מאמר מגיליון ספטמבר של “סיקור ממוקד” הציג את המצוקה בה נמצאים הכורדים לאור ההתפתחויות באיראן, עיראק וטורקיה. במאמר הנוכחי נבחן מה גרם לארגון ה-PKK להתחיל בגל חדש של התקפות כנגד הצבא הטורקי, ומדוע מפלגת הצדק והפיתוח (AKP), על אף נטייתה להתרחק מהמורשת הכמאליסטית, מגיבה לגל האלימות באותן דרכים בהן הגיבו הממשלות הקודמות

טרור, פלישה ורעידות אדמה

תחילה, נסקור בקצרה את האירועים בחלק הטורקי של כורדיסטן מאז ספטמבר האחרון:

• חלה הסלמה בסכסוך הלא נגמר, כאשר ב-19 באוקטובר נהרגו 24 חיילים טורקים במתקפה משולבת של ה-PKK על מספר בסיסים של הצבא סמוך לגבול עם עיראק. לטענת מפקד ה-PKK מוראט קאראילאן, ההתקפות באו כנקמה על הרג מפקד בכיר ב-PKK בהפצצה אווירית של חיל האוויר הטורקי בעיראק. ההתקפה הקשה הובילה לתגובה תקיפה של הצבא הטורקי, שכללה “מרדף חם” אחרי המבצעים לתוך עיראק והפצצות של מחנות ה-PKK בצפון עיראק מאז מעגל האלימות נמשך [1].

• מוקדם יותר בספטמבר, חטף ה-PKK תריסר מורים טורקים באזורים בדרום מזרח המדינה. בהמשך המאמר נבין כי הבחירה במורים איננה מקרית.

• ב-23 באוקטובר פקדה רעידת אדמה בעוצמה של 7.1 בסולם ריכטר את העיר ואן במזרח טורקיה, המיושבת ברובה באזרחים ממוצא כורדי. מספר רעידות אדמה קטנות יותר באו בעקבותיה. מניין ההרוגים עולה על 600, ועשרות אלפי אזרחים נותרו ללא קורת גג. הטיפול באוכלוסייה הכורדית הפגועה הוא אבן בוחן לתפקוד הממשלה, והיא עושה ככל יכולתה כדי להטיל את האחריות על גורמים מקומיים [2].

• בעוד הצבא הטורקי ממשיך לרדוף אחרי לוחמי ה- PKK בתוך שטחי האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק, נשיא החבל האוטונומי הכורדי בעיראק, מסעוד ברזני, הגיע לטורקיה ונפגש עם ארדואן וצמרת ההנהגה הטורקית [3]. בטורקיה דווח כי ברזני מנסה לתווך בין טורקיה וה-PKK ומנהיגיו [4].

חיילי המחתרת הכורדית – לא יניחו את נשקם כל כך מהר. צילום: ג’יימס גורדון

מדוע חידש ה-PKK את מתקפותיו?

הסיבה העיקרית להמשך הבעיה הכורדית בטורקיה היא תחושת האכזבה, המרמור והתסכול כתוצאה מהבטחות מפלגת הצדק והפיתוח לכורדים, הבטחות שהתבדו. הטרור הכורדי תמיד נבע מהזנחה ואפליה של האוכלוסייה הכורדית, שמלווה בהכחשה של הזהות הכורדית. עד השנים האחרונות, כל ביטוי של כורדיות בזירה הציבורית (בתי ספר, תקשורת, בתי משפט, פרלמנט וכו’) נחשב לעבירה על החוק.

כאשר החל גל הטרור הכורדי ב-1984, ראו זאת השלטונות הטורקים כבעיה ביטחונית בלבד וטיפלו בה בהיבט הביטחוני הצר – הקמת משטר צבאי במחוזות הכורדים, בניית מחסומים בדרכים, פריסת רשת מודיעין ומשתפ”ים, הפצצות של מחנות מורדים באזורי הגבול ולאחר מכן גם בעומק עיראק. בנוסף, היה מאמץ דיפלומטי לבודד את ה-PKK [5], שהוכר כארגון טרור על ידי רוב מדינות המערב.

עם עלייתה של ה-AKP לשלטון ב-2002 נוצרה תקווה מחודשת בקרב הכורדים, שנחלו מפלה שלוש שנים קודם לכן, כאשר מנהיגם הכריזמטי, עבדוללה אוג’לאן, נתפס ונכלא. לאחר תפיסתו שררה הפסקת אש במשך חמש שנים.

