האמריקנים הולכים

היכונו למזרח התיכון החדש

יובל בוסתן, אלון לוין


ההודעה האמריקנית בדבר הסגת הכוחות הלוחמים מעיראק, מכניסה את המזרח התיכון לסחרור. מנהיגי המדינות הסוניות חוששים מהפיכתה של עיראק למדינת חסות שיעית של איראן, אירוע שיציב את הישרדותם שלהם בסכנה. מול האיום האיראני, עומדת לה טורקיה כיחידה המסוגלת להדוף את ההשפעה של המעצמה השיעית. ישראל, מצידה התכוננה בשנים האחרונות בצורה טובה ליום הנסיגה בשקמה את ההרתעה שלה. אם תשחק נכון את הקלפים שלה, היא עשויה להימנע מעימותים צבאיים בעודה נהנית מהשינויים הצפויים.

המזרח התיכון כמרקחה. הנסיגה האמריקנית מעיראק עומדת להפוך למציאות, לאחר הכרזתו של הנשיא אובאמה כי עד סוף חודש אוגוסט יעזבו את המדינה כל הכוחות הלוחמים. בסך הכל, ישלים הנשיא האמריקני את הסגתם של 94,000 חיילים מיום שנכנס לבית הלבן. 50,000 החיילים הנותרים יהוו כוח מעבר והכשרה לשלטונות עיראק החדשה [1].

הנסיגה האמריקנית מציבה את המזרח התיכון בפני תרחיש הנמצא בסיוטיהם של מנהיגי האזור הפרו-מערביים, שהצליחו להישאר בצד החיובי של המלחמה העולמית בטרור.

להבדיל מהמלחמה באפגניסטן, שנועדה לגבות מחיר מהאחראים הישירים ולוודא שסדרת פיגועים שכזו לא תחזור על עצמה, הרי שמטרת המלחמה בעיראק היתה ליצור שינוי עמוק במבנה המשטרים באזור, כדרך לעקור את תרבות הטרור במזרח התיכון ולהחליפה בדמוקרטיה ובחופש.

הבחירה בעיראק כבר פרנסה ועוד תפרנס חוקרים ופרשנים פוליטיים ולא לנו לבחון את הלוגיקה מאחורי ההחלטה לצאת למלחמה בעיראק דווקא. אנו נבחן את השפעת המלחמה ותוצאותיה על פני המזרח התיכון.

המלחמה הניעה שורה של תהליכים ושינויים גיאו-פוליטיים, והשפעתה הישירה או העקיפה לא פסחה על אף מדינה באזור. משטרו הרודני של סדאם חוסיין שימש במשך שנים רבות כמחסום טבעי בפני התפשטות ההשפעה האיראנית. מלחמת איראן-עיראק שגבתה כמיליון הרוגים וחוללה הרס נרחב, לא הסתיימה בהכרעה, ובכך יצרה הרתעה הדדית בין שתי המדינות.

למן סיום המלחמה ב-1988 ועד להפלתו של סדאם חוסיין 15 שנה לאחר מכן, התקיים מאזן כוחות בין המדינות היריבות, והעימות ביניהן נותב לאפיקים אחרים, עקיפים.

הפלתו של סדאם חוסיין איפשרה לאיראנים, לראשונה, פתח להתפשט אל תוך העולם הערבי – בעיראק, בעזה, בלבנון, בתימן, במדינות המפרץ ובסוריה – ידה של איראן הורגשה בכל מקום. המצרים חוו את ההשפעה האיראנית בניסיון החיזבאללה להקים תאי טרור להפלת המשטר; תימן מצאה עצמה במלחמת אזרחים; ישראל נלחמה שתי מלחמות, ב-2006 וב-2009 בשל ההשפעה הזאת.

תחושת העוצמה האיראנית המחודשת, הובילה את ההנהגה של התיאוקרטיה השיעית להתריס מול העולם – הנשיא האיראני אחמדיניג'אד התרברב בחידוש העשרת האורניום חרף המחאות הבינלאומיות שאף הגיעו לידי הטלת סדרה של סנקציות על ידי מועצת הביטחון; הכחשת השואה שלו ואיומיו החוזרים ונשנים על קיומה של המדינה היהודית היוו אינדיקציה נוספת לתחושת הביטחון העצמי שהשתלטה על טהרן.

