המהפכה הבאה

סין מגיעה גם לאמריקה הלטינית

יובל בוסתן, אלון לוין


אחרי שהפכה לשותפת הסחר השנייה בגודלה של אפריקה, שם גדל היקף המסחר שלה עם היבשת פי עשרה בפחות משמונה שנים, שמה סין את יהבה על אמריקה הלטינית, ובתזמון מצוין מבחינתה. המשבר הכלכלי מאפשר לה למנף את עתודות המט"ח שלה, והיקף המסחר מזנק. ארה"ב נהנית עדיין ממעמד המעצמה הדומיננטית באזור, אך היא ניצבת חסרת אונים נוכח ההתעצמות הסינית. האם אנו עומדים בפני שינוי דרמטי בזירה נוספת?

בלא מעט מקומות בעולם, התאפיינה תקופת נשיאותו של הנשיא בוש בנסיגה במעמדה של ארה"ב. הדברים היו חמורים במיוחד בכל האמור לאמריקה הלטינית, "החצר האחורית" של ארה"ב מאז המחצית הראשונה של המאה ה-19.

רבים האמינו כי כניסתו של אובאמה לבית הלבן, בינואר השנה, תביא לשיקום מהיר ביחסים בין ארה"ב לשכנותיה מדרום. מיד עם השבעתו, הזדרז אובאמה לשלוח מסרים פייסנים למבקריו החריפים של בוש בקובה וונצואלה. הוגו צ'אבז השיב בחיוכים משלו ואף העניק לאובאמה במתנה את הספר "עורקיה החשופים של אמריקה הלטינית: חמש מאות של בזיזת היבשת", ספר אורוגוואי על השפעות ההתערבות החיצונית על האזור. הענקת הספר הזניקה אותו למקום השני ברשימת רבי המכר [1], אך יותר מכך היא המחישה לנשיא האמריקני הטרי את עומק הקרע שנוצר בין ארה"ב לכמה משכנותיה מדרום.

כמו במקומות אחרים בעולם, גם כאן האמריקנים נהנים עדיין מחסדי העבר. על פי נתוני ארגון הסחר העולמי, 42.1% מהייצוא הלטיני מיועד לארה"ב. על אף הנתון המרשים, העובדה כי בתחילת העשור היוותה ארה"ב יעד לכמעט 60% מהייצוא הלטיני (ירידה של כמעט 30% בשמונה שנים), מעידה עד כמה הדומיננטיות של וושינגטון בנסיגה, גם בשל הכעס על מדיניות בוש אבל בעיקר בשל מאמצי הכלכלות הגדולות באמריקה הלטינית להרחיב את השווקים אליהם הם מייצאים [2].

למרות הירידה בנתח הסחורות לייצוא, היקף המסחר בין ארה"ב למדינות האזור מוסיף לצמוח במהירות – ב-2008, הסתכם המסחר ב-633.4 מיליארד דולר, עלייה של 12.9% בתוך שנה ו-137% מאז 1996 [3].

הצמיחה במסחר אמנם מרשימה, אך בשדרות פנסילבניה מכירים בקושי הגובר לשמר את הדומיננטיות שלהם באזור. התבססות ברזיל כמעצמה אזורית המבקשת להרחיב את קשריה בעולם, התגבשות ציר מדינות אנטי-אמריקניות בראשות ונצואלה וצמיחה ביחסי המסחר של אלו עם מדינות בעיתיות מבחינת האמריקנים דוגמת רוסיה ואיראן, פוגעים כולם במעמדה של ארה"ב. מעל הכול, הגורם המטריד ביותר את ארה"ב היא כניסתו לזירה של יריב מוכר מאסיה.