מבחינת הכורדים, ל-AKP היו שתי אג’נדות חיוביות: הראשונה היא המסר האסלאמי שמדגיש את חלקו של האסלאם בזהות הטורקית ומחליש את המסר הלאומני הטורקי. האסלאם משותף לכורדים ולטורקים [6] ולכן המסר של ה-AKP נשמע מפשר ומתון: כולנו מוסלמים ולכן נוכל לחיות בצוותא כאחים, טורקים וכורדים, בכבוד הדדי, תחת מסגרת המדינה הטורקית. לא אחת הצהירו בכירי ה- AKP כי הזהות הכורדית מקובלת עליהם ואין להכחישה או לדכאה כמו בימי אתא-תורכ (כל עוד הזהות הכורדית היא זהות שנייה לזהות הטורקית, ולא מחליפה אותה!).

האג’נדה השנייה היא תהליך ההצטרפות לאיחוד האירופי, אותו קידמה ה-AKP בקדנציה הראשונה והשנייה שלה במרץ ובהתלהבות. בשנת 2005 קיבלה טורקיה מעמד של מועמדת רשמית להצטרפות, מה שחייב אותה בצעדים מעשיים לשיפור מצב זכויות האדם והיחס למיעוטים בחברה.

מסעוד ברזאני – נשיא כורדיסטן העיראקית – ינסה לתווך הסכם עם טורקיה? צילום: הבית הלבן

ה”פתיחות הכורדית” וכישלונה

בשורה של צעדים, שזכו לשם “הפתיחות הכורדית”, סטתה ה-AKP מהמסורת הכמאליסטית ואפשרה יותר חופש לכורדים החיים בטורקיה. עד כמה יותר? תלוי את מי שואלים. טורקיה אפשרה לפתוח בתי ספר פרטיים בכורדית (אבל לא ממשלתיים), לימוד קורסים בכורדית באוניברסיטאות, השיקה תוכנית להצבת שוטרים דוברי כורדית בדרום מזרח המדינה ופתחה ערוץ שידור ממלכתי המשדר 24 שעות ביממה במספר ניבים כורדים. רפורמות אלו החלו למעשה בקצב איטי עוד ב-1999, אך החל מ-2009 הממשלה החלה להשתמש במושג “הפתיחות הכורדית” והרפורמות תפסו תאוצה.

מפלגת ה-AKP קיוותה שצעדים אלו יגרמו לצעירים הכורדים להפסיק לתמוך ב-PKK ולתכנן מסלול חיים רגיל של צעיר טורקי: תיכון, אוניברסיטה, שירות צבאי, עבודה, חתונה ומשפחה. ה-PKK יתייבש ממגויסים ויאלץ לנטוש את המחנות בהרים

זה לא קרה מכמה סיבות:

א) הטורקים רואים ברפורמות ויתור ענק לכורדים, אולם הכורדים לא רואים בויתורים אלו צעד מהותי לקראתם. מבחינתם, שימוש בשפת אימם בבתי הספר ובאוניברסיטאות או קליטת שידורי טלוויזיה בכורדית הם זכויות אדם בסיסיות ולא ויתורים. הדרישות של ה-PKK הן פוליטיות – אוטונומיה לכורדים או הסדר דומה שיבטיח שלטון עצמי לכורדים. בעבר, דרש ה-PKK עצמאות מוחלטת מטורקיה. היום, כפי שהתבטא לאחרונה מנהיג ה-PKK, הם מוכנים להתפשר על הסדר בנוסח ההסדר הבאסקי בספרד [7].

ב) הרפורמות היו מאוד מוגבלות מבחינת היחס לארגונים החוקיים המייצגים את הכורדים בטורקיה. המפלגה הכורדית DTP המשיכה להתמודד מול מערכת המשפט עד שנסגרה בהחלטת בית המשפט ב-2009. במקומה קמה מפלגת ה-BDP, אך הקושי של הכורדים לקבל ייצוג הולם בפרלמנט נותר. מפלגת ה-AKP מסרבת להוריד את אחוז החסימה הגבוה של 10% בעיקר בגלל שהמפלגה מהווה איום אלקטורלי על הרוב המוחלט בפרלמנט שהשיגה ה-AKP בשלוש מערכות הבחירות האחרונות. בנוסף, ממשיכה המדינה לרדוף אחר ארגונים אזרחיים כורדים ולהחזיק אלפי אסירים פוליטים בבתי הכלא בטורקיה. רק לאחרונה נערך מבצע של מעצר עשרות חברים בארגון אזרחי הנחשב לכנף העירונית של ה-PKK, רובם עורכי דין שייצגו את אוג’לאן ואסירים פוליטים נוספים [8].

