צל גרעיני

רוחות מלחמה בחצי האי הקוריאני

יובל בוסתן, אלון לוין


הניסוי הגרעיני השני שביצעה צפון קוריאה הסעיר את העולם ומיקד שוב את תשומת הלב בחצי האי הקוריאני. נשיא ארה"ב אובאמה, שהשיא ביקורת על התנהלות קודמו גם בחזית זו, נדרש כעת לאחת הזירות הנפיצות ביותר בעולם. האם יעמוד במבחן הגיאו-פוליטי הראשון של נשיאותו? מהן מטרותיהן של סין ורוסיה באזור? מה הוביל את הצפון קוריאנים לבצע ניסוי גרעיני שני ושיגורי טילים נוספים דווקא כעת?

בשנת 2008 נפוצו שמועות, חלקן התבססו על מידע שזלג מסוכנויות המודיעין, חלקן היו בגדר ההערכות, שמנהיגהּ הכל-יכול של צפון קוריאה, קים ג'ונג איל, עבר אירוע מוחי כלשהו. מטבע הדברים, אימות שמועות במשטרים סגורים דוגמת צפון קוריאה היא בגדר משימה קשה ביותר, אולם ניורו-כירורג צרפתי שפגש את קים באוקטובר, סיפק עדות חשובה למצבו [1]. הדוקטור אישר כי קים עבר אירוע מוחי, ודחה את ההערכות שבעקבות האירוע הוא עבר ניתוח. לאחר כמה חודשי היעלמות הופיע לפתע קים בפומבי, כשהוא נראה כצל חיוור של הרודן השמנמן והזחוח שהיה.

השנים האחרונות לא היטיבו עם קים בן ה-67. הוא עבר טרגדיה אישית בחייו לפני חמש שנים כשפילגשו האהובה ואמם של שניים מבין שלושת בניו, מתה, ונראה היה כי לא הצליח להתגבר על האירוע. המצב הכלכלי במדינה החמיר, וצפון קוריאה חששה ממהדורה נוספת של רעב בהיקפים גדולים, כפי שהיה בסוף העשור הקודם. המהלך שניסה להוביל, במסגרתו תזכה ארצו לתמיכה אמריקנית בתמורה לעצירת פרויקט הגרעין לא הביא את התוצאות המקוות, ומצבו הבריאותי החל להתדרדר. מעברו השני של הגבול, התחלף השלטון, ובמקום הנשיא רו מו היון, שהתאבד כמה ימים לפני הניסוי הגרעיני לאחר שהואשם בשחיתויות, עלה לשלטון לי מיונג באק הנצי, שאימץ מדיניות קשוחה יותר נגד צפון קוריאה.

בשנה האחרונה עבר קים לביצוע מדיניות נצית יותר בהשוואה לשנתיים הקודמות, בהן נראה היה כי הוא תר אחר פשרה עם המערב. קים הצהיר כי לעולם לא יוותר על יכולותיה הגרעיניות של ארצו, הפסיק את המו"מ במסגרת השיחות הרב-צדדיות, ביצע מספר ניסויי טילים, ולבסוף, ביצע ניסוי גרעיני שני. שינוי זה במדיניות, על רקע ההתדרדרות במצבו הבריאותי ושינויים שביצע בצמרת הפוליטית והביטחונית הצפון קוריאנית, נראים כהכנות שמבצע שליט צפון קוריאה לקראת ירידתו מהבמה והחלפתו באחד מבניו.

בנו הבכור של קים, קים ג'ונג נאם בן ה-38, נחשב בעבר ליורש הטבעי של אביו, אולם לאחר שהסתבך ב-2001, עת נעצר עם דרכון מזויף בנמל תעופה ביפן, איבד את הבכורה בעיני אביו. קים הצעיר נחשב לבעל אופי חלש, לא האדם שיכול להיכנס לנעליהם של אביו וסבו אשר הנהיגו יד ברזל במדינה, חרף הבידוד העולמי שנכפה עליה. קים ג'ונג נאם אמר בעצמו בראיון, כי אין לו כוונות לרשת את אביו וכי אינו יודע את מי מתכוון אביו להמליך תחתיו [2].

