משבר המנהיגות המתמשך ביפן, מותיר אומה שלמה במבוכה ובתחושת מיאוס מהמערכת הפוליטית. דומה כי חלפו שנים רבות מאז פרש מרצונו ראש הממשלה הפופולארי קויזומי, בספטמבר 2006. מאז, התחלפו שלושה ראשי ממשלה, שנבחרו כולם בבחירות פנימיות במוסדות המפלגה הדמוקרטית-ליברלית. זו צפויה לשלם את מחיר המשבר ולמצוא עצמה באופוזיציה, בפעם השנייה בלבד בתולדותיה של יפן הדמוקרטית.

ג’וניצ’ירו קויזומי, מי שהביא יציבות בעמדת ההנהגה ביצע רפורמות רבות במשק הכלכלי, במדיניות החוץ והביטחון של יפן ונהנה מפופולאריות בקרב הציבור, החליט כי הגיע לכלל מיצוי שנה לאחר תחילת הקדנציה השנייה שלו בתפקיד. כשעזב, החליפו בתפקיד שינזו אבה, פוליטיקאי צעיר ומבטיח.

אבה לא הצליח להיכנס לנעליים הגדולות שהותיר אחריו קויזומי, וממשלתו ספגה ביקורת ציבורית על פרשות שחיתות חמורות. ביולי 2007, הפסידה המפלגה הליברלית-דמוקרטית בהנהגתו של אבה את הרוב בבית העליון בפרלמנט היפני לטובת מפלגת האופוזיציה, המפלגה הדמוקרטית. מכאן ואילך, נוסף קושי נוסף להנהגתה של ארץ השמש העולה, מאחר ולרשות האופוזיציה עמדה עוצמה שאפשרה לה לבטל או לעכב תהליכי חקיקה חיוניים עבור הממשלה.

בספטמבר 2007, בתום שנת כהונה אחת, הוחלף אבה על ידי יאסו פוקודה. במפלגת השלטון היו מי שקיוו כי הבחירה בפוליטיקאי אפור ואיש מנגנון מובהק, תסייע להשיב את אמון הציבור במוסדות השלטון. בפועל, גם כהונתו של פוקודה הייתה רצופה פרשיות שחיתות חמורות ואף הוא שרד שנה אחת בלבד.

בספטמבר 2008, היה טארו אסו, פוליטיקאי דעתן ושנוי במחלוקת, לראש הממשלה הרביעי שידעה יפן בתוך שנתיים. תקופת כהונתו של אסו תיזכר, שלא בטובתו, בזכות המשבר הכלכלי העולמי. אסו, כראש הממשלה השלישי ברציפות שנבחר בלי בחירות כלליות, לא הצליח לבסס עצמו כמנהיג לגיטימי ושיעורי התמיכה בו צנחו במהירות.

מבחינה חוקתית, יכול היה אסו למשוך את ההחלטה על מועד הבחירות עוד זמן מה, אולם הביקורת החריפה נגדו, תבוסת מפלגתו בבחירות המקומיות בטוקיו רבתי ואיומים של חברי מפלגתו שיערקו למפלגות אחרות, אנסו אותו להקדים את הבחירות. בתחילת יולי החליט אסו לפזר את הפרלמנט. תאריך הבחירות נקבע ל-30 באוגוסט.

על פי סקר עדכני ביפן, צפויה מפלגת האופוזיציה הגדולה, המפלגה הדמוקרטית (מינשוּטו ביפנית), לזכות ב-40% מקולות הבוחרים, ומפלגת השלטון הוותיקה, המפלגה הדמוקרטית-ליברלית, ב-30%. באותו סקר, זכה ראש הממשלה אסו ל-20% תמיכה בלבד. במידה ותוצאות הבחירות יתאמו את הסקרים, הרי שיפן עומדת לא רק בפני מינוי ראש ממשלה חדש, חמישי במספר מאז קיץ 2006, אלא שהיא עומדת בפני מהפך פוליטי נדיר – המפלגה הדמוקרטית-ליברלית החזיקה במושכות השלטון מאז סוף מלחמת העולם השנייה, והיא הפסידה אותו רק פעם אחת, ב-1993, וזאת בעקבות המשבר הכלכלי של אותן שנים. המפלגה חזרה לשלטון בחלוף 3 שנים וכעת היא עומדת להפסיד אותו בפעם השנייה [1].

