החור בחומה

תמונת מצב בדרום הקווקז

יובל בוסתן, אלון לוין


פסיקת בית הדין הבינלאומי של האו"ם בחודש שעבר כי הכרזת העצמאות של קוסובו חוקית הביאה לחגיגות בפרישטינה, אבל לחשש רב במדינות הנאבקות בתנועות בדלניות ובראשן גיאורגיה. שנתיים אחרי המלחמה, מתחילה טיביליסי להכיר באובדן אבחזיה ודרום אוסטיה, בעוד רוסיה משקמת את צבאה ושוקלת מחדש את מדיניותה בזירה המזרח-אירופית.

יום ראשון, 14 במרץ השנה. ערוץ הטלוויזיה IMEDI בגיאורגיה מקרין תמונות חדשות של טנקים רוסיים השואטים אל תוך גיאורגיה. דיווחים על הפצצות נרחבות ולאחר מכן ידיעה על התנקשות בנשיא סאקאשווילי הוציאו רבים לרחובות בבהלה. רק לאחר זמן זה התברר כי מדובר היה בתוכנית שביקשה להמחיש כיצד תיראה מתקפה רוסית חדשה [1].

לפני התוכנית הוקרנה שקופית שהסבירה במה המדובר, אך לאלו שהצטרפו לאחר תחילת השידור לא ניתנה כל אינדיקציה כי לא מדובר בדיווח חדשותי אמיתי, מה שהוביל להיסטריה ברחובות. עוד באותו ערב, שידרה תחנת הטלוויזיה התנצלות. נשיא גיאורגיה סאקאשווילי גינה בחריפות. באבחזיה ובדרום אוסטיה כינו את השידור "פארנואידי".

שנתיים חלפו מאז שרשרת התנגשויות אלימות אך מוגבלות בגבול בין גיאורגיה לשתי המובלעות הביאו לבסוף למהלכים כוחניים יותר ולהתערבות צבאית רוסית, ב-7 באוגוסט 2008. המלחמה עצמה נמשכה עשרה ימים בלבד שהיוו הפגנת כוח מוגבלת של הצבא הרוסי. בצד הגיאורגי נמנו כ-400 אזרחים וחיילים הרוגים וכמה אלפים של פצועים. בדרום אוסטיה, שם התרכזה עיקר הלחימה, מנו המקומיים כ-300 הרוגים. הצבא הרוסי ספג 67 הרוגים. מניין הפליטים משני הצדדים הוערך בלמעלה מ-150,000.

זמן קצר לאחר המלחמה, הכירה רוסיה בעצמאות שני החבלים ומאז הצטרפו אליה רק שלוש מדינות נוספות. בזמן שבגיאורגיה מתחילים להכיר בסבירות הנמוכה של איחוד מחדש, פועלות ההנהגות הפוליטיות באבחזיה ובדרום אוסטיה, השוות ביחד לשטחו של הנגב, לעצב את עתידן, וזה, כך נראה, אינו צפוי להיות זהה – בדרום אוסטיה הקטנה חולמים על איחוד עם צפון אוסטיה ולמעשה התמזגות אל תוך רוסיה. כבר כעת פועלים שם לצמצם את כוחות הצבא [2] ובד בבד רוסיה פועלת להקטנת התלות של דרום אוסטיה בטביליסי והחלפתה בתלות ברוסיה – לפני שנה, לרגל יום השנה הראשון להכרזת העצמאות, העניקו הרוסים שי כשהפעילו צינור נפט בין צפון אוסטיה הרוסית לדרום אוסטיה ובכך ניטרלו את אחד ממנופי הלחץ שעמדו לראשות הנשיא סאקאשווילי [3].

אבחזיה לעומת זאת, חולמת על עצמאות [4] – כפולה בגודלה מדרום אוסטיה, יש לאבחזיה חוף ארוך לים השחור ופוטנציאל לבסס כלכלה עצמאית שתתבסס בעיקר על תיירות ועל היותה נתיב מעבר לסחורות. מנהיג אבחזיה, סרגיי באגאפש (Bagapsh) ומנהיג דרום אוסטיה, אדוארד קוקואיטי (Kokoity), הגיעו בחודש שעבר לביקור בקראקס אצל הוגו צ'אבז, מהבודדים שהכירו עד היום בעצמאות שני החבלים. השניים, שהגיעו לחתימה על ההסכמים שמובילים לכינון יחסים דפלומטי מלאים, שמעו ממארחם הבטחה כי יפעל לשכנע את שאר מנהיגי האזור להכיר בעצמאות החבלים אף הם [5].

