הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן, שתתרחש ברובה על פי התוכנית ב-2014, מעסיקה את ההנהגה האמריקנית בחודשים האחרונים ביתר שאת. המורכבות שבהסגת כוח צבאי אדיר וההכרח להותיר שלטון יציב, מובילים את האמריקנים לשינוי גישה ביחס לפקיסטן ולמדינות מפתח נוספות באזור. עם זאת, גם באיסלמבאד מבינים כי מדובר ככל הנראה בברית זמנית, והאמריקנים יעדיפו שוב את הודו בהקדם האפשרי מבחינתם.
מערכת הבחירות בארה”ב, של סתיו 2008, התקיימה לאחר שמונה שנים תחת נשיאותו של הנשיא בוש הבן, קדנציה שברובה התמקדה במלחמה העולמית בטרור. הניתוח של הנשיא בוש לגבי מקורו של טרור ה-11 בספטמבר הרחיב את מושג האחריות לפיגועי הטרור בעולם כשהנשיא האמריקני בחר להתמקד במשטרים המאפשרים לארגוני טרור לפעול משטחם. לפיכך, בחר בוש מיד לאחר שמשטר הטאליבן הוכרע לבחון יעדים נוספים למאבק ובראשם עיראק.
אובאמה, שניצח ב-2008, סבר כי המיקוד האמריקני לאחר הפיגועים היה צריך להישאר במרחב של מרכז אסיה בכלל ובציר אפגניסטן-פקיסטן בפרט. זו האחרונה נתפסה כאחראית מאחורי הקלעים למשטר הטאליבן, להתחזקות אל קעידה ומכאן גם לביצוע הפיגועים. אובאמה ורבים אחרים האמינו כי בן לאדן מתחבא בפקיסטן, בחסות המשטר, הנחה שהתגלתה כמדויקת עם חיסולו של אותו בן לאדן, שחי לו חיי נוחות בלב המדינה.
ואכן, בעוד שבמקומות רבים בעולם נתפסת מדיניות של אובאמה כרכה כלפי העולם המוסלמי, כלפי הטרור וכדומה, באפגניסטן ובפקיסטן פעל אובאמה למן ההתחלה באופן שקודמו בתפקיד לא העז לשקול כלל. אובאמה תגבר את מערך הכוחות האמריקני באפגניסטן בעשרות אלפי חיילים מתוך כוונה להגיע להכרעה.
הכוחות המתוגברים, ביחד עם דגש על שימוש חסר תקדים בהיקפו בתקיפות מל”טים באפגניסטן וגם בפקיסטן, בלמו את התגברות הטרור במדינה ומספר ההרוגים בקרב חיילי הקואליציה ירד משיא של 711 הרוגים ב-2010 ל-402 ב-2012. בחמשת החודשים הראשונים של 2013 נספרו 67 הרוגים “בלבד” בקרב חיילי הקואליציה, ירידה דרמטית של כ-65% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2012.
בפקיסטן כאמור, ביצעו האמריקנים שורה ארוכה ביותר של חיסולים מהאוויר, שלצד הצלחה בחיסול בכירים מהטאליבן ומאל קעידה, גם נהרגו מאות אזרחים פקיסטנים תמימים. מותם של הפקיסטנים, לעתים במסגרת תקיפה לא מתואמת עם הממשל הפקיסטני, עוררה זעם גדול בציבור הפקיסטני, בעיקר בקרב הדתיים והשמרנים, שראו בכך הפרה בוטה ביותר של הריבונות הפקיסטנית ועוד על ידי מדינה המסמלת את הכפירה בעיני המוסלמים בעולם.
במקביל לכהונתו של אובאמה, בלטו הנשיא זרדארי וראש הממשלה ג’ילאני בן מפלגתו, שלמרות ששמרו תקופה מסוימת על יחסים די קרובים עם הבית הלבן, מייצגים עמדה אנטי מערבית או פרו סינית ורוסית. בנקודה מסוימת אף הגיעו יחסי וושינגטון ואיסלמבאד לשפל גדול ביותר ביחסי המדינות [1].
מושארף עם בוש – היחסים בין הצדדים התדרדו לאחר חיסול בן-לאדן, וכעת נמצאים שוב במגמת שיפור. צילום: הבית הלבן
רוסיה רוקדת בין הודו לפקיסטן
הכלל העתיק במחומש היחסים בין ארה”ב, הודו, פקיסטן, סין ורוסיה, אומר שכל התקרבות אמריקנית להודו פירושה התקרבות סינית או רוסית לפקיסטן ולהפך. יחסי המדינות ידעו עליות ומורדות ושינויי נאמנויות לאורך השנים. תמיד נראה היה כי ארה”ב היא בת הברית הנכספת, ורק לאחר שהיא סובבה את גבה נכנסו לתמונה הרוסים או הסינים.