נשיאי ברזיל וסין (עם נשיא רוסיה ור"מ הודו) – מעמיקים את שיתוף הפעולה ביניהם. צילום: הקרמלין

הסינים באים

האינטרס הסיני באמריקה הלטינית זהה לאינטרסים שלהם בכל רחבי העולם השלישי – אספקת חומרי גלם דוגמת נפט, גז טבעי, מתכות וקפה מברזיל, ארגנטינה, פרו, צ'ילה, ונצואלה, בוליביה, אקוודור וקולומביה. המדיניות שהם נוקטים דומה אף היא – אי-התערבות במדיניות מקומית למעט הדרישה המסורתית "סין אחת". כשנוגעים הדברים למשטרים שאינם חופשיים, הנמצאים לא פעם תחת לחץ מערבי, מדיניות אי-ההתערבות מיתרגמת למדיניות אי-ביקורתיות ולתמיכה כלכלית ופוליטית.

שורשי הכניסה הסינית לאזור באמצע שנות ה-90, אז כוננו יחסים אסטרטגיים בין בייג'ינג לברזיליה. המסחר בין סין למדינות האזור הסתכם אז ב-8.4 מיליארד דולר. ב-2003, התרחב המסחר ל-20 מיליארד דולר, ב-2007 הוא כבר הגיע ל-102.5 מיליארד דולר וב-2008, על אף המשבר הכלכלי, הוסיף המסחר בין סין למדינות אמריקה הלטינית והקאריביים לעלות והסתכם ב-140 מיליארד דולר, זינוק של יותר מ-1660% ב-13 שנים בלבד [4].

כאילו לא די בקשרי המסחר המתרחבים, מנצלים בסין את המשבר הכלכלי עד תום, והם נוקטים מתחילת השנה בשורה של צעדים על מנת להדק את אחיזתם עוד יותר בשוק הלטיני.

בינואר, הצטרפה סין רשמית לאחד המוסדות האחרונים בהם עדיין נשמרת הדומיננטיות של וושינגטון – הבנק האינטר-אמריקני לפיתוח (IDB). הבנק הוא המקור הרב-לאומי הגדול ביותר למימון חיצוני עבור מדינות אמריקה הלטינית והקאריביים. בניגוד לבנק העולמי ולקרן המטבע, הנודעים לשמצה באזור כמוסדות "מערביים", הבנק האינטר-אמריקני נהנה מתדמית ידידותית יותר על אף העובדה שארה"ב מחזיקה ב-30% ממניות הבנק. עובדה זו מוסברת בכך שמדינות האזור מחזיקות ברוב המניות (50.01%), סידור יוצא דופן שמקנה למדינות הלוות השפעה על התנהלות המוסד, שהזרים לאזור כ-20 מיליארד דולר ב-2008. בבנק חברות 48 מדינות, מהן 22 בסטטוס מלוות. מבין אלו, סין היא המדינה הראשונה שאינה פרו-מערבית. עם הצטרפותה של סין לבנק היא התחייבה לתרום 350 מיליון דולר לתוכניותיו השונות [5].

בחודשים מרץ-אפריל, סגרה סין על עסקאות ענק עם מדינות המפתח באזור – קרן הפיתוח של ונצואלה הוכפלה ל-12 מיליארד דולר. היקף רכישת הנפט של סין מוונצואלה עלה ל-380 אלף חביות ביום והוא צפוי להגיע למיליון חביות עד 2012; אקוודור קיבלה הלוואה בשיעור מיליארד דולר; הסכם סחר חופשי נחתם עם פרו; ג'מייקה, שנקלעה למצוקה כלכלית בעקבות המשבר הכלכלי, זכתה להלוואה מסין בסך 138 מיליון דולר, אחרי שנדחתה על ידי ארה"ב ובריטניה; עם ארגנטינה נחתם הסכם הֶחלֶף (Currency Swap), בהיקף של 10 מיליארד דולר לטובת מסחר בין שתי המדינות. ההסכם לא רק מאפשר לתאגידים ארגנטינאים לרכוש סחורות ישירות ביואן, אלא שהוא צפוי להזרים מזומן לבואנוס איירס בתקופה כלכלית קשה; התאגיד הברזילאי הלאומי פטרוליו ברזילריו או בקיצור פטרובראס, זכה להלוואה בשיעור של 10 מיליארד דולר למשך 10 שנים, כדי לפתח את שדות הנפט הענקיים שהתגלו בים. בפרק זמן זה, ישלח תאגיד האנרגיה הברזילאי לסין בין 150 אלף ל-200 אלף חביות נפט ביום, לעומת כ-60 אלף כיום [6].

