שנתיים אחרי שהתפוצץ סבב השיחות האחרון בין כל הגורמים המעורבים בסכסוך הקוריאני, עומדים הדברים לקראת חידוש. הטריגר שהביא לשינוי ולמיתון הטונים מצד צפון קוריאה הוא החרפה של המצוקה הכלכלית והידלדלות היצע המזון במדינה הענייה, עד כדי משבר הומניטארי מתקרב. האם סיוע הומניטארי הוא שיפתח את הדלת לעידן חדש באזור או שכל צד יחפש רק לגזור קופון לפני הפיצוץ הבא?

באמצע החודש, הגיע מנהיג צפון קוריאה, קים ג’ונג איל, לביקור ראשון ברוסיה מזה 9 שנים. כמיטב המסורת, ביקורו של קים היה מלווה בחשאיות ובאבטחה כבדה. הוא הגיע לרוסיה ברכבת פרטית, תחנות העצירה שלו לא פורסמו מראש בפומבי, למעט התחנה הסופית – מפגש עם הנשיא מדבדב במזרח סיביר. במקומות לאורך המסלול שבהם היה אמור לעצור, התפרסו כוחות אבטחה טרם הגעתו של המנהיג הצפון-קוריאני והורו לתושבי המקום להתרחק ממקום עצירת הרכבת ואף לא לעמוד בחלונות הבתים הסמוכים ולא לנסות לצלם תמונות.

במקביל לביקורו של קים ברוסיה, הגיעו קצינים בכירים בצבא הרוסי לביקור בפיונגיאנג, לשיחות על חידוש הקשרים הצבאיים בין המדינות. הניסיון לחמם את היחסים לא צפוי להוביל לחידוש מכירת הנשק הרוסי למדינה הקומוניסטית הענייה – זה בוודאי לא יחודש בטרם תראה צפון קוריאה נכונות להתקדם בערוץ הרב-מדינתי בנוגע לשיחות הגרעין. תחת זאת, מוכנים ברוסיה לשוב לתרגילים משותפים עם הצבא הקומוניסטי.

מבחינת הצפון קוריאנים, ישנו אינטרס נוסף בהזמנת הגנרלים הרוסים לפיונגיאנג והוא להפגין את היציבות השלטונית במדינה הענייה, לקראת עסקה אפשרית להנחת צינור גז טבעי שיוליך גז בדרך היבשה מוולאדיווסטוק שבמזרח רוסיה לחצי האי הקוריאני – לצפון העני אבל בעיקר לדרום המשגשג.

דרום קוריאה היא צרכנית הגז הטבעי המנוזל (LNG) השנייה בגודלה בעולם, אחרי יפן. במהלך 2010, ייבאה דרום קוריאה 32 מיליון טון גז מנוזל. בתחילת החודש, חתמה על עסקת עתק בשווי 84 מיליארד דולר, העסקה הגדולה בתולדותיה, לרכישת 5.64 מיליון טון של גז בשנה מתאגידים הולנדים וצרפתיים, שיישאבו את הגז באוסטרליה ויספקו אותו עד שנת 2040 [1]. עסקה זו אמורה להבטיח אספקת גז מנוזל במקום הגז המסופק כיום מאינדונזיה, מלזיה וברוניי, שלוש מדינות שעסקאות קודמות שלהן עם דרום קוריאה עתידות לפוג עד שנת 2015.

צינור להולכת גז מרוסיה לחצי האי הקוריאני משרת את האינטרסים של כל הצדדים – רוסיה תשיג לקוח גדול נוסף, הצפון קוריאנים יגזרו קופון המוערך בין 100 ל-500 מיליון דולר בשנה, והדרום קוריאנים יקבלו אספקה סדירה וזולה יותר של גז טבעי בהיקף התחלתי של 10 מיליארד מ”ק בשנה. בשנת 2009 צרכה דרום קוריאה 34 מיליארד מ”ק, כך שמדובר ב-30% מהצריכה הכוללת.

החשש המרכזי מבחינת סיאול לגבי פריסת הצינור בצפון הוא כי הדבר יהפוך לאמצעי לחץ פוליטי למשטר הקומוניסטי, ובכל עת של מתיחות תופסק הזרימה. בעיה זו מטרידה גם את הרוסים שעתידים לאבד כסף רב אם לא ירגיעו את הדרום קוריאנים, או אם ישקיעו הון בהנחת הצינור בצפון וייחסמו באופן שרירותי מפעילות במדינה. לפיכך, הם משקיעים כעת מאמצים בהסדרת היחסים עם הצפון [2].

