שלוש מדינות לעם אחד

סומליה עומדת בפני פירוק סופי

אלון לוין, יובל בוסתן


מאז 1991 שרויה סומליה בכאוס מתמשך. מדי כמה שנים, נעשה ניסיון חיצוני לחלץ את המדינה מעצמה. בשנות ה-90 היו אלה האמריקנים שבאו והסתלקו במהירות. כיום אלה האתיופים שככל הנראה מתכוננים לסיבוב מלחמה נוסף במיליציות האסלאמיות. האם סומליה המפוררת תמצא את הדרך לכונן ממשלה יציבה וריבונית במדינה הלומת המלחמות שבקרן אפריקה, או שמא תתפרק באופן רשמי למספר מדינות?

בדצמבר 2006, פלשה אתיופיה לסומליה בהזמנתה של ממשלת סומליה הנהנית מגיבוי בינלאומי. בפלישה השתתפו 3,000 חיילים, מלווים בטנקים, מטוסי קרב ומסוקים, אשר הצליחו לכבוש את סומליה כולה בתוך כשבועיים. האיחוד האפריקני שלח כוח של 4,000 חיילים כדי לסייע בשיקום הביטחון בסומליה. המיליציה המכונה "בתי הדין האסלאמיים" הוכתה, אך השקט לא החזיק מעמד זמן רב והטרור חודש. הפעם הוא כבר הופנה אל עבר החיילים האתיופיים. בשנתיים בהן שהתה אתיופיה בסומליה, כ-16,000 בני אדם נהרגו. מאות אלפים הפכו לפליטים בארצם.

בסוף 2008, החלו האתיופים לסגת מסומליה, במקביל למה שנראה כתחילתו של תהליך פיוס לאומי במדינה. שַריף שייח' מוחמד, מי שהנהיג את בתי הדין האסלאמיים ופרש מהם, מונה לנשיאהּ השביעי של סומליה, והתקוות לשינוי גברו על רקע השלמת הנסיגה האתיופית, בינואר 2009 [1].

לאחר הנסיגה האתיופית, נותרה סומליה מחולקת לארבעה חלקים עיקריים – החלק הדרומי של המדינה נותר בשליטת ארגון אל-שבאב. שטח זה גובל עם קניה ודרכו עברו מאות אלפי פליטים בשנים האחרונות. הוא נחשב לפורה יחסית ונהנה ממקורות מים וממשקעים רבים יחסית לשאר חלקיה של סומליה. העיר הגדולה באזור והשלישית בגודלה בסומליה היא קיסמאיו, אשר עד שנת 2002 עוד חיו בה כ-200,000 איש, אך כיום חיים בה על פי ההערכה כ-70,000 איש בלבד, תוצאה של שנות לחימה ושל השליטה האסלאמית הקיצונית בעיר. השתלטות אל שבאב על העיר, הובילה להחלת חוקי שריעה מחמירים ביותר. בין היתר נסקלה למוות ילדה בת 13 שנאנסה, בטענה כי ביצעה ניאוף [2], וידיהם של גנבים נכרתו [3]. הנמל של קיסמאיו הפך לנמל הברחות הנשק של המיליציה, והעיר הפכה לאחד הבסיסים החשובים של המורדים.

מרכז סומליה נותר בידי כוחות הממשלה אשר מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית ואשר נתמכה על ידי הסומלים. עיר הבירה מוגדישו הייתה לנקודה הדרומית ביותר בחלק הזה, ובאזור נמצאת גם העיר ביידואה, שהייתה בעבר למעין בירה חלופית, לאחר שמוגדישו הייתה נתונה לשליטת בתי הדין האסלאמיים.