הבן השני, קים ג'ונג צ'ול בן ה-28, הוא קצין בצבא צפון קוריאה, אולם עושה רושם שאינו מעוניין להחליף את אביו. התקשורת העולמית צילמה אותו מגיע להופעה של אריק קלפטון בגרמניה ב-2006. באותו זמן התקיים המונדיאל בגרמניה, ודיווחים בתקשורת הצביעו על כך כי ג'ונג צ'ול הגיע לצפות בחלק מהמשחקים [3]. בן הזקונים, קים ג'ונג ווּן בן ה-25, מתואר כמי שדומה במראהו החיצוני לאביו, כמו גם בדעותיו הפוליטיות ובטמפרמנט הסוער שלו [4]. ב-2 ביוני נמסר על ידי סוכנויות הידיעות, כי קים נקט בכמה מהלכים כדי לקדם את מועמדותו של הבן הצעיר למנהיג הבא [5].

אולם בעוד שג'ונג וון הצעיר עשוי להיתפס כמועמד הטבעי, לפחות על פי התקשורת הדרום קוריאנית, השינויים שערך קים בצמרת הצבא [6] והמשטר [7], כשקידם אנשי צבא על פני חברי מפלגה, עשויים להצביע על כיוון שונה. ב-10 באפריל, יממה לאחר שמושב הפרלמנט החדש התכנס, פירסמה העיתונות הצפון קוריאנית את הרכב הוועדה הצבאית החדשה, כולל תמונות של כל תריסר החברים הכפופים לקים. מדובר בשינוי מההרגל להראות את קים היו"ר, ואת סגנו בלבד. במקביל נודע כי הגנרל או קוק-ריול, מי שמקורב לקים כבר שנים, קודם לתפקיד סגן היו"ר, מספר 2 במשטר [8].

קידומו של מי שאחראי על אחת מסוכנויות הריגול של צפון קוריאה עורר ספקולציות כאילו הוא היורש, אולם הוא לא היחיד אשר הופיע לפתע על מרכז הבמה בפיונגיאנג. גם גיסו של קים, מי שנחשד בעבר כמעורב בניסיון להחליף את המנהיג הצפון קוריאני ושהה בגלות, הוא אחד מהאנשים שצורפו לוועדה הצבאית.

האיש, ג'אנג סון טאיק [9], הוא בן 63, הצעיר מבין כל חברי הוועדה והוא נחשב למועמד ראוי לתפקיד המנהיג הבא לאחר מותו של קים. כבעל ניסיון רב בפוליטיקה הצפון קוריאנית וכבן משפחה, ג'אנג יכול לשמור את השלטון במשפחת קים ולחנוך את אחד משלושת הבנים לרשת את השלטון בצורה מסודרת.

על רקע מאבקי הירושה ראויה לציון העובדה כי הוועדה הצבאית הופכת אט אט להיות לגוף הפוליטי החשוב ביותר בצפון קוריאה, על חשבון המפלגה הקומוניסטית. על אף שינוי זה, ברור כי בהיעדרו של קים לא מעטים יראו עצמם כיורשים ראויים, בפרט ותיקי הנהגת המפלגה דוגמת קים יונג נאם הישיש, מי שנחשב עד לאחרונה למספר 2 במשטר.

ידי יורשו של קים ג'ונג איל, יהיה אשר יהיה, תהיינה מלאות וגם "הכתרה" רשמית בצוואתו של קים עלולה שלא להספיק לביסוס מעמדו של היורש.

בקונטקסט הזה כדאי לבחון את צעדיו התוקפניים של קים בשנה האחרונה. כפי שהצפון קוריאנים בעצמם מעידים, מדובר בצעדים הגנתיים. מדינה הנמצאת בתקופה של שינויי הנהגה, בוודאי מדינה שאינה דמוקרטית ואשר מנהיגהּ מעורב בכל תהליך קבלת ההחלטות במדינה ואשר שולט בכל המערכות השלטוניות, היא מדינה הנמצאת בעמדת חולשה. כדי לוודא שאף מדינה לא תנסה לנצל חולשה זו, עושים הצפון קוריאנים שריר. הנשק הגרעיני, אם כן, הופך לאמצעי הגנה מפני כיבוש חיצוני, או ניסיון לאחד אותה עם דרום קוריאה. עד שלא יושלם שינוי השלטון, צפון קוריאה תתנהג בתוקפנות כלפי המערב.