ג) היוזמה במסגרת “הפתיחות הכורדית” הגיעה תמיד מהממשלה ולא מכיוון ההנהגה הכורדית. היוזמות שמגיעות מצד הכורדים נדחות בטענה שהן יוזמות של ה-PKK, ולא מדברים עם ארגון טרור.

ד) טורקיה הציעה ללוחמי ה-PKK חנינה אם ירדו מההרים ויפסיקו את האלימות ללא תנאי, אבל הם מסרבים לנהל מו”מ ישיר וגלוי עם ה-PKK. מיותר לציין, כי לאחר 30 שנה של לחימה, לא שורר אמון רב בין הצדדים. מעבר לכך, מה טורקיה יכולה להציע ללוחם PKK שירד מההרים והניח את נשקו? איזה עתיד יהיה ללוחם (או לוחמת) גרילה בן 30+ שעזב את ביתו ומשפחתו בגיל העשרה ושהה במחנה מבודד בהרי קנדיל במשך שנים?

ותיקי ה-PKK לא רוצים לחזור מההרים לבקתות העלובות בכפרים המוזנחים או לשכונות העוני של דיארבקיר. הם רוצים לחזור לפרלמנט מקומי שיוקם במזרח טורקיה, או לכל הפחות למקום מובטח בפרלמנט באנקרה. הבכירים פחות יסתפקו בעבודה מובטחת כפקידים בשירות האוטונומיה שתוקם. במשך השנים הפך ה-PKK למקום עבודתם של המורדים. הטורקים טוענים, במידה רבה של צדק, שה-PKK משלב בתוכו אלמנטים פליליים בכסות אידיאולוגית ומתפרנס מהברחת סמים מגבולות איראן-עיראק-טורקיה לאירופה, שם יש לו רשת של סוכנים מקרב הגולים הכורדיים. הוא גם גובה דמי חסות מהאוכלוסייה המקומית.

ד) בעיית האסירים – או “בעיית האסיר”. אחת הדרישות העיקריות של ה-PKK הוא שיחרורו של מנהיגם הנערץ אוג’לאן, או לפחות העברתו למעצר בית. כיום נמצא אוג’לאן במעצר באי המבודד אימרלי, כאשר הוא מעביר הוראות ל-PKK באמצעות עורכי דין שבאים לבקרו. עד כמה שארדואן פופולרי בטורקיה, הסכמה לשחרורו של אוג’לאן תעלה לו במחיר פוליטי כבד.

האפקט ההפוך של הדמוקרטיזציה

מכל הסיבות הללו מרגישים כורדים רבים אכזבה גדולה ממדיניות ה-AKP. ה-PKK מנצלים תחושות אלו בכדי לחדש את הטרור ולגייס עוד מורדים לשורותיהם.

מחקר של גונש תזג’ור [9], חוקר מדעי המדינה טורקי, עמד על הקשר שבין תהליך הדמוקרטיזציה בטורקיה להקצנה של ה-PKK. המחקר מצא שתהליך הדמוקרטיזציה וה”פתיחות הכורדית”, כלומר מתן יותר זכויות לכורדים, הוביל להחרפת מתקפות ה-PKK.

כאשר הציגה ה-AKP לראשונה אלטרנטיבה רצינית לכמאליזם, היא הצליחה לזכות ביותר קולות מקרב הכורדים מאשר המפלגה הכורדית. זה הוביל את ה-PKK לחשוש מאובדן הרלוונטיות שלו, מה שגרם לו לשבור את הפסקת האש ב-2004. כך קרה גם ב-2007, כאשר ה-AKP גרפה את רוב הקולות באזורים הכורדים, ולאחר מכן החל גל טרור חדש. דווקא ניצחון לנציגים הכורדים בבחירות המקומיות ב-2009 הוביל להתמתנות מסוימת.

כעת, כאשר ארדואן ממשיך להציג מסר פייסני כלפי הכורדים, ובו בעת לרדוף אחר הפוליטיקאים הכורדים ולסרב לדבר עם ה-PKK, חשים המורדים כי יש צורך לעורר את האוכלוסייה המקומית. ארגון גרילה חמוש ולוחמני לא יכול להרשות לעצמו רגיעה ארוכה ללא תוצאות בזירה המדינית.

ארדואן – מחפש שקט, אך לא יוותר על עקרונותיו. צילום: הבית הלבן

נקודת המבט הטורקית

כפי שהכורדים מרגישים תסכול ואכזבה, כך גם הטורקים. מפלגת ה- AKP מאופיינת באופטימיות יתר, על סף הזחיחות. ההצלחות שלה בכלכלה, בבחירות ובמאבק על אופי המדינה גרמו לה לביטחון עצמי מופרז. ראשי המפלגה היו בטוחים שה”פתיחות הכורדית” תוביל לפתרון הבעיה. על כן, כל התקפה היא מכה כפולה עבור ארדואן וחבריו. בנוסף, הם מצויים תחת לחץ האופוזיציה ודעת הקהל, שלוחצים לתת לצבא יד חופשית במאבק בטרור ולהפציץ את מחנות ה-PKK בעיראק.