עסקת המימון עם התאגיד הברזילאי, אגב, אינה היחידה מסוגה בעת האחרונה עבור סין, שמנצלת את המזומנים שבקופתה לשם מתן הלוואות לתאגידי אנרגיה ברחבי העולם בתמורה לאספקת נפט ומשאבים אחרים. לצורך כך, הבנק לפיתוח של סין פיזר בחודשים האחרונים הלוואות בסך 25 מיליארד דולר לחברות נפט רוסיות, 10 מיליארד לקזחסטן ו-10 מיליארד כאמור לתאגיד הברזילאי הלאומי פטרוליו ברזילריו.

בכל העסקאות האלו, מצליחים הסינים להכניס תאגידים שלהם לאחד משלבי הייצור או השינוע של מחצבי האנרגיה. באופן זה, מצליחים בבייג'ינג למנף את הגיבוי הממשלתי לתאגידים, ליתרון מכריע מול מתחריהם בשוק העולמי. כפועל יוצא מכך, הפער הטכנולוגי בין התאגידים הסיניים הנחותים למתחריהם, הולך ונסגר במהירות.

רוצים להיפטר מהדולר

העסקה הסינית עם ארגנטינה היא מעניינת במיוחד. מדובר בעוד צעד שנוקטים בבייג'ינג כדי להתרחק מהמטבע האמריקני, הדומיננטי ביותר בסחר בינלאומי וברזרבות מט"ח. העסקה האחרונה מצטרפת לעסקאות דומות עם אינדונזיה, מלזיה, דרום קוריאה, הונג קונג ובלארוס. היקפן הכולל של עסקאות אלו מתקרב ל-100 מיליארד דולר.

סין היא אולי הקולנית ביותר מבין אלו הקוראות להחליף את הדולר האמריקני כמטבע המשמש לחישוב רזרבות מט"ח. מה שבשנים האחרונות היה בגדר לחישות על רקע הביקורת במערב על מדיניות המטבע הסינית, הפך לאמירות בפה מלא עם פרוץ המשבר הכלכלי. בחודש מרץ, ערב פסגת ה-G20, קראו בצמרת הסינית לקרן המטבע הבינלאומית ליצור מטבע חדש וייעודי, במטרה לתקן את חולשותיה של המערכת הנוכחית ובראש ובראשונה לצמצם את השפעות הנסיגה במעמדו של הדולר [7].

בפסגה עצמה, הצטרף נשיא רוסיה מדבדב למחנה המתנגדים לדומיננטיות של הדולר, כשהציע להחליף אותו בסל מטבעות שיורכב ממטבעות "אזוריים" באמצעותם תחושבנה הרזרבות. לצד ביקורת חריפה על אחריותה של ארה"ב למשבר, הצהיר מדבדב כי אין כוונתו להחליש את הדולר או כל מטבע אחר, אלא להושיב את מנהיגי המעצמות הכלכליות להערכה מחדש באשר למערכת המטבע העולמית [8].

הטענות כנגד הדולר אינן חדשות. כלכלנים רבים, כולל במערב, מצביעים במשך שנים על הסכנה שבהמשך התלות במטבע יחיד. תחת זאת, מבקשים אלו להצמיד את רזרבות המט"ח של מדינות העולם לסל מטבעות בו הדולר עשוי להיות ראשון בין שווים, אך לא בודד. במצב כזה, צניחה בערכו של הדולר האמריקני תבוא לידי ביטוי מתון יותר בשוק העולמי.

שתי המעצמות הריכוזיות מודעות לכך כי נטישת הדולר לא תתרחש בעתיד הנראה לעין. הגם שעמדתן של השתיים, ובפרט סין, ראוי שתילקח בחשבון, הרי שהצעותיהן לא זכו לתמיכה בפורום ה-G20. כפי שהוזכר קודם לכן, הסינים אינם מחכים להחלטה כדי לפעול לחיזוק מעמדו של היואן על חשבון הדולר. הסכמי ההחלף עם ארגנטינה, אינדונזיה ומדינות נוספות, יוצרות מציאות בה כבר כיום יותר מדינות מחזיקות לפחות חלק מרזרבות המט"ח שלהן ביואן, לצד מדינות שבחרו זה מכבר באירו, ולא בדולר.


