עוצמת התגובה הישראלית בלחימה בעזה היממה את הציר האנטי-מערבי במזרח התיכון. ציר זה, המונהג על ידי איראן וחברות בו בין היתר, סוריה, החיזבאללה והחמאס, מוביל במשך שנים את מלחמת ההתשה נגד ישראל. המלחמה בעזה, ולפניה מלחמת לבנון השנייה והשמדת הכור בסוריה, הובילו לשינוי המציאות באזורנו, והציבו את אסד בפני פרשת דרכים היסטורית.

בשש השנים האחרונות, מאז הציג נשיא סוריה אסד קו מדיני נצי כלפי המערב, והציב עצמו לצידה של עיראק ערב הפלישה האמריקנית, הלך מעמדה של סוריה והתדרדר ודמשק מצאה עצמה מבודדת. ארה”ב, שבעבר ניסתה לדחוף את ישראל לקיים משא ומתן עם הסורים, שינתה את מדיניותה, הטילה סנקציות על דמשק ואף הביעה מורת רוח על ישראל כל אימת שזו ניסתה לפתוח ערוץ תקשורת עקיף או ישיר עם הסורים.

שורה הולכת ומתארכת של אירועים פגעו במעמדה של סוריה בשנים האחרונות. ב-2005 נאנס אסד להסיג את צבאו מלבנון, לאחר מהפכת הארזים שפרצה בעקבות חיסולו של ראפיק אל חרירי. לאחר הנסיגה, התמודדו בכירים סורים עם לחץ בינלאומי וחקירה משפילה בחשד למעורבותה של דמשק בחיסול חרירי. בספטמבר 2007, מקץ שנה בה הפגין הנשיא הסורי ביטחון עצמי מול ישראל נוכח תוצאות מלחמת לבנון השנייה, הגיעה תקיפת הכור הגרעיני הסורי ועוררה את אסד מחלומותיו תוך הצגת חולשתם של הצבא והמודיעין של סוריה. כאילו לא די בכך, בתחילת 2008 נחשפה התארגנות להפלתו של אסד מהשלטון, התארגנות מאחוריה עמדו בכירים בעדה העלווית כולל אנשים ממשפחתו של הנשיא.

נוכח השפל במעמדה המדיני של סוריה, בפרט בקרב מדינות האזור, מתמקדת הביקורת הפנימית נגד אסד באשר להחלטתו להדק את היחסים עם משטר האייתוללות, ברית שהפכה את סוריה תלותית במידה רבה ושללה ממנה כמעט לחלוטין את היכולת לקיים מדיניות חוץ עצמאית.

משלל המפלות שנחלו בשנים האחרונות, נראה כי הסורים כואבים ביותר את אובדן ההשפעה על לבנון. תוצאות מלחמת לבנון השנייה קיבעו את תדמיתו של נסראללה בעיניי חלקים גדולים בעולם הערבי, כמנהיג היחיד שהתמודד צבאית עם ישראל, ונותר לעמוד. מעמדו הרם של נסראללה העניק רוח גבית לחיזבאללה במאבקו לחזק את אחיזתו הפוליטית בביירות. במאי 2008, קצר נסראללה את הפירות, כשנחתם “הסכם דוחא”, שהעניק לארגונו עוצמה פוליטית רבה, ומקום משמעותי ליד שולחן הממשלה. חיסולו בדמשק של קצין המבצעים של החיזבאללה, עימאד מורנייה, שלושה חודשים קודם לכן, העיב על רצף ההצלחות של הארגון השיעי (ואגב כך הביכה שוב את משטר אסד).

בדמשק קיוו כי התחזקות החיזבאללה תוביל לשיקום השפעתה של סוריה על לבנון, אך במהרה הכירו בכך כי למעשה מדובר בהנצחת השפעתה של איראן על הנעשה לבנון, ובעקיפין, על סוריה. הסכם דוחא אמור היה להעניק לסורים חסינות מהקמתו של בית דין בינלאומי לחקר שרשרת החיסולים הפוליטיים בלבנון בארבע השנים האחרונות ובראשן חיסולו של חרירי. אולם כוח הווטו שהוענק לחיזבאללה, הפך לאמצעי לחץ ואיום על הסורים מצד האיראנים. במידה וסוריה תבצע בעתיד פעולות שיסטו מהקו הרצוי לאיראנים, עשוי ארגון החיזבאללה להסיר את התנגדותו לפעילות בית הדין הבינלאומי. התוצאה הישירה של מהלך כזה, תחשוף עדויות באשר למעורבותם של בכירים ביותר בחיסול חרירי, עד לנשיא הסורי עצמו, ותפתח פתח לדיון ציבורי עולמי במעורבות הסורית בלבנון מאז 1976. קשה להגזים בהשלכות לכך. הסורים יודעים היטב מה הם מנסים להסתיר. הסודות שייחשפו יבודדו את סוריה באופן שלא תוכל להתקיים כלכלית. במצב כזה, קשה לראות כיצד שלטונו של אסד יאריך ימים.

