שנת 2012 עומדת להיות שנה עמוסה במערכות בחירות ובחילופי דורות ברחבי העולם. ארה”ב, רוסיה, צרפת, דרום קוריאה, ונצואלה ומכסיקו הן רק כמה מהמדינות שעתידות לעבור מערכות בחירות בשנה הקרובה, כשאליהן עשויות להצטרף ישראל, איטליה ובריטניה. בסין אמנם לא ילכו לקלפי, אך הקונגרס ה-18 של המפלגה הקומוניסטית שיתכנס בסתיו, יבחר נשיא וראש ממשלה חדשים. על רקע משבר כלכלי חדש בפתח, נראה כי יתחוללו השנה כמה מהפכים במדינות מפתח.

ב-6 מ-10 הכלכלות הגדולות בעולם צפויים השנה מאבקים פוליטיים: בארה”ב, רוסיה וצרפת וכנראה שגם באיטליה ובבריטניה ילכו לקלפי, ובסין תתכנס הוועדה המסדרת כדי לבחור הנהגה חדשה.

בארה”ב, יהנה הנשיא ברק אובאמה מהמסורת האמריקנית שתחסוך לו התמודדות פנימית במפלגתו, והוא יביט בהתגוששות בקרב הרפובליקנים. שורה ארוכה של עימותים בין המועמדים השונים לא הצליחה להציג מועמד בולט. רק לקראת תחילת עונת הפריימריז התמונה התבהרה וההתמודדות מתנהלת בין ארבעה – מיט רומני, חבר הקונגרס, יושב ראש בית הנבחרים לשעבר, ניוט גינגריץ’, מושל מסצ’וסטס לשעבר, רון פול ומי שהפתיע והתברר בספירה חוזרת כמנצח בפריימריז הראשונים של ההתמודדות באיווה, הסנאטור ריק סנטורום מפנסילבניה.

הרפובליקנים מקווים רק כי בניגוד ל-2008, הבחירות המקדימות הפעם תוכרענה מוקדם יותר – עד “יום שלישי הגדול”, ה-6 במרץ, בו תיערכנה בחירות מקדימות ל-41% מהנציגים המצביעים בעד מועמד המפלגה הרפובליקנית. התייצבות מאחורי מועמד מוסכם, תעניק לו מספיק זמן לבסס עצמו כאלטרנטיבה.

דונלד טראמפ, שהשתשע בראיון להתמודד בקרב המפלגה הרפובליקנית, עשוי לרוץ לבסוף כמועמד עצמאי, מה שעשוי לפעול לטובתו של אובאמה, בדיוק כמו שההתמודדות של רוס פרו בשנות ה-90 גזלה בעיקר קולות מהרפובליקנים וסללה את הדרך לניצחונו של קלינטון הדמוקרט.

אובאמה, מאז המפלה שספג בבחירות האמצע, הציג שנה מוצלחת יותר מאשר השנתיים הראשונות שלו כנשיא – הוא עמד בהבטחתו לסיים את המלחמה בעיראק, גזר קופון על חיסול אוסאמה בן לאדן והצליח להעביר את הסכמי הסחר החשובים עם דרום קוריאה וקולומביה, אך המשבר הכלכלי מעיב על הכל. שיעורי התמיכה בנשיא, שהיו באזור ה-70% בתחילת כהונתו, ירדו אל מתחת לרף ה-50% כבר לפני שנה, והם נעים מאז אוגוסט באזור ה-40%-45%. אובאמה החל את כהונתו עם ציפיות בלתי אפשריות כמעט, והאכזבה ממנו בהתאם. על אף הסקרים, בחירה של הרפובליקנים במועמד שמרני יותר, תקל במידה רבה על חייו של אובאמה. התמודדות של טראמפ במקרה כזה תבטיח כמעט בוודאות את הניצחון לאובאמה.