קריעתן דה פאקטו של אבחזיה ודרום אוסטיה משטח המדינה מתקבעת בשטח כמציאות שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לשנות. ההצטרפות לברית נאט"ו מעולם לא נראתה רחוקה יותר והחיבוק החם לו זכו באופן קבוע מהנשיא בוש התחלף בלא יותר מטפיחה קלה על השכם מצידו של אובאמה.

בביקור בגיאורגיה שערכה בתחילת יולי מזכירת המדינה האמריקנית, הילארי קלינטון, כינתה את המשך הנוכחות הצבאית של רוסיה באבחזיה ובדרום אוסטיה כ"כיבוש" וחזרה על תמיכת האמריקנים במדינה: "באתי לגיאורגיה עם מסר ברור מהנשיא אובאמה וממני: ארצות הברית עומדת איתנה במחויבותה לריבונותה של גיאורגיה ולשלמותה הטריטוריאלית" [6]. שעות ספורות לאחר מכן השיב ראש ממשלת רוסיה פוטין בעקיצה במסיבת עיתונאים משלו, כשהצהיר "יש שחושבים שהאזור כבוש ויש שמאמינים שהאזור שוחרר".

הדילוג של קלינטון הוא בבחינת איתות קטן מדי להראות שאובאמה לא נטש את האזור אבל הוא מתמקד בו הרבה פחות מאשר בוש ואפילו מאשר ממשל קלינטון. למעשה, מאז הגיע אובאמה לפשרה עם הרוסים בסוגיית מערכת ההגנה מטילים, ניתן לטעון כי העניין הבינלאומי באזור ירד.

באיחוד האירופי, להבדיל מארה"ב, פועלים לשדרג את מערכת היחסים עם מדינות מזרח אירופה שאינן חברות באיחוד. יוזמת "השוֹתפוּת המזרחית" שהושקה לפני שנה וחצי בקול תרועה רמה [7] לא התפתחה עדיין לכדי מסגרת משמעותית – עד היום נערך כינוס אחד משמעותי והשיחות על הסרת ויזות מעבר ועל אזור סחר חופשי טרם התקדמו מהשלבים הראשוניים – אך מוסדות האיחוד פועלים באזור גם בערוצים אחרים.

באמצע יולי, נערך בעיירה באטומי (Batumi), שלחוף הים השחור, סבב השיחות הרשמי הראשון בין גיאורגיה לנציגי האיחוד האירופי להרחבת שיתוף הפעולה בתחומי הכלכלה, החברה והתרבות. מסגרת הסכמים זו, המחויבת באישור של כל חברות האיחוד האירופי בטרם כניסתה לתוקף, מהווה הכלי היעיל ביותר של האיחוד כיום להדק קשרים עם מדינות שכנות ורחוקות, מבלי להיכנס לתהליך הממושך ולעיתים השנוי במחלוקת של חברות מלאה.

כ-20 מדינות, ובהן ישראל ושכנותיה, כבר נהנות ממעמד כזה. מעמדן של מדינות מזרח אירופה שאינן חברות באיחוד, נקבע עוד בתחילת שנות ה-90 והוא עבר בחינה מחודשת לאחרונה. במסגרת זו, החלו באיחוד בשיחות לשדרוג היחסים לרמה גבוהה יותר עם אוקראינה ומולדובה וכאמור גם עם גיאורגיה, ולאחריה ארמניה ואזרבייג'אן [8].

באיחוד ניצלו את האווירה החיובית גם על מנת לדחוק בסאקאשווילי לחדש את השיחות עם שני חבלי הארץ שהכריזו על עצמאות מגיאורגיה. באיחוד מוסיפים שלא מכירים בעצמאות חבלי הארץ אך מודאגים ממצב זכויות האדם שם, ולכן קוראים לגיאורגיה לנסות וליישב את הסכסוך בדרכי שלום [9]. סאקאשווילי מצידו הסתפק בלהודות לשר החוץ הצרפתי על תמיכתה של פריז בגיאורגיה וחזר על תביעתו לסיים את מה שהוא רואה ככיבוש רוסי בשני חבלי המריבה [10].