שליט צפון קוריאה, קים ג'ונג איל – מרגיש את הסוף? צילום: טלוויזיה
משחקי מלחמה בחצי האי הקוריאני

שש מדינות מקיימות מספר שנים פורום רב-צדדי בניסיון לפרוץ את המבוי הסתום סביב פרויקט הגרעין של צפון קוריאה: ארה"ב, רוסיה, סין, יפן ושתי הקוריאות. לאחרונה, נקלעו השיחות למבוי סתום, מאחר וצפון קוריאה לא עמדה בהתחייבויותיה ואף הקפיאה את השיחות.

הצפון קוריאנים מצדם ולא בלי מידה של צדק, מפנים אצבע מאשימה כלפי המדיניות האמריקנית. בימי שלטונו של הנשיא בוש הבן, הבטיחו האמריקנים גזרים מדיניים וכלכליים רבים בתמורה לנטישת הפרויקט הגרעיני [10]. בין הגזרים ניתן היה למנות את הסרתה של צפון קוריאה מרשימת "ציר הרשע", הסרתה מרשימת המדינות התומכות בטרור שאכן התבצעה [11], סיוע כלכלי נרחב למשק המתפורר שלה, הפשרה של נכסים וחשבונות בנק צפון קוריאנים בחו"ל ועוד. האמריקנים גררו רגליים בנושאים אלה, מאחר וביקשו לראות התקדמות משמעותית מכיוון צפון קוריאה. הצפון קוריאנים אכן סגרו לתקופה קצרה את הכור ביונגביון [12], אולם האמריקנים חשדו כי מדובר רק במראית עין. מעורבותה של צפון קוריאה בבניית הכור הסורי אשר הופצץ (על פי מקורות זרים) על ידי חיל האוויר הישראלי בספטמבר 2007, הוכיחה לאמריקנים כי צפון קוריאה מדברת בשני קולות [13].

בוש עזב את הבית הלבן ובמקומו נכנס אובאמה. הנשיא האמריקני החדש, על אף הצהרות בנושא מצידו ומצד מזכירת המדינה שלו, טרם הציג מדיניות שונה מקודמו. בטרם יגבשו האמריקנים מדיניות חדשה, טוב יעשו אם יבינו לעומק את העמדה הסינית ואת העמדה הרוסית. הבנה של העמדה הזאת, תבהיר לאמריקנים כי גם אילולא היה צבאם פרוס ברחבי העולם וכלכלתם תחת מיתון עמוק, האפשרויות שלהם בזירה זו מוגבלות ביותר, בעיקר בכל הנוגע לעניין הצבאי. ישנה סיטואציה אחת איתה לא תוכל סין להסכים, ובמידה רבה גם רוסיה. המדובר בקריסת המשטר הצפון קוריאני, לנוכח המצב הכלכלי הקשה, או בשל מותו של קים וביעדר אלטרנטיבה שלטונית אמיתית.

נראה כי התגובה האוטומאטית כמעט לנפילת המשטר תהיה נהירה המונית של אזרחים מצפון קוריאה החוצה. המדינה הקומוניסטית גובלת בשלוש מדינות – דרום קוריאה מדרום ורוסיה וסין מצפון. הגירה לדרום במספרים גדולים אינה אפשרית מבחינה טכנית, מאחר והגבול המשותף לשתי הקוריאות הוא האזור הממוקש ביותר בעולם וכל תנועה המונית שם תסתיים בטבח המוני באזור הגבול. הגבול של צפון קוריאה עם רוסיה הוא צר מאוד – 19 ק"מ בלבד, ומאובטח היטב. לפיכך, נהיר לכל כי האופציה הקורצת ביותר היא סין, לה גבול משותף באורך 1,400 ק"מ עם צפון קוריאה.

