בביקורו של ראש הממשלה בארה”ב ופגישתו עם אובאמה, שבו ועלו המסרים הידועים – ישראל לא תשלים עם איראן גרעינית בשום מחיר. עם זאת, המסר הפומבי שעלה מפגישת המנהיגים הוא כי טרם הגיעה נקודת ההכרעה בנושא. הנשיא האמריקני מעדיף כרגע לדחותה לאחר הבחירות לנשיאות, אך גם הוא וגם ישראל יעמדו בפני מבחן אם האיראנים ישבשו את התוכניות ויקבלו החלטה להתקדם במהירות להרכבת פצצה בעיצומה של מערכת הבחירות בארה”ב.

יום שלישי הגדול, יום הפריימריס הרפובליקני בעשר מדינות, הוא בדרך כלל היום שבו מתקבלת תמונה טובה במסגרת המרוץ למועמדות לנשיאות, ונותרים שני מועמדים לכל היותר. אולם בבחירות 2012, חולקו עד כה קצת יותר משליש מהצירים, והמועמד המוביל מיט רומני גרף קרוב למחצית. מבחינה מספרית, לכל המועמדים יש סיכוי לנצח עדיין, והמפתח לכך טמון עדיין במדינות הגדולות – קליפורניה, טקסס וניו יורק שההתמודדות בהן תיערך מאוחר יותר. כך, נראה כי המנצח הגדול בינתיים של ההתמודדות הרפובליקנית הוא הנשיא המכהן מטעם הדמוקרטים ברק אובאמה, שפנוי לעסוק בקמפיין לקדנציה שנייה בעוד המועמדים הרפובליקנים מתגוששים.

באותו יום שבו נערך יום שלישי הגדול, התכנסו גם חברי איפא”ק, השדולה היהודית בארה”ב, כדי להאזין לנאומו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שהתמקד מטבע הדברים בצורך למנוע מאיראן נשק גרעיני בכל מחיר. העיתוי שבו התכנסה הוועידה היה סמלי – כמה ימים לפני פורים – יכול היה ראש הממשלה לעשות קישור אסוציאטיבי בין המן הרשע לאייתוללות.

העובדה כי ארה”ב כבר שקועה עמוק בשנת בחירות, זמן קצר לאחר שחייליה יצאו מעיראק, על רקע המצב הכלכלי הקשה, שיחקה לטובת נתניהו מבחינה הצהרתית – כולם רודפים אחרי המימון היהודי, הקול היהודי והאהדה לישראל מצד עשרות מיליוני אמריקנים. בעוד שהמועמדים הרפובליקנים נלחמו ביניהם על תואר יקיר הימין בישראל, גם אובאמה העביר מסר של התייצבות מאחורי ישראל. לדברי יועצו של נתניהו, האלוף (מיל.) יעקב עמידרור, העמדה האמריקנית בסוגיית איראן ברורה יותר מבעבר, וכעת ישראל צריכה לבחון את השיקולים שלה בנושא.

חלון הזמן

נתניהו בנאומו, הבהיר כי לעולם לא יניח לארצו לעמוד תחת איום השמדה. הצהרה זו מעבירה את המסר כמובן שישראל תבחר לעצמה את העיתוי שתרצה אם תגיע למסקנה כי היא עומדת בפני השמדה, תוך זניחת כל שיקול אחר. לפי שעה, חלון ההזדמנויות מוגדר לא מעט מהפעולות האיראניות. על פי המקובל, האיראנים הגיעו כעת לעמדה שתאפשר להם בתוך שנה לייצר פצצה גרעינית ראשונה. כדי שהשנה הזו תתחיל, יש צורך בהחלטה איראנית. בהחלט ייתכן שהאיראנים פועלים באופן שאיש בקרב סוכנויות המודיעין עוד לא זיהה ושהיא קרובה יותר לפצצה, אך מאחר שאנחנו בוחנים את מערכת השיקולים המערבית-ישראלית, הנתון הקובע הוא הערכת המצב הזו.

