הכלכלה הישראלית נהנית בשנים האחרונות מצמיחה ושגשוג, חרף המיתון העמוק הפוקד את מדינות המערב ומדינות לא מערביות רבות אחרות. המדהים הוא שתהליך זה מתרחש עת כל המזרח התיכון כולו בוער מסביב לישראל.
אולם לא לעולם חוסן, והכלכלה הישראלית מראה מספר רב של אינדיקציות לכך שהיא מתחילה להאט ומצויה בסיכון למיתון. הייצוא הישראלי, הקטר של המשק בשנים האחרונות, יורד בהתמדה. הצריכה הפרטית, הפקטור שהחליף את הייצוא בהובלת הצמיחה, נחלשת לאחר מחאת הקיץ וברשתות השיווק ובחברות הסלולאר כבר מפטרים מספר גובר של עובדים. האבטלה עדיין נמוכה, אך מגמת הירידה נעצרה וכעת ישנו חשש לחציית רף 6% בחצי השנה הקרובה, עדיין מספר מצויין בהשוואה לאירופה ולארה”ב.
צריך להבין שישנם גם נתונים חיוביים במכלול נתוני המאקרו, אך אין ספק שהמיתון במערב מחליש את הכלכלה הישראלית. שתי בעיות עיקריות עומדות בפני ישראל מבחינה כלכלית בכל הנוגע לאירופה – הבעיה הראשונה היא החשיפה של גופים פיננסיים ישראליים למערכת הפיננסית האירופית ואף לזו האמריקנית. בנק הפועלים למשל הפסיד קרוב ל-900 מיליון דולר רק בהשקעה באג”ח מגובות משכנתאות בארה”ב, שלאחר משבר הסאב פריים הפכו לחסרות ערך כמעט. בנקים ישראליים מובילים עדיין מושקעים בבנקים ספרדיים ואיטלקיים וחשופים למערכות הצרפתיות והבלגיות שאף הן מתחילות להראות סימני מצוקה. פירוש הדבר הוא שחסכונותיהם של חלק מאזרחי ישראל מצויים כעת בסכנה לנוכח קריסה אפשרית של מי ממדינות אירופה. הבעיה השנייה היא כמובן הירידה בייצוא.
מכאן נגזרים כמובן הפתרונות הפשוטים. המערכת הבנקאית בישראל צריכה להמשיך בהפחתת החשיפה שלה למדינות בעייתיות ואף להרחיב את מושג הבעייתיות, לנוכח החשש מאפקט דומינו באירופה – במלים אחרות, גרמניה שוויץ, בריטניה ולוקסמבורג צריכות להיות יעדי ההשקעה בחו”ל. מעבר לכך, המערכת צריכה להיזהר מלאשר הלוואות למיזמים כלכליים במדינות בעייתיות ולנסות ולדחוף להשקעה בתוך ישראל במיזמי תשתית וכדומה.
מבחינת הייצוא, ישראל חייבת להמשיך במגמה של חיפוש אחר שווקים חדשים. אמנם אין סיבה לנטוש את אירופה, עדיין השוק הגדול ביותר בעולם, אך הכרחי לפעול להכרת השווקים בדרום אמריקה, הודו, דרום מזרח אסיה, קנדה ואף אפריקה. הממשלה יכולה לסייע בהפחתת בירוקרטיה במקרים רבים, אך גם בטיסות כגון ביקורו של הנשיא פרס בוייטנאם בראש משלחת של אנשי עסקים. ביקורים אלה חייבים להיות עניין שבשגרה, כאשר שמים את העניינים הפוליטיים והמדיניים בצד ופועלים להרחבת הפעילות הכלכלית הישראלית בכל מקום שמתאפשר.
הזעזועים העוברים על אירופה הם בעלי עניין מדיני כמובן עבור ישראל. המשמעות של יצירת ציר משפיע חדש בתוך האיחוד האירופי, ציר ברלין-לונדון [1], עשויה להיות קריטית מבחינת ישראל. משרד החוץ וגורמים ממשלתיים אחרים צריכים להפנות את מירב תשומת הלב וכן המשאבים להידוק היחסים עם שתי המדינות הללו.
