החומה הסינית

בבייג'ינג שומרים על המטבע המקומי

אלון לוין, יובל בוסתן


יותר משנתיים חלפו מאז פרץ המשבר הכלכלי בקול תרועה רמה. השפעותיו עדיין ניכרות בעיקר בקרב הכלכלות הגדולות, אך נראה כי צעדי החירום שננקטו הצליחו להביא לייצוב השווקים ומנעו התמוטטות של המערכת הפיננסית כולה. כעת, משתחושת החירום התפוגגה, שבים המנהיגים להתמקד בסלע המחלוקת המרכזי במערכת הכלכלית העולמית – הצמיחה הסינית המהירה והצעדים שהיא נוקטת לשמור על המטבע שלה.

הפסגה החמישית של פורום ה-G20, שנערכה החודש בסיאול, התכנסה תחת הכותרת "תפקיד ה-G20 בעולם שלאחר המשבר הכלכלי". כטבעם של תקופות לאחר משבר, תחושת האחדות ושותפות הגורל ששלטו בכינוסים הקודמים, התחלפו בחילוקי דעות בין המשתתפים כמעט בכל תחום שעלה על סדר היום והובילו לסיומה של פסגה נטולת הישגים.

שתי סוגיות מטרידות במיוחד את מנהיגי הכלכלות הגדולות ובראשן ארה"ב: מאזן מסחרי שלילי שמפר את שיווי המשקל בשוק העולמי ומניפולציות בשערי המטבעות שמקנים למי שעושה זאת יתרון לא הוגן. בשני המקרים, מכוונת הביקורת בראש ובראשונה כלפי הענק הסיני שכבש השנה את המקום השני ברשימת הכלכלות הגדולות בעולם תוך שהוא מציג מאזן מסחרי חיובי מול ארה"ב וצובר במהירות רזרבות מט"ח.

אובאמה הציע לשמור על איזון במאזני הסחר באמצעות הגבלת שיעור העודף או הגרעון המסחרי של מדינה ללא יותר מ-4% מסך המסחר שלה. עמדה זו, שכוונה ללא ספק לבייג'ינג, זכתה לביקורת גם מברלין, ששומרת על מעמד של יצואנית מובילה גם לאפריקה וגם לאסיה.

ארה"ב עצמה, אגב, זכתה לביקורת במהלך הפסגה, על רקע החלטת הפדרל ריזרב לרכוש איגרות חוב ממשלתיות בשווי של 600 מיליארד דולר בהדרגה עד חודש יוני, וזאת במטרה לדחוף את השוק האמריקני קדימה מהר יותר, באמצעות הורדת שיעורי הריבית על הלוואות לטווח ארוך [1].

נשיא סין, הו ג'ינטאו, הבטיח כי סין תפעל להקטין את הפער במאזן המסחרי שהיא מנהלת באמצעות הגדלה של הביקוש המקומי. משימה זו אינה צפויה להיות קשה במיוחד במדינה הקומוניסטית נוכח העלייה בצריכה הפרטית בכלל ובכמיהה למוצרי מותרות ומותגים שנצפתה בשנתיים האחרונות בסין.

המחאות על התערבות בשער המטבע, לעומת זאת, נתקלים עדיין בהתנגדות. הסינים ממשיכים לשלוט בשער היואן ולא מאפשרים לו לנוע בהתאם לכוחות השוק. מבחינת הסינים, מדיניות זו הכרחית על מנת להבטיח ליצואניות הסיניות יתרון תחרותי וזו בדיוק הסיבה לביקורת מצד שאר הכלכלות הגדולות.

מהצהרת הסיכום של הפסגה נעדרה כל הצהרה על סיכום כלשהו, ציינו המבקרים בציניות. בהצהרה נכתב בהקשר של מנגנון בקרה עתידי בכלכלה העולמית: "הקווים המנחים יכללו מגוון אינדיקטורים שישמשו כמנגנון שיאפשר זיהוי מוקדם של חריגות גדולות במאזני סחר שידרשו פעולות תיקון". "אתה יכול להבין כמה המשא ומתן היה קשה לפי כמה רע נשמע הניסוח", הפטיר אחד מהנציגים הבריטיים לפסגה [2].