מדבדב עם נשיאי אבחזיה ודרום אוסטיה, זמן קצר לפני החתימה על הפסקת האש לפני שנתיים. צילום: הקרמלין

לסמן קו בחול

עם כל הכבוד לגיבוי האמריקני המגומגם ולרצון האירופי לשדרג את היחסים, נותנת הטון באזור היא כמובן רוסיה. שילוב של גורמים הביא את הקרמלין לצאת למלחמה לפני שנתיים – מערכת היחסים העכורה עם גיאורגיה מאז מהפכת הוורדים והרצון לחוש לעזרתם של הרוסים בשני חבלי הארץ, אבל מעל הכל היה זה הצורך הרוסי לקבוע עובדות בשטח לכל הגורמים האחרים שפעלו באזור, ולהבהיר כי רוסיה לא תאפשר את המשך הזחילה המערבית מזרחה.

הניסיון של ממשל בוש לצרף את גיאורגיה ואת אוקראינה לברית נאט"ו, הקולות שנשמעו מפעם לפעם מצד האיחוד האירופי לגבי פוטנציאל ההתרחבות מזרחה, השפעתן של המהפכות הצבעוניות על מנהיגי ואזרחי האזור והתסכול הגובר כלפי רוסיה נוכח השימוש האגרסיבי שעשתה בשליטתה בתחום הגז הטבעי, כל אלו הציבו את רוסיה בעמדת מגננה מסוימת שדרשה מהלך דרמטי. גיאורגיה הייתה יעד מתבקש.

אמצעי הלחץ היעיל ביותר שעומד לרשות הרוסים הוא כאמור השליטה בתחום הגז הטבעי. בשנים האחרונות השתמשה רוסיה באמצעי זה על מנת להעניש מנהיגים סוררים או להביא לשינויי מדיניות של אחרים. אוקראינה, בלארוס, גיאורגיה, מולדובה וליטא הרכיבו את השורה הראשונה של המדינות שסבלו מהמדיניות הרוסית, אך מעגל הנפגעים לא נסגר שם – מדינות מערב אירופה, מקבלות כשליש מהגז הטבעי שלהן מגזפרום, באמצעות הצינורות שעוברים בין היתר בבלארוס, אוקראינה וגיאורגיה. פגיעה במקור ההספקה או בצינורות עצמן מורגשת היטב במערב אירופה.

גיאורגיה חיפשה אלטרנטיבה לגז הרוסי ולשם כך הסכימה לארח קווי גז טבעי ונפט חדשים, מאזרבייג'אן בעיקר לכיוון מערב היבשת. בשטחה עובר קו הנפט BTC, המזרים עד מיליון חביות נפט ביום מאזרבייג'אן לטורקיה [11]. גם תוואי הצינור נאבוקו, הצפוי להזרים למערב היבשת 31 מיליארד מ"ק של גז טבעי בשנה, עובר בגיאורגיה, שהפכה עם או בלי משים לחור שבחומת האנרגיה שבנו הרוסים ממזרח לאירופה.

חשיבות השליטה על המתרחש באזור, הן עבור הרוסים והן עבור האמריקנים והאירופים, צפוי להותיר את גיאורגיה כזירת התגוששות בין-גושית גם בשנים הקרובות. הצהרתו-הצעתו של שגריר רוסיה לברית נאט"ו, דימיטרי רוגוזין, מהחודש שעבר כי גיאורגיה לא תוכל להתקבל לברית נאט"ו כל עוד לא תכיר בעצמאותן של שני חבלי הארץ הפורשים אבחזיה ודרום אוסטיה [12], עשויה להתפרש כבלון-ניסוי רוסי לראות האם תמורת הסרת התנגדותה להתפשטות ברית נאט"ו מזרחה, תוכל לגייס הכרה בינלאומית גורפת לעצמאות שני החבלים הפרו-רוסיים שהתנתקו מגיאורגיה. ניתן עוד להניח שבקרמלין לא מתכוונים לשלם מחיר מדיני גבוה כל כך רק תמורת הכרה מערבית באבחזיה, ומוכנים להקריב הרבה תמורת ביתורה והחלשתה של גיאורגיה.

