פחות מחצי שנה מאז הושבע לנשיאות ארה”ב, יוצא ברק אובאמה לביקור עתיר חשיבות ברוסיה. כשברקע רצון גובר והולך של שני הצדדים שלא להיגרר לרטוריקה לוחמנית שאפיינה את שנותיו האחרונות של בוש בבית הלבן, יידרשו שני הצדדים לקבל הכרעות כואבות באשר למחיר שייאותו לשלם על מנת לשקם את היחסים.

בימים הראשונים של חודש נובמבר 2008, ליוותה התקשורת המערבית כולה בהתלהבות היסטורית את בחירתו של ברק אובאמה לנשיאות ארה”ב. נדמה היה כי אי אפשר היה לעמוד יותר מרגע אחד בכל פינת רחוב בחצי הכדור המערבי, מבלי להיתקל במשהו שקשור לקמפיין הנשיאותי של אובאמה. אך לא את כולם עניינה בחירתו של הנשיא ה-44 של ארה”ב. בשעה שאובאמה עשה היסטוריה בוושינגטון, התקשורת הרוסית כולה התעסקה בנושא אחר לחלוטין – נאום מדיניות שבחר הנשיא מדבדב לשאת דווקא באותו הזמן.

את ההתעלמות הרוסית ניתן להסביר בפטריוטיזם רוסי שהניע אותם מלהשתתף בפסטיבל האמריקני, אך גם במתיחות שאפיינה את היחסים בין המעצמות מאז אמצע העשור. בזמן שאובאמה התקבל ככוכב רוק בבירות אירופה, במוסקבה התייחסו אליו בחשדנות, גם כשהציע, ערב פגישתו הראשונה עם מדבדב, “לאתחל” את היחסים.

אובאמה שבר את הקרח ראשון כשהציע למדבדב לתרגם מילים למעשים ולדון על אחד הנושאים הפחות שנויים במחלוקת – דילול נוסף של מאגרי הנשק הגרעיני של שני הצדדים [1]. מאז, הוקמו צוותי עבודה ונערכו שיחות בנושא, כשהכוונה היא לקצץ את מספר ראשי הנפץ של כל אחת מהמעצמות מ-2,200 ל-1,500-1,700. במהלך ביקורו של אובאמה במוסקבה ייחתמו כמה הסכמי לווין בנושא, כשהטיוטה הראשונה צפויה להיות מוכנה, במקרה הטוב, רק בסוף השנה [2].

ערב ביקורו של אובאמה, הגיעו נציגים משני הממשלים להסכמה גם בנוגע לשימוש אמריקני במרחב האווירי של רוסיה לשם העברת נשק וחיילים לאפגניסטן. הסכמה זו היא המשמעותית ביותר ביחסי שתי המעצמות מאז הושבע אובאמה לנשיא, אך היא הרבה יותר ממחווה רוסית. על פי ההסכם, יוכלו האמריקנים להפעיל עד 10 טיסות ביום אך לא יותר מ-1,000 בשנה, תוספת כוח משמעותית למאמץ האמריקני להשתלט מחדש על הזירה האפגאנית, שיצאה מכלל שליטה בשנתיים האחרונות.

הישג זה מצטרף להישג נוסף שרשם ממשל אובאמה לאחרונה – ביטול החלטה קודמת של ממשלת קזחסטן לסגור את בסיס חיל האוויר שהאמריקנים החזיקו במדינה המרכז אסיאתית מאז תחילת המלחמה העולמית בטרור. ביטול ההחלטה על סגירת הבסיס, שניתנה עוד בימיו האחרונים של ממשל בוש, גבתה מחיר כבד מהאמריקנים – עלייה משמעותית בדמי השכירות – מ-17.6 מיליון דולר ל-60 מיליון, הסכמה להגבלות שונות על אופי הפעילות בבסיס והתחייבות להשקיע עשרות מיליוני דולרים נוספים בפיתוח כלכלי באזור [3].