אובאמה עם נשיא סין, הוּ ג'ינטאו – ייכנסו למלחמת מטבעות? צילום: הבית הלבן

עקשנות אירית

מדדי הכלכלה העולמית הולכים ומתייצבים, אך לא בכל המדינות השפעות המשבר חלפו. אירלנד, כך נראה, היא המדינה המערבית הנמצאת כיום במצב הקשה ביותר וישנה תמימות דעים כי לא תוכל להיחלץ מהמשבר בכוחות עצמה. אירלנד הייתה המדינה הראשונה בגוש האירו שהמדדים הכלכליים הצביעו על כך שהיא נכנסה למיתון כתוצאה מהמשבר. במאי השנה הגיע מספר הבלתי מועסקים באירלנד ל-13.7%, שיא של 16 שנה [3].

המשבר הכלכלי מעמיד בסכנה את יכולתם של הבנקים הגדולים לשרוד ועלול להביא את הממשלה עצמה למצב שלא תוכל לעמוד בהחזר חובותיה. כבר כיום, שיעורי הריבית שהיא משלמת על איגרות החוב הן גבוהות באופן חריג. שיעור ההלוואות שקיבלו הבנקים האירים מהבנק המרכזי של אירופה הגיע כבר ל-130 מיליארד אירו והממשלה בדבלין שוקדת על הכנת תקציב צנע שיכלול קיצוצים דרמטיים בהוצאות, במטרה להישאר עם הראש מעל המים.

למרות התקוות האיריות, שלא לומר ההתעקשות, לנסות ולצלוח את המשבר בכוחות עצמם, במשך שבועות רבים הסכימו המומחים כי במצב שנוצר מדובר היה במשימה בלתי אפשרית. אחרי שהוזהרה לפעול באופן מיידי לקבלת סיוע משמעותי או להסתכן בפשיטת רגל, הסכימה הממשלה האירית לקבל חבילת סיוע מהאיחוד האירופי ומקרן המטבע הבינלאומית, בשיעור של כ-100 מיליארד אירו, השווים ליותר ממחצית מהתוצר השנתי של המדינה [4].

מבחינת מנהיגי היבשת, שחלקם עדיין מרגישים את החבטות שספגו מדעת הקהל על חבילת הסיוע ליוון, סיוע נוסף, הפעם לאירלנד, גרוע פחות מהצורך להתמודד עם כלכלה מרוסקת בתוך האיחוד. בריטניה, שלא מיהרה להתערב במשבר היווני, לא תוכל להביט מהצד הפעם מאחר והכלכלה שלה חשופה בצורה משמעותית למגזר הפיננסי האירי.


ראש ממשלת אירלנד, בריאן קוואן עם סרקוזי – הסכים לסיוע מהאיחוד. צילום: ממשלת אירלנד

APEC 2010

ימים ספורים לאחר הפסגה בסיאול, קפצו רבים מהמשתתפים לכנס השנתי של APEC, הפורום לשיתוף פעולה בין מדינות אסיה והפסיפיק. הפורום, שנוסד ב-1989 וחברות בו כיום 21 מדינות, עמד השנה בסימן מיוחד במפת הדרכים של המדינות החברות לכונן אזור סחר חופשי ביניהן.

בפסגת הארגון שנערכה בבוֹגוֹר (Bogor) שבאינדונזיה ב-1994, הסכימו חברות הארגון לכונן אזור סחר חופשי בין המדינות המתועשות החברות בארגון עד 2010, ולהרחיבו גם למדינות המתפתחות בארגון עד 2020. במהלך השנים, המכסים והגבלות כמותיות על יבוא הוסרו בהדרגה בין חמש המדינות המתועשות החברות בארגון – ארה"ב, קנדה, יפן, אוסטרליה וניו-זילנד [5].

המשבר הכלכלי וחבילות הסיוע המקומיות הביאו את מרבית המדינות להעדיף את ייצוב הכלכלה המקומית גם על חשבון קשרים עם מדינות אחרות, אך מחויבותן של חברות הפורום ליעדי בוגור נותרה בעינה.

בהצהרת הסיכום של הפסגה השנה, הכריז המארח, ראש הממשלה היפני נאוטו קאן, כי כל מנהיגי המדינות התחייבו להמשיך במאמצים להקים אזור סחר חופשי באסיה והפסיפיק (FTAAP – Free Tread Area of the Asia-Pasific). גם כאן, כמו בפסגת ה-G20, שמעו הסינים ביקורת על מדיניות המטבע שלהם וקונצנזוס מסביבם כי חובה להניח לכוחות השוק לקבוע את כוח המטבעות [6].