במאמץ לפרוץ את מעגל הבידוד, ולבסס אלטרנטיבות ללחץ האיראני, נקט אסד מספר צעדים, בסוגיות שנויות במחלוקת בין דמשק לטהרן. אחת מהן היא חידוש המשא ומתן עם ישראל. קשה לדעת מהן הכוונות האמיתיות של הסורים, אבל נראה כי סוריה אינה בעמדה המאפשרת לה לחתום על הסכם עם ישראל, גם אם תסכים ישראל לכל דרישות הסורים ובראשן נסיגה מלאה מרמת הגולן. הציבור בישראל, אשר חווה בשלוש השנים האחרונות שתי מלחמות שנקשרו בתודעה הציבורית כנובעות באופן ישיר מנסיגות שביצעה ישראל, לא ימהר לוותר על רמת הגולן. מנהיגים ישראלים בשנים האחרונות הכחישו פרסומים מהעבר כאילו הציעו לאסד האב או לאסד הבן נסיגה מלאה. ראש הממשלה אולמרט הביע בכמה הזדמנויות את מוכנותה של ישראל לשלם “מחיר כואב” תמורת שלום, אולם התהליך הנוכחי, בדומה לתהליכים מהעבר הצטייר כניסיון לעשות רווח פוליטי משני הצדדים ללא כוונה להגיע להסדר של קבע [1].

אסד – על פרשת דרכים. צילום: טלוויזיה

אסד מתעמת עם משעל

סיום הקדנציה של הנשיא בוש, אשר אסד היווה עבורו סדין אדום ועלייתו של הנשיא החדש אובאמה, אשר הביע נכונות להידבר עם כל מי שיאות להידבר, פותח עבור הסורים הזדמנות חדשה לפרוץ את האמברגו המדיני והכלכלי האמריקני. בדמשק מבינים כי חובת ההוכחה עדיין חלה עליהם, ומתחילה בשמירה על היציבות האזורית. ראשית, עליהם לשמר את ערוץ ההידברות עם ישראל. ערב מבצע עופרת יצוקה אמר אסד כי אינו פוסל מעבר לשיחות ישירות עם ישראל, ולאחר המבצע אף הצהיר כי השיחות ימשיכו להתקיים גם אם תקום בישראל ממשלה ימנית [2].

הסורים מנסים להציג עצמם כצד שקול במזרח התיכון. התבטאויותיו של הנשיא אסד במהלך הלחימה בעזה הדגימו זאת היטב. בראיון טלוויזיוני, אמר אסד כי יש לחתור להפסקת אש מהירה, בניגוד גמור לעמדה האיראנית ולעמדתו של חאלד משעל היושב בדמשק ומקורב לאיראנים, שרצו להמשיך ולהילחם בישראל. באותו ראיון הביע אסד את חששו מכך שמלחמה מסוג זו, תגרום לשרשרת של אירועים במזרח התיכון שיפגעו ביציבות. בשיחה שקיים אסד עם חאלד משעל, הביע הנשיא הסורי עמדות שונות מהמדיניות האיראנית ואף הרחיק ושיבח את העמדה המצרית [3].

יחסי אסד-משעל, הם בעיתיים בלשון המעטה. הסורים, החוששים לאבד את השפעתם על ארגון החמאס, הזהירו את משעל בעבר מפני התקרבות יתירה לאיראן, אך משעל, המקורב למשמרות המהפכה האיראניות, מקבל את מרבית הנחיותיו מטהרן, על אף שהוא קבע את בסיסו בדמשק. בחודשים האחרונים נפוצו ידיעות בסוריה כאילו משטר אסד התנקש במספר גורמים המקורבים למשעל, כולל במזכירו האישי. לידיעות אלו לא התקבל כל אישור, אך הן יותר מרומזות על האווירה הכללית בבירה הסורית.