בשנים הראשונות למלחמה בטרור, ראה בוש בפקיסטנים ובמנהיגם מושארף בני ברית קרובים וחיוניים למלחמה בטרור. כמעט במקביל, עוד בשנת 2000, חתמו רוסיה והודו על שותפות אסטרטגית שכללה שיתוף פעולה גרעיני ופיתוח רב-שנים של מערכות נשק חדשות. בשנת 2004, 70% מהרכש הצבאי ההודי היה מרוסיה [2].
אחד הפרויקטים הידועים הוא בנייתו של הסוחוי 30 MKI, גרסה של הסוחוי 30 שנבנתה במיוחד עבור חיל האוויר ההודי. 168 מטוסים בשווי של כמעט 5 מיליארד דולר מהווים את עמוד השדרה של חיל האוויר ההודי כיום. בשנים הקרובות עומדים לצאת משירות כ-250 מטוסי קרב ממספר דגמי מיג ישנים, ואל החלל הזה ייכנסו 100 מטוסי סוחוי 30 נוספים, בעלות של כ-3 מיליארד דולר. 126 מטוסי קרב נוספים, מדגם רפאלה, יירכשו מצרפת ביותר מ-10 מיליארד דולר, במכרז שבו השתתפו מספר מטוסים ובהם המיג-35 הרוסי.
ב-2006, החל בוש לשנות כיוון עם הברית האסטרטגית שכרת עם הודו. ירח הדבש נמשך עד תום כהונתו של בוש, שלא ניסה עוד להתקרב לפקיסטן. הדחתו של מושארף והגעתו של אובאמה לבית הלבן האיצו את הקרע ביחסים עוד יותר. אם בימיו הראשונים של אובאמה בבית הלבן נראה היה כי מדיניות ההתקרבות שלו לעולם המוסלמי תאחה את הקרע עם הפקיסטנים, הרי שתוך כמה חודשים כבר היה ברור כי אובאמה מקשיח את עמדותיו כלפיהם.
כך החל תהליך התקרבות אמריקני-הודי, ובמקביל לו סיני-פקיסטני, כשהרוסים ברקע מנסים לשמור על קרבה לשתי המדינות מחשש שיישארו קרחים מכאן ומכאן – ארה”ב מחזקת יחסים עם הודו, ואם רוסיה לא תשמר את יחסיה עם דלהי, תגלוש הודו סופית לזרועות ארה”ב והאיחוד האירופי. מנגד, הפקיסטנים מתקרבים לסין ומהווים נכס אסטרטגי משמעותי עבורם באזור. אם הרוסים לא יתאמצו לשמר השפעה כלשהי באיסלמבאד, הם עלולים למצוא עצמם ללא עוגן משמעותי במרחב של תת-היבשת ההודית.
הידוק היחסים עם פקיסטן מהווים אתגר עבור הרוסים. ב-2007, ולראשונה בהיסטוריית הפדרציה הרוסית, ביקר ראש הממשלה פראדקוב בפקיסטן. ביולי 2009, נפגש הנשיא הרוסי דאז דימיטרי מדבדב עם נשיא פקיסטן זרדארי, במהלך ביקורו בטג’יקיסטן. בשנים האחרונות פועלים הרוסים לצרף את פקיסטן לארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO), אך רוצים לראות שם גם את ההודים. עם זאת, אם יצטרכו לבחור בין השתיים, יבחרו ללא היסוס את הודו, הגם שהצטרפותה אינה ריאלית במיוחד בשלב הזה.
באוקטובר 2012, אמור היה פוטין להגיע לביקור הראשון אי פעם של נשיא רוסי בפקיסטן, אולם הביקור נדחה מסיבות בריאותיות שהגבילו את כל ההופעות של פוטין בתקופה ההיא [3]. היו אלה הימים של שיא המדיניות הפקיסטנית שכונתה “מבט מזרחה” וכוונה לחיזוק היחסים עם סין ורוסיה, על חשבון היחסים עם האמריקנים.
היעדרותו של פוטין מפסגה מרובעת שתוכננה באיסלאמבאד למנהיגי רוסיה, פקיסטן, טג’יקיסטן ואפגניסטן, לא התקבלה יפה בפקיסטן. גם העובדה שהוא שלח במקומו את שר החוץ לא סייעה לתקן את הרושם, הפקיסטנים קיבלו אמנם את הגרסה שפוטין סבל מכאבי גב וביטל גם ביקורים אחרים, לדוגמא בטורקיה, אך כשזה התאושש ויצא בדצמבר לביקור בטורקיה, וגם הגיע לביקור בהודו בו נסגרה עסקת ענק של מכירת מטוסי קרב רוסיים, בפקיסטן רתחו [4].