צפון מערב המדינה מכונה גם "סומלילנד", זכר למושבה הבריטית שהתקיימה באותו אזור. מאז שהודח הרודן זיאד בארה בתחילת שנות ה-90, פעלו בני אזור זה להשגת עצמאות, והם כיום נהנים מעצמאות דה-פקטו. סומלילנד הצליחה לחמוק מרוב הכאוס הסומלי ב-18 השנים האחרונות, ובחבל זה החלה להתפתח חברה המעוניינת בדמוקרטיה. בשנת 2002, הפכה המערכת הפוליטית במחוז לרב-מפלגתית, אולם אף מדינה בעולם לא מכירה בעצמאותהּ כיום באופן רשמי. אתיופיה תומכת באופן רשמי למחצה בעצמאות של סומלילנד, וראש הממשלה מלס זנאווי אף כינה את מנהיג האזור "נשיא סומלילנד" כשנפגשו השניים.

בצפון מזרח המדינה פועלת אוטונומיה נוספת מאז 1998 בשם "פונטלנד", אשר מתפרנסת מהדגה העשירה באוקיאנוס ההודי ומניצול משאבי טבע אחרים כגון מכירה של זכיונות לחיפש נפט. באופן לא רשמי, הענף המכניס ביותר של פונטלנד הוא ענף הפיראטיות, אשר על פי דו"ח של האו"ם מדצמבר 2008, הכניס 120 מיליון דולר, ועל כך בהמשך [4].

התמיכה האתיופית בסומלילנד קיימת מטעמים ברורים – ראשית, סומלילנד מעוניינת להפוך למדינה דמוקרטית ושלווה, אשר אינה בעלת שאיפות אירידנטיות באתיופיה, כמו סיפוח חבל אוגדן המאוכלס ברובו בסומלים אתנים. שנית, פיצולה של סומליה יחליש את אויבתה המסורתית של אתיופיה ויקשה עליה עוד יותר להוות איום על אתיופיה בעתיד. שלישית, לסומלילנד חוף ים ארוך, יתרון חשוב עבור אתיופיה הנעדרת חוף ים מאז שאריתריאה הכריזה על עצמאות ב-2002. רוב הסחורות האתיופיות עוברות דרך נמל בֶּרבֶּרָה. האתיופים ממתינים בינתיים להחלטה של האיחוד האפריקני, אולם עשויים להכיר באופן חד צדדי בסומלילנד אם לא יוסדר מעמדה המדיני בשנים הקרובות.

 


מיפוי אזורי השליטה בסומליה נכון לאביב 2009. בדרום (בירוק) – שטח בשליטת אל שבאב; במרכז (בתכלת) – שטח בשליטת הממשלה. פונטלנד בפינה הצפון-מזרחית; בצפון-מערב (בצהוב) – סומלילנד. שרטוט: ג'יימס דהאל
 

חידוש הלחימה

שלושה חודשים בלבד החזיק השקט היחסי לאחר נסיגת אתיופיה, עד שהופר בסבב אלימות חדש. הפעם אחראים על האלימות הזו ארגון אל-שבאב, פלג קיצוני יותר של בתי הדין האסלאמיים, וחיזבּ אל-אסלאם. ארגונים אלה זוכים לתגבורת של צעירים מוסלמיים המעוניינים להצטרף למיליציות האסלאמיות הקיצוניות במאבקן בממשלה בעלת הגיבוי המערבי.

ב-7 במאי, התחילו אנשי אל-שבאב במאמציהם להשתלט על שאר חלקי המדינה ולהחיל עליה את חוקי השריעה המוסלמית. ב-17 במאי, הצליחה המיליציה האסלאמית, להשתלט על העיר ג'אוהאר, הנמצאת בשטח שבשליטת הממשלה, כ-90 ק"מ מצפון למוגדישו, לאחר קרב קשה שנמשך כשעתיים [5]. לנפילת ג'אוהאר יש משקל פסיכולוגי חשוב, מאחר וזאת עירו של נשיא סומליה. בעיר זו התחולל גם הקרב האחרון לפני כיבוש מוגדישו על ידי הכוחות האתיופיים בסוף 2006. גם מצבה של הבירה מוגדישו אינו מבשר טובות – בתום קרבות עזים עם כוחות הממשלה בראשות שריף שייח' מוחמד, נחצתה מוגדישו למעשה [6].