בצפון קוריאה חיים כיום כ-22.6 מיליון בני אדם, רובם ככולם מצויים במצוקה כלכלית, רבע מהם על פי ההערכות אף נזקקים לעזרה חיצונית יום-יומית. בהיעדר שלטון מרכזי, יימצאו כל אזרחי צפון קוריאה, למעט האליטה השלטונית הצרה, בסכנת רעב אמיתית. על אף גודלהּ של סין, קליטת מיליוני פליטים אינה עניין של מה בכך.

חרף הקשיים שעשויים להתעורר נוכח זרם של מיליוני פליטים, מחווירה בעיה זו לעומת הבעיה העיקרית – קריסה מהירה של מערכות השלטון בצפון קוריאה. העובדה כי מדובר במדינה עם נשק גרעיני, תדחוף את האמריקנים והדרום קוריאנים לפלוש לצפון קוריאה ולנסות לשנות את הסטטוס קוו שנקבע כבר בשנות ה-50. פלישה שכזו תלווה, כפי שהיה במלחמת קוריאה, בפלישה מכיוון צפון של הסינים, שיבקשו לבלום את התקדמות האמריקנים, כשמהצד מביטים הרוסים בדאגה ומוכנים להצטרף במידת הצורך. המשמעות היא שבתוך כמה שבועות או חודשים מרגע קריסת המשטר הצפון קוריאני, יעמדו אלה מול אלה, הצבאות הגדולים ביותר בעולם. במצב כזה, הבעיה לא תהיה עוד שש הפצצות הגרעיניות שיש לצפון קוריאה על פי ההערכות, אלא ארסנל של רבבות כלי נשק גרעיניים שמחזיקות ארה"ב, רוסיה וסין. בניגוד לארה"ב, עבור הרוסים והסינים מדובר במלחמה על הבית ממש. הם אינם מעוניינים להתעורר בוקר אחד ולגלות שארה"ב גובלת איתם, כפי שארה"ב עצמה הייתה מתנגדת להשתלטות סינית-רוסית על מכסיקו או קנדה.

יחד עם זאת, אין ספק שהסינים והרוסים אינם רווים נחת מהאגרסיביות הצפון קוריאנית. אגרסיביות זו וההשלכות הנגזרות ממנה, עשויות לאלץ אותן להתמודד עם התסריט שלעיל, ובכל מקרה, מדובר בנזק דיפלומטי קשה מאחר והעולם מצפה מרוסיה וסין להגיב על הפרובוקציות האחרונות של צפון קוריאה. כדי לא לגרום למשטר ליפול, לא יתמכו מעצמות הגוש הריכוזי בחבילת סנקציות קשה מדי, ובכל מקרה יעבירו סיוע לצפון קוריאה בדלת האחורית, כך שהעוקץ יינטל מהסנקציות המוצעות במידה רבה.

למעשה, ניתן לסכם את העמדה הרוסית-סינית במשפט הבא: הם יעשו ככל שיוכלו כדי לשמור על עצמאותה של צפון קוריאה, אולם במסגרת זו, ידרשו ממנה לאמץ שורה של רפורמות כלכליות, משטריות ואף מדיניות, כדי שתוכל לשפר את מצבה הכלכלי ולהפחית מהביקורת המוטלת עליה. שינויים אלה יכולים להתרחש רק לאחר שינוי מסודר בהנהגה, ויש להניח כי היורש של קים, בין אם יהיה זה בנו, גיסו או אחד מהגנרלים, הוא שיידרש להוציא את ארצו מהבידוד.


קים עם פוטין – רוסיה תלחץ על צפון קוריאה, אך תשמור על עצמאותה. צילום: הקרמלין

מבחינת האמריקנים והיפנים, החשש הגדול הוא מהסלמה צבאית אשר עשויה להתדרדר לסיוט גרעיני. לנוכח המחויבות הרוסית והסינית לעצמאותה של צפון קוריאה, אין ספק כי בזירה זאת ידן של שתי הכלכלות הגדולות בעולם היא על התחתונה. על אף שהאינטרס האמריקני-יפני הוא בסופו של דבר איחוד בין הקוריאות, ברור כי מדובר בתסריט שיהיה אפשרי בעוד שנים לא מעטות, ורק אם יעשה בהדרגה. דרום קוריאה אינה מסוגלת "לבלוע" את צפון קוריאה כיום מבחינה כלכלית, וספק אם ארה"ב, יפן ואפילו האיחוד האירופי יוכלו לספק את המשאבים הדרושים כדי להשלים איחוד שכזה. צפון קוריאה מצידה, תצטרך לבצע שורה ארוכה של רפורמות כדי לצמצם את הפערים עם הדרום, ותהליך שכזה ידרוש זמן רב. רוסיה וסין יוכלו להסכים לאיחוד של הקוריאות, רק במידה והאמריקנים ייצאו מהאזור באופן גורף, ויוסכם כי קוריאה המאוחדת תפנה רק חלק קטן ממשאביה להתעצמות צבאית.