קים בביקור ברוסיה עם מדבדב – המצוקה הכלכלית מחריפה. צילום: הקרמליןאם המאמצים ייכשלו, מתכננים כבר בגזפרום להגיע לדרום קוריאה באמצעות הנחת צינור על קרקעית הים. חלופה זו נחשבת יקרה יותר ולכן מועדפת פחות, אך ייתכן והיא תהיה האפשרית היחידה, אם לא יצליחו הרוסים לשכנע את הדרום קוריאנים כי הם לא מפקידים את אספקת המשאב החשוב לידי המשטר הדיקטטורי מצפון. חלופה שלישית היא הקמת מתקן לניזול הגז בוולאדיווסטוק ושליחתו בדרך הים לסיאול.

בנוסף לגז טבעי, הציעה רוסיה להזרים גם את יתרות החשמל המיוצרות במזרח המדינה לשתי הקוריאות. גם תוכנית להארכת קו הרכבת הטרנס-סיבירי לכל אורכו של חצי האי-הקוריאני עלתה על השולחן.

אחד הגורמים הבולטים שהביאו לחידוש המגעים בין צפון קוריאה לשכנותיה בעת הזו הוא החשש מפני החרפת המחסור במזון במדינה הענייה. תת-תזונה עד כדי מוות היא בעיה כרונית במדינה הקומוניסטית – בשנים 1998-2002 מתו בין מיליון לשני מיליון אזרחים מסיבה זו [3]. סיוע בינלאומי ומשטר הקצבות קפדני הביאו להתייצבות מסוימת במצב, אך בהיעדר פיתוח וצמיחה כלכלית אין תקווה לשיפור אמיתי במצב.

על רקע המצוקה הגוברת בחודשים האחרונים, התחייבה רוסיה להעביר 50,000 טון של חיטה. באיחוד האירופי תרמו סחורה בשווי 14.5 מיליון דולר, על מנת להאכיל כ-650,000 בני אדם, שאחרת היו מתים מרעב [4]. ארה”ב תרמה מוצרי חירום בשווי של קצת פחות ממיליון דולר ורמזה כי תהיה מוכנה לתרום עוד אם תתבקש וגם סין תרמה את חלקה.

הניסיון מלמד כי סיוע הומניטארי מביא עימו בדרך כלל הפשרה מסוימת גם בזירות המתוחות ביותר, גם אם זו מחזיקה למשך זמן קצר בלבד. כך גם הפעם – הצורך בסיוע הביא לחידוש השיחות ולחידוש המגעים עם שכנותיה של צפון קוריאה.

לי, עם אובאמה – יצליחו לקדם דיאלוג עם הצפון? צילום: הבית הלבן

הכוחות הפועלים באזור

במאי האחרון יצא קים לביקור בסין, השלישי בתוך שנה. במחצית הראשונה של 2010, נרשם זינוק במתיחות בין הדרום לצפון, על רקע הדיווחים על התדרדות במצבו הבריאותי של הדיקטטור וההכנות למינוי בנו הצעיר, קים ג’ונג און, כיורשו. טיבוע ספינת מלחמה של הדרום וחילופי אש בהיקף מוגבל הביאו את המתיחות לשיא, ואת הדרום לפנות לאו”ם בבקשה להטיל סנקציות על הצפון, בפעם הראשונה בסכסוך ארוך השנים בין שתי המדינות [5].

ההחלטה הצפון-קוריאנית, בשיא המתיחות עם הדרום, לצאת בהצהרות על הישגים גרעיניים נוספים הביכה את הסינים והביאה אותם, בצד חסר תקדים כמעט, לאיים על פיונגיאנג בסנקציות משלהם. הסינים רואים במדינה הצפון קוריאנית נכס אסטרטגי מול האינטרסים הפרו-מערביים והנוכחות הרוסית באזור, אך לא מעוניינים בשבירה של הסטטוס-קוו שתביא את הצדדים האחרים לתגבר נוכחות באזור.