לתוך חלון הזמן הזה, אנחנו מכניסים גם את מערכות הבחירות בארה”ב ובישראל. למרות שלא הוכרז באופן רשמי, ישראל נמצאת כבר בשנת בחירות. המפלגות נמצאות בעיצומו של תהליך בחירת המועמדים מטעמן והרכבת הרשימה לכנסת. כפי הנראה, ולמרות שמקובל לומר זאת כבר 6-7 שנים ויותר, הסוגיה האיראנית תהיה למרכיב חשוב בתעמולת הבחירות.

איש מהמועמדים המובילים לא יוכל להרשות לעצמו שלא להשמיע באופן נחרץ את עמדתו בנושא. למרות ניסיונותיהן של מפלגות מרכז ושמאל להסיט את הדיון הציבורי אל עבר המחוזות החברתיים והכלכליים, יבקש נתניהו לנתב את הדיון אל עבר המחוזות הביטחוניים-מדיניים. ובמציאות שבה כל מו”מ עם העולם הערבי נראה רחוק מתמיד, איראן היא הנושא הלוהט.

בחינה של התנהלות הדברים בחודשים האחרונים מציירת תמונה כאילו נתניהו מתנהל תחת ההנחה שהניצחון בבחירות הקרובות מונח בכיסו. דהיינו, על רקע כניסתו של יאיר לפיד למרוץ, המאבקים בקדימה, כישלון הקמפיינים השונים לפגיעה במעמדו של נתניהו וכיוצא באלו – נראה כי נתניהו נהנה מעוצמה הפוליטית הגבוהה ביותר בכל הקריירה שלו כראש ממשלה בשתי הקדנציות. אי לכך, ההכרעה לגבי פעולה או פעולות באיראן עשויה שלא להיות מושפעת משיקולי בחירות, ולפיכך, מבחינת ישראל, תחת שאלת המוכנות המבצעית, אפשר לתקוף כבר מחר.

מערכת הבחירות בארה”ב היא מובנית וברורה יותר. מקובל הוא שהחל מחודשיים-שלושה לפני יום הבחירות, יעדיפו האמריקנים להימנע מכל פעילות ביטחונית בכל מקום שהוא, ובוודאי בזירה כמו איראן שם הדברים עשויים להסתבך ולהתארך. גם תקיפה ישראלית, אם תתקבל בהבנה בתנאים מסוימים בעת אחרת, לא תתקבל בעין יפה בתקופה זו נוכח הפוטנציאל לשרשרת של אירועים שתגרור גם את ארה”ב פנימה. נוכח הדברים, ובהיעדר הסכמה על מידת הקרבה של האיראנים לפצצה, מקבלי ההחלטות חייבים לקחת בחשבון שיציאה להתקפה בתקופה שבין אוגוסט לתחילת 2013 תגבה מחיר מהיחסים עם ארה”ב.

הפסד של אובאמה בבחירות עשוי להיות בעייתי מבחינת ישראל, כי הוא ידרוש המתנה לסיום התחלופה בבית הלבן ולגיבוש מדיניות של הנשיא החדש. למרות ששלושה מועמדים רפובליקניים, ויש להניח שהרביעי רון פול הבדלני הוא נטול כל סיכוי להיבחר, מראים על מחויבות עמוקה לסייע לישראל בסוגיה האיראנית, כניסתם לבית הלבן עשויה לעכב את ישראל.

אובאמה ונתניהו – החליטו שעדיין אפשר לא להחליט… צילום: הבית הלבן

הצלחת הסנקציות

היחס לסנקציות על איראן מבחינת ישראל הוא אמביוולנטי. מצד אחד, במשך זמן רב הסנקציות היו לא משמעותיות. הן הפכו למשמעותיות ככל שנהיה ברור במערב כי האלטרנטיבה היא תקיפה ישראלית באיראן. בישראל מבינים כי הסנקציות אכן מצליחות לפגוע במרקם החברתי באיראן וקיים סיכוי שהלחץ הבינלאומי יצית תהליך שיביא לשינוי המשטר ולהפיכת סוגיית הגרעין ללא רלוונטית, בפרט כשיכולתו של המשטר לשלוט את אמצעי התקשורת ולהגביל את המידע מההמונים ואת התקשורת ביניהם – מוגבלת.