אם כן, נראה הדבר כי במציאות שנוצרה, האינטרס המשותף של כל שש המדינות הנוגעות בדבר, הוא לאפשר לפי שעה חילופי שלטון שקטים, אשר ישמרו את היציבות באזור ויפתחו פתח לביצוע רפורמות ולשיפור המצב בצפון קוריאה, באופן שיאפשר את חידוש המו"מ בעתיד. על דבר אחד לא יוכלו האמריקנים להתפשר, ויש להניח שבעניין זה ימצאו אוזן קשבת גם בסין ורוסיה, וזה עניין התפוצה הגרעינית. צפון קוריאה מעורבת בפרוייקטים גרעיניים במספר מקומות בעולם כגון איראן וסוריה, וארה"ב לא תוכל להסכים לכך.

כיצד ניתן לבצע את חילופי השלטון המדוברים? המפתח נמצא בבייג'ינג. הסינים חייבים להעניק לצפון קוריאה ביטחונות שהיא לא תרשה לאף מדינה לנצל את מצבה הרגיש של פיונגיאנג. האמריקנים יוכלו לשלוח מסר מרכך, אולם אין ספק שיידרשו לוחות זמנים ברורים לביצוע שינויי השלטון, כדי שצפון קוריאה בעצמה לא תנצל את הפשרה האמריקנית לרעה.

אם יובן בצפון קוריאה שהדרך לביצוע שינוי שלטוני פתוחה, וכי אין חשש לביטחון הלאומי שלה, ניתן יהיה להתחיל ולבנות תוכנית של רפורמות אשר תביא להקלה לאזרחי צפון קוריאה, ולשיפור מצבם האזרחי והכלכלי. בעתיד ניתן יהיה לבחון מחדש על סמך הרפורמות את האפשרות לאחד את קוריאה, אם באופן פדרטיבי, אם באופן קונפדרטיבי. היה ולא יינקטו הצעדים האלה, לא יהיה זה ביטחונה או קיומה של צפון קוריאה שיעמוד בסימן שאלה, אלא ביטחונו של העולם כולו.

הערות

1. French Doctor: Kim Jong Il Did Have a Stroke"' FOX News, 12/12/2008

2. Kwang Tae Kim, "Report: Kim's Son Hints No Decision on Successor", AP, 24/01/2009

3. Paul Wiseman, "Heir to North Korea's helm not apparent, analysts say", USA Today, 25/12/2007

4. Richard Lloyd Parry, "Kim Jong Il anoints next leader of North Korea – his youngest son", The Times, 20/02/2009

5. Jon Herskovitz, "North Korea's Kim moves to anoint youngest son as heir", Reuters, 02/06/2009

6. John Sudworth, "North Korea military reshuffle",BBC News, 12/02/2009

7. "N Korea reshuffles cabinet to focus on economy", Brunei Times, 07/01/2009

8. James Rosen, "In North Korea, Ailing Kim Begins Shifting Power to Military", Fox News, 01/05/2009

9. Jack Jim, "Kim Jong-il Anoints New Number Two", Mail & Guardian Online, 10/04/2009

10. "Bush Offers Carrots in Exchange for North Korea Nukes Declaration"' Fox News, 26/06/2008

11. Helene Cooper, "U.S. Declares North Korea Off Terror List", 12/10/2008

12. "North Korea shuts down Yongbyon reactor: U.S", Reuters, 14/07/2007

13. "Syria 'had covert nuclear scheme'", BBC News, 25/04/2008


מאמרים נוספים