היחסים בין רוסיה לגיאורגיה, שהיו מתוחים מאוד מאז מהפכת הוורדים ב-2003, נותרו גרועים גם לאחר המלחמה. בינואר 2009, הכריזה רוסיה כי כל מדינה שתספק נשק לגיאורגיה תספוג סנקציות כלכליות מצד מוסקבה. בתחילת החודש, במלאת שנתיים למלחמה, הצהיר הנשיא הרוסי כי לטעמו כל ההחלטות שהתקבלו לקראת ובמהלך המלחמה היו מוצדקות, וכי רוסיה בסך הכל נחלצה לעזרתם של תושבי אבחזיה ודרום אוסטיה. לשאלה האם תיתכן נורמליזציה בין רוסיה לגיאורגיה, השיב הנשיא הרוסי כי הדבר אינו אפשרי תחת ההנהגה הנוכחית בגיאורגיה. ימים ספורים לאחר מכן אף הגיע לביקור פתע באבחזיה.

ניסיון לייצר מאזן רווח והפסד מבחינת הרוסים שנתיים אחרי המלחמה מצייר תמונה מורכבת – מצד אחד, ניכר כי בגיאורגיה ובמדינות אחרות באזור התמתנו הטונים האנטי-רוסיים. אין פירוש הדבר כי נרשמה במדינות אלו תנועה המונית למחנה הפרו-רוסי, אלא שבאופוזיציה בוחרים בקו מתון יותר, לפחות פומבית.

מצד שני, כל הגורמים האחרים בזירה מנסים לייצר מציאות נטולת השפעה רוסית, במידת האפשר – באיחוד האירופי פועלים כאמור להדק את הקשרים הכלכליים עם כל מדינות האזור, בארמניה שם עדיין נמצא בשלטון שלטון פרו-רוסי באופן יחסי, מתמקדים בשנתיים האחרונות בניסיון לבנות מחדש את היחסים עם טורקיה כאלטרנטיבה בין היתר גם לסחורות רוסיות; מולדובה מזמן לא הייתה כל כך רחוקה וגם מהפך פוליטי אפשרי נגד השלטון הפרו-מערבי נקשר יותר לסיבות פנימיות מאשר לזיקה לרוסיה; גם באוקראינה, שם נבחר מנהיג פרו-רוסי, אפשר לשייך את בחירתו לא מעט גם למחאה נגד השלטון הקודם ופחות לתמיכה ברוסיה.

לא פחות מטרידה מבחינת הרוסים היא העובדה כי רק שלוש מדינות נוספות – ניקרגוואה, ונצואלה ונאורו – הכירו עד היום בעצמאות חבלי המריבה, ואף אחת מבין אלו אינה בעלת זיקה ישירה לאזור. במלאת שנתיים למלחמה ממקדים הרוסים את מאמציהם בבלארוס בתקווה שזו תכיר בעצמאות החבלים ותפרוץ את הסכר, אך מינסק נמצאת בתסבוכת משלה – לוקאשנקו, "הדיקטטור האחרון באירופה", קיבל החלטה לחמם במידת האפשר את היחסים עם האיחוד האירופי, לאחר שנאלץ להיכנע לתכתיבים מרוסיה מספר פעמים בשנים האחרונות.

רוסיה, באמצעות גזפרום, שולטת שליטה כמעט מוחלטת במשק האנרגיה בבלארוס, והשתמשה כבר ב"שוט" הזה על מנת לאלץ את לוקאשנקו ליישר קו בענייני מדיניות. השימוש החוזר בסנקציות הכלכליות מצד הרוסים, לא רק כלפי בלארוס, אילץ את השווקים התלותיים יותר להיכנע לתכתיבים בטווח הקצר, אבל הניע את כל האזור לחפש אלטרנטיבות. הצהרתו של לוקאשנקו בעיצומו של הסכסוך האחרון עם רוסיה מוקדם יותר השנה, כי ירכוש 80,000 חביות נפט ביום מוונצואלה, הייתה יותר הצהרתית באופיה ולא תמעיט כמעט בכלל מהתלות הבלארוסית ברוסיה, אך יש בה כדי להעיד על משאת ליבו של נשיא בלארוס [13]. למרות זאת, נראה כי האחיזה הרוסית עודנה חזקה בבלארוס והובילה להכרזה של מדבדב בתחילת החודש כי לוקאשנקו הסכים להכיר בעצמאות שני חבלי המריבה [14].