בכל האמור לנקודות מחלוקת אחרות בין המעצמות שנותרו מעידן בוש, הרטוריקה עוּדנה אמנם, אך הפערים, כך נראה, גדולים כשהיו. כך במקרה של פרויקט הגרעין האיראני, כך בנוגע לכוונת האמריקנים לפרוס מערכת הגנה מפני טילים במזרח אירופה וכך בכל האמור להשפעה הרוסית בקווקז ולתמיכה האמריקנית בקוסובו ובהמשך התרחבות נאט”ו מזרחה.

אובאמה אמנם נראה נלהב פחות מקודמו, בלשון המעטה, מצירוף אוקראינה וגיאורגיה לנאט”ו או מתוכנית ההגנה מפני טילים, אך לעת עתה הוא ממשיך את הקו של הנשיא בוש, אולי בניסיון להפוך ויתור עתידי על תוכניות אלו לקלף מנצח שיבטיח שינוי עמדה מצד הרוסים בנקודות אחרות, דוגמת הגרעין האיראני. מכיוון שכך, מוצא עצמו אובאמה “תקוע” במדיניות של קודמו – הוא ממשיך בקו התקיף בסוגיות שצוינו ואף מתעתד לשלוח את סגן הנשיא ביידן לביקור בזק באוקראינה וגיאורגיה מיד עם תום ביקורו במוסקבה [4].

הרוסים בתגובה, לא נסוגו מעמידתם באף אחת מנקודות המחלוקת והדפו עד עתה את הדרישה המערבית להשיב את המצב בגיאורגיה לקדמותו. הם מוסיפים להחזיק כ-15,000 חיילים בשתי המובלעות הפרו-רוסיות בגיאורגיה ובחודש שעבר הם אף השתמשו בזכות הווטו שלהם במועצת הביטחון על מנת לטרפד החלטה בנושא.

אובאמה עם מדבדב – ימצאו שפה משותפת? צילום: הקרמלין

שד ושמו בוש

הנשיא האמריקני מתקבל בחמימות רבה בכל מקום אליו הוא מגיע, אך גם בחשדנות. מאז נכנס לתפקידו, הצהיר אובאמה במקומות שונים בעולם הצהרות חסרות תקדים כמעט, מצידו של נשיא אמריקני – בניגוד לתפיסה מוקדמת כי יבקש לבחון מדיניות המתבססת על התחשבות בצרכי מדינות אחרות, בוחר אובאמה במסלול בו מוחלת ארה”ב על ההגמוניה הבינלאומית שלה ומאמצת מדיניות “בגובה העיניים” ביחס לשאר מדינות העולם.

במקרה הרוסי, צפוי אובאמה לקבלת פנים מסויגת במיוחד. ולדימיר פוזנר, מנחה תוכנית אירוח בטלוויזיה הרוסית, ביטא היטב את הלך הרוח הרוסי כשאמר השבוע: “יש הרבה חשד שהכול דיבורים, דיבורים, דיבורים – בואו נראה קצת מעשים” [5].

להגנתו של אובאמה, בהחלט אפשר לטעון כי הוא ניסה להניע כמה תהליכים במקביל. לצד ההידברות על הסכם חדש לדילול מאגרי הנשק הגרעיני, ניסה אובאמה לסיים סוף כל סוף את תהליך צירופה של רוסיה לארגון הסחר העולמי. הוא אף שיגר משלחת בנושא למוסקבה בניסיון להגיע להסכם לפני הביקור, אך ראש הממשלה פוטין הפתיע כשבחר לסכל את המהלך בהכריזו על השהיית ניסיונותיה של רוסיה להתקבל לארגון [6].

לצד הניסיונות להשיג שיתופי פעולה, יש לאובאמה ביקורת רבה על מצב זכויות האדם ברוסיה, שמוסיפה להיות הנתבעת העיקרית במקרים הנידונים בבית הדין האירופי לזכויות אדם [7]. ערב יציאתו למוסקבה, בחר אובאמה לשבח את הנשיא מדבדב, אך עשה זאת על חשבון פטרונו, הנשיא לשעבר פוטין, בראיון לסוכנות הידיעות AP:

“זה חשוב שבזמן שאנחנו מתקדמים עם הנשיא מדבדב, גם פוטין יבין כי ההבחנות הישנות מעידן המלחמה קרה ליחסי ארה”ב-רוסיה אינן תקפות עוד – הגיעה העת לנוע קדימה בכיוון חדש… אני חושב שמדבדב מבין את זה… אני חושב שפוטין נמצא עם רגל אחת בשיטות הישנות מן העבר ועם רגל אחת בשיטות החדשות”[8].