טארו אסו (עם מדבדב) – בדרך לתבוסה בבחירות. צילום: הקרמלין

לקראת מהפך

המפלגה הדמוקרטית, כאמור מפלגת השלטון המיועדת, מזוהה עם חוגי השמאל ביפן, הנחשבים לסקפטיים לגבי יחסי יפן-ארה”ב, ומעדיפים לחזק את קשרי החוץ של יפן עם מדינות האזור ובראשן סין. אומנם במצע הבחירות הרשמי של המפלגה, לא ניתן ביטוי בולט לעמדתה הביקורתית של המפלגה כלפי היחסים עם האמריקנים, אולם התבטאויות ראשי המפלגה, כולל המזכיר הכללי של המפלגה הדמוקרטית, קאטסויה אוקאדה, מעידות כי היחס הפרגמאטי כלפי הברית עם האמריקנים, מושתת יותר על העובדה כי יפן מחויבת לברית בהסכמים רבי-שנים, ופחות על רצון אידיאולוגי או אסטרטגי לקיים ברית זאת.

דוגמא להסכם כזה, הוא כוח המשימה של חיל הים היפני באוקיאנוס ההודי, המסייע בתדלוק האוניות האמריקניות המעורבות במשימה האפגאנית. המפלגה הדמוקרטית התנגדה בעבר לסיוע היפני בטענה כי הדבר פוגע ברוח הפציפיסטית של יפן, ואף ניסתה לסכל את ההסכם כשהשיגה רוב בבית העליון בקונגרס היפני. כעת מבטיחים קברניטי המפלגה כי יקיימו את החוק כלשונו עד שיפוג, בחודש ינואר הקרוב, אך לא יחדשו אותו. עמדה זו, המדאיגה בוודאי רבים בוושינגטון, מהווה עמדה מרוככת של מנהיגי המפלגה ביחס להתבטאויותיהם בשנים האחרונות, וזאת כחלק ממאמציה של המפלגה לאמץ תדמית מתונה יותר לקראת הבחירות [2].

מנהיג המפלגה הדמוקרטית, ומי שצפוי להפוך לראש הממשלה הבא של יפן, יוּקיו האטויאמה, הגדיר את חילופי השלטון הצפויים כ”משימה היסטורית”, והתחייב לבצע מהפכה בפוליטיקה היפנית. מלבד שינוי המדיניות כלפי האמריקנים, תומכים אנשי המפלגה הדמוקרטית בצמצום המערכת הבירוקרטית, בהזרמת כסף למשק בכלל ולחיזוק מוסדות הרווחה בפרט, כדרך הנכונה להתמודד עם המשבר הכלכלי.

במבט לזירה העולמית, יישרה האופוזיציה קו בשנים האחרונות בכל האמור לתפקידה של יפן בשמירה על השלום העולמי. מנהיגי המפלגה תומכים בהשתתפות רבה יותר במשימות שמירת שלום בינלאומיות. עמדה זו שונה משמעותית מעמדת האופוזיציה היפנית עד כה – לאחר מלחמת העולם השנייה, אימצה יפן חוקה ומדיניות פציפיסטיים, והכוחות המזוינים שלה נבנו ככוח מגן בלבד. כשהחליט קויזומי ליטול תפקיד גדל והולך במערכות האמריקניות בעיראק ובאפגניסטן, הוא זכה לביקורת חריפה מצד האופוזיציה, על אף שהמשימות שמילאו הכוחות היפנים נשאו אופי הומניטארי בלבד. מאז, כאמור, הגיעו גם באופוזיציה להכרה בחשיבות השתתפותה של יפן במאמצים כלל-עולמיים.

כאילו לא די בביקורת על מפלגת השלטון, נראה כי קברניטיה “מצליחים” למשוך אש בדרכים חדשות. ראש הממשלה אסו, שנודע בפליטות הפה שלו, נכשל בלשונו פעם נוספת בסוף החודש, כשעלב באוכלוסיה הקשישה של יפן – בדברו עם קהל צעירים, אמר אסו כי על הקשישים להמשיך לעבוד ולשלם מיסים, כי אין להם כישרון זולת היכולת לעבוד. אסו הוסיף וטען כי 80% מבני ה-65 ומעלה, אינם מוגבלים פיזית, אינם זקוקים לסיעוד, ולפיכך בעלי יכולת לעבוד.

יפן היא אחת המדינות הקשישות בעולם, וציבור הבוחרים המבוגר מהווה שיעור גבוה מתוך אוכלוסיית הבוחרים הכללית. על אף שכוונתו של אסו הייתה כי מאחר וחלק גדול מהקשישים ביפן מסוגלים עדיין לעבוד, ביכולתם להקל על העומס של המערכת הסוציאלית, האופן בו התבטא עשוי להוות את המסמר האחרון בארון המתים שלו ושל מפלגתו.

מנהיגי מפלגות האופוזיציה עטו על האמירה כמוצאי שלל רב – מנהיג המפלגה הדמוקרטית, יוקיו האטויאמה, הגדיר את האמירה כשגויה לחלוטין ומנהיג המפלגה הקומוניסטית, קזואו שיאי, טען כי מדובר בעלבון לאוכלוסייה המבוגרת [3].

