריקנים, ביקש לרתום את המעצמה המוסלמית לטובת הכרעת הטאליבן באפגניסטן, עניין שעמד במרכז ההבטחות והמאמצים של אובאמה למן תחילת כהונתו. קמרון, שארצו עושה הכנות לנסיגה מעיראק ומאפגניסטן, חושב על היום שאחרי שבו יהיה לבריטים אינטרסים רבים יותר ביחסים עם הודו מאשר עם פקיסטן.

ישנו קו משותף בין איראן ופקיסטן – שתי מדינות מוסלמיות, האחת עם יכולת גרעינית והשנייה מנסה להשיג יכולת שכזו, המעורבות בייצוא טרור. תמיכתו של קמרון בטורקיה ובהודו, לכאורה שתי שכנות המסוגלות לעשות לאירופה ולארה"ב את העבודה בחסימת מדינות אלה, עשויה להעיד על הקו הבריטי. זהו למעשה תזכורת למדיניותו של הנשיא בוש – ברית חזקה עם בריטניה, הודו וטורקיה כדי להילחם בטרור העולמי ובמדינות תומכות טרור או מדינות המנסות לפתח נשק גרעיני בחשאי.

היחס לישראל בשלב זה הוא אמנם ביקורתי, אולם כדאי לבחון זאת בפרספקטיבה של זמן. כדאי גם לזכור כי שותפיו לקואליציה, הליברל-דמוקרטים, הם ביקורתיים במידה רבה ביותר כלפי ישראל וייתכן כי זו ההשפעה של השותפות בקואליציה שכזו.

האתגרים הכלכליים והחברתיים איתם צריך קמרון להתמודד, הם מהקשים איתם התמודד ראש ממשלה בריטי ב-60 השנה האחרונות. קמרון נעדר עדיין את ההחלטיות הדרושה ממנהיג, ובמדינה בה התקשורת היא מהארסיות והביקורתיות ביותר, יצטרך ראש הממשלה הצעיר לשדר כושר מנהיגותי במהרה, שיחפה על פליטות הפה ועל מה שנתפס כהססנות, בדרך לנסות ולחץ את בריטניה מהמשברים אליהם נקלעה.

הערות

1. "Pay up or quit, Cameron warns MPs", BBC News, 13/10/2009

2. Nick Robinson, "Cameron and Clegg face the audience", BBC News, 23/06/2010

3. James Kirkup, "Afghanistan: David Cameron's flight diverted after 'assassination plot'", Telegraph, 10/06/2010

4. John Hooper, "David Cameron late for first meeting with Silvio Berlusconi in Rome", Guardian, 04/08/2010

5. Rowena Mason and Jonathan Sibun, "BP oil spill: US politicians accuse BP over Lockerbie terrorist al-Megrahi", Telegraph, 14/10/2010

6. נטשה מוזגוביה, "המחבל מלוקרבי שוחרר תמורת זיכיונות נפט ל-BP", הארץ, 18/07/2010

7. Will Inboden, "What's going on inside David Cameron's foreign policy?", Foreign Policy, 02/08/2010

8. Tim. Shipman, "Cameron's historic blunder: Fury as PM says we were 'junior partner' to Americans in 1940", Mailonline, 22/07/2010

9. "David Cameron accused by Labour of Iran nuclear 'gaffe'", BBC News, 05/08/2010

10. Simon Tisdall, "Gaza remark signals Cameron's kick-and-run diplomacy", Guardian, 27/10/2010

11. Nicholas Watt, "David Cameron accuses France and Germany of double standards over Turkey", Guardian, 27/07/2010

12. "David Cameron accused by Labour of Iran nuclear 'gaffe'", BBC News, 05/08/2010

13. David Williams, "PM To Hold Terror Talks Amid Pakistan Anger", Sky News, 29/07/2010

14. "Pakistan protest over PM comments", BBC News, 31/07/2010

15. עוד על העימות הטורקי-איראני המתהווה, במאמר "האמריקנים הולכים", בגיליון זה


מאמרים נוספים