לא ברור מדוע בחר אובאמה, אחד שלא נוהג ליפול בלשונו, להסתכן במתיחות מחודשת ממש ערב ביקורו, במהלכו הוא עתיד להיפגש גם עם פוטין לשיחה ארוכה בארבע עיניים. עם זאת, התגובות שהגיעו ממוסקבה העידו עד כמה מחכים דווקא שם לביקורו של הנשיא האמריקני – הנשיא מדבדב התעלם מההשוואה לפוטין והגיב באומרו כי הוא תולה תקוות גדולות בביקורו של אובאמה, במסגרת המאמצים לשקם את היחסים בין שתי המעצמות. דוברו של פוטין טען כי הנשיא האמריקני טועה ופשוט לא מבין את פוטין: “הסיבה לעמדתו של אובאמה היא שהוא פשוט עוד לא פגש את פוטין… אני משוכנע שלאחר שייפגשו, הנשיא (אובאמה, א.ל. וי.ב.) ישנה את דעתו על פוטין” [9].

במוסקבה, כך נראה, רוצים בשיתוף פעולה מחודש עם האמריקנים לא פחות ואולי אף יותר מאשר רוצים זאת בוושינגטון. בחודש שעבר הם הודיעו על חידוש שיתוף הפעולה עם ברית נאט”ו לאחר יותר משנה של נתק מאז ניסו האמריקנים בהנהגת בוש לצרף את אוקראינה וגיאורגיה לארגון [10]. הרוסים גם הודיעו כי הקפאתו של משלוח מערכת נגד מטוסים מתקדמת מסוג S-300 לאיראן הייתה בגדר מחווה נוספת, שנועדה להמחיש עד כמה נכונה מוסקבה לשקם את היחסים.

עוד ארוכה הדרך

מדיניותם של פוטין ושל יורשו מדבדב, כוונה במהלך השנים כדי לעצור את ההתדרדרות הביטחונית והכלכלית שידעה רוסיה בעידן ילצין. לאחר שהשיגו התייצבות, נתפנה פוטין כדי לחזק את מעמדה של רוסיה בזירה הבינלאומית. דגש רב הושם על “גידור” מחודש של החצר האחורית הרוסית לאחר שזו “נפרצה” בשנות המשבר הגדול ברוסיה. צירופן של מספר מדינות מהגוש הקומוניסטי לשעבר לאיחוד האירופי, כגון המדינות הבאלטיות, צ’כיה, הונגריה ואחרות, צמצם את אזורי ההשפעה הרוסיים האפשריים.

צירופן של חלק מדינות אלה לארגון נאט”ו, העמיד את האינטרסים הביטחוניים של רוסיה בפני אתגר. הרוסים סימנו קו אדום על פני מאמצי הרחבת נאט”ו מזרחה, ובעיקר אמורים הדברים לגבי אוקראינה וגיאורגיה. בנוסף, הגבירו הרוסים את פעילותם בקווקז, באמצעות משלוח של אלפי חיילים לאזורים בעייתיים. לבסוף, במלחמה בקיץ 2008 בגיאורגיה, העבירו מסר למערב כי לא יתפשרו יותר על החדירה המערבית לאזורי ההשפעה המסורתיים.

בהקשר זה ניתן להוסיף את ההתנגדות הרוסית להצבת מערכת נגד טילים על אדמת אירופה, הנתפסת כאיום וכפתח להכנסת מערכות משוכללות נוספות, אשר יפרו את האיזון האסטרטגי העדין.