מקור נוסף לחיכוך בין איראן לסוריה, נעוץ במדיניות “העיראקית” של שתי המדינות. האיראנים פעלו בשנה האחרונה להפחתת האלימות בעיראק, מתוך כוונה לעודד את האמריקנים לסגת מהמדינה. הסיבה לכך נעוצה במבנה השלטוני שיירש את השלטון הצבאי האמריקני בעיראק. האמריקנים העניקו לרוב השיעי בעיראק את האפשרות לייצוג יחסי, ובכך למעשה יצרו ממשלה שיעית. השיעים בעיראק מקורבים להנהגה האיראנית, ולאחר הנסיגה האמריקנית עיראק צפויה להפוך לבת ברית של איראן, אלא אם יצליחו האמריקנים ליצור מנגנון חלופי טרם נסיגתם. בנושא זה מעורבים גם הסעודים המשלימים עם נסיגתם העתידית של האמריקנים. הסעודים חוששים לגורל הסונים בעיראק וחוששים מאיום צבאי איראני-עיראקי עליהם. לפיכך, בצר להם, מחפשים הסעודים דרכים לשיתוף פעולה עם האיראנים.

אסד אינו חפץ בנסיגה אמריקנית מעיראק בשלב זה. כמי שתומך בטרור בתוך עיראק, בכוחו להפעיל לחץ על האמריקנים בסוגיה זו, ובכך להשיג הישגים מדיניים וכלכליים ובראשם ביטולו של בית הדין הבינלאומי לחקר רצח חרירי, והסרת הסנקציות האמריקניות על הכלכלה הסורית. שלטון שיעי בעיראק, פירושו ייבוא ההשפעה האיראנית עד לגבול הסורי. בכך עשויה סוריה להפוך למדינת חסות של ממש של איראן, תהליך שההנהגה הסורית מתנגדת לו.

יחסי איראן וסוריה מושפעים לא רק ממאבקי הכוחות בתוך סוריה, אלא גם ממאבקי הכוחות בתוך איראן. הנשיא אחמדינג’אד, הנהנה מהשפעה ומקירבה למשמרות המהפכה מהם צמח, מעוניין בחיזוק ההשפעה שלו בסוריה, ובחיזוק ההשפעה על החיזבאללה ועל החמאס, כאמצעי לחץ על ישראל ועל אינטרסים מערביים. המנהיג הרוחני העליון, האייתוללה עלי חמנאי, מעדיף קו שונה ושקט יותר, המקיים את הטרור לצד ערוצי תקשורת מדיניים.

המשבר הכלכלי

צניחת מחירי הנפט נותנת את אותותיה, ומשפיעה קשות על הכלכלה האיראנית. האינפלציה משתוללת, לא מעט בשל סובסידיות רבות שבוטלו על ידי הממשלה, האבטלה גוברת ומאגר המזומנים מתדלדל. איראן תתקשה לסייע לעזתים בשיקום הרצועה, כפי שסייעה בשיקום לבנון לפני שנתיים. זאת ועוד – סיוע החוץ שאיראן מעניקה לבנות בריתה נתון לביקורת ציבורית. העם האיראני, שלא זכה ליהנות מהגאות הכלכלית כשמחיר החבית היה גבוה, נאלץ להמשיך ולספוג את ההפסדים, כולל עזרה לגורמים חיצוניים.

ב-12 ביוני 2009 יתקיימו בחירות לנשיאות איראן, והנושא הכלכלי-חברתי צפוי להיות הנושא המרכזי במסגרת הבחירות. בתחום הכלכלי נכשל אחמדינג’אד, כך לדעת רוב הציבור האיראני, בצורה קשה. הנשיא האיראני הצליח לזכות בבחירות 2005 על בסיס הבטחותיו לשיפור המצב הכלכלי, עם הדגש בשיפור רמת החיים של עניי איראן, אולם מצבה הכלכלי של איראן ביוני 2009 יהיה ככל הנראה רע יותר מאשר מצבה ביוני 2005 [4].