פוטין בביקור בהודו בדצמבר האחרון- רוקד בין שתי השכנות. צילום: הקרמלין
חילופי שלטון דמוקרטיים ראשונים בפקיסטן מחזירים את האמריקנים לתמונה
חיסולו של בן לאדן, שהוביל בתחילה להעמקת הקרע ביחסים בין ארה”ב לפקיסטן, פתח בסופו של דבר את הדרך עבור האמריקנים להתקרב בחזרה לפקיסטן לאחר שהצל הבן לאדני הוסר.
הסיפוק בפקיסטן על מינויו של קרי התבסס על תפקודו של סנאטור קרי בשנתיים האחרונות כמעין שליח של אובאמה לענייני מפקיסטן. כיו”ר הוועדה לקשרי חוץ של הסנאט, קרי הכיר מקרוב את חלקה של פקיסטן בשנים האחרונות בסיוע לארה”ב במאבק בטרור, במסגרת ההתמודדות הפקיסטנית עם המתחולל בוואזיריסטן, האזור הפשטוני בצפון מערב פקיסטן.
באזור זה, נאבקים כוחות הביטחון הפקיסטני ומשלמים מחיר כבד על המאבק בפשטונים שמאיים על ביטחונה של פקיסטן. קרי יצר קשרי חברות קרובים עם ההנהגה הצבאית של פקיסטן באותן שנים, ושימש כסנגור עבור הפקיסטנים מול סנאטורים אחרים כראנד פול שדרשו להפסיק לאלתר כל סיוע לפקיסטן. שינוי היחס מצד אובאמה לפקיסטן לאחר חיסול בן לאדן נבע לא מעט מהצורך האמריקני בשמי פקיסטן לצורך העברת אספקה לחיילי נאט”ו באפגניסטן. למרות שהאמריקנים בוחנים מספר מדינות להסתייעות ביום הנסיגה מאפגניסטן, כולל אוזבקיסטן, פקיסטן היא עדיין מרכיב חיוני בהצלחת המהלך.
אירוע נוסף בחיזוק היחסים בין פקיסטן לארה”ב הוא הבחירות בפקיסטן שבהן ניצח נוואז שריף, מועמד המרכז-ימין הנחשב לפרו-מערבי יותר בהשוואה למשפחת זרדארי-בהוטו שהנהיגה את פקיסטן מאז הדחת מושארף. העובדה ששריף נבחר בבחירות היסטוריות שבהן לראשונה בתולדות פקיסטן עבר השלטון מיד ליד באופן דמוקרטי, הביאו את אובאמה ואת קרי להלל את פקיסטן על המעבר השלטוני השקט. באותה הודעה הביע אובאמה את רצון ארצו בשיתוף פעולה קרוב עם פקיסטן: “נראה בכם שותף שווה” אמר אובאמה [5].
מבחינת הפקיסטנים, מעבר להיות ארה”ב המעצמה החזקה בעולם עדיין, החשיבות בהידוק היחסים נובעת מהצורך הפקיסטני להיערך כיאות לנסיגה האמריקנית מאפגניסטן שעשויה לייצר ואקום שלתוכו יזרמו אנשי הטאליבן. צחוק הגורל הוא שפקיסטן בעבר היא זו שטיפחה באמצעות גופי המודיעין שלה את הארגונים הג’יאהדיסטים כגון המוג’אהידין, הטאליבן ואל קעידה, כחלק מהמאבק שלה בכיבוש הרוסי בשנות ה-80, עבור בניסיונותיה לרכוש השפעה על אפגניסטן לאחר העידן הסובייטי, ובמידה רבה גם לאחר הכיבוש האמריקני. החלטתו של מושארף לחבור לאמריקנים במאבק בטרור, יצרה מאבק כוחות פנים חברתי בפקיסטן כשרבים סירבו להתגייס למלחמה במי שהחשיבו כאחים. בשל כך נאלץ מושארף להקדיש זמן רב למאבק בטרור האסלאמי ופעמים רבות הסתכל הצדה כדי שלא להרחיב את בעיית הטרור בתוך ארצו.