גם שליש מהסנאט – 33 מושבים – יעמדו לבחירה. 21 מהם מאוישים כיום על ידי סנאטור דמוקרטי, 10 על ידי סנאטור רפובליקני ושניים על ידי סנאטור עצמאי. אמנם מדובר בשלב מוקדם מאוד לבצע תחזיות, בשל העובדה שטרם נערכו פריימריס במפלגות השונות ולכן עוד לא ברור מי הם המתמודדים, אולם הערכות רווחות הן שהרפובליקנים יצליחו להטות את הכף לטובתם, ובכך יהפוך הקונגרס על שני בתיו לרפובליקני, מה שאומר צרות גדולות עבור אובאמה, בעיקר בכל הנוגע להצבעות על התקציב ויוזמות של תוכניות חילוץ למיניהן.

רומני – יזכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית ויתמודד מול אובאמה? צילום: גייג’ סקידמור

חמש הגדולות של אירופה – תמונת מצב

המשבר המתמשך הפוקד את האיחוד האירופי גובה וימשיך לגבות מחיר פוליטי מהמנהיגים. חוזה לואיס ספאטרו, המנהיג הסוציאליסטי של ספרד, שנבחר מיד לאחר מתקפת הטרור במדריד ב-2004 וזכה בכהונה שנייה ב-2008, לא הצליח לשרוד אותה ונאלץ להקדים את הבחירות לנובמבר 2011. בבחירות אלו, בהן לא התמודד ספאטרו, חוללו השמרנים מהפך והשתלטו על המדינה מוכת האבטלה. המפלגה הסוציאליסטית, שזכתה בכמעט 44% תמיכה ב-2008, צנחה ל-28% תמיכה בלבד.

באיטליה, נאלץ ראש הממשלה הצבעוני, סילביו ברלוסקוני, לעזוב את תפקידו בפעם השלישית. מי שהחליפו בתפקיד הוא מריו מונטי, טכנוקרט הנחשב למומחה כלכלי. מונטי הקים ממשלה בתוך ימים, מינה עצמו גם לשר האוצר והצהיר על תקווה כי הממשלה תחזיק מעמד עד למועד הבחירות המתוכנן – 2013.

בסוף דצמבר, ביצע מונטי את המהלך המשמעותי הראשון שלו, כשגייס מציבור המשקיעים כ-14 מיליארד דולר במכירת אג”ח עם תשואה גבוהה במיוחד יחסית לגוש האירו. המהלך התקבל אמנם בחשדנות בשווקים, אך אין ספק שמדובר היה במבחן חשוב שצלח ראש הממשלה האיטלקי שהזדרז לקבוע כי אירופה לא צריכה עוד לדאוג מהנעשה באיטליה [1].

ואם כבר סרקוזי – הנשיא הצרפתי, שירש בקול תרועה רמה את שיראק ב-2007, יצטרך להפשיל שרוולים ולהילחם על כהונה שנייה, בבחירות שתיערכנה באפריל. כמי שהעביר את רוב כהונתו בשנות המשבר הכלכלי, מעטים היו החודשים בהם שיעורי התמיכה בו בסקרי דעת קהל היו חיוביים, והם נעים בשנים האחרונות סביב ה-30%. בחודש שעבר, עלתה התמיכה בו ל-35%, על אף שרוב הצרפתים הביעו התנגדות לאופן שבו הוא מנהל את המשבר הכלכלי [2].

סרקוזי, שמקווה להשלים ביחד עם מרקל את אשרור האמנה הכלכלית החדשה של אירופה עוד לפני הבחירות, יצטרך לנהל קמפיין לא פשוט במקביל. בסקר שנערך בדצמבר בין המועמדים לנשיאות, זכה מועמד הסוציאליסטים פרנסואה הולנד ב-32%, סרקוזי ב-25.5% ומועמדת הימין הקיצוני, מארין לה-פן, ביתו של ז’אן מארי לה-פן, ב-17%.

גם בריטניה עשויה ללכת במהלך השנה לקלפי, אך מסיבה אחרת לגמרי – דיוויד קמרון, המנהיג פרלמנט “תלוי”, לאחר שתוצאות הבחירות לא איפשרו לשמרנים להקים קואליציה לבדם, הוא אחד המנהיגים הבודדים שהצליחו לסיים את השנה עם שיעור תמיכה חיובי – 48% הביעו בו תמיכה, לעומת 43% שמאוכזבים ממנו [3].