מתרגלים למציאות חדשה

המהלכים האמריקנים פגעו גם במצרים, שמצאה עצמה מתמודדת עם סכנה אסלאמית משני כיוונים, בעוד היא עצמה מצויה במצב הרגיש ביותר שבו היתה ב-30 השנה האחרונות נוכח בריאותו הרופפת של הנשיא מובארק. הלחץ האמריקני על המצרים לבצע רפורמות פוליטיות הביא להתחזקות דרמטית של האחים המוסלמים, ארגון הטרור הסוני שזכה בכחמישית מהמושבים בפרלמנט בבחירות האחרונות. ההתחזקות האיראנית דחפה גם להקמת תאי טרור שיעיים או פרו-שיעיים במצרים, עד שנחשפה התארגנות להפלתו של מובארק מהשלטון.

בירדן, מצא עצמו השלטון ההאשמי מול זרם אדיר של פליטים מעיראק. על פי הערכות מדובר בלמעלה ממיליון עיראקים-סונים שברחו מאימת מלחמת האזרחים בארצם, והשפיעו דרמטית על המפה הדמוגרפית ועל המערכת הסוציו-אקונומית בממלכה הקטנה. החשש הירדני מהחרפת בעיית הפליטים ומחדירה של השפעות מצד אל קעידה בעיראק ומצד האיראנים שעשו בעיראק כבשלהם, הוביל בשנים האחרונות ליצירת לחץ על ממשלת ישראל כדי שתחזק את קשריה עם שכנתה ממזרח ותבטיח את קיומה. לבסוף, חלחלה הכרה אצל המלך הירדני כי ישראל וארה"ב לא הן שיושיעו אותו ואת שלטונו, והוא החל לבחון אלטרנטיבות, כגון חיזוק יחסיו עם איראן מצד אחד, ועם טורקיה מצד שני.

סוריה, המדינה הערבית שהובילה את ההתנגדות למלחמה האמריקנית בעיראק, התעוררה בוקר אחד למציאות שבה נמצא צבא אמריקני גדול סמוך לגבול שלה. הסורים נוכחו לדעת כי האמריקנים מוכנים להשקיע משאבים רבים כדי להפיל את הדיקטטורים המזרח תיכונים מכסאם, או לכל הפחות לתבוע מהם רפורמות. גם שינוי הגישה של שליט לוב מועמר קדאפי לא נסתרה מעיניו של אסד. כמנהיג של עדת מיעוט בסוריה, טווח האפשרויות של הנשיא הסורי מצומצם מאוד. כל רפורמה עשויה לבשר את סוף שלטונם של העלווים. אי לכך בחר אסד לסייע לאיראנים בהתשת האמריקנים בעיראק, בעודו משתף פעולה עם קמפייני הטרור האיראנים. הדרך לחיזוק הקשר בין איראן וסוריה ברמה האסטרטגית כולל ברית הגנה, היתה קצרה.

גם הסורים נאלצים להתמודד עם זרם פליטים, ככל הנראה מסיבי אף יותר מאשר בירדן, אשר מעיק על משאביה המועטים ממילא של המדינה. הלחץ על סוריה בשנים האחרונות, שנבע ממספר כיוונים – איום צבאי ישראלי, לחץ כלכלי ומדיני מצד האמריקנים והצרפתים, לחץ סעודי ועוד, הוביל את הסורים לבחון מספר אופציות לשינוי מעמדם המדיני. בין היתר, סגרו הסורים סכסוך ארוך שנים עם טורקיה, הסכימו להיכנס לתהליך מדיני עם ישראל בתיווך טורקי, הביעו הסכמה להצטרף לחזון האיחוד הים תיכוני של נשיא צרפת סרקוזי והשלימו עם סעודיה ועם ראש ממשלת לבנון סעד חרירי, לאחר חמש שנות נתק, מאז חוסל אביו.

