האם מישהו יפסיק את הזרם?

שי קיוויתי על חוב החשמל הפלסטיני והקהילה הבינלאומית

שי א. קיוויתי


על רקע פנייתה של הרשות הפלשתינית להצטרפות לבית הדין הבינלאומי בהאג, ועם התחממות מערכת הבחירות בישראל, עולה שוב בתקשורת נושא חובותיה של הרשות לממשלת ישראל. במאמר אורח, עומד שי קיוותי על משמעות המדיניות הפלשתינית.

הרשות הפלשתינית, למרות היותה גוף ששואף להיות עצמאי, נמצאת עמוק בחובות כלפי ממשלת ישראל, חובות המוערכים בכ-1.5 מיליארד ש״ח, מתוך תקציב שנתי של כ-14.65 מיליארד ש״ח. עיקרם של חובות אלו, נובע מאי תשלום חשבון החשמל של הרשות לחברת החשמל הישראלית.

לרש״פ אין כיום מנגנון לייצור חשמל, ולכן מאז משבר האנרגיה שפקד את ירדן ב-2011, היא קונה את כל החשמל שלה מממשלת ישראל, דרך חברת החשמל הישראלית. למרות המחשבה הנפוצה, כי לחובות הרשות שורשים הנובעים ישירות מהסכסוך הישראלי-פלשתיני, הגידול המאסיבי של החוב נובע משתי החלטות פנימיות דווקא שהתקבלו על ידי ראש ממשלת הראשות הקודם, סלאם פיאד.

ההחלטה הראשונה הינה ההחלה של תעריף מגזרי שונה באזורים שונים ברש״פ. לדוגמה, התעריף אותו משלם אזרח מחנות הפליטים הינו 38 אגורות, 2/3 מהמחיר שהרש״פ קונה בו את החשמל. ההחלטה השנייה הינה החלטתו של פיאד למחול על חובות אזרחי הרש"פ בתמורה להסדרת התשלומים העתידיים. החלטות אלו, עוררו את זעמו של הרחוב הפלשתיני, וגרמו לתושבים רבים ששילמו עד כה את חשבון החשמל להפסיק לשלם אותו כליל.

המצב כיום הינו שחובותיה של הרש״פ הולכים וגדלים, ולא נראה פתרון באופק. על פניו אין לה לרש״פ מוטיבציה כלכלית ופוליטית לפעול כדי לכפות על הצרכן הפלשתיני לשלם את חשבון החשמל, פעולה שיכולה לערער את הלגיטימציה שלה לשלוט על הפלשתינים בשטחי יהודה ושומרון.

מדינת ישראל, מצידה, נמצאת במצב בעייתי – מצד אחד החוב הכספי הולך ותופח ומצד שני – היא אינה יכולה מבחינה הומניטרית למנוע אספקת חשמל חינם לרש״פ, כדי לא לעורר את זעמה של הקהילה הבינלאומית. בעבר, במקום לנתק את החשמל, ביצעה מדינת ישראל אכיפה כפויה ועצרה את העברה של הכספים שמגיעים לרשות מגביית המיסים של מדינת ישראל לשם כיסוי חובותיה של הרש״פ לחברת החשמל.

הקפאה מסוג זה בוצעה כבר מספר פעמים על ידי ממשלות ישראל, ומעוגנת בחלקה ב"חוק יישום הסכם עזה ויריחו”. בתקופת האינתיפאדה השנייה, אריאל שרון הקפיא את העברת הכספים כמעט לשנתיים, ב-2007 בעקבות ניצחון החמאס בעזה הוקפאו העברת הכספים לשנה וחצי, ב-2011 בעקבות הסכם הפיוס בין הרש״פ לחמאס הוקפאו הכספים שוב, וב-2012 בעקבות החלטת עצרת האו"ם להכיר ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה באו"ם חילט שר האוצר דאז יובל שטייניץ 435 מיליון ₪ והעביר אותם לחברת החשמל.

אם נבחן מקרוב את המקרים הללו נראה כי בכולם, הכספים הושבו לבסוף לרש״פ. לכן, לא מן הנמנע שההקפאה האחרונה, שהחלה באפריל 2014, בעקבות כישלון המשא ומתן המדיני ופנייתו של אבו מאזן לבית הדין הבינלאומי בהאג, גם היא תבוטל בעתיד, וכי הכספים המוקפאים יוחזרו לרש"פ. לפיכך, סביר שהחוב למדינת ישראל ימשיך לעמוד.

הבחירות הקרבות – האם ייתכן שינוי?

הבחירות הקרובות לכנסת הישראלית שנקבעו ל-17 במרץ, מציגות פוטנציאל לשינויים מרחיקי לכת במבנה הממשלה הנוכחית. לעומת מערכות בחירות קודמות, הסקרים הנוכחיים אינם חד משמעיים, ייתכן ובבחירות הקרובות נראה את התחזקותן של מפלגות הימין בראשות הליכוד או הבית היהודי. לחילופין, ייתכן כי החבירה של ציפי לבני ליצחק בוז'י הרצוג תגרום למפלגות השמאל לעלות לשלטון לאחר כמעט 15 שנה באופוזיציה.

עם זאת,  גם אם יתרחש מהפך שלטוני, לא סביר כי מדינת ישראל תוותר על החוב של הרש״פ. קיימות לכך שתי סיבות, הראשונה, כי מדובר בסכום כסף משמעותי, סכום כסף שיצטרך לצאת מכיסו של האזרח הישראלי, מהלך שיהיה קשה לכל פוליטיקאי, בכל צד של המפה להוביל, ובמיוחד, אבל לא רק, תחת ממשלת ימין. הסיבה השנייה הינה כי וויתור על חוב כזה, יהווה תקדים מול הרש״פ, ויאותת לה שגם בעתיד, אין לה סיבה לשלם את חובותיה.

התקדמות להסדר קבע או דשדוש במקום?

אנחנו נמצאים בסיטואציה, בה למרות שהוכרזו בעבר הכרזות בשני הצדדים המצביעות על מוטיבציה להיפרד, מוטיבציה שלא בהכרח תישמר בצד הישראלי לאחר הבחירות הקרובות, החוב המשותף ומערכת התמריצים הנוכחית גורמים לקיבוע המצב הקיים. בצורה אבסורדית, פנייתה של הרש״פ לבית הדין הבינלאומי בהאג משיגה את התוצאה ההפוכה בזירה המקומית לזו שהיא רוצה, שכן היא גורמת לישראל להתבצר בעמדותיה.

כל עוד לא ישתנה מבנה התמריצים, אשר מעודד את הרש״פ להיות בחובות, לא יימצא פתרון להסדרת החוב. כל עוד הרש״פ לא תצליח להתנהל בצורה עצמאית בשטחה, ספק עם להחלטות הקהילה הבינלאומית תהיינה השפעות רבות בפועל על ההתנהלות שבין מדינת ישראל לרש״פ.

השינויים הקרובים ידרשו מהרשות לבצע שינויים פנימיים אם ברצונה להתקדם למטרתה, במיוחד לאור התחזקותו של הימין הלאומי בישראל שמאיים לקבור את המוטיבציה של הממשלה הישראלית הנוכחית להגיע להסדר קבע בזמן הקרוב. ואולי, הרש"פ כבר החליטה, והאירועים האחרונים מראים כי היא קברה מבחינתה את אופציית הסדר הקבע, והחליטה שמטרתה הנוכחית הוא לכפות הסכם על מדינת ישראל דרך המוסדות הבינלאומיים.

הכותב הוא סטודנט לתואר מוסמך בחוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית.


מאמרים נוספים