חשוב להדגיש כי גם שינוי המשטר לא בהכרח מבטיח כי איראן תזנח את חלומות הגרעין שלה. בישראל חוששים מפני התפתחות שבה תהיה תמימות דעים לגבי יעילות הסנקציות מבלי שתהיינה תוצאות בשטח או לחילופין שהמשטר באיראן יתחלף במשטר לכאורה ליברלי, עניין שיקשה על ישראל לפעול בשל היעדר לגיטימציה עולמית לפעולה.

אחת הדרישות הישראליות היא שאירופה תכניס לפעולה את האמברגו על רכישת נפט מאיראן לחלוטין, סנקציה שנקבעה לקיץ, כדי לזרז את ההתקדמות במאמץ למציאת פתרון לאיום הגרעיני. חלק מקולות המלחמה שמשמיע נתניהו, מטרתם להפעיל לחץ על אירופה לייצר אלטרנטיבה לתקיפה ישראלית בעצמן. המאמץ הדיפלומטי הזה הוכיח את עצמו בשנה האחרונה. ההנחה היא כי נתניהו יבקר בחודשים הקרובים בבירות אירופה, כחלק מהקמפיין להגביר את הלחץ על איראן.

העמדה הערבית

ככל הנראה, שנים עוד יחלפו בטרם ניתן יהיה להעריך כשורה את מאמצי ממשלת נתניהו בסוגיית איראן. יש להניח שלא מעט מההצלחה בהעלאת הנושא על סדר היום העולמי שייכת למעשה לעולם הערבי, וליתר דיוק לסעודיה. הסעודים נמצאים זמן רב תחת החשש להישג איראני במסלול הגרעיני. להערכת הסעודים, הם מאוימים מפצצה יותר מאשר ישראל, שלה יש ארסנל גרעיני, יכולת מכה שנייה, מערכת טילי יירוט ועוד, שהופכים תקיפה איראנית פוטנציאלית ללא אפקטיבית ואף לכזו שתסכן את קיומה של איראן.

הסעודים לעומת זאת, קרובים לאיראן, יריבים ותיקים שלה ונטולים יכולת התגוננות. העמדה הזו התחדדה והחריפה על רקע גל ההפיכות במזרח התיכון, במסגרתו ברור כי שם המשחק הנוכחי הוא מלחמת הסונים בשיעים (ובמיעוטים אחרים). איראן היא האויב הראשי במאבק זה, ועל כן, מבחינת הסעודים, כל השקעה בפגיעה באיראנים משתלמת. הלחץ הסעודי לצד לחץ מאיחוד האמירויות וממדינות ערביות נוספות המעוניינות במפלה איראנית, שכנע את הממשל האמריקני שבתחילת כהונתו עוד האמין הידברות עם איראן.

סעודיה היא זו שתידרש להשלים את המחסור בנפט שייווצר מהחוסר בנפט איראני בשוקי העולם. כמובן שמהפחתת התפוקה האיראנית מרוויחים הסעודים עוד כמה מאות מיליוני דולרים ביום. בהקשר זה אגב, כדאי לבחון את ההתפתחויות בלוב. גם לוב אינה מצויה בתפוקה מלאה, אם כי גורמים מערביים ומקומיים עושים הכל כדי שלוב תחזור לייצור של 1.6 מיליון עד 2 מיליון חביות ביום. תפוקה לובית וסעודית מלאה, עשויה לחפות על חלק ניכר מהמחסור בנפט איראני. הסעודים לעומת זאת כבר איימו ביצירת מחסור משלהם אם הלחץ על איראן לא יתקדם.