נוכח תחושת המיאוס ממפלגת השלטון וכמיהה לשינוי, נותרו קברניטי המפלגה הדמוקרטית-ליברלית עם סל ריק באמתחתם. הקו הרשמי המוצג במסע הבחירות של המפלגה הוא כי אנשי המפלגה הדמוקרטית אינם מנוסים דיים כדי ליטול את מושכות השלטון של הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. אחד מבכירי מפלגת השלטון הסביר כי: “הוא מקדם בברכה את ניסיון המפלגה הדמוקרטית להפוך לאחד משני עמודי התווך במערכת דו-מפלגתית, אולם הקיץ, הם עדיין לא מוכנים לכך” [4].

כבכל מערכת פרלמנטארית רב-מפלגתית, לגודל הניצחון של המפלגה הדמוקרטית תהיה השפעה רבה על יכולת המשילות וקווי המדיניות של הממשלה החדשה. במידה ותצטרך המפלגה לחבור למפלגות שמאל קטנות, תאומצנה גישות כלכליות ומדיניות שמאליות ויוניות יותר. במידה והמפלגה הדמוקרטית תוכל להקים קואליציה של מפלגות מרכזיות יותר, תתאפיין הממשלה החדשה במדיניות פרגמאטית יותר, אשר בוודאי תהיה קלה יותר לעיכול מבחינת האמריקנים ושאר בני בריתהּ המערביים של יפן.

יוּקיו האטויאמה (עם ר”מ הודו סינג) – ראש הממשלה הבא של יפן? צילום: ממשלת הודו

הדוד סם מביט בחשש

בעת כהונתו של קויזומי, פעל ראש הממשלה היפני בצוותא עם הנשיא בוש לשדרג את היחסים בין המדינות באופן חסר תקדים. שינוי מדיניות יפני, מטריד את האמריקנים כאמור. באופן רשמי, הדוברים האמריקנים נמנעים מלנקוט עמדה וממעיטים בהשפעת המהפך הצפוי על מדיניות החוץ. כך, מועמדו של הנשיא אובאמה לתפקיד שגריר ארה”ב ביפן, ג’ון רוּס, וכך מפקד הכוחות האמריקנים ביפן, גנרל אדוארד רייס, המפקד על כוח המונה 37,000 חיילים [5].

ללא קשר למפה הפוליטית, צפוי שינוי במערך הכוחות בין ארה”ב ויפן ב-2014, עת יועברו אלפי חיילי מארינס המוצבים כעת באוקינאווה, לבסיס האמריקני בגואם. יפן נושאת כיום בהוצאות האחזקה של הכוח האמריקני שם, המהווה כמחצית מכלל החיילים האמריקנים ביפן. העברת חיילי המארינס תהווה חיסכון משמעותי עבור היפנים והישג פוליטי, כשצמצום הכוח היפני השנוי במחלוקת באזור, יחזק את הריבונות היפנית [6].

הנשיא אובאמה מתוכנן לבקר ביפן בנובמבר, ככל הנראה לאחר שישתתף בועידת APEC בסינגפור שתתקיים באותו חודש. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, מארחו של אובאמה יהיה האטויאמה ולא אסו. לא מן הנמנע כי אובאמה ישלב ביקור זה עם ביקור בסין, שם ממקד הממשל האמריקני החדש את עיקר מאמציו, גם במחיר של פגיעה מסוימת ביחסי ארה”ב עם בנות בריתהּ המסורתיות באזור. ממשלה בראשות האטויאמה, שתעדיף להדק את היחסים עם שכנותיה של יפן, כולל סין, ותסתייג מהמדיניות האמריקנית, עשויה לדחוף את וושינגטון עוד יותר לכיוונה של בייג’ינג [7].

נראה כי ההתפתחויות הפוליטיות באזור והמשבר הכלכלי העולמי, מאפשרים לסין, העמוסה ביתרות מט”ח, להתנשא מעל פני כלכלות מובילות אחרות, ולמקד אליה את תשומת הלב הבינלאומית. גם בשנה בה הנהיג יאסו פוקודה את יפן, נעשו ניסיונות התקרבות בין יפן לסין. אולם מגמה זו נפסקה לאחר שטארו אסו החליף את פוקודה, וביקש להמשיך בקו המסויג כלפי סין, אותו התווה קויזומי. כעת נראה כי ייעשה ניסיון נוסף מצד היפנים לחזק את הקשר עם שכנתם הגדולה.