חיילים גיאורגים עוזבים את אבחזיה, ככל הנראה לבלי שוב. צילום: סוכנות אוסינפורם

הצבא הרוסי

רוסיה אמנם הכריעה את גיאורגיה ללא מאמץ מיוחד, אך המלחמה חשפה כאמור את מצבו העגום של הצבא הרוסי מבחינת איכות הציוד. בספטמבר 2008, חודש לאחר המלחמה בגיאורגיה, הכריז פוטין על תוכנית תלת-שנתית להגדלת תקציב הביטחון ב-50%. ימים ספורים לאחר אישור התוכנית, פרץ המשבר הכלכלי העולמי והשפיע בכל החזיתות, גם על תקציב הביטחון הרוסי שקוצץ ב-2009 ב-15%. בחודש שעבר, במה שנחשב לסימן נוסף להתאוששות הרוסית מהמשבר, אישר הדומא הרוסי תוכנית תלת-שנתית חדשה, הפעם להגדלה של 65% בתקציב הביטחון על פני שלוש שנים, מ-40 מיליארד דולר כיום ל-70 מיליארד [15]. שיעור תקציב הביטחון מהתוצר הרוסי יעלה אף הוא בהדרגה, מ-2.6% כיום ל-3.2% בעוד שלוש שנים.

חשוב לשים לב כי הגדלת תקציב הביטחון היא רק נדבך אחד בתוכנית המודרניזציה של הצבא הרוסי. סגן שר ההגנה הרוסי, ולדימיר פופובקין, חשף לפני מספר שבועות כי בקרמלין שוקדים על תוכנית לחמש מחדש את מרבית הצבא הרוסי עד שנת 2020, ומתכננים להשקיע בכך מעל 400 מיליארד דולר עד סוף העשור, וזאת מעבר לגדילה בתקציב הביטחון. על פי פופובקין, התוכנית הגדולה שתתמקד בציוד חיל האוויר הרוסי במטוסי קרב מהדור החמישי, ובבניית קו ייצור חדש לנושאות מטוסים, נמצאת בשלבי אישור אחרונים. בינתיים, נמצאים הרוסים במו"מ מתקדם עם צרפת לרכישת שתי נושאות מסוקים כבר כעת, תמורת סכום כולל של כמיליארד דולר.

במקביל לשדרוג הציוד הצבאי, פועלים הרוסים גם להשבחת כוח האדם. כבר בזמן המלחמה בגיאורגיה, דאגו אמצעי התקשורת הרוסים לפרסם תמונות של הלוחמים הצעירים וחדורי רוח הקרב, בניסיון להתנער מתדמית הלוחמים המזדקנים והמדוכאים של שנות ה-90 [16]. ב-2008 הכריזו הרוסים על כוונה להשלים את הקטנת מספר החיילים בצבא, מ-4.5 מיליון בעידן הסובייטי עד למיליון בעוד שנתיים [17].

כל התוכניות לשדרוג הצבא הרוסי ולציידו בנושאות מטוסים ומסוקים, על רקע טיסות המפציצים האסטרטגיים הנמשכות כל העת מסביב לגלובוס, מטרתן לא רק להרתיע יריבים דוגמת סאקאשווילי מלפעול נגד אינטרסים רוסיים, אלא כדי לייצר הרתעה מול יריבותיה האסטרטגיות של רוסיה.


טיל רוסי שלא התפוצץ בבית בגיאורגיה – עדות למצב הציוד של הצבא הרוסי. צילום: צבא ארה"ב

סאקאשווילי בתפקיד פוטין?

ובחזרה לגיאורגיה, שם מנהל בשנתיים האחרונות הנשיא סאקאשווילי מלחמת הישרדות על שלטונו. הבחירות המקומיות שנערכו בסוף מאי, עמדו בסימן המשך הביקורת על סאקאשווילי שעדיין לא מימש את הבטחות הבחירות שלו מ-2003 לבסס משטר דמוקרטי. מבקריו של הנשיא טוענים כי הוא עדיין מורה להצר את צעדי האופוזיציה ואת חופש העיתונות. מנגד, טוענים תומכי הנשיא כי נרשמת התקדמות כל הזמן והדמוקרטיזציה של גיאורגיה מתקדמת [18].