המלחמה בעיראק לא פסחה מבחינת השפעותיה גם על ישראל כאמור. בחזית הצפון, התחזקות החיזבאללה וחיבורו המתגבר לאיראן, הוביל למלחמת לבנון השנייה, שלאחריה ההשפעה האיראנית בארץ הארזים נחלשה מעט, אולם החיזבאללה נותר ככוח דומיננטי בלבנון. השגת אחיזה בקרב הפלשתינים הייתה קשה יותר לאיראנים – במשך שנים סירבו בחמאס הסוני לכל קשר עם איראן השיעית. סדאם חוסיין נהג לשלוח למשפחות המתאבדים הפלשתינים 25,000 דולר, סכום נכבד ביותר בעזה ובגדה. בהיעדרו, בחרו הפלשתינים לחבור לציר הרדיקלי החדש. שיאו של העימות בין ישראל ובין המובלעת הפרו-איראנית אירע במבצע עופרת יצוקה.

לבנון, שמאז ומעולם היתה למגרש המשחקים של מעצמות באזור ואף מעצמות עולמיות, חוותה את התגברות ההשפעה האיראנית גם הרבה אחרי הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה. העימות במאי 2008, בין החיזבאללה לשאר העדות שהעלה את החשש מפני מלחמת אזרחים חדשה. זמן קצר לאחר מכן, הבינו הכוחות האנטי-סורים בלבנון כי לא תיכון ממשלה בלבנון ללא השתתפות החיזבאללה, ולא יכהן נשיא בלבנון ללא הסכמת הארגון השיעי. כך נבחר נשיא לבנון המכהן מישל סולימאן לתפקידו רק לאחר הסרת ההתנגדות מצד החיזבאללה, שגרמה לדחיית ההכרעה עשרות פעמים [2].

בצורה עקיפה, המלחמה בעיראק גם בישרה את שיבתה של טורקיה לזירה המזרח תיכונית לאחר יותר משמונה עשורים של התרחקות. סירובה של הממשלה הטורקית לאפשר למפציצים אמריקנים להמריא מבסיסים בתחומה היווה את הרמז הראשון לבאות. סירובו המתמשך של האיחוד האירופי לצרף את טורקיה פעל גם הוא לדחוף את הטורקים לזירה המזרח תיכונית. הטורקים לא הסתפקו רק בהפשרת היחסים עם סוריה, והצליחו לבטל את הצורך בוויזות בתנועה גם לירדן וללבנון. הטורקים שימשו כאמור כמתווכים בין ישראל וסוריה, נטלו חסות על הפלשתינים וביקשו להתערב בנעשה בלבנון. תפקידים אלה היו בעבר נחלת מצרים ובמידה רבה גם נחלת הסעודים, אולם החולשה היחסית של שתי אלו ומנגד ההתחזקות האיראנית, גלגלו את השטיח האדום לפתחה של אנקרה.

השפעה האיראנית מורגשת כיום גם בצפון אפריקה, באלג'יריה ובסודן ואפילו מגיעה לדרום אמריקה, עם התחממות היחסים בין איראן ומדינות הציר הלטיני האנטי-אמריקני ובראשן ונצואלה.

 


ארדואן – המרוויח הגדול מהקואליציה האנטי-איראנית באזור? צילום: אתר ראש הממשלה
 

בין סעודיה לטורקיה

ההודעה האמריקנית בדבר תחילת הנסיגה לא תפסה את מנהיגי ערב לא מוכנים, אך אין ספק שהיא הגיעה בעיתוי לא נוח. מנהיגי המדינות הסובבות את עיראק קיוו לנסיגה אמריקנית רק לאחר שעיראק הצליחה להתייצב ואיראן הותקפה. נסיגה שכזאת, היתה מאפשרת לשמר יציבות באזור. בהיעדרה, הדרך לשפיכות דמים בהיקף גדול וסכנה למשטרים הפרו-מערביים גדולה.