פעולות אלה זוכות לגינוי מצד נציגי המפלגה הכורדית בפרלמנט, מה שמעורר רגשות עזים של שנאה כלפיהם ברחוב הטורקי. מפלגת הצדק והפיתוח היא אמנם מוסלמית, אך היא גם טורקית, ולא זנחה את הלאומיות לטובת פאן-אסלאמיזם קיצוני בנוסח אל-קאעידה. אין זה פלא אם כן, שהידיעות על קיום מגעים חשאיים בין ראש המודיעין הטורקי לנציגי ה-PKK זכו לתגובה ארדואנית אופיינית – להאשים את ישראל בהדלפות [10].

מה הלאה?

ישנן מספר אפשרויות. הראשונה, הסבירה ביותר לדעתי, היא שהמצב ישאר כפי שהוא. ארדואן ימשיך לפזר רפורמות הדרגתיות לטובת הכורדים. הצעד הגדול הבא הוא הצגת חינוך יסודי ממלכתי בכורדית, צעד שרבים באליטה האינטלקטואלית הטורקית מצדדים בו, אולם כלל לא בטוח שרוב הציבור.

ה-PKK מבחינתו, ימשיך בטרור כל עוד ישנם אסירים פוליטיים ואין מגעים רציניים בין הצדדים. לרפא את הקרע הכורדי-טורקי יכול לקחת עוד שנות דור. ה-PKK לא צריך יותר מכמה אלפי לוחמים, מתוך אוכלוסייה של 15-20 מיליון כורדים בטורקיה, כדי להמשיך להתקיים.

אפשרות שנייה היא מו”מ מדיני בין ה-PKK לטורקיה, אולי בתיווכו של ברזני. פתרון כולל (הסדר קבע) לבעיה הכורדית הוא קשה וסיכוייו נמוכים בטווח הקצר. הוא גם כרוך בויתור של הטורקים על טאבו בחברה, שלא מדברים עם טרוריסטים ולא מתפשרים על שלמות המדינה. אולם בהחלט ייתכן שהמגעים יביאו להפסקת אש חדשה ולרגיעה.

אפשרות שלישית, לדעתי לא כל כך סבירה, היא ניצחון צבאי טורקי שיוביל לכניעת ה-PKK ללא תנאים – מודל סרי-לנקה. בכדי שזה יקרה טורקיה צריכה להגיע לשיתוף פעולה מלא ופעיל עם איראן, סוריה (במידה ואסד יפול) וכוחות הפשמרגה של ברזני. ברזני כבר הצהיר כי אמנם הוא מתנגד לטרור ה-PKK, אולם אין בכוונתו לשלוח כוחות מזוינים בכדי להלחם את המלחמה של טורקיה.

מתן רטנר הוא עורך אתר האינטרנט “אקטואלי“

הערות

1. “Rebel Leader: Kurdish Condemnation of Attacks Made PKK Look Weak”, Rudaw.com, 01/11/2011

2. “Blame Game Flares Up over Van Quake Fiasco” , hurriyetdailynews.com, 11/11/2011

3. “מסעוד ברזני בטורקיה: המשך המלחמה איננו הפיתרון”, actuali.co.il, 06/11/2011

4. “Iraqi Kurds Leaders Head Turkey-PKK Mediation”, yourmiddleeast.com, 14/11/2011

5. ראה גיליון ספטמבר של “סיקור ממוקד”

6. למרות שגם במסורות ובמנהגים הדתיים יש הבדל. רוב הטורקים הם סונים מאסכולת המשפט החנפית, ואילו הכורדים ברובם שייכים לאסכולה השאפעית, אולם זה לא הבדל בדוקטרינה הדתית. גם בין הכורדים וגם בין הטורקים יש מיעוט עלוי-בקטאשי, זרם מתון של השיעה

7. Rudaw, Ibid.

8. “More than 70 Detained in Fresh Raids in KCK Probe”, hurriyetdailynews.com, 22/11/2011

9. Gunes Murat Tezcur, “When Democratization Radicalizes: The Kurdish Nationalist Movement in Turkey”, Journal of Peace Research, 47, 6 (2010), pp. 775-789

10. “ארדואן: ישראל הדליפה מידע על מגעים עם הכורדים”, www.iba.org.il, 17/11/2011