קמרון, שהחל את כהונתו ברגל שמאל, זכה לתמיכה רבה בבריטניה כשהטיל וטו על התוכנית האירופית לאימוץ אמנה כלכלית חדשה. צעד זה, שנחשב כצעד שנועד להגן על אינטרסים בריטים בדרך אולי, לעסקה טובה יותר, זכה לביקורת מצד השותפה לקואליציה. בעקבות זאת, גוברות ההערכות כי קמרון יכריז על בחירות בזק ואולי אף להגדירן כמשאל עם על המדיניות הכלכלית שלו, צעד שיאפשר לו לגייס רוב ושלטון יחיד לשמרנים.

מי שמובילה את אירופה כבר 7 שנים, היא אנגלה מרקל, הקאנצלרית הדומיננטית של גרמניה. מרקל, שזכתה לקיתונות של רותחין כשגייסה את אירופה ואת יתרות המט”ח של גרמניה על מנת לסייע ביד נדיבה ליוון, זכתה לשבחים רבים על אופן ניהולה את המשבר האחרון – 91% מהגרמנים הביעו תמיכה בעמדותיה של מרקל ובאופן ניהולה את המשבר [4], ושיעור שביעות הרצון בה עלה ל-63% בתחילת ינואר [5]. מספרים אלו, דמיוניים עבור כל מנהיג דמוקרטי אחר בעידן של משבר, מעידים על האמון לה זוכה מרקל מבית ומחוץ.

סיכומו של דבר – הסוציאליזם במדינות הגדולות של אירופה נסוג לאחור נוכח האיום בקריסה – גרמניה ובריטניה צפויות להציג את הממשלות היציבות ביותר השנה ולהדק את שיתוף הפעולה ביניהן [6]; סרקוזי יצטרך לנהל קרב בעלייה על מנת לזכות בכהונה שנייה, ובספרד ממתינים לראות את המדיניות הכלכלית החדשה של השמרנים. מי שעשוי להוות “שובר שוויון” במאבק על היציבות באירופה ועל האווירה בשווקים, הוא מריו מונטי האיטלקי, שגיוס האג”ח שיזם דווקא בימיה האחרונים של השנה האזרחית, זכה לשבחים: “האומץ של מונטי מעורר השראה”, פסק סרקוזי כשנפגשו השניים כעבור מספר ימים.

סרקוזי עם נשיאת ברזיל רוסף – האם יצליח לזכות בכהונה שנייה? צילום: נובה לורקו

פוטין ייגרר לסיבוב שני?

ברוסיה, הולכים ומתרבים האישים המתכוונים להתמודד מול ולדימיר פוטין בבחירות לנשיאות. פוטין יגיע לבחירות האלו חבול במידת מה מתוצאות הבחירות לפרלמנט ועוד יותר מכך מהמחאה הציבורית על התנהלות הבחירות. סקר שנערך ברוסיה באמצע דצמבר הצביע כי התמיכה בו ירדה ל-51% בלבד. עוד יותר חמור מבחינתו של פוטין תעיד התוצאה כי רק 42% מהרוסים העידו כי יצביעו עבורו [7].

קשה לראות עדיין תרחיש כי לא ייבחר לנשיאות, אך תוצאה כזו תאלץ אותו להתמודד בסיבוב השני מול מנהיג הקומוניסטים זיוגאנוב, מעמד שוודאי ייחשב כניצחון לאופוזיציה והשפלה למנהיג הכל-יכול של רוסיה מזה למעלה מעשור.

את הכהונה השלישית שלו כנשיא, יפתח פוטין באווירה ציבורית חסרת סובלנות, מאיימת להתפרץ. כששנות הגאות הכלכלית ופולחן האישיות מאחוריו, יצטרך פוטין למצוא את הדרך לא רק להצעיד שוב את רוסיה קדימה, אלא להביא לשיפור כלכלי אותו יוכלו גם האזרחים להרגיש בכיסם [8].