סעודיה היא אחת המדינות המאוימות ביותר מנסיגה אמריקנית. הסעודים פועלים בשנים האחרונות לסימון וגידור הגבולות המדיניים שלהם בהשקעה של עשרות מיליארדי דולרים, הן בדרום בגבול עם תימן והן בצפון בגבול עם עיראק. החשש הסעודי הוא מהמשך זליגה של פליטים סונים מעיראק, אך יותר מכך, מהתייצבותו של כוח פרו-איראני ואולי אף הצבא האיראני עצמו, בעיראק ולאורך הגבול עם סעודיה.

מבחינת הסעודים, לאיומים מאיראן פנים רבות, החל מפלישה איראנית לאחת מנסיכויות הנפט, עבור דרך השתלטות איראנית על מימי המפרץ הפרסי ועד לפשיטה על מתקני הנפט הסעודים, הקרובים יחסית לאיראן. הסעודים גם חוששים מפעילות איראנית חשאית בתוך הממלכה, במטרה לערער את יסודות השלטון של בית סעוד.

ההבנה בסעודיה היא שארה"ב לא תפקיר את ריאד לחלוטין, אך גם לא תמהר, לאחר הניסיון העיראקי הצורב, להיחלץ לעזרתה. האינטרס האמריקני הבולט באזור הוא הבטחת מתקני הנפט כמובן והמשך זרימתו של הזהב השחור. אין ספק כי גם לאחר הנסיגה מעיראק, יוותרו בידי האמריקנים אופציות רבות להרתעת האיראנים, כגון נושאות המטוסים המשייטות באזור, אולם המוטיבציה של וושינגטון לעימות צבאי נוסף, אינה גבוהה, בוודאי תחת שלטונו של ברק אובאמה כנשיא ארה"ב, חודשים ספורים לפני בחירות האמצע.

אי לכך, נזקקים הסעודים לבחון אלטרנטיבות לארה"ב, כדי להרתיע את איראן. ישראל התגלתה כמי שתצא למלחמה בהשפעות האיראניות בגבולותיה, אולם למעט הלחץ האמריקני-אירופי להטלת סנקציות ולמעקב אחר התפתחות תוכנית הגרעין האיראנית, לא התרחשה פעילות שעשויה הייתה להרתיע את איראן מלהעמיק את השפעתה במפרץ הפרסי.

טורקיה נבחרה בדרך האלימינציה כמעט לשמש כמחסום החדש מפני איראן. הצבא הטורקי, החבר בברית נאט"ו, הוא ככל הנראה החזק באזור לצד ישראל. איסטנבול מצאה עצמה מחוזרת מצד רוב מדינות ערב בשנים האחרונות. יחסה הביקורתי והמתריס כלפי ישראל הוסיף לה נקודות, אולם יותר משמדינות ערב מעוניינות בלחץ טורקי על ישראל, הן מעוניינות במטרייה טורקית מול האיום האיראני.

ב-1 באפריל, הודיע שר האוצר סעודי איברהים עבדול עזיז, כי ארצו תשקיע ב-4 השנים הקרובות סכום דמיוני כמעט של 400 מיליארד דולר בטורקיה [3]. מעבר להשקעות, הוסיף שר האוצר הסעודי באותה הזדמנות כי ארצו מעוניינת גם להכפיל את היקף המסחר בין המדינות, העומד כיום על כ-5 מיליארד דולר. מבחינת הטורקים, שנפגעו קשות במשבר הכלכלי האחרון, מהווה התוכנית הסעודית קרש הצלה כלכלי חשוב, שיאפשר להם להמשיך עם המדיניות החדשה שלהם להתחזק במזרח התיכון.

בין אם יעמדו בהיקף ההשקעה האמור ובין אם בפחות, ברור כי כסף סעודי רב יזרום לתוך טורקיה בשנים הקרובות, בכפוף ל"אספקת" הסחורה מצד הטורקים. הסעודים משתמשים בכספי הנפט מאז ומתמיד כדי לרכוש השפעה, והזרמה של מיליארדים פירושה ציפייה מצד טורקיה להתגייס לחסימת ההשפעה האיראנית באזור.