עבור האמריקנים מדובר בשינוי משמעותי באזור בעל חשיבות אסטרטגית – מציאות שבה יפן אינה מיישרת קו עם אמריקנים הופכת את המשחק הדיפלומטי לקשה יותר עבור האמריקנים. התוכנית לצמצם במידה דרמטית את הנוכחות האמריקנית על אדמת יפן, כפי שמבקש השמאל ביפן בהנהגת המפלגה הדמוקרטית, תשפיע באופן ממשי על מעמדה של ארה”ב בכל הזירה המזרח-אסיאתית, בעידן בו מבקשים האמריקנים לייצר הרתעה מול צפון קוריאה, ולשמר יכולת השפעה באזור מול סין.

כיום מחזיקים הסינים באג”ח אמריקניות בשווי של 800 מיליארד דולר, עובדה המעניקה לסינים השפעה רבה על הכלכלה האמריקנית, ואת הכוח לעזור לאמריקנים לצאת מהמיתון. עבור היפנים ישנן בעיות כלכליות קשות יותר מהבעיות האמריקניות, לנוכח החוב החיצוני העצום שלהם, אשר ממשיך לתפוח במציאות של קיפאון פוליטי.

קצב ההתחמשות הצבאי של הסינים בשנים האחרונות, שהעלה בעבר את החשש מפני מרוץ חימוש אזורי, מתגלה יותר ויותר כמרוץ לא הוגן – היפנים, הפועלים תחת חוקה המקשה על שמירה על איזון אסטרטגי מול הסינים, מוצאים עצמם כעת גם בתעוקה כלכלית, ומעדיפים לבחון מדיניות שונה כלפי סין וארה”ב, לנוכח ההכרה כי סין היא המעצמה הצבאית הבלתי מעורערת באזור, שכלכלתהּ עומדת לחלוף על פני הכלכלה היפנית בדרך לתואר הכלכלה השנייה בגודלה בעולם.

בימי שלטונו של הנשיא בוש, ביקש הממשל לייצר ברית – מעין “קשת דמוקרטית” הכוללת מדינות כגון הודו, יפן, אוסטרליה ודרום קוריאה, אשר היו אמורות לפעול כגוש אחד מול מדינות ריכוזיות כגון סין וצפון קוריאה. הברית הזו סופגת מהלומה אחר מהלומה בשנים האחרונות – באוסטרליה עומד בעמדת ההנהגה קווין ראד, הנהנה מפופולאריות גבוהה. ראד, סינולוג הדובר מנדרינית שוטפת, ביקש לשנות את מדיניותו של קודמו בתפקיד ג’ון האוורד שנשענה באופן טוטאלי על הידידות עם ארה”ב, ולהתקרב לסין. הודו, אשר הברית האסטרטגית איתה הייתה לאחד ההישגים הגדולים ביותר של בוש, מצאה עצמה מוזנחת על ידי ממשל אובאמה והחלה לוטשת עיניים לכיוון רוסיה ומדינות אחרות, וכעת, עם שינויי השלטון הצפויים ביפן, נראה כי גם בת בריתה החשובה ביותר של ארה”ב באזור כבר לא תתייצב לצידה באופן אוטומאטי.

הנשיא אובאמה הצהיר כי מערכת היחסים של ארה”ב עם סין תהיה המשפיעה ביותר באזור ואולי בזירה הגיאו-פוליטית כולה. ברם, נראה כי יש שיפרשו את מדיניות הממשל האמריקני כלהיטות יתר, כזו המציבה את הידוק היחסים עם סין מעל שאר האינטרסים בזירה, כולל זניחת בעלות ברית ותיקות והכרחיות. כשבבית הלבן מחזרים אחרי סין, עליהם להישמר שלא יישארו ללא בעלות ברית במזרח אסיה, אם וכאשר יבחרו הסינים, מסיבה כלשהי, להפנות עורף לאמריקנים.

הערות

1. Kosuke Takahashi, “DPJ faces pragmatism poser”, World Security Network, 27/07/2009

2. Linda Sieg, “INTERVIEW – Japan opposition says to speak own mind to U.S.”, Reuters, 28/07/2009

3. “Elderly’s ‘only talent’ is the ability to work: Japan PM”, AFP, 25/07/2009; “Japan government seeks to defuse PM’s elderly gaffe”, AFP, 28/07/2009

4. “Japan Ruling Party Warns Voters Against Change”, AP, 25/07/2009

5. Foster Klug, “Ambassador nominee: Japan alliance to stay strong”, AP, 23/07/2009; Yuri Kageyaman, “Top US commander says Japan-US alliance will survive even if elections choose new party”, AP, 28/07/2009

6. Shirley A. Kan and Larry A. Niksch, “Guam: U.S. Defense Deployments”, Congressional Research Service, 22/05/2009

7. עוד על המדיניות האמריקנית החדשה באזור, במאמר “בהודו מתגעגעים לבוש” בגיליון זה