הרצון הלובי לשקם את תעשיית הנפט בדרך לחלוקת השלל בין המנצחים במלחמה בקדאפי, עשוי לסלול את הדרך להקדמת הסנקציות האירופיות על איראן. באירופה ובארה”ב מוכות המשבר, לא ימהרו לתמוך בפעולות שיובילו לעליית מחירי הנפט, אך מחויבות סעודית בפרט וערבית בכלל למהלך שכזה תסלול את הדרך, כמו גם הרצון המערבי למנוע מירוץ חימוש גרעיני בעולם הערבי בתגובה להצטיידות איראנית.

נתניהו בוועידת איפ”ק – הבהיר שוב כי ישראל לא תסכים לגרעין איראני, לא משנה מה המחיר. צילום: לע”מ

המצב בסוריה

המצב בסוריה ממשיך להתדרדר. הערכות עדכניות מדברות כבר על 10,000 הרוגים, 65,000 נעדרים ולמעלה מ-200,000 עצורים. נראה אם כן, שמספר ההרוגים עשוי להיות גבוה פי חמישה ויותר ביחס למספרים המפורסמים. מדובר בטבח שהעלווים, בני בריתם של האיראנים, מבצעים בסונים בסוריה, עניין שכבר הוביל את הליגה הערבית ואת החברות השונות ללחוץ לביצוע פעולה מערבית בסוריה, בדומה לפעולה שנעשתה בלוב.

הבעיה היא שסוריה נהנית ממטרייה רוסית והמערב אינו מעוניין בעימות ישיר עם ההנהגה הרוסית, ובוודאי לא לנוכח חזרתו של המנהיג המשמעותי ביותר של רוסיה בדור האחרון, ולדימיר פוטין [1].

בולטת גם השתיקה הטורקית בעניין סוריה בזמן האחרון. הטורקים הזהירו מספר רב של פעמים כי יתקפו את סוריה אם הפגיעה באזרחים תימשך. אולם נראה כי טורקיה משכה את איומיה מאז, וכעת כל הסיוע שממנו נהנים המורדים בסוריה, מגיע בצורה של נשק קל ותחמושת.

איראן עצמה שלחה מספר רב של כוחות לסוריה כדי לסייע בדיכוי המרידה. על פי מספר פרסומים, גם לחיזבאללה יש נציגות בסוריה, ואנשיו אף מסייעים במשימות האבטחה של אסד, במדינה שבה רף החשדנות כלפי אזרחים רק עולה.

על כן, מתחזק הרצון במדינות ערב לפגוע באיראן עוד יותר. איראן הופכת למעין פשרה בעניין סוריה – הרוסים מתבצרים בעמדתם בסוריה ומעידים כי לא יהססו להתעמת ישירות עם מי שינסה לפגוע בשלטון אסד. בכך הופכת איראן לחשופה יותר להתקפה. לצד האינטרס הערבי והישראלי לפגוע באיראן, עבור הטורקים מדובר בצעד משתלם שיאפשר לטורקיה להפוך למעצמה האזורית החשובה ביותר. מבחינת המערב ומדינות ערב, פגיעה קשה באיראן תסייע לנתק את סוריה מאיראן ובכך גם לזרז את הדחתו של אסד.

אובאמה – בעיצומה של שנת בחירות, מעדיף לדחות את ההכרעה לאחריהן. צילום: הבית הלבן

העמדה הרוסית-סינית

עמדת המעצמות הריכוזיות בסוגיה מורכבת מכמה נקודות. ראשית, הרוסים מכירים בכך שארה”ב נמצאת בתהליך עזיבת המזרח התיכון ושהשפעתה כמעצמה עולמית יורדת. סין שהפכה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם ומאיימת על ההגמוניה האמריקנית לקראת אמצע העשור הבא, רוצה אף היא להפוך, לראשונה, לשחקן משפיע באזור.

הנקודה השנייה היא האינטרס הכלכלי. איראן היא אינטרס חשוב ביותר של סין, אשר קונה ממנה חלק ניכר מהנפט שלה, וסין אף עשויה לרכוש את כל הנפט שמעצמות אירופה לא ירכשו. הדבר עשוי להשתלם לסינים מבחינה כלכלית, לנוכח העובדה כי הם היחידים שיהיו מסוגלים למלא את החלל עבור איראן, ועל כן ישיגו מחיר אטרקטיבי.