 


עבדאללה ואסד בביקור בלבנון – ברית אינטרסים נגד איראן? צילום: טלוויזיה
 

האינטרס הטורקי

מבחינת הטורקים, ישנם אינטרסים שעליהם להבטיח ללא קשר לסיוע הסעודי. בצפון עיראק מתקיימת מאז שנות ה-90 אוטונומיה כורדית משגשגת, אשר מסייעת לכורדים בטורקיה בפעילות הטרור שלהם נגד המדינה. מספר פעמים פלש הצבא הטורקי לתוך עיראק וחיל האוויר הפציץ אזורים הנחשדים כמעורבים בטרור. הטורקים מאמינים כי ללא סיוע מצד הכורדים העיראקים הם יוכלו להביא לסיום הטרור הכורדי בארצם, או לכל הפחות להותיר אותו על אש קטנה.

כל עוד נמצאת ארה"ב בעיראק ורואה בכורדים כבני ברית, נאלצו הטורקים לפעול בצורה מרוסנת. יציאת הצבא האמריקני מעיראק והכאוס הצפוי במדינה, יאפשר לטורקים לפעול כרצונם נגד ריכוזי הכורדים. בחודשים האחרונים הטורקים מגבירים את ההתקפות, תוך שילוב של הפצצות של חיל האוויר ופעולות קומנדו בשטח [4], ובמיוחד מאז ה-1 ביוני, עת הכריזו המורדים הכורדים על ביטול הפסקת האש החד צדדית שנמשכה 14 חודשים [5].

המעורבות הטורקית בצפון עיראק תיצור גם את האפשרות לחסום את ההתפשטות האיראנית לעבר טורקיה, ואף לעבר סוריה ולבנון. השאלה הנשאלת היא האם הטורקים יסכימו לשהות זמן רב בשטח, מאחר ובעבר הם העדיפו לסגת חזרה לתוך שטחם לאחר תקיפת הכורדים. יש לזכור כי בעבר עיראק נשלטה על ידי משטר מרכזי חזק בהנהגתו של סדאם חוסיין ולאחר מכן היו אלה האמריקנים, ואילו לאחר הנסיגה הצפויה לא יישאר "בעל בית" משמעותי בעיראק. מאחר ומדובר כעת גם באינטרס כלל-ערבי ובמיוחד סעודי, הרי שטורקיה תיהנה מסיוע כלכלי ומגיבוי ערבי אם תשהה בצפון עיראק.

באזור הכורדי מצויים גם עיקר מאגרי הנפט העיראקים. מאגרים אלה הם תעודת הביטחון היחידה של עיראק הפוסט-חוסיינית להשתקם, ויש להניח כי טורקיה לא תנסה להשתלט עליהם, כדי שלא לעורר זעם אמריקני. נקודה מעניינת נוספת היא הנוכחות של מיעוט טורקמני בצפון עיראק – יש האומדים את מספרו בחצי מיליון ויש המעריכים כי ישנם למעלה ממיליון טורקמנים בצפון עיראק, רובם בערים הגדולות ככירכוך ומוצול. הטורקמנים והכורדים מסוכסכים ביניהם שנים רבות. בזמן השפעתה של בריטניה בעיראק בשנות ה-30, היוו הטורקמנים גורם חשוב בצבא העיראקי, אולם מאז מעמדם נחלש במדינה. כניסה טורקית לצפון עיראק עשויה ליצור אפשרויות חדשות במדינה המתפוררת, כגון אוטונומיה טורקמנית פרו-טורקית, שתקל על פעילותה של איסטנבול בצפון עיראק.

מבחינת האיראנים, השלב הבא עשוי להיות פשוט ביותר. בזכות האמריקנים, עיראק היא למעשה רפובליקה שיעית כבר היום. האמריקנים ביקשו ליצור רפובליקה שיעית חילונית, אולם נראה כי ההנהגה הפוליטית השיעית כיום אינה יכולה לשלוט באופן אפקטיבי ללא תמיכת המולות באיראן ובעיראק. בדרום פועלת המיליציה של מוקטדעה סאדר, הגדולה באופן משמעותי מהחיזבאללה ומארגונים אחרים, ובכוחה להוות איום לכל חריגה מהתלם מצד הממשלה החילונית. גם לתוך ממשלה זו חדרו גורמים דתיים שישפיעו עליה. אף אם אין בכוונת הערבים השיעים בעיראק לקבל את ההשפעה האיראנית עליהם, אין ספק שלפי שעה אין ביכולתם למנוע זאת, ועל כן דרום עיראק עשויה ליפול תחת ההשפעה האיראנית בקלות יחסית.

