תיאוריית הדורות

היום שאחרי נתניהו

אלון לוין, יובל בוסתן


כשאין ספק כמעט שנתניהו ירכיב גם את הממשלה הבאה, מעניין לבחון כבר כיום את היום שאחרי. במערכת הבחירות הבאה או בזו שאחריה. לשם כך, אנו רותמים את תיאוריית הדורות האמריקנית ומנסים למצוא לה הקבלות במערכת הישראלית.

שנת 1996 הייתה השנה האחרונה שבה עברה ישראל חילופי דורות בצורה בולטת. הדור שלחם בתש"ח הוריש את ההנהגה לדור שנולד לאחר קום המדינה – בנימין נתניהו החליף את שמעון פרס והיה לראש הממשלה שכיהן הזמן הרב ביותר ב-16 השנה החולפות.

בשנת 2016 או 2017, השנים שבהן יתקיימו ככל הנראה הבחירות הבאות, יהיה ראש הממשלה נתניהו בן 67-68, אחרי כ-30 שנה בכנסת ומתוכן כ-20 שנה בתפקידים הבכירים ביותר. בנקודת הזמן הזו גם תעמוד רשימה ארוכה של צעירים ומוכשרים ממפלגתו שכיהנו במספר תפקידי שרים ואשר יבקשו להחליפו. מאחר שבישראל אין חוק שמגביל משך כהונה של ראש ממשלה או מספר כהונות, אין לדעת אם נתניהו עצמו יבחר לפנות את הזירה (או שהדבר ייכפה עליו), אבל הפוליטיקה הישראלית תתרוקן מרוב בני גילו.

בין אם תעבור הנהגת המדינה לדור הבא כבר באותה שנה ובין אם השינוי יידחה לתום העשור, ניתן לראות כבר עכשיו שהמערכת הפוליטית עוברת תהליך של הצערה וחדירה של פנים חדשות בהיקף נרחב, אנשים המדברים על "פוליטיקה חדשה" ועל "אחדות חברתית" ומונעים מתוך אמונה אידיאולוגית חזקה.

הפוליטיקה הישראלית ידעה מספר חילופי דורות מאז הקמת המדינה, אשר לוו באירועים דרמטיים ולא פעם חשפו את הקונפליקט בין דור ההנהגה באותו זמן לדור הצעיר יותר.

בשנת 1963, לאחר 13 שנה כרה"מ ולאחר מעל 30 שנה בהנהגת היישוב, פרש בן גוריון ממפא"י על רקע ספיחי פרשת לבון והקים את רפ"י. בן גוריון העביר את השרביט בעל כורחו ללוי אשכול ולגולדה מאיר שהיו צעירים ממנו בעשור לערך. לא היו אלה חילופי דורות קלאסיים – תהליך זה נדחה ל-1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים עת גולדה מאיר בת ה-76 באותם ימים, הוחלפה ביצחק רבין בן ה-52. בני דורו של רבין, הדור שלחם במלחמת העצמאות, היו בין היתר משה דיין, יגאל אלון ושמעון פרס ממפלגתו של רבין, וכן מנחם בגין ויצחק שמיר מהליכוד.21 שנה לאחר מכן נרצח רבין, וב-1996 החליף בנימין נתניהו בן ה-47 את שמעון פרס בן ה-73 בהנהגת המדינה.

רשימת הליכוד צעירה יחסית, והמבוגרים שברשימה לכנסת משתייכים לישראל ביתנו, למעט נתניהו עצמו ומשה בוגי יעלון. הבית היהודי נפרדה אף היא מחלק מוותיקיה ובראשה עומד נפתלי בנט בן ה-40. ש"ס הייתה מאז ומעולם מפלגה עם ח"כים צעירים, ובבחירות אלה ישודרג אריאל אטיאס בן ה-42 לשלישיית ההנהגה אחרי שהיה אחד מהשרים הצעירים ביותר בתולדות המדינה בכנסת היוצאת. יאיר לפיד וציפי לבני מציגים אף הם רשימות צעירות יחסית


נתניהו – הראשון שיכהן שתי כהונות רצופות מאז ימי שמיר? צילום: האתר הרישמי

תיאוריית הדורות

החוקרים ויליאם שטראוס וניל האו הציגו ב-1991 מחקר מונומנטלי בשם "דורות", שבו ניתחו יותר מ-400 שנות היסטוריה של התיישבות וחיים פוליטיים אמריקניים. המחקר מתייחס אמנם לארה"ב אך מציע שיטת ניתוח דורית מרתקת אותה ניתן להשליך גם על מדינות אחרות. שני החוקרים הגדירו מאה "טבעית" המורכבת מארבעה דורות בני 20-25 שנה בממוצע, שפועלת בצורה מחזורית. כך, לאורך מאות שנים מדגימים החוקרים כיצד פועלת המחזוריות הזו באמצעות שתי הגדרות דוריות.