עבור הרוסים, מציאות שבה המערב מגביר את הסנקציות על משק הנפט האיראני היא מציאות חלומית. פירוש הדבר הוא מחירי נפט גבוהים לאורך זמן, ויציאה רוסית מהירה מהמיתון. תקיפה באיראן המכוונת רק לתשתית הגרעינית אינה בעייתית בהכרח מבחינת הרוסים, שירוויחו הן ממחירי נפט גבוהים והן ממאמצי השיקום של איראן.

הפלת המשטר באיראן ויותר מכך, עלייתו של משטר פרו-מערבי, תסגור דלתות רבות עבור הרוסים באיראן, תביא לירידה מהירה במחיר הנפט וכדומה. מבחינת הרוסים, הם יגנו כל תקיפה, אבל התסריט הבעייתי מבחינתם הוא מעורבות אמריקנית מסיבית באיראן שתסכן את המשך שלטון האייתוללות. גם הסינים נהנים כאמור ממציאות של סנקציות, אך עשויים להיפגע מהפלת המשטר. בנוסף, העובדה שהפלת המשטר באיראן תתווסף לשורה ארוכה של משטרים שנפלו בלחץ המערב, יפגע ביוקרת המעצמות הריכוזיות.

האינטרס המשותף של הרוסים עם האיראנים בולט בתחום הגז הטבעי: ברשות איראן 15% מעתודות הגז הטבעי בעולם, אחת משלוש שחקניות גדולות בענף לצד רוסיה וקטאר. לנוכח ההתרחקות הקטארית מאיראן מתחילת גל ההפיכות באזור, איראן היא שחקנית חשובה ביותר בתחום מדיניות האנרגיה הרוסית. איראן היא זו היכולה בטווח הארוך להציף את אירופה בגז. היא גם יכולה להתחרות ברוסים על השוק הסיני. קטאר לעומתה מוגבלת גיאוגרפית בייצוא גז, ותצטרך לנזל את עיקר הגז שהיא מייצאת, תהליך המייקר את הגז עבור הצרכנים.

האיראנים, לעומת זאת, יכולים ואף מניחים כבר צינורות ענק יבשתיים לכיוון מזרח – עבור הודו ופקיסטן ובהמשך סין. חבירה איראנית למערב, בסיטואציה שבה עולה שלטון ליברלי, עשויה לפגוע בצורה חמורה בכלכלה הרוסית לטווח הרחוק, בשל התחרות על השווקים הגדולים. הדברים אמורים גם על הפרויקט האיראני המתוכנן לשנע גז מערבה, לכיוון האיחוד האירופי. פרויקט זה מתוכנן להתחרות ב”נאבוקו” האירופי, והוא זוכה לתמיכה גם מרוסיה, שאולי רואה בו מקור נוסף ל”זרם הדרומי” שלה”.

הנקודה המדינית חשובה אף היא. סוריה היא השער של רוסיה לים התיכון באמצעות נמל טרטוס שמנוהל כיום על ידי הרוסים. נפילת איראן תחליש את סוריה עוד יותר ותדרוש עוד משאבים מהרוסים כדי לשמר את האינטרס הזה.מבחינת הסינים, ההתפתחויות בסוריה פחות חשובות, כי הרוסים מעדיפים לפעול בעצמם בסוריה.

התפתחות מעניינת, שאולי לא קיבלה את היחס התקשורתי הראוי היא המעורבות הסינית בהקמה המתוכננת של רכבת מאילת לאשדוד ולמרכז הארץ. מטרת הרכבת מבחינת ישראל היא לחבר את הפריפריה הדרומית למרכז ובשלב מסוים גם להתחרות בתעלת סואץ. מבחינת הסינים, השגת מהלכים באלטרנטיבה המתהווה לתעלת סואץ, עשויה להוות את המהלך הראשון של הסינים בזירה.