לאור ההתפתחויות, כוחות האיחוד האפריקני שהוצבו בג'אוהאר, נאלצו לסגת מהעיר לכיוון צפון. כיבוש העיר ג'אוהאר הוביל לפריסה אתיופית מחודשת על הגבול הסומלי. דיווחים על כניסה של כוחות אתיופיים לסומליה הוכחשו על ידי הממשלה האתיופית [7].

מי שנכנסה על תוך הקלחת הזו עוד בחודשי הרגיעה הייתה אריתריאה, יריבתה של אתיופיה, שהחליטה להזרים כמויות גדולות של נשק לתוך סומליה, בעיקר לאתר הקרבות בעיר מוגדישו. צעד זה גרר ביקורת חריפה מצד ממשלת סומליה, ארה"ב והאו"ם [8]. האיחוד האפריקני, בצעד חסר תקדים, קרא לאו"ם להטיל סנקציות על המדינה האפריקנית בתגובה לתמיכה במיליציה האסלאמית ולהזרמת הנשק [9].

לשון הודעת הארגון, המאגד 53 חברות מתוך 54 מדינות באפריקה הייתה חריפה במיוחד: "אנו קוראים למועצת הביטחון להטיל סנקציות נגד כל השחקנים הזרים מהאזור ומחוצה לו, בעיקר אריתריאה, המספקים תמיכה לארגונים המזוינים" [10]. האיחוד האפריקני אף ביקש להפוך את שמי סומליה לאזור האסור בטיסה, ולהטיל מצור על נמלי הים כדי למנוע הגעה של נשק למדינה. אריתריאה מצדה, הגיבה לקריאה האפריקנית בכך שהכריזה על ביטול זמני של חברותה בארגון, אותו כינתה "חסר שיניים". עוד האשימה אריתריאה את ארה"ב כמי שעומדת מאחורי האשמות נגדה.

הייתה זו הפעם הראשונה שהארגון קרא לגורמים חיצוניים להטיל סנקציות על מדינה החברה בו. עיקרון אי-ההתערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות אחרות באפריקה היה לעקרון כמעט מקודש, והתקדים הזה עשוי להוביל בעתיד הלא רחוק ללחץ דומה על זימבבוואה וסודן.

אם כן, מי שנקראת שוב לפעולה היא אתיופיה. בפעם הקודמת שבה התערבו האתיופים בסומליה, התבצעה לחימה משולבת בין מטוסי קרב שתקפו בדרום המדינה, וכוחות קרקע שהצליחו להשתלט על כל סומליה בתוך שבועיים. האתיופים, ששקעו בבוץ הסומלי במשך שנתיים עקובות מדם, אינם מעוניינים למצוא את עצמם מתמודדים שוב עם תסריט דמוי עיראק ואפגניסטן, ואת עיקר המאמץ שלהם ישקיעו בתקיפות נקודתיות תוך הסתייעות במודיעין האמריקני. לרשות האתיופים מטוסי סוחוי 27 מתקדמים יחסית ומטוסי סוחוי 25, אשר עליהם מתבססת הפעילות האווירית שכבר זכתה למחאות מהמערב נוכח הפגיעה ביעדי המיליציה האסלאמית ב-2007.

מעורבות אתיופית בלחימה אם כן, תצטמצם לגביית מחיר מאנשי המיליציה, בלי להסתבך בשהות ארוכה של כוחות הקרקע. האתיופים נהנים מגיבוי האמריקנים באופן רשמי, ומגיבוי האו"ם והאיחוד האפריקני באופן לא רשמי, ועיקר המאמץ שלהם יהיה למנוע מהמיליציה להתקדם צפונה ולמנוע מהלחימה הפנימית בסומליה לזלוג אל מעבר לגבול הסומלי. גם עיר הבירה מוגדישו היא יעד במלחמה הזאת, אולם האתיופים מעדיפים להימנע ככל שניתן מלחימה בעיר הזו.