ראשית, מחלקים החוקרים את המאה הטבעית לארבעה דורות – דור של בנייה (HIGH), שמתאפיין בצמיחה כלכלית מהירה, ילודה גבוהה, פיתוח סביבתי וכו'; דור של התעוררות רוחנית (AWAKENING), שבו יש חיפוש אחר אינדיבידואליזם כתגובת נגד לדור הבנייה שבו החברה במרכז; דור של היפרמות (UNRAVELING) שהוא המשך החיפוש אחר אינדיבידואליזם המביא להרס של מערכות קיימות ובחינה מחודשת של תפיסות חברתיות; ולבסוף מגיע דור משברי (CRISIS), שבו ישנו איום על ביטחונה וקיומה של החברה, מה שדוחף את החברה להתלכד מחדש לנוכח האיום ולבנות את המוסדות מחדש אחרי שהם נהרסו.

ככלל, דור המשבר ודור הבנייה נחשבים לתקופות שבהן החברה מעוניינת בליכוד ובדבק חברתי חזק, ואילו דור ההתעוררות ודור ההיפרמות מתאפיינים באינדיבידואליזם. החוקרים גם נוהגים להקביל את התקופות הללו לעונות השנה – דור ההיפרמות שמתאפיין בפגיעה במוסדות ישנים מזכיר את השלכת של הסתיו. המשבר שבא לאחר מכן, מקביל לחורף שבו הטבע נכנס להקפאה. הצמיחה שבאה לאחר המשבר דומה לאביב שבו הכל פורח, ואילו ההתעוררות החברתית וההתעוררות הרוחנית מקבילות לקיץ.

כך, הגדירו החוקרים האמריקנים את הדור של השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה כדור של משבר (החוקרים תחמו את השנים 1925-1943 כשנות המשבר); הדור שלאחר מכן, הבייבי בום, הוגדר כדור של בנייה (1943-1961); הדור של ילדי הפרחים ווייטנאם היה דור של התעוררות רוחנית וחיפוש עצמי (מכונה גם דור ה-X, 1961-1982); הדור שלאחר מכן הוא הדור של הפוסט-מודרניזם ושינוי הפרדיגמה שבהן החברה האמריקנית המשיכה בתהליך של אינדיבידואליזם מואץ (1982-2004). שנות ה-2000, עם המלחמה בטרור והמשבר הכלכלי הן שנות משבר שבהן ארה"ב על פי התיאוריה הזו תחזה במוסדות ותיקים נהרסים ואז קמים מחדש, לקראת דור חדש של בנייה שיתחיל מתישהו בתחילת העשור הבא ככל הנראה. חלוקת השנים המדויקת בכל דור ודור נתונה לוויכוחים, ובשל קוצר היריעה לא יובאו דוגמאות מצד חוקרים אחרים לגבי תחימת הדורות, אך החלוקה ברורה.


תיאוריית הדורות – הגרסה האמריקנית

ארבעה סוגי מנהיגים

לצד החלוקה הדורית שמתייחסת לחברה, קיימת גם חלוקה המתייחסת לסוג המנהיגים והאזרחים הפועלים בכל תקופה.

הנביא הוא אדם שנולד בדור של בנייה, ומגיע לעמדת הנהגה בתחילתו של משבר חדש. המנהיג מכונה על ידי החוקרים נביא בשל הרטוריקה הערכית ואף הדתית שבה הוא נוקט. בדרך כלל אין מדובר באיש צבאי, אבל כזה שעשוי להנהיג צבא. לינקולן ורוזוולט מכונים כך על ידי החוקרים.

הנווד נולד בתקופה של התעוררות רוחנית ומגיע לעמדת הנהגה בגיל צעיר יחסית בדור של משבר ועשוי להמשיך להנהיג בדור של בנייה. הנוודים נחשבים למנהיגים פרגמטיים יותר. הנווד גדל בדרך כלל בחברה שבה הדבק החברתי מתרופף ומכאן שמו. הארי טרומן הוא דוגמא למנהיג שכזה.