אובאמה עם נשיא ברזיל דה סילבה – יצליח לשקם את הקשרים עם השכנות מדרום? צילום: הבית הלבן

לקראת קיצה של דוקטרינת מונרו

האמריקנים מוטרדים כמובן מצעדיה של סין אך הם מוגבלים ביכולת התגובה שלהם כל עוד המשבר מוסיף להכביד על הכלכלה המקומית. לשם המחשה עד כמה קשה ההתמודדות מול סין, המחפשת כל פתח בכל שוק על מנת להרחיב את השפעתה, תעיד העובדה כי בסוף 2008, בשיא המשבר, הכריז משרד האוצר האמריקני על שורה של הסכמי החלף לשם ייצוב שער הדולר והמטבעות המקומיים במדינות שנקלעו לקשיי נזילות. כך הוקצו, בין היתר, 30 מיליארד דולר למכסיקו, ברזיל, דרום קוריאה וסינגפור (כל אחת) ו-15 מיליארד דולר לניו-זילנד. למרות ההשקעה הנדיבה בתקופה כלכלית קשה, העובדה כי ארגנטינה הושארה מחוץ לעסקה, על אף בקשה מוקדמת, דחפה אותה לזרועותיהם של הסינים, שמצידם קפצו על המציאה בזרועות פתוחות.

לאור הדברים, אין זה פלא כי רבים הם המאמינים כי הדומיננטיות של ארה"ב באמריקה הלטינית התפוגגה לבלי שוב. יש שיטענו כי מדובר בתהליך בלתי נמנע, שהרי כלכלתה של סין ממשיכה לצמוח בקצב מהיר, ותאבונו של המשק הסיני לחומרי גלם אינו יודע שובע.

ארה"ב, אם כן, מוצאת עצמה בצומת מכרעת בכל האמור לשמירה על מעמדה בצמרת ההשפעה הגיאו-פוליטית. היא עדיין הכלכלה הגדולה ביותר בעולם במונחים של תוצר גולמי, פי 3.5 מסין, אך הפער מצטמצם בכל שנה. מתוך הכרה כי אף זירה אינה נחלתה הבלעדית עוד, תאלץ ארה"ב להקדים ולבחור את המדינות החשובות ביותר מבחינתה ולעשות הכול על מנת לשמור על הקשרים עימן. בכל האמור למדינות שבעידן בוש התרחקו מארה"ב והתקרבו לסין ו/או רוסיה, נראה כי הקשרים עם מדינות אלו ידרשו מאמצי שיקום קשים וייתכן ואף יהיה זה בלתי אפשרי לחדש את יחסיהן עם ארה"ב כקדם, עד שיתחלף שם המשטר.

הערות

1. "Chavez effect creates bestseller", BBC News, 20/04/2009

2. Guy Hursthouse, "China’s Latest Geopolitical Assault on Latin American Commodities and Bilateral Trade ", Council on Hemispheric Affairs, 17/02/2009

3. Adrean Rothkopf and Maria Medrano, "The U.S. Contribution to Prosperity in Latin America and the Caribbean: Jobs, Trade, Investment", Chamber of Commerce of the United States of America, 14/04/2009

4. "Regional Focus: China strengthens links with Latin America", euromonitor.com, 05/05/2009

5. "China joins IDB in ceremony at Bank headquarters", iadb.org, 12/01/2009

6. Shai Oster, "China Wields Credit Clout Again to Lock In Brazilian Oil", The Wall Street Journal, 20/05/2009; Simon Romero and Alexei Barrionuevo, "Deals Help China Expand Sway in Latin America", New York Times, 15/04/2009

7. David Barboza, "China Urges New Money Reserve to Replace Dollar", New York Times, 23/03/2009

8. Helene Cooper, "Medvedev Resurrects Idea of Replacing Dollar as Reserve Currency", New York Times, 02/04/2009


מאמרים נוספים