תוצאות הבחירות הפתיעו כשבישרו על ניצחון לנשיא המכהן – בבירה טיביליסי, שם נמצאת בערך כשליש מהאוכלוסיה, זכה המועמד מטעם מפלגתו, גיגי אוגולבה (Gigi Ugulava) ב-55% מהקולות ונבחר לראש העיר. מחוץ לבירה, זכתה מפלגת השלטון בשיעורי תמיכה גבוהים אף יותר [19]. אותו אוגולבה, ממקימי תנועת הנוער קמארה! (Kmara, בגיאורגית – "מספיק ודי") שעמדה במרכז מהפכת הוורדים, נחשב כעת למועמד המוביל לרשת את סאקאשוולי, שאמור לפנות את כסאו בבחירות 2013 [20].

תומכיו של אוגולבה מתכננים אולי את היום שאחרי, אך זה עשוי להגיע מאוחר יותר מכפי שהם חושבים. אנשיו של סאקאשווילי מנסים להעביר בימים אלו בפרלמנט טיוטה של חוקה חדשה, שעשויה לאפשר לנשיא המכהן לשמור על השלטון גם לאחר תום כהונתו השנייה, אבל כראש ממשלה. "הוא עושה לנו פוטין" מכנים זאת באופוזיציה הגיאורגית [21], בהתייחסם למעברו של פוטין, שנחשב עדיין לדמות הפוליטית החזקה ביותר ברוסיה גם שנתיים לאחר שפינה את כסא הנשיא ועבר לתפקיד ראש הממשלה.

אנשיו של סאקאשוולי טוענים כי הרעיון מאחורי חוקה חדשה הוא לאמץ את המודל האירופי ולעבור ממשטר נשיאותי למשטר פרלמנטרי. על פי לוח הזמנים המוצע, הפרלמנט אמור להתכנס ולאשר את החוקה ב-24 באוגוסט, יום השנה ה-15 לאימוץ החוקה הראשונה של גיאורגיה הפוסט-סובייטית ונראה כי רק סאקאשווילי בעצמו, אם ישוכנע להקפיא או לשנות את תוכניותיו, יוכל למנוע את אישור החוקה החדשה, בפרלמנט בו 131 מתוך 150 חברים הם חברי מפלגתו.


סאקאשווילי עם אובאמה – התמיכה הדיפלומטית מוושינגטון לא יכולה לעצור את הטנקים הרוסים. צילום: הבית הלבן

יתרונות ההשפעה הישירה

חמש שנים חלפו מאז הפריצה הרוסית קדימה, אחרי שנים של דשדוש ולאחר מכן התאוששות. ניתוח ההצלחות והכשלונות מהזווית הרוסית מציגה תמונה ברורה – במקומות בהם פעלה רוסיה בעקיפין להשיג את רצונה, אם באמצעות שליטים פרו-רוסים ואם באמצעות מנופים כלכליים, נחלה רוסיה הצלחה גדולה בטווח הזמן הקצר אך זו הלכה ונחלשה בחלוף השנים, כשהובילה את הצד השני לחפש אלטרנטיבות. לעומת זאת, במקומות בהם השיגה רוסיה שליטה ישירה, כמו על תאגידי הגז בבלארוס או בסרביה, על ענף הבנקאות בארמניה וגם על כוחות הצבא באבחזיה ודרום אוסטיה, ההצלחה הרוסית הייתה חד משמעית.

מאזן זה עשוי לרמוז מה תהיינה דרכי הפעולה המועדפות של רוסיה בשנים הקרובות – שליטה ישירה על מוקדי כוח בכל מקום אפשרי. שאיפה זו יכולה להסביר גם את הסרת ההתנגדות הרוסית להרחבת נאט"ו מזרחה תמורת הכרה בעצמאות שני החבלים הפרו-רוסיים, שכן זו מציבה מצד אחד של המשוואה את גיאורגיה תחת מטרייה צבאית תיאורטית שספק אם תמומש אי פעם ובוודאי שלא נגד רוסיה ומצד שני של המשוואה שליטה ישירה על שני חבלי ארץ חשובים מבחינת הרוסים.