מקורות מימון חליפיים

הפיראטיות הסומלית, שכבר הפכה לבעיה בינלאומית, מהווה נדבך מעניין בפעילות הצבאית המתרחשת במדינה זו בימים אלה. ענף הפיראטיות הפך זה מכבר, לתעשייה כלכלית חשובה ממנה מתפרנסות מאות משפחות. סומליה חולשת על נתיבי ים אסטרטגיים, הן בכניסה לים האדום והן באוקיאנוס ההודי. בנתיבי השיט הללו חולף אחוז נכבד ביותר מהנפט העולמי שמקורו במפרץ הפרסי. מלבד מיכליות, חוטפים הסומלים גם אוניות מטען אחרות, אוניות נוסעים ועוד. בשל העובדה כי בסומליה אין שלטון מרכזי, ולא מתבצעת כמעט אכיפה של חוקים, תעשיית החטיפות משגשגת.

על פי מחקרים שבוצעו, נראה כי יש קשר בין הפיראטים בסומליה, ובין גוף אנונימי שמרכזו בלונדון, ואשר מספק מידע מודיעיני על תנועת האוניות וסיוע לוגיסטי אחר. אחת הסברות, היא שמדובר באנשים הקשורים לחברות אבטחה פרטיות, מסוג החברות שפרחו בימי המלחמה העולמית בטרור ואשר היקף העבודה שלהן קוצץ באופן דרמטי או שיקוצץ בשנים הקרובות. לחברות אלה יש אינטרס להפוך את התנועה הימית ללא בטוחה, כדי שיוכלו להציע את שירותיהן. כך, כמו בסרט של צ'פלין, הן שוברות את החלון ומציעות את שירותי התיקון שלהן.

בסומליה עצמה ישנן משפחות רבות המתפרנסות מרווחי החטיפות כאמור. כל חטיפה שכזאת, מכניסה בין מיליון לחמישה מיליון דולר דמי כופר לחוטפים. על פי תחקיר שביצע ה-B.B.C, נראה כי רק 30% מהכסף ממתחלק בין החוטפים, כולם צעירים ואף בני נוער, 10% משולמים למיליציה המקומית ממנה יצאה קבוצת החוטפים, 10% משולמים לזקני השבט המקומיים, ומחצית מהסכום עוברת למממני החטיפה ומתכנניה. בקרב החוטפים מתחלק הכסף שווה בשווה למעט החוטף שמעז לעלות ראשון לאונייה, אשר מקבל חלק כפול או מכונית חדשה כתמריץ [11].

אחד המקורות לסיוע לוגיסטי ממנו נהנים החוטפים, הוא תימן, המביטה על סומליה מצדו השני של מפרץ עדן. לחוטפים הסומלים ישנם "קשרי עבודה" עם חמושים תימניים, אשר נחלצים לעזרתם במקרה של בעיה בכלי השיט של החוטפים, או בכל בעיה אחרת שעשויה לצוץ.

הפיראטיות הסומלית, המתרחשת בעיקר במחוז פונטלנד האוטונומי, הפכה למקור הכנסה מרכזי אך לא יחיד באזור – הארגונים המתפרנסים מחטיפת אוניות מרוויחים מהברחות נשק וסיוע למורדים. למעשה מתקיימת סימביוזה בין החוטפים והטרוריסטים, אשר נוטלים לעצמם קופון מחטיפת האוניות על אף שבאופן רשמי מכחישים מעורבות בנושא ואף מגנים אותו. ארגון אל שבאב עצמו קשור ככל הנראה ארגונית ואידיאולוגית לארגון אל-קעידה, ובכך ניתן לראות נדבך נוסף של פעילות הטרור האסלאמית העולמית, לאחר שכבר נחשפו הקשרים לקרטלי הסמים הגדולים [12].

 


נשיא פונטלנד, איברהים מוחמד פארולה – מנהיג את המחוז האוטונומי השנוי במחלוקת. צילום: יוצ'ימדיה
 

פתרון אפשרי

18 שנים נלחמת סומליה בעצמה. לאחר נפילתו של הרודן זיאד בארה ב-1991, נכשלו ניסיונות רבים מספור של הקהילה הבינלאומית ושל הסומלים עצמם, לנסות ולכונן משטר יציב בסומליה. המדינה השסועה הזו הפכה לקרקע פוריה לפעילות טרוריסטית מכל העולם, לפיראטיות, להברחות נשק ועוד. הכוח החזק ביותר בסומליה נותר בידיהם של ברוני המלחמה – מנהיגי השבטים הגדולים בסומליה, אשר מעבירים את נאמנותם מדי פעם לממשלה, לארגונים האסלאמיים או לעמדה ניטראלית.