זירת התרחשות שלישית בעיראק נוגעת למרכז המדינה, שם עוד יימצאו 50,000 חיילים אמריקנים. באזורים אלה ישנם מיליוני בני אדם מכל העדות בעיראק, ושם גם מתנהלת עיקר הלחימה מאז 2003. אזור זה צפוי לספוג את עיקר הכאוס והאלימות לאחר הנסיגה האמריקנית, ואליו יתנקזו גם מאבקי המעצמות להשיג השפעה על השלטון הרעוע.

 


אחמדיניג'אד – אחיזת האיראנים במזרח התיכון מתרופפת. צילום: בלוג הנשיא
 

הזירה הלבנונית

בעוד עיראק תהיה לשדה המערכה המיידי, ההשפעה של השינויים במזרח התיכון, כפי שפרצה מעבר לגבולותיה של עיראק בעבר, תתרחש גם הפעם. בסוריה, ירדן ולבנון, מודאגים מכך, ועל כן פעלו שם בשנה האחרונה להתקרב לטורקיה. הסורים, מסיבות שונות, התקרבו לטורקיה כבר שנים קודם עם מציאת הפתרון לחבל אלכסנדרטה, וגם הם מעוניינים במעורבות טורקית בעיראק במטרה לחסום את ההשפעה האיראנית [6].

את החיבור בין טורקיה לסוריה, טוותה במידה רבה סעודיה, כצעד להחלשת איראן. כך, שכנעו הסעודים את בן חסותם הלבנוני סעד חרירי, להטיל את האשמה ברצח אביו על החיזבאללה הפרו-איראני ולנקות את הסורים מכל חשד. הם עודדו את חרירי הצעיר ואת מנהיג הדרוזים בלבנון, ואליד ג'ומבאלט, להפשיר את היחסים עם דמשק. אסד זכה, לצד הבטחות לסיוע כלכלי, גם להפשרת יחסיו עם רוב העולם הערבי ומעורבותו המחודשת בלבנון הפכה למקובלת אף על המערב, לאחר שנים בהן היה מוקצה [7], כשהמחיר המיידי אותו משלם אסד הוא ביחסים עם איראן.

הסיוע הטורקי לסוריה להחלשת ההשפעה האיראנית והסיוע הכלכלי הסעודי להחלפת הסיוע הכלכלי האיראני, מיועדים לעודד את אסד למתן את השפעת החיזבאללה. מדובר בסוגייה רגישה ביותר – המטרה הבסיסית ביותר בקיום החיזבאללה היא הגנה על העדה השיעית. על כן, בעוד נסראללה יסכים להתפשר בנקודות רבות כדי שלא לדרדר את לבנון למלחמת אזרחים, איום על כוח המגן של עדה השיעית הוא עילה למלחמה מבחינת נסראללה, בין אם יכוונו טיליו ורוביו לעבר ישראל ובין אם יכוון הנשק לעבר הזירה הלבנונית הפנימית.

עדות להפעלת הלחץ על נסראללה, היתה ברצח המג"ד הישראלי, סא"ל דב הררי ז"ל, בגבול הלבנון על ידי חיילי צבא לבנון. בעוד שלבנון הרשמית העניקה גיבוי לחיילים וטענה כי ישראל הפרה את הריבונות, הרי שבאופן חשאי הועברו מסרים בהם ביקשה ממשלת לבנון להבהיר כי אין פניה למלחמה [8] . אישור האו"ם לכך שלבנון היא זו שהפרה את ההסכמים בעוד שישראל פעלה על פי החוק הבינלאומי, עשוי היה להעניק לישראל לגיטימציה לפעולה צבאית נרחבת יותר מאשר התגובה שהוציאה לפועל.