אם יצליחו במשימתם בגיאורגיה, עשויים הרוסים לפעול בכל האמצעים על מנת להכריע סכסוכים באמצעות קביעת עובדות מהירה בשטח. במסגרת מדיניות זו, טרנסניסטריה הפרו-רוסית, הלכודה בין אוקראינה למולדובה, עשויה להיות היעד הבא לפעולה רוסית, אלה אם כן תפעל הממשלה המולדובית לפשרה מדינית שלווה עם רוסיה.

גם למערב וגם לשלטון המקומי לקח ללמוד מאירועי קיץ 2008 והוא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. האמריקנים והאירופים יכולים לשחרר הצהרות תמיכה בכל משטר מקומי המראה שאיפה לדמוקרטיה, אך לא יגייסו כוחות כדי להתמודד מול כוח רוסי שייצא לקבוע עובדות בשטח. הרוסים, המכירים מסורתית בהשפעה המכרעת שיש לאחיזה בשטח, צפויים להמשיך ולאיים במידת הצורך בהשתלטות פיזית על מוקדי חיכוך, ולא יתקשו להתמודד עם גינויים על פעילותם דוגמת אלו הנשמעים לגבי צ'צ'ניה. אין ספק כמעט כי מאזן רווח והפסד זה יעמוד לנגד עיניהם של כל הגורמים האנטי-רוסיים באזור, ויגרום לרבים מהם לחשוב פעמיים בטרם יצאו לפעולה נגד רוסיה.

הערות

1. Nicolas Landru, "Imedi TV: The Russians invaded Georgia, Saakashvili murdered – a joke that evokes only forced laughter", Caucaz.com, 22/03/2010

2. "Funds For Conflict Victims In South Ossetia Disbursed To Army, Police", RFE/RL, 29/07/2010

3. "Russia to begin gas supplies to S.Ossetia bypassing Georgia", RIA Novosit, 26/08/2009

4. Brian Whitmore, "A Year After The War, South Ossetia And Abkhazia Seek Different Paths", RFE/RL, 06/08/2009

5. Christopher Toothaker, "Venezuela's Chavez promises to help Abkhazia, South Ossetia to seek international recognition", AP, 23/10/2010

6. Arshad Mohammed, "Clinton concerned over Russian bases in Georgia", Reuters, 05/07/2010

7. עוד על השותפות המזרחית במאמר בשם זה, בגיליון אפריל 2009 של סיקור ממוקד

8. "EU-Georgia Association Agreement Talks in Batumi", Financial.com, 15/07/2010

9. "EU urges Georgia to restart dialog with former republics", RIA Novosti, 15/07/2010

10. "Saakashvili thanks France for backing Georgia's EU integration", RIA Novosti, 15/07/2010

11. Matt Knight, "Georgia pipeline fuels new hope and old tensions", CNN, 27/04/2010

12. "WorldGeorgia must recognize independence of republics for NATO membership – Russian envoy", RIA Novosti, 12/07/2010

13. "Belarus's Lukashenko To Buy Oil from Far Far Away", Pravda, 19/03/2010

14. "Belarus promises to recognize Abkhazia, South Ossetia – Medvedev", RIA Novosti, 03/08/2010

15. Andrew Osborn, "Russia approves 65 per cent defence budget increase", Telegraph, 30/07/2010

16. עוד על הצבא הרוסי במלחמה בגיאורגיה במאמר "סדר במגרש הרוסים", בגיליון ספטמבר 2008 של סיקור ממוקד

17. "Russia to downsize Armed Forces to 1 mln by 2012", RIA Novosti, 14/10/2008

18. Matt Robinson, "ension in Georgia as local elections near", Reuters, 06/05/2010

19. "Georgia Post-Election Watch: May 2010 Local Elections", iri.org, 07/07/2010

20. Giorgi Lomsadze, "Amid Controversy, Georgian Student Protest Movement Grows", Eurasianet.org, 10/06/2003

21. "Controversy Over New Georgian Draft Constitution Continues", RFE/RL, 27/07/2010


מאמרים נוספים