השווקים בסומליה מוצפים בנשק ודלים במזון. פעילותם של ברוני המלחמה הללו במטרה להפיק רווחים על חשבון העם הסומלי אינה הפעילות הנצלנית היחידה. ארגוני הטרור העולמיים הפכו את סומליה למגרש המשחקים שלהם, וכך גם מדינות רבות המועניינות בהמשך הכאוס בסומליה, כל מדינה וסיבותיה.

אחד הפתרונות המוצעים עבור סומליה, קוראים להענקת עצמאות לסומלילנד בתור התחלה. החבל המשתרע על כחמישית משטחה של סומליה, מקפיד לשמור על אי-התערבות במאבקי הדמים בסומליה, בעודו פועל לכינון דמוקרטיה עצמאית. ניתוקה של סומלילנד משאר המדינה, ניתוק המתקיים דה-פקטו כבר שני עשורים בקירוב, יחליש את החלומות האירידנטיים של הסומלים הלאומניים ויוסיף מעט רוגע למדינה.

פעולה נוספת החייבת להתבצע, היא מעורבות עמוקה יותר של הקהילה הבינלאומית במתרחש בעיקר בפונטלנד בכל הנוגע לפעילות הפיראטית, והסיוע לטרור. התערבות צבאית בפונטלנד עד למיגור הפיראטיות והטרוריזם, תקל על מאבקה של הממשלה הסומלית העצמאית בארגונים דוגמת אל-שבאב וחיזבּ אל אסלאם.

פעולה שלישית היא פעילות במועצת הביטחון נגד כל הגורמים הזרים הפועלים ליצירת הכאוס בסומליה ובראשם אריתריאה כמובן, אך ברשימה זו מצויות גם איראן, לוב ומדינות אחרות. שלושת הפעולות האלה יחנקו את הארגונים הקיצוניים מבחינה כלכלית ויקשו את הפעילות שלהם.

לבסוף, לאחר שסומליה תהפוך למדינה פחות אלימה, תצטרך הקהילה הבינלאומית להשקיע מאמצים רבים בשיקומה של המדינה ובתמיכה בכינון ממשלה מרכזית חזקה, אשר יש להניח, תתבסס על כוחם של השבטים הגדולים. עד אז, מה שהיה הוא שיהיה – אלפי סומלים יקפחו את חייהם עוד בטרם תצא השנה, מאות אלפים אחרים יהפכו לפליטים, סומליה תהיה לענייה עוד יותר והפיראטים ימשיכו לחגוג, כמעט באין מפריע.

הערות

1. "Ethiopia completes Somali pullout", BBC News, 25/01/2009

2. "Somali fighters stone 'rape victim'", Al-Jazeera, 02/11/2008

3. Mohamed Mohamed, "Somali justice – Islamist-style", BBC News, 20/05/2009

4. "New pirate raids expose international efforts to secure trade routes", AFP, 10/12/2008

5. "Insurgents Are Said to Capture Somali Town", AP, 17/05/2009

6. Abdi Guled and Ibrahim Mohamed, "Suicide car bomber kills 7 in Somalia, residents flee"' Reuters, 25/05/2009

7. "Ethiopia troops 'back in Somalia'", BBC News, 19/05/2009; Scott Baldauf, "Is Somalia in Ethiopian Army's Crosshairs Again?", ABC News, 24/05/2009

8. Megan Davies, "UN cites reports Eritrea aiding Somali militants"' Reuters, 15/05/2009

9. "AU calls for sanctions on Eritrea", BBC News, 23/05/2009

10. שם

11. Mary Harper, "Chasing the Somali piracy money trail", BBC News, 24/05/2009

12. עוד על קשר הסמים והטרור, במאמר "הקרטל החדש" בגיליון יולי 2008 של סיקור ממוקד


מאמרים נוספים