ההבנה כי החיזבאללה מנסה לבצע פרובוקציה כדי לגרור את ישראל למלחמה, מה שיאפשר לו להדגיש פעם נוספת באוזני הציבור בלבנון את חשיבות קיומו של הארגון, הותירה את ישראל מרוסנת לפי שעה. יש להניח כי החיזבאללה ינסה פרובוקציות נוספות, במסווה של ארגונים וגופים אחרים, אלא אם האיום עליו מצד ממשלת לבנון יוסר. הרשעתו ברצח חרירי עשויה לחדש את היוזמה הפנים-לבנונית לפירוק החיזבאללה מנשקו, מציאות שכאמור אינה באה בחשבון מבחינת נסראללה והיא תוביל למהלכים התאבדותיים אפילו מבחינתו.

נסראללה אף האשים במהלך מסיבת עיתונאים את ישראל במעורבות ברצח חרירי, במאמץ לאפשר מוצא נוח לכל הצדדים מהסוגייה ועסק בפעולות עבר של הארגון כגון בזמן "אסון השייטת" מסוף שנות ה-90 כדי להזכיר ללבנונים את חשיבותו של הארגון. התפארות באירוע מלפני 13 שנים, וניסיון להאשים דווקא את ישראל ברצח חרירי, התקבלו בספקנות בלבנון והעידו בעיקר על הלחץ בו נמצא החיזבאללה [9].

מטרת העדות האחרות בלבנון היא להימנע ממלחמה עם ישראל, למנוע מהחיזבאללה להשתלט על לבנון ולהרחיק את ההשפעה האיראנית מתוך לבנון, הן מהזירה הפוליטית והן מהמציאות הביטחונית. הסורים מצידם, יצטרכו להפעיל את מיטב המניפולציות שלהם בתוך לבנון כדי לשמור על זירה שקטה.

 


נסראללה – האם ייצא לקרב על לבנון כשירגיש שהטבעת מתהדקת? צילום: טלוויזיה
 

מדינות המעגל השני

ירדן מוצאת עצמה ערב הנסיגה האמריקנית מעיראק כחולייה החלשה ביותר. בסיכון לקראת גל פליטים חדש מעיראק, שבתוכו עשויים להסתנן גם אנשי אל קעידה, הממלכה הירדנית הנשלטת על ידי ההאשמים בגיבוי שבטי הבדואים, מוצאת עצמה מאוימת על ידי מספר גורמים – לצד אנשי אל קעידה, שכבר תקפו את העיר עקבה מסיני ככל הנראה וביצעו פיגועים בתוך ירדן, ישנו החשש מההשפעה השיעית מכיוון עיראק וניסיון מצד הפלשתינים להפיל את השלטון [10].

הירדנים פנו לחיזוק היחסים עם סוריה וטורקיה, לאחר שהבינו כי האמריקנים יסוגו מעיראק בטרם סיימו לייצב את המדינה והזירה. הלחץ הירדני העצום, כמי שהיא המאוימת ביותר מקרב מדינות המעגל השני מצד איראן, הוביל גם לקריאות נואשות לעזרה מישראל, כולל שימוש בעיתונאים ישראלים, כדי לעורר את ישראל לפעילות [11].

הירדנים חוששים מחיבור בין הפלשתינים ביהודה ושומרון לבין תושבי הממלכה ולכן זקוקים להמשך השהות הישראלית ביהודה ושומרון, חרף הביקורת הארסית נגד ישראל בתקשורת הירדנית. עוד מקווים ברמת עמון כי בירושלים יצליחו לייצר הרתעה מול טהרן לבל תבצע אחת משלוחותיה ניסיון פלישה צבאי לממלכה אשר יאיים בתורו גם על ישראל.

האתגר הירדני הגדול הוא נגד תאי הטרור המתרבים שמטרתם להפיל את השלטון המלוכני ולכונן משטר דתי חדש, כחלק מחלומות הח'ליפות האסלאמית. הירדנים יצטרכו לנהוג באלימות רבה ככל שיתקרב מועד הנסיגה האמריקני כדי להבטיח את שלימות המשטר. יש להניח שהם יקבלו גיבוי גורף מהמערב ומרוב מדינות ערב לכך. אם אכן כך יתרחשו פני הדברים, לא מן הנמנע כי המלך עבדאללה יורה על מבצע דוגמת "ספטמבר השחור" שביצע אביו.