הגיבור נולד בתקופה של היפרמות והתרופפות קיצונית של מוסדות, ומגיע להנהגה בעת התעוררות רוחנית. כאדם צעיר הוא מוצא את ארצו במשבר ועל כן נקרא לדגל כחייל, ומכאן שמו. מנהיג זה נישא בדרך כלל על עברו הצבאי, מחפש ללכד את החברה, משקיע בטכנולוגיה ועוד. קנדי ורייגן הם בין הבולטים של דור זה.

האמן נולד בעת משבר ומגיע להנהגה בדור ההיפרמות. הוא גדל בבית מגונן על רקע המשבר והצמיחה שלאחר מכן, מתאפיין בהדגשת הסדר המשפטי בחברה ונחשב ליחסית כריזמטי פחות מדורות אחרים. אין פלא שדור האמן האחרון לא הצמיח נשיאים בארה"ב. ב-1992 הוחלף דור הגיבור (שנציגו האחרון היה ג'ורג' בוש האב) במנהיגים מדור הנביא – ביל קלינטון, ג'ורג' בוש הבן והנשיא הנוכחי, ברק אובאמה.


אובאמה – מנהיג מדור הנביא. צילום: הבית הלבן

תיאוריית הדורות – הגרסה הישראלית

ניסינו לתרגם את התיאוריה הזו למציאות הישראלית וגילינו שניתן במידה רבה למצוא הקבלות, אם כי בוודאי שיתפתח ויכוח על השנים שבהן התחלף כל דור. זו הגרסה של סיקור ממוקד לתיאוריית הדורות.

1860 היא השנה שבה החל היישוב הישן לצאת מהחומות והיא תשמש כשנה הראשונה לבחינת החברה הישראלית על פי תיאוריה זו. הדור של היציאה מהחומות היה דור של בנייה. הוקמו שכונות ולאחר מכן המושבות הראשונות, יוסדו עיתונים בעברית, בית חולים ועוד. החברה ביקשה לצאת מההגבלה של היישוב הישן ולהתחיל לפתח את הארץ. בשנת 1882 עבר היישוב לשלב של התעוררות והחלה העלייה הראשונה, הן מאירופה, הן מתימן וממקומות נוספים החלו לזרום יהודים שנטשו את צורת חייהם הקודמת.

ב-1903 החברה עברה שינוי של ממש עם הקמת קונגרס ציוני והדגשת הפעילות המדינית. בתקופה זו הוחלף השלטון הטורקי בשלטון הבריטי, והיא התאפיינה בהרס המוסדות הישנים. יש שיחתמו תקופה זו במלחמת העולם הראשונה או בתחילת המנדט. אנחנו בחרנו בשנה 1929, שבה ניתן למעשה האות לתחילת המאבק האלים על הקמת המדינה, בפרעות תרפ"ט. דור זה של משבר נמשך למעשה 20 שנה עד לסוף מלחמת העצמאות, כשבדרך גם המרד הערבי, מלחמת העולם השנייה והשואה כמובן על כל משמעויותיה והשלכותיה.

לאחר הקמת המדינה חוותה החברה הישראלית, עתה במסגרת של עצמאות, תהליך מחודש של בנייה. עליות המוניות, צמיחה כלכלית מהירה, ילודה גבוהה ואף הצלחות צבאיות שהדהימו את העולם. דור זה הסתיים במלחמת יום הכיפורים ויש יאמרו שעוד קודם לכן לאחר מלחמת ששת הימים. החברה הישראלית חוותה התעוררות רוחנית והחלה לבחון מחדש את התפיסות שלה לגבי הלכידות החברתית. המחאה שלאחר המלחמה, המהפך הפוליטי, תהליך השלום עם מצרים ופירוק חבל ימית; מלחמת לבנון וההפגנות נגדה לאחר טבח סברה ושתילה; האינתיפאדה הראשונה ועוד.

ב-1993 עברה החברה הישראלית שינוי תפיסתי עמוק בחתימת הסכמי אוסלו, ותהליך השלום עם הפלשתינים הפך לנקודה העיקרית בחיים הפוליטיים בישראל. המוסדות המשיכו בתהליך הפירוק המואץ שלהם. רצח רבין; הפיגועים בערים הגדולות; היציאה מלבנון; האינתיפאדה השנייה; היחלשות מוסדות רבים שהיו חזקים בעבר כגון ההסתדרות והארגונים המשויכים לה, בית המשפט העליון, צה"ל, התקשורת ועוד; היציאה החד צדדית מעזה; מלחמת לבנון השנייה ועופרת יצוקה – כל אלה מאפיינים דור זה שהיה קצר יחסית, 17 שנה.