לכאורה מדובר במדינות הקרובות לישראל. אולם גם הקנצלרית הגרמנייה מרקל שנתפסת כידידה קרובה מאוד של ישראל, התרחקה בחודשים האחרונים והביעה ביקורת רבה על ישראל. ראש הממשלה הבריטי קמרון מצטייר עד כה כמי שמבין תהליכים במזרח התיכון בצורה טובה יותר מאשר קודמיו בתפקיד, בלייר ובראון, ובוודאי שיותר מנשיא ארה”ב אובאמה. אולם בבריטניה פועל לובי אנטי-ישראלי מהחזקים והאפקטיביים ביותר בעולם. הדמוגרפיה הבריטית משתנה, ושיעור המוסלמים במדינה גובר. בניגוד לצרפת והולנד המחוקקות חוקים נוקשים נגד הגירה כיום, המדיניות הבריטית כלפי המהגרים, שרובם כיום מוסלמים, נחשבת לסובלנית ביותר.
קמרון איים במאי על ישראל שיתמוך בהקמת מדינה פלשתינית אם ישראל לא תצטרף לשיחות [2]. זאת, למרות שהיה ברור שלא יתקיימו שיחות וכי הפלשתינים גמרו בדעתם לגשת לאו”ם. הדברים נאמרו בפגישה בין נתניהו לקמרון בדאונינג 10. הייתה זו התבטאות נוספת בשרשרת התבטאויות שהביעו לחץ בריטי על נתניהו – כך היה בתמיכה בטורקיה אחרי משט המרמרה [3] בנאום שנשא קמרון וטען כי הפשיטה הישראלית הייתה “לא קבילה”; כך היה כשקמרון אף כינה את עזה “כלא אחד גדול” [4].
אולם בעוד שהאמירות של קמרון על עזה קרו טרם החל גל ההפיכות בעולם הערבי, הרי שהאיום באשר לתמיכה בפלשתינים היה כבר תרגיל שביצע קמרון בהוראתו של אובאמה, שרצה להביא את הצדדים לשולחן במו”מ. קמרון מנסה כיום לדלג בין המציאות שבה הוא מכיר של שינויים במזרח התיכון – הבריטים מובילים קו נוקשה מול איראן, הובילו את התקיפה להדחת קדאפי וקמרון עצמו נפגש עם ההנהגה הצבאית החדשה של מצרים, המנהיג הזר הראשון להעניק להם לגיטימציה, והביע את תמיכתו.
מצד שני, קמרון תקוע עם אופוזיציה אנטי-ישראלית חזקה ועל כן נאלץ לומר פעם דברים שירצו את האופוזיציה הזו. בנוסף, שותפתו הקואליציונית, המפלגה הליברלית, מציגה קו נוקשה כלפי ישראל וקמרון מיישר איתה קו לעתים כדי לשמור על הקואליציה. כרגע אמורות הבחירות הבאות בבריטניה להתקיים רק ב-2015, אולם עזיבה של המפלגה הליברלית את הקואליציה תשלח את בריטניה מיד לבחירות. קמרון יכול בעצמו לשקול לפזר את הפרלמנט אם יראה שהפופולאריות שלו מתחזקת כפי שקורה בחודשים האחרונים וימשיך ככל הנראה לקרות, או כשיתקשה לבצע חלק מהרפורמות בארצו ויצטרך לקבל מנדט מחודש מהציבור. בחירות חדשות עשויות להפוך את השמרנים למקימי הקואליציה ללא הליברלים, ובכך יוכל קמרון להתקרב יותר לישראל.
לבריטים יש עדיין אינטרסים במזרח התיכון, וישראל צריכה להדגיש את התפקיד המרכזי בהשלטת יציבות אזורית שהיא ממלאת. צריך לזכור שהאיחוד האירופי הוא חלק מהקוורטט, ועיקר השפעתו תגיע מציר חדש זה.