גם מצרים חשה את הלחץ. בעוד שבמדינה מתכוננים ליום שלאחר מובארק, ומספר שמות של מחליפים פוטנציאלים כגון בנו גמאל, ראש המודיעין עומר סולימאן, ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מוחמד אל ברדעי ומזכ"ל הליגה הערבית עמרו מוסא, כבר נזרקו לחלל האוויר, פעילות הטרור בסיני גוברת מצד מספר רב של גורמים – החמאס בעזה, הג'יאהד האסאלמי, אל קעידה ותאי חיזבאללה פרו-איראנים.

מספר מטרות לארגונים ובראשם ערעור המשטר הנוכחי וניתוק היחסים עם ישראל. שינוי דרמטי במצבו הרפואי של מובארק עשוי לעודד אלימות נרחבת מצד השלטון, עם אפס סובלנות, פעילות שגם היא תזכה לגיבוי נרחב במערב ובקרב מדינות ערב.

כיצד משפיעה הנסיגה הצפויה על ישראל? נראה כי לפי שעה ביכולתה של ישראל לחסום כל מאמץ התפשטות לכיוונה. ההרתעה שייצרה ישראל בשנים האחרונות מול לבנון והפלשתינים עודנה חזקה, ואף אם יופר השקט, הוא ייתקל במהלך מוגבל מצדה של ישראל, כל עוד יהיה זה אינטרס ישראלי להמשיך ולהוריד פרופיל בזמן ששאר האזור נלחם באיראן ובזרועות הטרור העולמיות.

ירדן היא סוגייה בעייתית ביותר מבחינת הביטחון הלאומי הישראלי, ויש להניח כי הממלכה הירדנית תקבל סיוע ישראלי, אף אם חשאי, על מנת להדוף את איום הטרור. כרגע ישנה גם נוכחות אמריקנית בירדן ויש להניח כי גם הכוחות האמריקנים יחושו את הלחץ לשמור על שלטון בית המלוכה ההאשמי. איפוק ישראלי אם כן, בכפוף להבנת האיומים השונים ושמירה על הרתעה אפקטיבית, עשויים להותיר את ישראל באופן יחסי מחוץ למעגל הלחימה, בעוד המזרח התיכון מצחצח חרבות.

מאמר זה פורסם כ-4 חודשים לפני פרוץ אירועי האביב הערבי. הוא תורגם על ידי גורמים עצמאיים לאנגלית ולערבית.

הערות

1. Kathleen Hennessey and Liz Sly, "Obama to cut U.S. troop levels in Iraq to 50,000 by end of August", Los Angeles Times, 02/08/2010

2. עוד על אירועי התקופה במאמר "המנצח הגדול", בגיליון יוני 2008 של סיקור ממוקד

3. "Saudi Arabia to invest $400bn in Turkey", Press TV, 01/04/2010

4. Suzan Fraser' "Turkish troops cross into north Iraq", AP, 16/06/2010

5. "Turkey hits north Iraq", Kuwait Times, 11/07/2010

6. עוד על ההתקרבות של מדינות ערב לטורקיה, ראה במאמר "ירח הדבש הסתיים", בגיליון נובמבר 2009 של סיקור ממוקד

7. ראו בהרחבה במאמר "סטטוס קוו לבנוני" בגיליון יולי 2010 של סיקור ממוקד

8. Calev Ben David and Nayla Razzouk, "Israel, Lebanon Seek to Ease Border Tensions at UN Meeting After Clashes", Bloomberg, 05/08/2010

9. Yaacov Lappin, "Nasrallah recalls ’97 Shayetet to 'deflect pressure", JPost, 11/08/2010'

10. עוד על המצוקה הירדנית במאמר "ממלכה במשבר", בגיליון דצמבר 2009 של סיקור ממוקד

11. שם


מאמרים נוספים