גם בסוריה המצב הכלכלי קשה. הסורים תלויים לא מעט בייצוא נפט שהוא אחד המקורות היחידים למטבע קשה במדינה. ענף חשוב נוסף הוא החקלאות, ולאחר כמה שנים של בצורת, מצבם של החקלאים הסוריים מתדרדר. הפגיעה בתוצרת החקלאית גרמה לעליית מחירים חדה בתחום המזון, ולחשש בקרב ההנהגה מאי-שקט אזרחי שיפרוץ כתוצאה מכך. נוכח המשבר הכלכלי הפוקד את מדינות האזור, ובפרט לאור העובדה כי יכולתם של האיראנים לסייע לסורים מוגבלת, בהנהגה הסורית הגיעו ככל הנראה להכרה כי השעה כשרה לתור אחר פטרון חדש.

אחמדיניג’אד – יצליח להיבחר מחדש? צילום: בלוג הנשיא

האם סוריה יכולה להרשות לעצמה להתנתק מאיראן?

התרחקות נוספת מאיראן תגרום לסוריה הפסדים רבים. לכן, סוריה תתנתק סופית רק אם ימולא החסר. אובדן של מיליארדי דולרים בסיוע, בהלוואות, בהשקעות ובתיירות – חצי מיליון תיירים איראנים, מרביתם עולי רגל המגיעים למקומות המקודשים לשיעים, עושים דרכם מדי שנה לסוריה. כדי לפצות על כך, זקוקה סוריה להסרת הסנקציות שהטילו האמריקנים ולתמיכה של כמה מאות מיליוני דולרים בשנה מוושינגטון ו/או מהאיחוד האירופי.

אובדן התמיכה של החיזבאללה בעניין הסורי בלבנון תפגע בקשרים הקיימים של דמשק, אך תיצור הזדמנות לקשרים חדשים. אי-התמיכה של החיזבאללה, עשויה לאפשר לבית הדין הבינלאומי לחקר החיסולים הפוליטיים בלבנון להתקיים, אולם התנתקות סורית מאיראן ומהחיזבאללה תחסום את נתיבי אספקת התחמושת החשובים ביותר לחיזבאללה, ותפתח צוהר לפיוס בין סוריה לזרמים הלא שיעיים בלבנון.

בתרחיש של התנתקות מאיראן, יידרש אסד לא רק לפטרון כלכלי, אלא גם לכזה שימלא את החלל שייווצר עם ביטולה של הברית האסטרטגית-צבאית עם איראן. הברית הזו ייצרה מעין מאזן אימה מסוים מול מדינות שעשויות להיחשב ליריבות בעיני הסורים. הפסקתה, תחשוף את אסד, אלא אם ימצא מקור אחר לסיוע.

הלקח שלמד אסד בשנים האחרונות, שהתבטא בין היתר בחוסר התגובה על תקיפת הכור הגרעיני ובנכונות לפתוח במשא ומתן עם ישראל, הוא שכללי המשחק השתנו. ישראל מגיבה כיום מבחינה צבאית באופן לא פרופורציונלי ולא צפוי, אחרי שנים ארוכות של תגובות מדודות וידועות מראש. אסד יודע כי סוריה לא תוכל לעמוד בפני התקפה רבתי ישראלית. בניגוד לחיזבאללה ולחמאס שהם ארגוני טרור שאינם מודאגים מהתגובה הציבורית או מהאבידות האזרחיות, יודע אסד כי סוריה יכולה לחזור שנים רבות לאחור בעקבות התקפה שכזו, ללא יכולת לשקם את המדינה. פירוש הדבר הוא שהעדה העלווית עשויה לאבד את הבכורה בסוריה.

רוסיה היא בהחלט פטרון שנלקח בחשבון מבחינת הסורים. מדינה שחזרה לשורה הראשונה של המעצמות בעולם, נהנתה עד תחילת המשבר מיתרות מט”ח אדירות בזכות מחירי האנרגיה הגבוהים. תעשיית הנשק הרוסית חזרה אף היא לעצמה, ומציעה מערכות נשק מתקדמות ביותר. העמדה האנטי-מערבית של רוסיה היא בסך הכל עוד נקודה לטובת הרוסים בעיני הסורים. במוסקבה כבר שוקדים על הקמת נמל ימי בסוריה, אך ספק אם שיתוף הפעולה יורחב עוד בשנים הקרובות בעקבות המשבר העולמי, אשר פגע ברוסים באופן קשה במיוחד. החשש הרוסי מפני מהדורה חוזרת לקריסה ב-1998, צפוי לעכב כל סיוע רוסי מתוכנן בתקופה הקרובה.