לאחר הדחתו של מושארף וכניסתו של זרדארי לתפקיד הנשיא, היחסים עם ארה”ב התקררו מאוד, ופקיסטן מצאה עצמה בין הפטיש לסדן – מצד אחד, המאבק בטאליבן החריף, ומצד שני ערעור היחסים עם האמריקנים שהיו בני בריתם למאבק בטאליבן. לפתע הבינו בפקיסטן שהגולם קם על יוצרו, וכעת רוצה המיעוט הפשטוני בפקיסטן להשתחרר ממדינת האם במקרה הטוב, ולהשליט מדינת הלכה על פי המודל הטאליבני, במקרה הרע.
כבר באוגוסט 2010 אמר ארגון ה-ISI, המודיעין הפקיסטני הכל-יכול, כי הטרור הפך לאיום גדול יותר על ביטחונה של פקיסטן מאשר הודו [6].
המנצח בבחירות, נוואז שריף – חילופי שלטון דמוקרטיים ראשונים בתולדות פקיסטן. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית
הפחד מהנסיגה הקרובה
ככל שמתקרבת הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן, עולים חששות מצדם של הפקיסטנים לגבי היום שאחרי. לצד האיום בגלישת טאליבנית לתוך פקיסטן, חוששים בפקיסטן גם מהמעורבות ההודית הגוברת באפגניסטן שבאה לידי ביטוי בברית אסטרטגית שנחתמה בין המדינות [7].
הפקיסטנים מצדם החלו לנסות ולתרום משהו ליציבות באפגניסטן שהוגדרה בחוגים שונים בפקיסטן כ”מטרה העליונה עבור פקיסטן באפגניסטן”, עוד לפני יחסים עם אפגניסטן. כך, הם שחררו מספר אנשי טאליבן אשר הביעו רצון לקדם דיאלוג עם ממשלת קרזאי באפגניסטן.
נסכם אם כן את האינטרסים העדכניים של השחקנים בזירה:
לאחר שהוכיחה פקיסטן את נכונותה להילחם בטרור, בן לאדן ובכירים אחרים באל קעידה ובטאליבן חוסלו ופקיסטן מצטיירת כדמוקרטיה יציבה יותר מבעבר, רואה בה אובאמה לראשונה בת ברית חיונית להצלחת הפינוי מאפגניסטן וליום שאחרי.
פקיסטן מבחינתה מעוניינת שלא ייווצר ואקום באפגניסטן ושתקום שם מדינה עצמאית ויציבה. הפקיסטנים מביטים בדאגה גם במעורבות הגוברת של הודו באפגניסטן, אבל כל זמן שההודים יסייעו בשמירה על יציבות יישארו הפקיסטנים מרוחקים יחסית מהשפעה על קאבול. העובדה ששירותי המודיעין הפקיסטנים וכן הצבא כבר נגמלו בינתיים מהיחסים עם הטאליבן, עשויה להבטיח את היציבות באפגניסטן, אם כי ישנם גורמים חיצוניים אחרים שיבקשו לממן את הטאליבן או ארגונים פונדמנטליסטים אחרים ולפגוע ביציבות, כולל גורמים מזרח תיכוניים.
ההודים נהנים מהיותם מחוזרים על ידי ארה”ב ורוסיה והאיחוד האירופי. עם זאת, נאמנים למטוטלת ההיסטורית שבמסגרתה התקרבות אמריקנית לפקיסטן נענית בהתקרבות הודית לרוסיה או לסין, ידאגו ההודים להזכיר לאמריקנים שמחיר הידידות שלהם הוא גבוה. קיפאון בשיחות להסכם סחר חופשי בין הודו לאיחוד האירופי אמנם נולד מסיבות קונקרטיות, אך הוא תורם לאווירה הכללית ביחסים [8].
סין, שרואה את ארה”ב מחזקת את קשריה עם פקיסטן, משנה לכאורה כיוון ביחסיה עם הודו – ביקורו בן שלושת הימים של ראש הממשלה הסיני והאיש השני בחשיבותו בהיררכיה הפוליטית בסין, לי קצ’יאנג, בהודו, כשהוא מלווה בשורה ארוכה של אנשי עסקים, הביא בסין ל”שינוי התפיסה האסטרטגית של הודו”. כמובן שביקור מדיני אחד וגם ביקור גומלין מתוכנן של ראש ממשלת הודו בסין לא יפתרו יריבות בת עשרות שנים שבוודאי עוד תתפרץ, בוודאי זמן קצר לאחר שכוח סיני צבאי חדר להודו במסגרת ניסיון לטעון כי חלק מסוים מחבל לאדאק שבצפון מזרח הודו שייך לסין. עם זאת, חשיבות הביקור והאמירות, כמו גם ההסכמים השונים שנחתמו במהלך הביקור, הוא במסר שמועבר לאמריקנים מצד שתי המדינות [9].