הדור החמישי בסין

בסין, הפוליטיביורו, “הוועדה המסדרת”, הוא גוף המונה תשעה חברים, הדואג למנות את המנהיגים ולקדם בהדרגה את הצעירים יותר לעמדות השפעה. הו ג’ינטאו, מנהיג הדור הרביעי שהיה לנשיא ב-2002, צורף לוועדה עשר שנים קודם לכן [9]. בוועידה שצפויה להתכנס בסתיו השנה, צפויים נציגי הדור החמישי לקבל לידיהם את המפתחות – ראש עיריית שנחאי לשעבר, שִׂי ג’ינפינג, צפוי להתמנות לנשיא סין וסגן ראש הממשלה, לי קצ’יאנג, לראש הממשלה. שניהם, אגב, צורפו לפוליטביורו רק בוועידה הקודמת, ב-2007.

בחירתם של השניים לשתי עמדות המפתח מסמלת את המשך המאבק בין שני מחנות חזקים בהנהגה הסינית – שי ג’ינפינג נמנה על המחנה האליטיסטי, שנולד בימיו של הנשיא הקודם, ז’יאנג זמין. תומכי המחנה הזה מייצגים את התעשיה ואת מעמד הביניים המתרחב של סין, ומזוהים עם העיר שנחאי. שי מאמין כי הדרך לחיזוקה של סין עוברת בהמשך התעצמותה בזירה העולמית ובתהליך ליברליזציה רחב במשק. מנגד, לי קצ’יאנג הוא נציג המחנה הפופוליסטי ובמידה רבה ממשיך דרכו של הנשיא הנוכחי, הו ג’ינטאו, המזוהים יותר עם העיר בייג’ינג. חברי המחנה הזה מבקשים לשלב אלמנטים סוציאליסטים בדהירה של המשק הסיני קדימה, על מנת לשדרג, בין היתר, את מערכות הרווחה והבריאות ולהקטין את הסיכוי למחאות ציבוריות נרחבות בסין.

מנהיגי הדור החמישי, שי ולי, יהיו המנהיגים הראשונים שנולדו בשנות ה-50 של המאה הקודמת, כלומר לאחר המהפכה הסינית. השילוב ביניהם מסמל במידה רבה את הדרך שבה צועדת סין – חיזוק הפעילות בזירה הבינלאומית ומודרניזציה של המשק מזה, ושמירה על עקרונות סוציאליסטים מזה [10]. כקודמיהם, גם עליהם תוטל המשימה להבטיח את המשך הצמיחה הסינית ולא פחות חשוב מכך – את שימור הרלוונטיות של מנגנוני המפלגה, על מנת להבטיח כי לא יהיו האחרונים שייבחרו על ידי הפוליטביורו.

עם זאת, ברור כי העובדה כי על כסא הנשיא עומד להתיישב הפעם מנהיג המחנה האליטיסטי, שמאמין כאמור ביתרונות של התעצמות בזירה העולמית, תבשר על מפנה במדיניות הסינית. במקום “ההתעצמות השקטה” שאפיינה את סין מאז שנות ה-90, נקבל מדיניות תקיפה יותר, שתתאים למעמדה המתחזק של סין בעולם.

שִׂי ג’ינפינג עם מדבדב – הנשיא הסיני הבא? צילום: הקרמלין

מערכות בחירות נוספות

מטבע הדברים, הנעשה במעצמות ירכז את עיקר תשומת הלב, אך כמה מערכות בחירות במדינות נוספות עשויות להיות בעלות השלכות בזירה העולמית. באיראן יבחרו פרלמנט חדש בחודש מרץ, מה שעשוי להביא להתנגשות נוספת בין השלטונות לאופוזיציה; ברשות הפלשתינית שוקלים עדיין לערוך בחירות כלליות בחצי הראשון של השנה וגם בקניה צפויה מערכת הבחירות למשוך תשומת לב, לאחר שבסיבוב הקודם טענות לזיופים לטובת הנשיא מוואי קיבאקי, הביאו למהומות אלימות לא אופייניות למדינה המזרח-אפריקנית, בהן נהרגו 1,500 בני אדם וכ-200,000 בני אדם נוספים הפכו לפליטים; בסוף השנה, תיערכנה בחירות לנשיאות בדרום קוריאה, ויהיה מעניין לראות לאחר 5 שנות כהונה של לי מיונג באק, שהתבטא בפומבי יותר מקודמיו בעד איחוד עם הצפון ולאחר מותו של קים, עד כמה יעמוד הנושא במרכז מערכת הבחירות.