אסד השקיע מאמצים רבים בשיקום היחסים עם צרפת. בעבר המעצמה המערבית הקרובה ביותר לסוריה ובעלת יחסים היסטוריים עם הסורים, צרפת ניתקה את יחסיה עם סוריה לאחר רצח חרירי ב-2005, שהיה חברו הקרוב של נשיא צרפת דאז ז’אק שיראק. אולם מחליפו של שיראק, ניקולא סרקוזי, השקיע מאמצים רבים לקרב את אסד אליו, בעיקר בשל חלומו להקים את האיחוד הים-תיכוני, בו יחברו מדינות מאירופה, צפון אפריקה ומערב אסיה בניצוחם של הצרפתים. הקשר לצרפת עשוי לספק בעתיד עבור הסורים סיוע כלכלי נרחב ולעזור בהסרת הסנקציות על המדינה.

לנוכח המצב, הופכת ההתקרבות לארה”ב בעידן אובאמה, למהלך הגיוני ומתבקש מבחינת הסורים, גם אם ייעשה לאט ובצורה דיסקרטית כדי לא להכעיס יתר על המידה את איראן. בשלב הראשון פירוש הדבר הוא שצפויה תחילתה של הידברות בחודשים הקרובים בין מזכירת המדינה החדשה הילארי קלינטון ובין בכירי ההנהגה הסורית.

ייתכן ובמידה ואסד יראה סימנים חיוביים מבחינת ארה”ב – עזרה במלחמה בטרור בעיראק למשל, הוא יזכה להיפגש עם הנשיא החדש, אולי אפילו בבית הלבן. פגישה שכזו תשרת גם את האינטרסים של הנשיא האמריקני, המבקש להדגיש בכל הזדמנות עד כמה הוא שונה מקודמו.

בשלב הבא יבקשו הסורים מהאמריקנים להסיר את הסנקציות ואולי אף לדאוג לסיוע כלכלי. הסורים יבחנו את ההתנהלות האמריקנית בעניין זה, כדי לדעת האם ישתלם להם להמשיך בדרך זו.

מלחמת עזה יצרה גלי הדף שהורגשו בכל רחבי המזרח התיכון. החמאס הוא בן הברית השלישי של איראן שנפגע קשות מאז 2006 לצד החיזבאללה וסוריה. ההשפעה האיראנית יוצרת התנגדות קשה בקרב מדינות ערביות. בסוריה ישנם מתנגדים רבים לקשר האיראני-סורי, עד כדי מוכנות להתעמת עם אסד. המשבר הכלכלי הקשה ושיקום ההרתעה הישראלית, מעמידים את היחסים המיוחדים של איראן וסוריה בסכנה.

ישראל ביקשה בעבר להעמיד את ניתוק היחסים בין סוריה לאיראן כדרישה במשא ומתן לשלום, אך נענתה בשלילה. במצב העניינים החדש, ייתכן והדרישה הזו תתמלא בצורה כזו או אחרת, ללא מאמץ מצדה של ישראל. דבר אחד בטוח – הציר הרדיקלי ספג מכה קשה מישראל, וחבריו יצטרכו לשקול את האסטרטגיה במאבק מול ישראל מחדש. אסד נלחם על המשך שלטונו הוא ושלטונה של העדה העלווית, ואם ישתכנע כי איראן מהווה איום על המשך שלטונו בשל המדיניות שלה, עשויה סוריה לבצע תפנית דרמטית במדיניות החוץ שלה ולשאוף להתקרב למערב ככל הניתן.

הערות

1. עוד על המניעים מאחורי חידוש המשא ומתן בין ישראל לסוריה, במאמר “אוייבי השלום” בגיליון יוני 2008 של סיקור ממוקד

2. ניר יהב, “אסד: “ננהל מו”מ עם כל ראש ממשלה שייבחר”” וואלה, 26/01/2009

3. “Gaza war to fuel Middle East extremism: Assad”, ABC News, 15/01/2009

4. “Iranians ‘worried about economy'”, BBC News, 14/01/2009