פוטין ומדבדב – מחפשים לעבור את המשבר הכלכלי. צילום: הקרמלין

שאלת איראן

נוכח האינטרסים האסטרטגיים של רוסיה, מעניין לבחון את סוגיית איראן בחודשים האחרונים, וכן את המשבר הכלכלי העולמי, מנקודת המבט של יחסי שתי המעצמות. הנשיא אובאמה הצהיר במהלך מערכת הבחירות כי יבקש למצוא מוצא דיפלומטי למשבר הגרעין האיראני. ב-21 במרץ, ראש השנה האיראני, אף פנה אובאמה אל העם האיראני והושיט ידו לפיוס [11]. הוא הציג בפני מנהיגי איראן מספר אפשרויות שיאפשרו את קידום הדיאלוג, אולם נענה בגרירת רגליים. מאז, נראה כי אובאמה עובר שינויים במדיניות המקורית שלו באיראן. נאומו בקהיר, הגם שעסק בסכסוך הישראלי-ערבי, ובבעיות שדרשו בעיניו רפורמות בכל הנוגע למציאות בעולם המוסלמי, נגע גם במשבר האיראני, ובאי ההסכמה האמריקנית להתגרענותה של מדינה זאת.

איראן, שהפכה לאיום גדול ומוחשי יותר על מדינות ערב לא פחות מאשר על ישראל, החלה לצבור הפסדים בזירה הבינלאומית – כישלון החיזבאללה בבחירות בלבנון, הגברת הפיקוח על תנועת החמאס בגבול עם מצרים, לכידת חוליות החיזבאללה במצרים שהובילו למשבר קשה בין מצרים ובין איראן ובנות בריתהּ ועוד. סגן הנשיא האמריקני ג’ו ביידן אף היה נחרץ יותר מהנשיא, כשאמר כי ארה”ב לא תנסה למנוע מישראל לתקוף באיראן [12]. ידיעות על הסכמה סעודית לאפשר טיסה של מטוסי קרב ישראליים בשמי הממלכה בדרך להפצצה באיראן הוכחשו אומנם, אך לא התקבלו בהרמת גבה כבעבר [13].

אמנם נראה כי מדובר בעיקר בהפעלת לחץ על האיראנים מאשר בתוכנית אופרטיבית, תוך ניצול המשבר הפוליטי הפנימי באיראן, אך אין ספק כי האמריקנים מפנימים כעת כי הפילוג בעולם המוסלמי עמוק יותר מאשר הביקורת בעולם זה כלפי מדיניותו של בוש, ועל כן עליהם לבחור צד, ולפעול נגד הצד השני.

מבחינת הרוסים, איראן היא נושא מורכב לא פחות. בשיאו של המשבר בין איראן למערב, הייתה לרוסים דריסת רגל רחבה באיראן – מעבר לתפקיד המרכזי שמילאה מוסקבה בבניית התשתית הגרעינית האיראנית, ומעבר למכירת מערכות הנשק המתקדמות, שימשו הרוסים כמתווכים בין איראן והמערב, ואף סייעו בריכוך הסנקציות שהשיתה מועצת הביטחון על איראן, בשל סרבנותה של האחרונה להביא להפסקת פרויקט הגרעין.

באותו זמן, ובהשפעת הלחץ הבינלאומי על איראן, נסקו מחירי הנפט כלפי מעלה. על אף שלעליית מחירי הנפט היו סיבות נוספות, כלכליות בעיקרן, תרמה ההתנגדות האיראנית שגובתה על ידי יצרנית נפט חשובה נוספת, ונצואלה, לעליית המחירים, באופן שחיזק את הכלכלה הרוסית, התלויה במחירי האנרגיה. עבור הרוסים, מצב משברי מתמשך שירת את האינטרסים שלהם, כל עוד הוא לא הגיע לנקודת רתיחה – תקיפה באיראן, מהפכה דמוקרטית או כנעה איראנית לתכתיבים המערביים.

אירועי החודש החולף באיראן, המאיימים כיום על עצם קיומו של המשטר הנוכחי, עשויים להוביל לשינוי המדיניות הרוסית כלפי איראן. איראן פרו-מערבית, שלא לומר איראן דמוקרטית, מחלישה את העמדה הרוסית במזרח התיכון, ועשויות להיות לה השלכות כלכליות שליליות מבחינת מוסקבה.