במאי השנה, חסמה סין פרסום דו”ח באו”ם שאמור היה להאשים את צפון קוריאה בפיתוח תעשיית הטילים הבליסטיים שלה באופן שמהווה הפרה של הסנקציות הצבאיות המושתות עליה [6]. מספר ימים לאחר מכן, הגיע קים לביקור נוסף בסין, במטרה לבקש סיוע הומניטארי על רקע המשבר המחריף בצפון קוריאה.

עוד באותו חודש, יירט כוח אמריקני ספינת נשק צפון קוריאנית שעשתה דרכה למיאנמר. להבדיל מאירוע דומה שהתרחש לפני שנתיים וזכה לכותרות ענק ובעקבות כך גרם למתיחות בין הצדדים, הפעם נוצרה הסכמה שבשתיקה בין האמריקנים לצפון קוריאנים להצניע את האירוע על מנת שלא לפגוע במאמצים לייצר דיאלוג חדש בין הצדדים. הספינה הצפון קוריאנית הסתובבה וחזרה כלעומת שבאה.

שבועות ספורים לאחר מכן, הגיע דיפלומט בכיר מטעם צפון קוריאה לביקור בארה”ב, הביע נכונות לחידוש השיחות הרב-צדדיות בתנאים מסויימים, והציע לחמם את היחסים בין הצדדים בשיתופי פעולה בעלי אופי הומניטארי. כעבור מספר שבועות, הודיעו בצפון קוריאה כי יאפשרו לארה”ב לחפש שרידים של חיילים אמריקנים שנהרגו לפני 60 שנה במלחמת קוריאה וגופותיהם מעולם לא נמצאו ויאפשרו גם מפגשים בין קוריאנים-אמריקנים לבני משפחותיהם המתגוררים בצפון.

מספר הנעדרים האמריקנים מהמלחמה עומד על כ-8,000. כשני שלישים מתוכם קבורים ככל הנראה בשטח הצפון. בין השנים 1996-2005 הצליחו האמריקנים למצוא שרידים של 220 חיילים, עד שמתיחות מחודשת על הממשל הצפון קוריאני סביב תוכנית הגרעין הביאה לעצירת החיפושים [7].

קים – חי על זמן שאול? צילום: הקרמלין

השלב הבא

במערכת יחסים הפכפכה ומתסכלת כמו זו שמנהלות מדינות האזור עם צפון קוריאה, התקדמות נמדדת בעיקר במעשים. ברוסיה, כאמור, רואים מול העיניים את הרווח הכלכלי מעסקאות הגז עם דרום קוריאה בעיקר, אך דואגים להבהיר לצפון כי גם להם יש מה להרוויח מהעסקאות. בנוסף, הרוסים עדיין מקווים ביום מן הימים כי צפון קוריאה תפרע חוב של 11 מיליארד דולר עוד מהעידן הסובייטי.

בדרום קוריאה ובארה”ב הבהירו כי הדלת פתוחה בפני הצפון לחידוש השיחות הרב-צדדיות, בתנאי שיתחייבו להקפאה מוחלטת של פרויקט הגרעין. הצפון קוריאנים מצידם סימנו כצד בונה אמון אפשרי חתימה על הסכם שלום אפשרי עם ארה”ב, שיחליף את הסכם הפסקת האש מ-1953 ויסיים סופית את מצב הלחימה בין הצדדים. האמריקנים, באופן טבעי, לא יעניקו “סוכריה” כזו לפיונגיאנג בלי לקבל תמורה כלשהי.

דרום קוריאה נכנסה זה מכבר לשנת בחירות. נשיאה, לי מיונג באק, הראשון מסיאול שדיבר בפה מלא על חלום איחוד חצי האי והפגין מדיניות תקיפה נגד הצפון, יסתפק בהקפאה (נוספת) של פרויקט הגרעין של צפון קוריאה ובחידוש השיחות לפני סיום כהונתו.