התפתחות זו חושפת טפח קטן מתוך מאבק האיתנים המתהווה במזרח התיכון. על רקע גל ההפיכות האסלאמיות הרדיקליות שהחלישו את הגורם הלאומי והחילוני באזור, המאבק באזור הופך להיות בין המדינות הסוניות לבין המיעוטים במזרח התיכון. הנוצרים נדחקים מהאזור יותר ויותר, השיעים, הדרוזים, העלווים, הכורדים והיהודים – כולם עומדים בפני לחץ מצד הסונים. אין זה אומר שהמאבק יגיע במהירות לקוטבי, אך כרגע ניתן לראות כי הדברים מתגלגלים במהרה לידי כך.

המערב כרגע בוחר עדין להיות בצד המדינות הסוניות בשל הקשרים המסורתיים והנפט, אולם ייתכן שבתום גל השינויים באזור התמונה תהיה שונה. לפי שעה עומדים הרוסים והסינים בעיקר מאחורי איראן וסוריה, הציר הלא-סוני באזור. לציר זה משתייכות גם מדינות ערביות סוניות חילוניות כמו אלג’יריה, שהופכת בשנים האחרונות לשחקנית צבאית חשובה בצפון אפריקה, אשר מאיימת על מרוקו.

פוטין עם ח’מנאי – רוסיה לא תאפשר למערב להכריע את העימות עם איראן בלי לגזור קופון. צילום: הקרמלין

סיכום תמונת המצב

ארה”ב ואירופה, אם כן, מעוניינות בפתרון כלכלי-דיפלומטי לסוגיית הגרעין האיראני, דהיינו הצלחה של הסנקציות ללא צורך בהתערבות צבאית, ורצוי תוך שמירת מחיר נמוך יחסית לנפט. מדינות ערב לוחצות לתקיפה באיראן, תוך הבנה כי ישנה אפשרות שרק ישראל תהיה זו שתבצע תקיפה. ישראל תשמח אם הסוגיה תיפתר בזכות הסנקציות, אך קובעת לעצמה לוח זמנים צפוף יחסית שיחייב אותה בנקודה מסוימת לתקוף אם לא יתמלאו התנאים לביטול התקיפה.

מהצד השני, רוסיה וסין נהנות ממשטר הסנקציות הנוכחי, השווה להן ממון רב. שתיהן ייפגעו בצורה קשה אם המשטר באיראן ייפול. הן עשויות לסבול תקיפה צבאית מוגבלת, אם כי לא בצורה מוצהרת, ובאופן שלא יסכן את קיומו של המשטר.

בפרוס השנה המכריעה ככל הנראה במירוץ האיראני לגרעין, ארבע המעצמות – ארה”ב, אירופה, סין ורוסיה – יכולות להסכים על המשך הסנקציות, אך בנקודת זמן מסוימת בעתיד הלא רחוק, על רקע הלחץ הערבי והישראלי המתגבר לתקיפה, יבחנו הצדדים השונים את ההתפתחויות באזור כדי לגבש עמדה חדשה.

מבחינת ישראל, נראה כי לפחות כלפי חוץ המסר הוא כי יש עדיין עוד מספר חודשים לפני שתיפול ההכרעה לגבי תקיפה. מנגד, תקיפה לבד החל מחודש אוגוסט תגבה מחיר כבד מהיחסים עם ארה”ב, בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל.

התקופה שלאחר הבחירות בארה”ב – כבר בנובמבר אם אובאמה יזכה בכהונה שנייה או רק בינואר אם יפסיד – עשויה להביא עימה הכרעה אמריקנית בסוגיה, בהנחה שישראל לא תתקוף עד אז. אם לא יכול שינוי עד אז בעמידה האיראנית מול משטר הסנקציות, ואם תימשך ההתקדמות המתריסה בפיתוח הגרעיני, לא יוכל עוד הנשיא האמריקני להתחמק מהכרעה ברורה בנושא.

הערות

1. עוד על שובו של פוטין לקרמלין במאמר “קמפיין בהתכתבות”, בגיליון זה