שלוש מדינות מסקרנות במיוחד שבהן תיערכנה בחירות השנה הן טיוואן, ונצואלה ומכסיקו. הראשונה שהלכה לקלפי כבר ב-14 בינואר היא טיוואן, שם זכה הנשיא המכהן מה-יינג-ג’יו בניצחון סוחף. הנשיא הטיוואני הביא להפשרה דרמטית ביחסים עם סין במהלך כהונתו הראשונה – חוזים כלכליים נחתמו, הטיסות הישירות חודשו וסין אף התחייבה להפסיק את מאמציה לשכנע את 23 המדינות שעדיין מכירות בטיוואן, לבטל את ההכרה בה. בטיוואן מודעים היטב לשאיפה הסינית לאיחוד, ומתלבטים כיצד לעשות זאת. מה, שהצליח בכהונה אחת להביא להתקרבות, אינו מעוניין באיחוד אלא בנורמליזציה בין הצדדים, בזמן שבאופוזיציה חוששים כי התקרבות יתר לסין תהפוך את האיחוד לבלתי נמנע. הניצחון הגורף בבחירות, מטבע הדברים, מעיד על עמדתם של הטיוואנים בנושא [11].

ביולי, תתקיימנה בחירות במכסיקו. הבחירות הקודמות, ב-2006, הובילו למשבר פוליטי קשה – פיליפה קלדרון ניצח בפער של חצי אחוז בלבד (פחות מ-250,000 קולות מתוך כ-41 מיליון קולות כשרים). לופז אובראדור, מי שהפסיד בדוחק, סרב להכיר בהפסדו והנהיג מחאה פוליטית רחבה שהובילה לספירה מחדש של חלק מהקולות. בסופו של דבר קלדרון ניצח ואובראדור, שנתמך בידי נשיא ונצואלה צ’אבז, נאלץ להמתין להזדמנות הבאה, שתגיע השנה. השתלטות של מנהיג עם אג’נדה סוציאליסטית על מכסיקו, החברה עם ארה”ב וקנדה בנאפט”א, עשויה להעמיד במבחן את יחסיה של ארה”ב עם כל מדינות אמריקה שמדרום לה, ולפגוע באופן אנוש בהשפעתה באזור.

ואם כבר הוגו צ’אבז – באוקטובר יעמוד גם הוא לבחירה, בבחירות לנשיאות בוונצואלה. צ’אבז נאבק במהלך השנה החולפת בסרטן אך לעת עתה, אין סיבה להניח כי לא יתמודד. בתחילת החודש הכעיס צ’אבז רבים כשמינה את בן בריתו הקרוב, הגנרל הנרי ראנגל סילבה, לשר ההגנה. רנגל, שספג אש ב-2010 כשהכריז שהצבא לא יקבל ניצחון של האופוזיציה בבחירות 2012, מסומן על ידי ארה”ב כאחד ממובילי תעשיית הברחת הסמים בוונצואלה [12]. הוא נמנה על המעגל הקרוב של צ’אבז, והמהלך הזה עשוי להתברר כראשון בדרך לסימונו כיורש אפשרי, אם לא השנה אז בעוד שנים מספר.

ולבסוף, ישראל

דווקא כשנראה היה כי ממשלת ישראל צולחת את המחאה החברתית ואת האיומים ב”צונאמים” מדיניים שונים באוגוסט-ספטמבר, וכשנראה כי דבר לא יוכל לעצור את הממשלה מלפעול עד למועד המקורי של הבחירות, אירוע נדיר במקומותינו, הודיע רה”מ נתניהו על קיום פריימריס לראשות המפלגה בסוף ינואר. קודם לכן קיימה מפלגת העבודה בחירות לראשות המפלגה שבהן ניצחה שלי יחימוביץ’, והכרזתו של נתניהו כפתה גם על מפלגת קדימה לבחון תאריכים שונים לעריכת פריימריס, שבוע לאחר שיו”ר המפלגה ציפי לבני דחתה יוזמות לעריכת בחירות מוקדמות על הסף.