אחת הדוגמאות המובהקות לאופן שבו נעשה שימוש פוליטי בעצם הביקור של לי בהודו כדי להעביר מסר לאמריקנים הגיע לאחר הביקור בדמות מאמר מערכת בשופר השלטון הסיני “יומון העם”, שבו קרא העיתון לאמריקנים שלא “להיעלב מההתקרבות הסינו-הודית, שאין מטרתה ליצור יריבות עם האמריקנים אלא שותפות” [10].
הרוסים, שמצליחים לאחרונה להתקרב יותר להודו מאשר לפקיסטן, מכוונים לעסקאות ארוכות טווח שיבטיחו את שימור היחסים. פיתוח כלי נשק מתקדמים ביחד הן נדבך אחד, וקשרים בתחום האנרגיה הן נדבך מתבקש נוסף – יחסי רוסיה והודו מתחממים כולל עסקאות נשק ואנרגיה – במסגרת זו, מוקדם יותר החודש פורסם כי פטרונט ההודית במגעים עם גזפרום הרוסית לרכישת 4-6 מיליארד מ”ק של גז מנוזל בשנה [11].
שינוי המדיניות האמריקני צריך אם כן להיות מובן רק בקונטקסט הרחב של מדיניות החוץ של אובאמה הנמצאת בבסיס עולמו הפוליטי. אובאמה האמין שהוא נבחר לנשיא ב-2008 כדי להוציא את הכוחות האמריקנים מעיראק ומאפגניסטן תוך ניצחון באפגניסטן וחיסול הטרור שם. כעת נותרה מבחינת האמריקנים משימת ייצובה של אפגניסטן ונסיגה שלווה ככל שניתן ממנה. המפתח לכך נמצא בעיקר בידי הודו ופקיסטן, הקרובות שתיהן לאפגניסטן ונהנות לכן מההשפעה הרבה ביותר. הודו קרובה מאוד לממשלו של קרזאי ולפקיסטן עוד יש מהלכים בקרב הטאליבן באפגניסטן, ובוודאי היכרות עמוקה עם דרכי הפעולה והתפיסות.
פירוש הדבר הוא שעד להשלמת הנסיגה, יקפידו האמריקנים על היחסים עם שתי המדינות, וישתדלו להצטייר כמי שלא נוהגים בהעדפה כלשהי. לאחר השלמת הנסיגה ב-2014, יש להניח כי ארה”ב תבחר בהתקרבות מחודשת להודו, כחלק מהמאבק הגלובלי שלה בסינים. מבחינת הפקיסטנים, אם היציבות באפגניסטן תישמר ופעילות הטרור הפשטונית בפקיסטן תישאר בצפון המערב המדינה ולא תגלוש לערים הגדולות כפי שאירע בשנים האחרונות, ניתן יהיה לשוב לאסטרטגיית “מבט מזרחה”, ולצד היחסים הקרובים עם סין שמעולם לא נסדקו, להדק את היחסים עם רוסיה. הודו לעומת זאת, שכבר רכשה לעצמה את ההגדרה “מעצמה עולמית” על ידי האמריקנים, תוכל ליהנות מכל העולמות ולשמר מערכת יחסים קרובה לפי שעה עם כל המעצמות.
הערות
1. עוד על כך במאמר “המשחק הגדול”, בגיליון יוני 2012 של סיקור ממוקד
2. Lisa McAdams, “Russian Defense Minister in India Discussing Possible Aircraft Carrier Sale”, Worldnewssite.com, 19/01/2004
3. Daisy Sindelar, “Putin Back In The Saddle, But Doubts About Absence Remain”, RFE/RL, 16/11/2012
4. Alexei Anishchuk, “Putin visits India, eyes arms sales, trade and political ties”, Reuters, 23/12/2012
5. Jeff Mason, “Obama hails Pakistan for elections, pledges equal partnership”, Reuters, 12/05/2013
6. Chidanand Rajghatta, “ISI’s sudden turnaround: Says terror bigger threat than India”, TNN, 17/08/2010
7. עוד על כך במאמר “הברית ההודית-אפגנית”, בגיליון אוקטובר 2011 של סיקור ממוקד
8. “India-EU FTA talks fail to bridge gaps; ministerial meet unlikely”, PRI, 17/05/2013
9. Ananth Kirshman, “China says ‘fresh perspective’ on India ties after Li visit'”, The Hindu, 23/05/2013
10. “Don’t be jealous over India-China ties, Chinese daily tells US”, The Economic Times, 21/05/2013
11. “Petronet in Talks With Russia for Gas Imports”, The Wall Street Journal, 02/05/2013