הסינים מצידם ממשיכים לטעון כי על אף הצמיחה המהירה, הם עדיין מחשיבים עצמם כמדינה מתפתחת שחייבת לעשות הכל על מנת להבטיח את צמיחתה: "המציאות בסין, עם אוכלוסייה גדולה כל כך, עם בסיס כלכלי חלק ועם צמיחה לא מאוזנת, לא השתנה באופן משמעותי", ציין בחודש שעבר ראש הממשלה וון ג'יבאו והמשיך: "התוצר לנפש אצלנו הוא שמינית מהתוצר לנפש ביוון ושיעור הנמצאים אצלנו מתחת לקו העוני גבוה פי שלושה מיוון" [7].


ראש ממשלת סין, וון ג'יבאו: "סין עדיין מדינה מתפתחת". צילום: הפורום הכלכלי העולמי

השלב הבא

בשורה התחתונה, נראה כי הסינים עשויים להמשיך במדיניותם ככל שיחפצו ולא ישנו את מדיניות המטבע עד שהדבר יתאים לאינטרסים שלהם. סין מחזיקה כבר כיום 2.65 טריליון דולר ברזרבות מט"ח והעודף המסחרי שלה עם ארה"ב הסתכם ב-200 מיליארד דולר בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה, יותר מהגרעון האמריקני עם 7 המדינות הבאות בתור ביחד [8]

דרך הפעולה היעילה ביותר העומדת לרשות האמריקנים היא לאיים על הסינים בסנקציות כלכליות הכוללות הגדלת המכסים על סחורות סיניות, תוך כדי קריאה למדינות מערביות נוספות לפעול כך. הלחץ הזה אף הביא להצלחה חלקית – ב-5 ביוני, ערב כינוס ה-G20 הקודם, ניאותה ממשלת סין לאפשר ניוד רחב יותר של היואן. אז, ניתן היה לקבל 6.92 יואנים עבור דולר אחד. ארבעה חודשים לאחר מכן, כבר היה מדובר ב-6.61 יואנים לדולר, או ייסוף של 4.5% ב-5 חודשים ו-18% בארבע השנים האחרונות.

העובדה שהיואן מוצמד באופן מוצהר לדולר אך נע על רוצעת ניוד צרה, גורמת לכך שהמטבע הסיני לא מתחזק באותו השיעור בו הדולר צולל. בכך, הופך שערו המלאכותי לפחות ופחות ריאלי. הנפגעות הן דווקא המדינות המערביות שסוחרות עם מטבעות אחרים ובראש ובראשונה מדינות האירו. אם ב-7 ביוני ניתן היה לקבל 8.16 יואנים לאירו אחד, הרי שב-4 בנובמבר כבר היה מדובר ב-9.46 יואנים לאירו או פיחות של 16% בערכו של היואן ביחס לאירו בפרק זמן של 4 חודשים.

הסינים, המעוניינים לשמור על הפער העצום לטובתם במאזן המסחרי, יצטרכו במהלך הזמן להתאמץ על מנת לשמור על מחירים תחרותיים. לשון אחר, מכיוון שהאמריקנים נמצאים כרגע בנחיתות מסחרית מול הסינים, יש להם פחות מה להפסיד במאבק בזירה הזו. העובדה כי גם מדיניות מערביות אחרות נמצאות בנחיתות מול הסינים, תקל על האמריקנים לגייס שותפות למהלך כזה.

אם השוט הכלכלי לא יעזור, יוכל אובאמה לחפש בזירות אחרות קלפים לשחק מול הסינים, דוגמת גיבוי לשכנותיה של סין במאבקים על אוצרות הטבע באזורים המשותפים, הגברת התמיכה הכלכלית או הצבאית לטיוואן ועד הגברת הלחץ על צפון קוריאה וגיבוי לסיאול אם זו תנסה לשנות את הסטטוס קוו.

הערות

1. Neil Irwin, "Obama defends Federal Reserve's $600 billion bid to boost economic recovery", Washington Post, 08/11/2010

2. Chris Giles, Alan Beattie and Christian Oliver, "G20 shuns US on trade and currencies", Financial Times, 12/11/2010

3. Shawn Pogatchnik, "Ireland's unemployment rate hits 16-year high", AP, 02/06/2010

4. "Ireland swallows bitter pill, asks EU for loan", AP, 21/11/2010

5. "Backgrounder: Bogor Goals", www.chinaview.cn, 10/11/2009

6. "APEC leaders conclude meeting with joint declarations", Xinhua, 14/11/2010

7. "China's Wen supports stable euro ahead of EU summit", Reuters, 03/10/2010

8. Michael Forsythe and Julianna Goldman, "Obama Sharpens Yuan Criticism After G-20 Nations Let China Off the Hook", Bloomberg, 12/11/2010


מאמרים נוספים