מעניין להיווכח במשבר המנהיגותי שחוותה החברה בעידן של הרס המוסדות והיפרמות. בעוד שהשמאל לא התאושש עד היום מרצח רבין ולא הצליח להעמיד מועמד דומיננטי, פנה הימין הישראלי למנהיג מדור לוחמי תש"ח, אריאל שרון, כדי שינהיג את המדינה בשנים הקשות של האינתיפאדה, ורק לאחר האירוע המוחי שעבר שרון, חזרה ההנהגה לידי הצעירים יותר.

אירועי האביב הערבי, החל מדצמבר 2010, בישרו על כניסה לעידן חדש, משברי, שבסיומו תיבנה החברה הישראלית מחדש ותתלכד, לפחות על פי התיאוריה. האיום החיצוני על ישראל שהתגבר בשנתיים האחרונות, לאחר שנים רבות שבהן נאבקה ישראל בטרור הפלשתיני והלבנוני בלבד, מאפיין היטב תקופה משברית שנוגעת לאיום חיצוני. האיום האיראני שהתגבר בשנתיים האחרונות הוא נדבך נוסף באיום החיצוני על ישראל. זאת, לצד השקיעה לתוך מיתון כלכלי על רקע המשבר הכלכלי העולמי. עם זאת, ניתן לראות כבר ניצנים של התלכדות חברתית שבאה לידי ביטוי במחאה החברתית הגדולה בקיץ 2011, ובהתגייסות העצומה במהלך עמוד ענן מצד החברה, כמו גם התגייסות העורף. למעשה, כבר בסוף הדור הקודם ניתן היה לחוש בשינוי ובליכוד החברתי.


תיאוריית הדורות – הגרסה הישראלית

מנהיגי ישראל

לצד החלוקה הדורית של החברה, נבקש לבצע חלוקה שתיגע למנהיגי החברה.כיצד נחלק אם כן, את 12 ראשי הממשלה שכיהנו עד כה, לפי ארבעה אבות הטיפוס של המנהיגים?

עוד לפני כן, הישוב הישראלי הונהג בשנים 1903-1929, השנים שהגדרנו כשנים של היפרמות, על ידי מנהיגים בני דור הנביא. הללו המאופיינים בלהט דתי או רוחני, בקריאה להקרבה מצד הציבור, רטוריקנים גדולים וכדומה. בני דור הנביא נולדים בתקופה של צמיחה – בני הדור הזה נולדו בשנים 1860-1882, כשהבולטים שבהם הם חוזה המדינה תיאודור הרצל (1860), הנשיא הראשון חיים ויצמן (1874) זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור (1880).

ראשי הממשלה הראשונים של ישראל – דוד בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול וגולדה מאיר נולדו בשנים 1886-1898, בדור של התעוררות רוחנית, החלו להנהיג בזמן משבר ועיקר הנהגתם הייתה בדור של בנייה, ועל כן הם מתאימים להגדרה של נווד. הם כולם נולדו באימפריה הרוסית המתפוררת ונחשבו לפרגמטיים בהנהגתם (המילה מפא"יניק הפכה לנרדפת לפרגמטיזם פוליטי). דור המנהיגים שבא לאחר המייסדים – יצחק רבין, מנחם בגין, שמעון פרס, יצחק שמיר ואריאל שרון, נולדו בשנים 1913-1928, בסוף דור של היפרמות, והגיעו לעמדות הנהגה בדור של התעוררות רוחנית.

זהו דור הגיבור כמובן, ואכן למעט שמעון פרס, היו כל המנהיגים אנשי מחתרות, ושניים מהם אף הגיעו למטכ"ל הצה"לי. הגיבור תומך בפיתוח טכנולוגי, ואכן פרס היה מהסמלים הבולטים של הפיתוח הטכנולוגי בישראל. הגיבור מעורב בהקמת מוסדות חדשים בצעירותו ונחשב לאנרגטי וחיוני בזקנותו.

בישראל קרה תהליך דומה מאוד לתהליך שקרה בארה"ב. כאמור, דור הגיבור הוריש את השלטון לדור הנביא, תוך דילוג על דור האמן – ילידי 1925-1942 – שזכו לכינוי המתבקש בארה"ב, הדור השקט. ג'ורג' בוש האב, יליד 1924, העביר את השלטון לביל קלינטון, יליד 1946. בשנת 1996 עבר השלטון משמעון פרס לבנימין נתניהו, שכמי שנולד לאחר קום המדינה ב-1949, משתייך לדור הנביא בדומה לקלינטון בארצו.