בתחילת ינואר גם נודע כי העיתונאי ומגיש החדשות יאיר לפיד, יפרוש מהנחיית החדשות כחלק מחובת הצינון, ויעבור לפוליטיקה. על פי הדיווח של ערוץ 2, ברשימה שירכיב יופיעו אישים כגון ראש עיריית הרצליה יעל גרמן, הרב שי פירון, אלמנתו של החייל שנחטף ונהרג בתחילת מלחמת לבנון השנייה , קרנית גולדווסר, האלוף במיל. משה קפלינסקי והעיתונאי הוותיק עופר שלח.

במקביל גברו גם ההערכות כי אריה דרעי שוקל להיכנס לפוליטיקה בראש מפלגה שתכלול אנשים דתיים ולא דתיים ותקרוץ למצביעי מרכז.

תאריך הבחירות אם כן לא ברור, אך בהנחה כי נתניהו יחליט על הקדמת הבחירות עד לסוף מושב החורף של הכנסת, הבחירות ייערכו לכל המאוחר בקיץ.

כניסתם של יאיר לפיד ואולי דרעי לפוליטיקה טורפת את הקלפים – עד כה, הצביעו הסקרים על כך שגוש הימין עשוי להתחזק בבחירות, ולזכות ב-65-70 מנדטים. יאיר לפיד ממוקם במרכז המפה הפוליטית בדומה לאביו טומי ז”ל, שעמד בראש מפלגת שינוי,. למרות שרוב המנדטים שישאב יגיעו מקרב מצביעי קדימה, הרי שיש להניח כי יוכל לאיים גם על כמה מנדטים של הליכוד. עם זאת, מדובר בספקולציות רבות – לגבי לפיד, לא ברור עדיין אם אכן ירוץ בראש רשימה עצמאית אם כי זו נטייתו. שנית, לא ברור מה תהיה האג’נדה שלו למרות שנראה כי היא תעסוק בעיקר בנושאים הנוגעים לתחום דת ומדינה – יעל גרמן ממרצ והרב שי פירון לא נבחרו באקראי.

כמו כן, דרעי טרם החליט מה בדעתו לעשות וההשפעה שלו על המערכת אינה ידועה אף היא. לא ברור מי יעמוד בראשות מפלגת קדימה וישנן עוד שאלות רבות הנוגעות להתארגנות הרשימות השונות – לא מעט תלוי בתאריך שייבחר לקיום הבחירות, והתאריך עצמו מושפע מהערכת הקואליציה לגבי הזמן הנוח לעריכת בחירות.

הערות

1. “Italy raises $14-billion at much lower rates”, AP, 28/12/2011

2. “France Sarkozy’s popularity remains stable: poll”, Reuters, 17/12/2011

3. Tom Clark, “Cameron’s approval rating outstrips his government’s – poll”, The Guardian, 25/12/2011

4. Tony Czuczka, “Merkel’s Approval Rating Rises on Debt Crisis Handling, ZDF Says”, Bloomberg Businessweek, 16/12/2011

5. “Merkel approval rating at 2-year high”, EUObserver, 06/01/2012

6. עוד על כך במאמר “ציר ברלין-לונדון”, בגיליון נובמבר 2011 של סיקור ממוקד

7. Jonathan Earle, “As Approval Rating Falls, Putin Faces Runoff”, The Moscow Times, 19/12/2011

8. עוד בנושא, במאמר “בועט אבל פחות” בגיליון דצמבר 2011 של סיקור ממוקד

9. עוד על הוועדה והיסטורית המנהיגים של סין, במאמר “הוועדה המסדרת”, בגיליון דצמבר 2007 של סיקור ממוקד

10. עוד על המדיניות הסינית, במאמר “המשבר מגיע לסין”, בגיליון מאי 2009 של סיקור ממוקד

11. Andrew Jacobs, “Ties to China Linger as Issue as Taiwanese Prepare to Vote”, New York Times, 04/01/2012

12. “Venezuela: Chavez’s names ally as defense minister”, AP, 06/01/2012