סוגיה בעייתית נוספת, נוגעת לתוכניות הרוסים להקים קרטל בינלאומי של גז טבעי, על פי מודל דומה למודל של אופ”ק, בו רוסיה תהיה בעלת עמדה מובילה. באיראן מצויים כ-15% מהעתודות העולמיות, וללא העזרה האיראנית, יקשה על הרוסים לקיים קרטל שכזה. לכך כדאי להוסיף אף את קטאר – הנסיכות הקטנה שגם היא נהנית מגישה לכ-15% מהעתודות העולמיות ואשר התקרבה באחרונה לאיראן בפרט ולגוש האנטי-מערבי במזרח התיכון בכלל. ללא הגיבוי האיראני, יבקשו הקטארים לרכך את עמדתם, ותהיה זו פגיעה קשה נוספת במאמצים הרוסיים.

העמדה הרוסית נחלשה בשנה האחרונה בכל הגזרות, בשל המשבר הכלכלי. האבטלה ברוסיה גואה, הבורסה התרסקה, עשירים רבים חזו ברוב הונם נמחק בזמן קצר, והממשלה נאלצה להתערב בכמה מקרים בהם היו הלנות שכר נרחבות, כדי למנוע מהמערכת להיכנס למערבולת בעלת השלכות פוליטיות. בסיטואציה שכזו, מתקשה רוסיה להמשיך חלק מהמהלכים הבינלאומיים שלה, ועל כן ניתן להבין את הצורך הרוסי הנוכחי לחפש להפשיר מעט היחסים עם האמריקנים. בהקשר האיראני, קשה לחזות לאן יתפתחו הדברים, ועל כן קשה עבור הרוסים לגבש מדיניות בתנאים אלה, מה שממקד כעת את נקודות המחלוקת עם ארה”ב בעיקר בסוגיות דוגמת זכויות האדם ברוסיה, המצב בקווקז ומשבר הטילים.

בתקופה הקרובה, עד שהמצב הכלכלי ברוסיה יתייצב, תיאלץ מדינה זו להוריד את הפרופיל הבינלאומי שלה. מעבר להשפעת מחירי הנפט, נזקקת רוסיה להשקעות זרות. ההון הזר נמלט מרוסיה כבר שנתיים לפחות, בשל המדיניות שהנהיג פוטין אשר פגעה בחברות הזרות, בעיקר בחברות הנפט. בנוסף, המלחמה בגיאורגיה גרמה לערעור במצב הפוליטי, עניין המרחיק משקיעים אף הוא. לבסוף, קריסתה של הבורסה הרוסית, ומשבר המזומנים ברוסיה המתחיל לתת את אותותיו, מקשה על משקיעים גם כן. בנקודה זו נזקקת רוסיה לסיוע מהמערב, בעיקר מארה”ב ומהאיחוד האירופי, כדי לרכך את החששות מצד המשקיעים. עבור האמריקנים נפתח צוהר קטן של הזדמנויות, לנסות ולקדם מדיניות במקומות בהם התמודדו עד לאחרונה עם התנגדות רוסית.

הערות

1. עוד על פגישתם הראשונה של השניים, במאמר “השוֹתפות המזרחית”, בגיליון אפריל 2009 של סיקור ממוקד

2. “Russia. Kremlin confirms Russia, U.S. to sign framework arms control deal “, RIA Novosti, 03/07/2009

3. Michael Schwirtz and Clifford J. Levy, “In Reversal, Kyrgyzstan Won’t Close a U.S. Base”, New York Times, 23/06/2009

4. Peter Baker, “Russia to Open Airspace to U.S. for Afghan War”, New York Times, 03/07/2009

5. שם

6. Darren Ennis, “.S., EU reject Russian accusations over WTO bid”, Washington Post, 24/06/2009

7. Amanda Walker, “Obama Prepares For Stormy Russia Visit”, Sky News ,04/07/2009

8. Peter Baker, “Preparing for Trip to Russia, Obama Praises Putin’s Prot g , at Putin’s Expense”, New York Times, 02/07/2009

9. “Obama wrong about Putin, spokesman says”, CBC News, 03/07/2009

10. “Russia, NATO resume military co-operation”, ABC News, 28/06/2009

11. “Ayatollah Ali Khamenei dismisses Barack Obama’s overtures to Iran”, AP, 21/03/2009

12. “Biden: Israel free to set own course on Iran”, AP, 05/07/2009

13. “Saudis give nod to Israeli raid on Iran”, Daily Times, 06/07/2009