קמרון מקבל את פניו של פרס – ישראל צריכה לחזק את הקשרים עם בריטניה. צילום: ממשלת בריטניה
איטליה, צרפת וספרד
שלוש הכלכלות הגדולות הנוספות באירופה, צרפת, איטליה וספרד, חוות משבר כלכלי ברמה כזו או אחרת, שמשתק את הפעילות שלהן. ובכל זאת, בשל גודלן, הן עדיין רלוונטיות עבור ישראל לשנים הקרובות. הליכתו של ברלוסקוני מהנהגת איטליה, עשויה ליצור בעיה עבור ישראל. ממשל ברלוסקוני היה מהקרובים ביותר לישראל באירופה, בעוד שאיטליה עצמה כמדינה היא פרו-פלשתינית באופן מובהק. במידה והסוציאליסטים יעלו לשלטון, איטליה תהפוך למדינה בעייתית עבור ישראל. בספרד לעומת זאת, עלתה מפלגה שמרנית. מאריאנו ראחוי הוא יורשו של חוזה אזנאר, מחבריה הקרובים והנלהבים של ישראל ויש להניח שגם ראחוי תומך בישראל. ספרד יכולה להיות נכס עבור ישראל במישור המדיני אם כי לא ברמה האיטלקית כמובן
צרפת היא מקרה מיוחד – ראשית, היא אינה במשבר כה עמוק כמו איטליה. שנית, היא נהנתה תמיד ממשקל משפיע באיחוד האירופי, לצד גרמניה. שלישית, למרות שסרקוזי נתפס בתחילת הקדנציה שלו כפרו ישראלי, הרי שבשנים האחרונות אין המצב כך, ותעיד האמירה שלו לנשיא ארה”ב כשחשב שאיש לא מאזין – “נתניהו שקרן, אני לא יכול לראות אותו יותר”. הצרפתים הולכים לקלפיות באפריל, וייתכן שהמפלגה הסוציאליסטית בהנהגת פרסואה הולנד תעלה לשלטון. קשה לדעת כיצד ינהגו הסוציאליסטים, אך ניסיון העבר מעיד על כך שהם ביקורתיים מאוד כלפי ישראל.
המדיניות הישראלית כלפי צרפת אם כן, מבוססת על שתי אפשרויות – עליית הסוציאליסטים תפתח תקופה של כמה שנים קשות ביחסים בין צרפת לישראל, אם כי ההשפעה הצרפתית יורדת בזמן הזה. האפשרות השנייה היא שהמפלגה השמרנית תציג מועמד אחר במקום סרקוזי ואז ישראל תוכל ליהנות מיחסים קרובים יותר עם צרפת. במידה שסרקוזי ייבחר, היחס הצרפתי לישראל יהיה אמביוולנטי.
מול איטליה, ישראל צריכה להמתין להתבהרות המצב, אך זה לא יקרה בחודשים הקרובים. הסוציאליסטים עשויים לזכות בהנהגה במדינה זו. לבסוף, ספרד היא מדינה שכדאי לבחון שיתופי פעולה איתה בנושאים מגוונים ככל האפשר.
סרקוזי בוועידת G20 שאירח – מתמודד עם המשבר הכלכלי, מתרחק מנתניהו. צילום: אתר הוועידה
המלצות להמשך
1. המשך הקטנת חשיפת המגזר הפיננסי לאירופה בדגש על מדינות בעייתיות
2. הרחבת שוקי הייצוא מחוץ לאירופה
3. חיזוק היחסים עם גרמניה ובריטניה
4. התקרבות לספרד, התרחקות מצרפת ואולי אף מאיטליה
הערות
1. ראו מאמר תחת שם זה בגיליון הנוכחי
2. Nicholas Watt,”David Cameron to Israel: join talks or I may support independence declaration”, The Guardian, 04/05/2011
3. ניתן לקרוא את הנאום באתר הרשמי של רה”מ הבריטי – http://www.number10.gov.uk
4. “Gaza is a prison camp, says David Cameron”, The Telegraph, 27/07/2010