בישראל התרחש תהליך מעניין – נציגי דור האמן, אהוד ברק (יליד 1941) ואהוד אולמרט (יליד 1945) שמגיעים לעמדות הנהגה בדור של היפרמות ובתחילת משבר, הצליחו לשבור את הקללה. הם גם נחשבים לראשי ממשלה שכיהנו זמן קצר ביותר (לצד משה שרת ושמעון פרס); שניהם נאלצו לעזוב את התפקיד עם פופולריות חד-ספרתית בסקרים ושניהם זכו להזדמנות לאחר שמנהיג כריזמטי ופופולארי מדור הגיבור נרצח (במקרה של ברק שהוכתר כיורשו של רבין על ידי לאה רבין) או חטף שבץ (אולמרט למעשה החליק למשבצת של מנהיג קדימה בזכות נאמנותו לשרון והצטרפותו להקמת קדימה).

נתניהו, שנולד על התפר בין דור המשבר לדור הבנייה, הוא בעל תכונות מאפיינות יותר של מנהיג נביא – דגש על רטוריקה ערכית ואף דתית, מנהיגים שמשרטטים חזון לחברה ומעודדים הקרבה. במידה רבה יסכימו רבים כי נתניהו הגיע לקדנציה הראשונה שלו עם בעיה מסוימת של בשלות, ואילו בקדנציה השנייה הוא כבר נתפס כמנהיג בלתי מעורער במערכת הפוליטית. דור הנביא, ילידי 1949-1973, אמורים להנהיג את המדינה. המבוגרים יותר של הדור, משתייכים לעידן ההיפרמות, ואילו צעירי הדור הם אלה שאמורים להנהיג את המדינה בזמן משבר, שבו אנו מצויים כאמור מאז 2010.

בליכוד ישנם לא מעט צעירים שמשתייכים לדור הנביא – גדעון סער, גלעד ארדן ומשה כחלון הם השלושה הבכירים שכיהנו בתפקידי שרים, שנולדו בשנים 1960-1970, והם אלו שעשויים להיות מחליפיו של נתניהו אם יפרוש אחרי הכנסת הנוכחית. גם השרים יובל שטייניץ וסילבן שלום, ילידי 1958, משתייכים לקבוצה הזו, אם כי נראה כי הם לא המועמדים הטבעיים להחלפתו של נתניהו.

מעניין לציין שבשמאל הישראלי עוד לא קם נציג מובהק של דור הנביא שיקרא תיגר אמיתי על שלטון הימין. למעשה, השמאל הישראלי חווה בעיית מנהיגות מתמשכת מאז רצח רבין, ובעקבותיו כאמור הונהגה המפלגה על ידי בן לדור האמן, ואף מנהיג לא הצליח לרכז מאחוריו את גוש השמאל לאורך זמן כפי שעשה רבין ב-1992. אין פלא שבמשך שנים רבות הוויכוח במפלגת העבודה היה בדבר השאלה מיהו היורש האמיתי של רבין ודרכו.

שלי יחימוביץ' עם זאת, מציעה לראשונה מזה עשורים דרך חברתית-כלכלית שונה והיא עשויה להיות אלטרנטיבה במערכת הפוליטית שלאחר פרישת נתניהו, אם כי ההיסטוריה של מפלגת העבודה בשני העשורים האחרונים – ב-17 השנים שמאז רצח רבין הנהיגו את המפלגה שמונה אישים, מתוכן אהוד ברק הנהיג במשך שמונה שנים – מעידה כי ליחימוביץ' צפויים קשיים עצומים בניסיון ללכד את המפלגה שלה מאחוריה ועוד יותר מכך את דור השמאל כולו.

חילופי הדורות האמיתיים עומדים להתרחש לקראת סוף העשור. ילידי דור הנווד, 1973-1993 (וכאמור יש שעשויים לראות במלחמת ההתשה, 1969-1970 את תחילת הדור) הם אלה שיובילו את ישראל בשיא המשבר ולתוך דור הבנייה, שאמור להתחיל תיאורטית בעשור הבא. בני דור הנווד, המתאפיינים בריאליזם ובפרגמטיות, שגדלו והתחנכו בעידן שבו המוסדות החברתיים מתפוררים, יבקשו לתור אחר פתרונות שיאחדו מחדש את החברה. מנהיגי המחאה החברתית מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, ומנהיגי הימין הצעירים כגון נפתלי בנט המבקשים ליצור מכנה חברתי רחב, אופייניים למנהיגים מדור הנווד בעידן שבו רעיונות אידיאולוגיים חוזרים לקבל אהדה ובלי מרכאות.


מאמרים נוספים