יפן, באופן טבעי, הפחיתה מעורבותה בנושאי חוץ בכלל ובנעשה בחצי האי הקוריאני בפרט, מאז אסון הטבע שפקד אותה בתחילת השנה. במסגרת מאמצי השיקום הודיע קים על תרומה סימלית של 50,000$ לסיוע לקוריאנים-יפנים. על כל פנים, טוקיו צפויה לשלוח נציגות לשיחות הרב-צדדיות, אך תסתפק גם בשימור הסטטוס-קוו עד שתשקם את המדינה והכלכלה ותמצא פתרון גם למשבר המנהיגות הפוקד אותה – ראש הממשלה הנוכחי, נאוטו קאן, צפוי על פי הדיווחים להתפטר אף הוא בתוך שבועות ספורים, ולהיות בכך לראש הממשלה החמישי שעושה זאת בחמש השנים האחרונות.

שני הכללים הנוגעים לצפון קוריאה ידועים – ראשית, מבחינת הסינים ובמידה פחותה גם הרוסים, צפון קוריאה היא החיץ בין המעצמות הריכוזיות ובין ארה”ב ודרום קוריאה בגזרה האסטרטגית הזו. מיליוני החיילים, הנשק הגרעיני והיכולת הבאליסטית מהווים הרתעה אפקטיבית וזולה מאוד עבור הסינים, הנהנים מההגנה הזו מדרום. לכן, הסינים יעשו ככל שיוכלו כדי שהמשטר הקומוניסטי ישרוד. בנוסף, בשל העובדה כי משאביה של צפון קוריאה משועבדים ליכולת הצבאית, עובדה המובילה לרעב בקרב האוכלוסייה כאמור, נזהרים הסינים לבל תגיע צפון קוריאה לסיטואציה שבה יתחיל זרם של פליטים לתוך סין, המדינה היחידה שיכולה לקלוט את אותם פליטים. לכן לצד הסיוע, יש להניח כי הסינים רואים בחיוב עסקאות שיעשירו את הקופה הריקה של קים.

שנית, המשטר הצפון קוריאני הוא פרנואידי ביותר מטבע הדברים. האלימות הצפון קוריאנית נוגעת במישרין למצבו הבריאותי המתדרדר של קים ג’ונג איל. הצפון קוריאנים חוששים כי המערב ינסה לנצל את מותו או בכל אופן את אי יכולתו של קים לתפקד, כדי לתקוף בהפתעה את צפון קוריאה. בשל כך, מעת לעת פועלים הצפון קוריאנים באגרסיביות מפתיעה, כדרך להרתיע מהתקפה.

מבחינה שלטונית, הצפון קוריאנים נמצאים במצב טוב יותר מאשר לפני שנה, מאחר שקים ג’ונג און כבר מתחיל לבסס את מעמדו, כולל כמה גלי טיהורים שהתרחשו בצמרת הצפון קוריאנית. המערכת הצפון קוריאנית נוטה להתייצב, ומאמץ צפון קוריאני לפנות לעולם בחוץ יעיד על עלייה במפלס הביטחון. יש להניח כי קים ג’ונג איל יעזוב את כסאו בשנים הקרובות, אולי כבר בשנה הקרובה, ולמרות העלייה בביטחון העצמי הצפון קוריאני, נראה איפול תקשורתי מוחלט המלווה בירי נקודתי על דרום קוריאה כדי להרתיע. עסקאות כמו עם הרוסים, יכולות להאריך את חיי המשטר, אולם קשה להאמין שהוא יוכל לשרוד עוד שנים רבות כשהוא תלוי בטוב לבו של המערב בהאכלת האזרחים.

הערות

1. Cho Mee-young, “South Korea strikes $84 billion LNG deals with Shell, Total”, Reuters, 17/08/2011

2. Hyung-jin Kim, Nataliya Vasilyeva, “Kim’s Russia trip focusing on energy issue”, AP, 22/08/2011

3. Antony Barnett, “Revealed: the gas chamber horror of North Korea’s gulag”, The Guardian, 01/02/2004; Stephan Haggard and Marcus Noland, “Famine, Marketization, and Economic Reform in North Korea”, American Economic Association, 06/12/2005

4. Stephen Castle and Mark McDonald, “European Union to Send Food Aid to North Kore”, New York Times, 04/07/2011

5. עוד בנושא במאמר “מתיחות בקוריאה”, בגיליון יוני 2010 של סיקור ממוקד

6. Dan Bilefsky, “China Delays Report Suggesting North Korea Violated Sanctions”, New York Times, 14/05/2011

7. Choe Sang-Hun, “North Korea Agrees to Talks on Searching for Remains of Missing U.S. Soldiers”, New York Times, 19/08/2011